הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

סוף זה לפעמים התחלה של משהו אחר...

זהו הפוסט האחרון לשנת 2011 כי את הפוסט הבא אקדיש כבר לשנה החדשה. אז בתור אקורד הסיום לשנה האזרחית הנוכחית, מה טוב יותר מאשר להסתכל אחורה, לחשוב, להסיק מסקנות וגם- ללמוד קצת מאחרים.

במרץ 2010 פרסמתי פוסט אורח של ורד שביט. הפוסט עסק בתגובה הדי "יוצאת דופן" של ורד לבשורה שהיא...מפוטרת. אני אפרט קצת יותר: ורד הגיעה באחד מימי השבת האחרונים לפני סיום עבודתה למשרדי החברה, שמה מוזיקת רקע ו"חגגה" את פיטוריה בריקוד במסדרונות המשרד. אגב, זו לא באמת היתה חגיגה של שמחה, כי הפיטורים נפלו עליה כרעם ביום בהיר והיא דווקא מאוד אהבה את אותו מקום עבודה, את התפקיד והאנשים. הריקוד היה רק הדרך שלה להתמודד. את הסרטון היא העלתה ליו-טיוב ותוכלו לצפות בו דרך הלינק למעלה לפוסט האורח.

ולמה אני נזכרת בזה פתאום?
כי השבוע, היא שלחה אלי הודעה בפייסבוק עם בשורה מדהימה שלטעמי מוכיחה שאין ספק: סוף זה לפעמים גם התחלה של משהו אחר. אולי אפילו טוב יותר...

כולם מדברים על מיתון. שמועות מכל עבר על גלי פיטורים בענף הפרסום ובחברות הסלולר. ערוץ 10 בחובות. הגוש האירופי כמעט פושט רגל ולא חסרות כתבות שמכריזות על האטה בהיקפי גיוסי עובדים חדשים ועל ירידה במספר המשרות הפתוחות. כל אלה יוצרים אי וודאות וחוסר ביטחון. זו גם הסיבה שדווקא עכשיו סיפורה של ורד רלבנטי אפילו יותר.

בעקבות הבשורה, שוחחנו קצת השבוע. אז, אם גם אתם מתחילים להרגיש שהאדמה מתחילה לרעוד תחת רגליכם וששום דבר לא בטוח- המשיכו לקרוא! תחושה טובה יותר בסיום קריאת הפוסט- מובטחת!

את עובדת בתפקיד ובחברה שאת אוהבת, פתאום נופלת עלייך בשורת הפיטורים. מה זה עושה לך?

ורד: "כעס, פחד, עלבון, תסכול, הלקאה עצמית, מרירות, השפלה! "לוזרית". זו הרגשה איומה - שאני כישלון, אפס, לא שווה. ערעור של הביטחון העצמי, של ההגדרה העצמית - כי אם אני כבר לא זה, אז מה אני כן? פחד מהעתיד - אם פוטרתי פעם אחת, מי ירצה אותי אחר כך? אובדן דרך מקצועית: במה אני אעבוד? חרדות קיומיות: מה יהיה, איך אני אסתדר כלכלית? חשש לאכזב אחרים: איך אני מספרת את זה להורים? מבוכה מהסביבה: בפעם הבאה שאני אלחץ ידיים עם מישהו וישאלו אותי "אז מה את עושה?" מה אני אגיד? כעס, גם עליהם, שפיטרו אותי, וגם עלי, שפוטרתי. תסכול: הקמתי משהו מאפס ועבדתי קשה שנה וחצי, אבל מי שהולכת ליהנות מהפירות של העבודה הקשה שלי היא מישהי אחרת - זו שתחליף אותי בתפקיד - ולא אני. השפלה: מה, אני אלך לחתום בלשכה, לראשונה בחיי?!"

אבל מה גורם לך לפצוח בריקוד במסדרונות המשרד?

ורד: "אחרי כמה ימים כאלו אמרתי לעצמי שזו לא מי שאני רוצה להיות, שאני לא רוצה להיות אישה מרירה. אז שאלתי את עצמי: מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לעצמי להרגיש יותר טוב? כדי לסיים את הפרק הזה בחיים שלי בצורה חיובית? אמנם אין לי שליטה על מה שהבוסים שלי עושים, אבל כן יש לי שליטה על מה שאני עושה. וברגע ששאלתי את עצמי את השאלה הזו, התשובה מיד עלתה בי: "לרקוד סלסה במסדרון". למה? כי אני אוהבת לרקוד, ויש משהו במסדרון הזה שתמיד עשה לי חשק לרקוד בו, ולא היה לי עם מי כי לא היו עוד רקדנים בבניין. מהרגע שהחלטתי את זה הרגשתי יותר טוב, יותר קל, כי ידעתי שאני הולכת לסיים את זה My way!

הקליפ- או "קליפיטורין" כמו שמישהו כתב באחת התגובות ביו-טיוב עשה רעש. צפו בו נכון לרגע זה יותר מ 8270 פעמים. איזה תגובות קיבלת?

ורד: "אחת התגובות המרגשות היתה בחוג סלסה ממישהי שלא הכרתי, שזיהתה אותי מהקליפ, ניגשה אלי ואמרה שנתתי לה השראה, ושאם אי פעם היא תתפטר או תפוטר, זה מה שהיא תעשה: תרקוד במסדרונות. היא אמרה שזו דרך הרבה יותר טובה לעזוב מאשר להוציא את האוויר מהגלגלים של המכונית של הבוס או לשרוט לו את האוטו עם מפתח, שאלו היו הרעיונות שהיא שמעה עליהם עד אז..."

ומאז מה? מה קרה?

ורד: "עשיתי את הקליפ בשבילי, כחלק מתהליך הריפוי שלי. לא יכולתי לדמיין איזה דברים מדהימים יקרו מאז ובזכותו: שלחתי את הקליפ עם מכתב במייל לאלכס ווילסון, היוצר של השיר. הוא התרגש ממה שכתבתי והעביר את זה לאקווילה פירון, הזמרת ששרה את השיר. גם היא התרגשה וכתבה לי. הקשר בינינו התהדק, ובקיץ 2010, כשהיו לה מספר ימי חופש, היא בחרה לבוא לבלות אותם בארץ. הפכנו לחברות! אקווילה מוציאה עכשיו דיסק סולו ראשון, ובמסגרתו היא מוציאה מחדש את השיר הזה שרקדתי לצליליו. מה שמפתיע הוא שלכבוד ההוצאה מחדש ביקשו ממני עותק של קליפ הריקוד שלי על מנת לשלב אותו בקליפ החדש והפורמלי של השיר! מיותר לציין שמאד התרגשתי מכך שהם בחרו לשלב את הקליפ שלי בקליפ הרשמי, מכך שהפכתי ממעריצה לחברה, מכך שאני מוצאת את עצמי שותפה ליצירת קליפ לשיר שאני כל כך אוהבת ושכל כך מיוחד עבורי כי הוא שליווה אותי כשניסיתי להפוך את הלימונים ללימונדה... בהמשך לקליפ הראשון יצרתי קליפ גירושין (בזמן שעשיתי את החפיפה למחליפה שלי, האיש שהייתי נשואה לו הודיע לי שהוא עוזב אותי) שעד עכשיו צפו בו כבר יותר מ 38000 צפיות..."

שמועות על קיצוצים צצות בחדשות כל יום, כך שהנושא הזה חם עכשיו במיוחד. מהי ההמלצה שלך למי שחווה או עומד לחוות את טעמם המר של הפיטורים?

ורד: "זה תהליך. תרשו לעצמכם לעבור אותו. יש לו שלבים: אכזבה, כעס, מרירות, כאב, פחד וכו', לפעמים גם אבל. תרשו לעצמכם לחוות את כולם - אל תכחישו, אל תדחיקו ואל תעמידו פנים שהכל בסדר – לא כלפי אחרים ולא ביניכם לבין עצמכם. פיטורים זה משבר. תתייחסו אליו – ואל עצמכם – בכבוד המגיע לו. אם אתם צריכים עזרה של איש מקצוע – לכו על זה: מאמנים, מטפלים, פסיכולוגים. יש המון אופציות, תמצאו מה עובד בשבילכם. אני יודעת שקשה להחליט להוציא כסף דווקא בתקופה הזו, אבל יכול להיות שזה יקצר לכם את הדרך ויעזור לכם לשמור או לחזור לשפיות...

אחרי שתרשו לעצמכם לעבור את השלבים האלו, תשאלו את עצמכם: מה אני יכול לעשות כדי להקל על עצמי? איך אני יכול לעשות שהתהליך הלא-נעים הזה יהיה לי יותר נעים ויותר קל כמה שאפשר? אל תהססו לשתף אחרים ולבקש מאנשים עזרה. תנו להם צ'אנס להיות שם בשבילכם. אם אתם מחליטים לעשות משהו, אל תעשו אותו "נגד" אף אחד: תעשו אותו "בעד" עצמכם. אני לא עשיתי את קליפ הפיטורין "נגד" הבוסים שלי או "נגד" מקום העבודה שלי – עשיתי אותו "בעד" עצמי. אני חושבת שמי שצופה בקליפ קולט את זה, וזה חלק מהסיבה שאנשים אוהבים אותו. תזכרו שזו החלטה שלכם איך אתם בוחרים לסיים את זה, ותבחרו לסיים את זה חיובי.

אחרי שתקלו על עצמכם ותהיו נחמדים לעצמכם למרות שפוטרתם – ואני יודעת שזה לא קל... תשאלו את עצמכם איזה הזדמנויות מסתתרות מאחורי הפיטורין:

-אולי זו ההזדמנות לעשות את שינוי הקריירה שתמיד חלמתם בסתר לעשות?

-אולי זו ההזדמנות להזמין סוף סוף קולגה לדייט מה שעד כה לא יכולתם לעשות, כי זה היה מסבך את יחסי העבודה ביניכם?

-אולי זו ההזדמנות לעשות את הדברים שרציתם לעשות בשבילכם ולא יכולתם כשהייתם בשגרה של העבודה: לעצב מחדש את הדירה? לסדר את הארונות? לסדר את התמונות בתיקיות במחשב? לתייק את הניירות שהצטברו? לצבוע מחדש את הקירות? לנסוע לבקר את המשפחה? לנסוע לטיול? ואולי אפילו לקבל החלטות לגבי החיים שלכם אחרי שלקחתם זמן להתבוננות פנימה?

זו ממש רעידת אדמה, פיטורין. אבל לפעמים נדרש משהו בעוצמה של רעידת אדמה כדי להזיז אותנו מדברים/ אנשים/ מקומות... שאנחנו רגילים אליהם ובעצם כבר לא מתאימים לנו יותר. אני הבנתי את זה רק השבוע...זה לוקח זמן, תנו לעצמכם את הזמן כדי לעכל – והיו פתוחים לאפשרויות שהמצב החדש מביא איתו.

ו..כן, אני יודעת שזה מפחיד. וכן, אני יודעת שזה ישר שם אותנו במצב הישרדותי (מאיפה יהיה לי כסף לאוכל?) ואני לא אומרת שזה קל או פשוט או נעים – אבל אני כן אומרת שזו יכולה להיות גם אפשרות לצמיחה חיובית.

אז, אל תחשבו רק על מה שלא, על מה שאין לכם – תחשבו גם על מה שכן, על מה שיש לכם. יכול להיות שמה שתגלו יפתיע אתכם לטובה: משפחה שנרתמת, חברים שמתגייסים ועוד... ואולי תמצאו בתוככם אומץ לעשות צעדים שאחרת לא הייתם עושים כי היה לכם נוח כשעבדתם... דווקא חוסר הנוחיות עשוי לדחוף אתכם לכיוונים חדשים...."

לסיום, הנה הקליפ המקורי המחודש שיוצא עכשיו עם ריקוד המסדרון ברקע... :) שיהיה חג חנוכה שמח ולחיי סופים טובים והתחלות חדשות!

נ.ב.

לפעמים כדי להתחיל מחדש זקוקים לדחיפה... מרגישים קצת אבודים? רוצים להתחיל לחפש עבודה כמה שיותר נכון מההתחלה? צרו קשר לקבלת פרטים ותאום פגישת יעוץ לבניית תשתית נכונה של תהליך חיפוש העבודה:

054-7380310


יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

טעות ששמה REPLY ALL...

קראתי עכשיו על מקרה שאי אפשר לקרוא לו בשם אחר פרט ל"הזוי".
סיפור שהיה, כך היה:

להד האנטר בריטי בשם גארי צ'פלין ממש נמאס מהספאם של המועמד מאנוס קצמפוקאס (נסו להתעלם לרגע מהשם...). אותו המועמד שלח בבת אחת את קורות החיים שלו ל 4000 נמענים, ביניהם גם אותו הד האנטר- צ'פלין.
רק מה? כל הנמענים ראו אלה את אלה כי המועמד לא טרח אפילו למען את כולם ב BCC...
צ'פלין, בהחלטה כעוסה של רגע אחד החליט לענות למועמד ולא רק, אלא שתשובתו הופצה לכל 4000 הנמענים האחרים בזכות הכפתור המהולל : REPLY ALL...

וזה מה שכתב בתשובתו:
"אני חושב שאני עונה בשביל כל שאר 4000 הנמענים האחרים כשאני כותב: 'תודה לך על קורות החיים'. נחמד לדעת שאתה לוקח את זה ברצינות ונותן לכל אחד מאיתנו את התחושה שאנחנו כל כך מיוחדים. אם אתה כזה לא מבריק, עד כדי כך שעדיין לא למדת להשתמש בפונקציית ה BCC, אז בבקשה, 'לך ת...!' אתה טיפש מידי מכדי להשיג את התפקיד, אפילו שמדובר בסה"כ בתפקיד בבנקאות!
שלך,
זה שלוחץ עכשיו על כפתור ה DELETE!
ושיהיה לך יום טוב!"

טוב, מיותר לציין שאותו הד האנטר פוטר ממשרתו המרופדת (300,000$ לשנה).

מה אפשר ללמוד מזה?

קודם כל שאם אתם מחפשים עבודה- ממש לא כדאי לשלוח מייל אחד בבת אחת למספר נמענים. בטח לא ל 4000 אנשים!
שנית, שאם כבר החלטתם לעשות את זה (לא! לא! לא!) אז לפחות מענו אותם ב BCC.
וגם, שמגייסים ממש לא אוהבים להרגיש שאתם מחזרים אחריהם במקביל לעוד אלפי מעסיקים אחרים, עד כדי כך שהם עלולים להגיב באופן לא צפוי ולעשות טעות גדולה יותר בעצמם: להשתמש בכפתור ה REPLY ALL...

וזה מזכיר לי גם שרשרת של מיילים שקיבלתי לפני כשבוע. מישהי שלחה לינק במייל לתפוצה ענקית של נמענים, כולל אלי. כל הנמענים יכלו לראות אלה את אלה ואז התחיל מה שאני בטוחה שכל אחד מכם חווה לפחות מספר פעמים בעצמו: אחד מהנמענים שלח תשובה ב REPLY ALL לאותה שולחת שבבקשה תסיר אותו לאלתר מרשימת התפוצה שלה. אחרי זה מישהו אחר ענה שתסיר בבקשה גם אותו (כמובן שגם הוא שלח את תשובתו לכולם) ואז מישהו התעצבן וכתב (לכולם, ברור שלכולם) שאנשים יפסיקו לשלוח תשובות ב REPLY ALL! זה הוביל לאפקט דומינו של עוד כארבעה נמענים שכתבו "די כבר לשלוח לכולם!!!!"...

אז, מה בשורה התחתונה? לאימייל יש המון כוח ובלחיצת כפתור אחת אפשר לעשות טעות גדולה. השתמשו בו בתבונה ובטח ובטח בחיפוש עבודה!

יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

האם פייסבוק יכולה למצוא לכם עבודה? אינפו-גרפיק

התשובה, לפי מחקר מדיה חברתית, שנעשה לאחרונה בארה"ב היא כן!
אז איך הרשתות החברתיות משנות את חיפוש העבודה?
הנה התשובה:

Social Job Search
Created by: MBA Online

יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

מלצר! יש שערה בקורות החיים שלי!

אחד מהדברים שאני הכי זוכרת מהילדות הוא ביקור ספציפי בלונה פארק. אני זוכרת אותו בגלל שזה היה בערב קייצי אחד בחופש הגדול. עצם העובדה שהיינו שם בחושך במקום באור- זה מה שהפך את הביקור הזה לבלתי נשכח עבורי כילדה.

ואין ביקור ראוי לשמו בלונה פארק בלי כמה "אמא, תקני לי...!!", ככה גם זכיתי בפעם הראשונה לטעום את הממתק המוזר הזה- שערות סבתא...

המונח שערות סבתא עולה לי כל הזמן בראש כשאני קוראת קורות חיים. לא כל קורות החיים גורמים לזה, רק חלק מהם, אבל מדובר בתופעה נרחבת. אם אני אנסה למקד את המשפט הקודם עוד יותר, אני אוסיף שזו תופעה שאני מוצאת בעיקר בין קורות החיים של מועמדים מנוסים. ככל שלמחפש העבודה יש יותר נסיון, כך יש בקורות החיים שלו יותר שערות סבתא.

אגב, כשאני קוראת את הפיסקה האחרונה עולה בי החשש שיש מצב שדבריי יובנו שלא כהלכה, אז אל תבינו אותי לא נכון, לדימוי "שערות סבתא" אין שום קשר לצבע השיער של הבעלים של קורות החיים.

כשאוכלים שערות סבתא אוכלים הר ענק ולבן של משהו כל כך אוורירי שברגע שנוגסים בו הוא פשוט מתמוסס ונעלם בפה. מההר הענק לא נותר כלום ובסוף זוהי באמת התחושה שנשארת- של כלום (ויש שיטענו שמדובר בכלום אמנם, אבל כזה שמלווה בתחושת בחילה שהיא דווקא מאוד מורגשת).

אז למה בדיוק אני מתכוונת באותה תחושה של כלום בקורות החיים? הכוונה שלי לכל אותן מילים שאומרות ולא אומרות, שתופסות מקום יקר בקורות החיים ולא מועילות, בכאלה ששניה אחרי שקוראים אותן - הן נשכחות.

אתם יודעים מה? אני אכוון אתכם עוד יותר. הנה כמה דוגמאות למילים כאלה:

וכו'...
ועוד...
מגוונות
שונות
מגוון
רבים

המטרה של קורות החיים היא ליצור זימון לראיון באמצעות יצירת בידול משאר המתחרים על אותה המשרה. מילות "שיערות סבתא" מבזבזות מקום יקר על פני המרחב המוגבל של קורות החיים ולא רק שאינן יוצרות בידול, הן לא אומרות שום דבר לקורא. פירטתם שורה של מטלות שהיו באחריותכם והוספתם בסוף המשפט "וכו'..."? מי בכלל יכול לנחש מה המילה "וכו'..." מייצגת? כתבתם שעבדתם "מול מגוון ממשקים בחברה"? זה באמת משמח, אבל, מה זה בכלל אומר? מול איזה ממשקים עבדתם?

בסופו של יום דווקא מה שמתחבא מאחורי "שיערות הסבתא" זה מה שמענין...

ועכשיו שיעורי בית: עיינו בקורות החיים שלכם ובידקו. האם גם בקו"ח שלכם יש שיערות סבתא?

נ.ב.
- לפרטים על פגישת יעוץ אישית לשדרוג קורות חיים וחיפוש עבודה: 054-7380310 או דרך המייל:
maya.bouhnik@gmail.com
- מוזמנים למלא כאן למעלה כתובת אימייל ולהצטרף לקבוצה שלי בגוגל. ב 12/12 אני משיקה סדרת טיפים לחיפוש עבודה בלעדית למנויים!

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

זה לא הגיל, זה התרגיל...

יש אנשים שהם אנשים בלי גיל. אני בטוחה שאתם מכירים לפחות אדם אחד כזה. קחו לדוגמא את צילה השכנה של ההורים שלי. אני מכירה אותה מאז שאני ילדה ומה שמוזר לגביה הוא שאני ממש בטוחה שמאז ועד היום היא בכלל לא השתנתה. טוב, היא מבוגרת, זה נכון. אבל היא היתה מבוגרת כבר אז (ואפילו סבתא) כשאני הייתי תלמידה בבית הספר היסודי. בעוד שהיא נשארה "מבוגרת" (ואפילו סבתא), אני גדלתי, עברתי לתיכון, אח"כ לצבא, סיימתי לימודים אקדמיים ועברתי מספר מקומות עבודה. כן, חייבים להודות- אני הולכת ומתבגרת (הנשמות הטובות יגידו אפילו מזדקנת...) ואילו במהלך כל הזמן הזה צילה נשארה כפי שהיא: מבוגרת אמנם ואפילו סבתא...

עכשיו, אל תדמיינו לכם סבתא מן המניין, כי לצילה יש רעמת שיער ג'ינג'י והיא אוהבת להתלבש בהתאם לצו האופנה. הצבעים האהובים עליה הם שחור ואדום ועד היום כשעוברים בחדר המדרגות אחריה, אפשר לזהות את אותו השובל המוכר של הבושם הקבוע שלה.
לפני מספר חודשים היא סיפרה לי בשמחה שהיא חוגגת יום הולדת. עניתי לה ב"מזל טוב!" חייכני והיא הוסיפה: "איזה כיף, היום אני סוף סוף בת 18. רק הפוך...!"...

אני אשאל עכשיו את אותה השאלה שכבר שאלתי בהרבה פוסטים קודמים כאן בבלוג: אז מה לעזאזל הקשר בין אותה הסבתא הנחמדת לבין חיפוש עבודה??

שאלה מצויינת!
נזכרתי בצילה השבוע תוך כדי פגישת יעוץ לחיפוש עבודה. פגשתי מהנדס תוכנה וישבנו יחד למטרת שדרוג קורות החיים שלו. אחת מהשאלות הראשונות שהוא העלה היתה, והנה ציטוט: "תגידי, להוריד או לכתוב את תאריך הלידה שלי בקורות החיים? בכל זאת, אני כבר מבוגר מידי וזה עלול לפגוע בסיכויים שלי לקבל תגובות, לא?".
שאלתי אותו את השאלה המתבקשת- בן כמה הוא? והוא ענה לי: "33".

!!!!!

אתם כבר בטח מבינים ש 33 זה הפאנץ' ליין, נכון?
ואגב, הוא לא הראשון בן ה 30+ ששאל אותי את אותה השאלה...

אז אני רוצה לנצל את הבמה שיצרתי לעצמי כאן כדי לשאול שאלה חשובה: איך זה שהגענו למצב שבו בחור צעיר (כן, 33 זה צעיר לכל הדעות) חושש שהוא מבוגר מידי?
הוא לא עוסק בספורט, הוא לא דוגמן והוא לא עוסק בשום מקצוע שבו הגיל עלול לפגוע בביצועי הגוף או במראה. הוא בסה"כ מהנדס תוכנה שצריך להשתמש בראש וביכולת החשיבה והיצירתיות שלו בכדי להצליח בתפקיד.
למה שבחור כזה יחשוש לציין את גילו על גבי קורות החיים שלו?

מגיעים אלי ליעוץ המון מועמדים מנוסים ומצויינים. אין אחד שעבר את גיל 40 שאינו מתלונן על ההרגשה שיש לו שהוא מפספס משרות טובות בגלל הגיל... דווקא בזמנים כמו שלנו בהם אנשים חיים חיים ארוכים יותר ונראים צעירים יותר ואישה בת 81 מדברת, צוחקת ואנרגטית כאילו היתה בת 18, דווקא עכשיו היינו מצפים לתופעה הפוכה, לא?

אז למה באמת שלא?
לשנות את המצב אני לא ממש יכולה, רק לכתוב עליו ולעשות קצת באזז. חוץ מזה אני גם יכולה לקרוא לאנשים לא להיכנע לתפיסה המוטעית הזו ובטח ובטח לא לשתף עם זה פעולה. אם אתם בני שלושים פלוס ומתחילים לדבר על כך שאתם "מבוגרים מידי" אתם נכנעים לאותה תפיסה מוטעית וגם בז'רגון הסוציולוגי- משעתקים אותה. אז פשוט אל...!

לצערי השבוע אין לי טיפ טוב שיכול לפתור את הבעיה ולשנות את התופעה, אבל אם לכם יש הצעת יעול לגבי איך משנים את המצב הזה, או שסתם יש לכם דיעה על הנושא: הוסיפו תגובה כאן למטה.

וצילה, אני די בטוחה שאת לא קוראת את הבלוג שלי, אבל למרות זאת- אני בהחלט מעריצה אותך. מאחלת לך עוד המון שנים של "גיל 18"... :)!

יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

מה שקורה בהיי-טק, סליחה- בווגאס, נשאר בווגאס...

אני מקווה שהכותרת של הפוסט הזה לא תיצור ציפיה מסויימת שבסופה אכזבה... כי כן, זה רק פוסט שקשור, כמו תמיד, לחיפוש עבודה ותכנון נכון של קריירה. שום גלאמור אין בפוסט הזה, גם לא הבטחה להצלחה מהירה או לזכיה גדולה.

אז למה בחרתי דווקא בכותרת הזו? שאלה טובה. תיכף תגלו...

במשך שנים רבות עבדתי בתפקיד של מנהלת השמה בהיי-טק. כשעובדים בחברת השמה נמצאים ב"מקום טוב באמצע" ורואים הרבה יותר דברים מאשר מי שנמצא במקום אחר בשרשרת.
כשעובדים בחברת השמה גם מקבלים מידע רב יותר ממועמדים מאשר כשעובדים בארגון המגייס עובדים לעצמו, נחשפים להרבה יותר סוגים של מקרים ובטח ששומעים יותר סיפורים. זו גם הסיבה שנחשפים יותר לבעיות קריירה ולפעמים גם לטעויות...

שוק ההיי-טק הישראלי עבר ב 16 שנות הנסיון שלי איתו המון עליות ומורדות. כשהתחלתי בשנת 96 היתה צמיחה ברורה שנמשכה עד לשלהי שנת 2000. היו לנו מאות משרות ולא תמיד מספיק מועמדים. לכל מועמד (כמעט) היה לי מה להציע.
עם התפוצצות הבועה הכל השתנה והקלפים נטרפו, אותם המועמדים שהיו עד לא מזמן עם ידם על העליונה, התחילו להתקשות בחיפוש עבודה. הקושי הזה גרם לחלקם להתוודות שהם בעצם לא באמת ממש אוהבים את מה שהם עושים.
סיפר לי בזמנו תוכניתן VB שהחלום האמיתי שלו הוא להיות גנן. כן, כזה שמלכלך ידיים בבוץ ושעורו שחום מרוב שהייה בשמש (ויז'ן שונה לחלוטין מכתיבת קוד תחת אור הפלורסנט, נכון?). לעומתו, סיפרה לי מנהלת מערכות מידע שהיא רק במקרה עוסקת במה שהיא עוסקת. האמת היא שהיא זמרת חובבת שהיתה עוזבת הכל בכדי לפתח את קריירת השירה שלה באופן מקצועי יותר.

שני המועמדים האלה חיפשו הרבה מאוד זמן עבודה באותה התקופה (סוף 2000-תחילת 2001) ואני זוכרת אותם היטב כי בשלב מסויים הם התקשרו אלי (כל אחד בנפרד, כמובן) וסיפרו לי שהחליטו להפסיק לחפש. לא בגלל שמצאו, פשוט בגלל שהם החליטו ללכת עם החלום, לעזוב את תחום ההיי-טק ולשנות קריירה.

במהלך השנים הבאות נתקלתי בעוד מקרים של אנשים שהחליטו לעשות אחורה פנה וקדימה צעד, חלקם סתם החליטו לקחת "שנת שבתון", היו כאלה שהקימו עסקים עצמאיים ואחרים שהצטרפו לעסק המשפחתי.

אני מודה ומתוודה: לפעמים קינאתי בהם על האומץ לקום ולהגיד "שוברים את הכלים ולא משחקים!". על האומץ לקחת החלטה (די מפחידה, חייבים להודות) ולעשות שינוי.
אבל, אנחנו כאן לא רק כדי לדבר על חלומות (למי מאיתנו אין כאלה?) אלא גם על מציאות.

קשה לי לשכוח את אותו תוכניתן NET. שלאביו היתה מכולת קטנה. איתרע מזלו של האב והעסק שלו נקלע לקשיים כמעט עד פשיטת רגל. הבן המסור עדכן אותי שהוא מפסיק לחפש עבודה ומצטרף לאביו במטרה להבריא את העסק.
מסע מהיר קדימה בזמן...: שנה וחצי אחרי אותה השיחה פנה אלי שוב אותו מועמד (הוא לא היה צריך לספר לי מחדש את כל הסיפור- הכל תועד במערכת...) וסיפר לי שבשנה וחצי האחרונות הוא עבד פי שתיים קשה יותר מבעבר במכולת של אבא שלו. וההשקעה היתה שווה את זה כי בתוך שנה וחצי הוא הצליח לא רק להציל את העסק מפשיטת רגל, אלא גם להפוך את המכולת למיני-מרקט מצליח. "כיוון שהמטרה הושגה", כך אמר לי, "הגיע הזמן לחזור ולחפש עבודה בתכנות".

אליה וקוץ בה... עידכנתי את פרטיו במערכת, כולל את קורות החיים המעודכנים שלו ויצאנו לדרך. עברתי על משרות מתאימות ושלחתי את קורות החיים שלו. ו......כלום לא קרה.
אף חברה לא הגיבה לקורות החיים.
בחיפוש הקודם שלו שנה וחצי לפני כן לא היתה שום בעיה עם אותו מועמד. היו לו לא מעט פניות וגם זימונים לראיונות.
המקור לבעיה היה ברור... אין הרבה דרישה בהיי-טק למי שעבד עד לאחרונה במכולת...

מוזמנים לעשות סקר אקראי ולבדוק עם כל אותם בעלי החלומות שגם יצא להם לנסות ולהגשים אותם. מה קרה למי שלאחר תקופה התחרטו וניסו לחזור לתפקיד הקודם בהיי-טק? האם זה הלך חלק?
לצערי, וכן- יכול להיות שיש פה ושם יוצאים מן הכלל- נתקלתי בכל כך הרבה מקרים של קושי לחזור שגרמו לי להגיע למסקנה שבהיי-טק כמו בווגאס- מה שקורה שם- נשאר שם. ומה שלא-לא.

כן, אני יודעת, המסנגרים יטענו שבתפקידים טכניים צריך לצעוד עם הטכנולוגיה, צריך להתעדכן ולשמור את היד על הדופק ואם אתם שנה או יותר מחוץ למשחק- אתם, אפעס, קצת חלודים ובעיקר לא מעודכנים בחידושים.

אגב, לאותו התוכניתן שבזכותו ניצל העסק המשפחתי יש כנראה הרבה מאוד כישורים, חלקם עסקיים שלמנהלים רבים אין, אבל, את אף אחד זה לא ממש עניין עד שפשוט מחקנו מקורות החיים שלו את אותה הפיסקה שפירטה את הישגיו במכולת.
ונחשו מה? נכון... פתאום התחילו להגיע הטלפונים...
זה קרה לי גם עם מנהלת הפרוייקטים שניסתה להקים עסק עצמאי בתחום התכשיטנות והתחרטה וגם עם אותו בן מסור שהחליט לעצור לרגע את הקריירה בכדי לטפל באם חולה במחלה קשה. כולם נתקלו בקושי המוכר לחזור אחרי שנה-שנתיים לעבודה באותו השוק שבו לפני כן רכשו שנים רבות של נסיון.

האם זה צודק? ממש ממש לא! אפילו עצוב. מאוד.
אבל האם זה קיים? כן. (אגב, הפוסט מדבר על שוק ההיי-טק, אבל לאחרונה אני נתקלת במגמה דומה בתחומים אחרים בשוק העבודה).
ולכן כדאי לדעת את זה לפני שלוקחים החלטה ולא לגלות את זה בדיעבד.
אז, אל תשכחו: מה שקורה בווגאס- נשאר בווגאס ומה שלא- לא...

נ.ב.
מכיוון שאני אוהבת לאתגר את עצמי ולמרות שאני מודעת היטב לסכנות האפשריות, זו בדיוק ההחלטה שאני לקחתי- לקום ולצאת לדרך עצמאית ולהגשים את החלום. אז, למרות כל מה שכתבתי כאן למעלה: אם יש לכם חלום, וגם הרבה אומץ ובתנאי שאתם מודעים לכל ההשלכות- לכו על זה.
באמת שאין כמו לשיר בקולי קולות , אבל גם להתכוון לזה: I DID IT MY....WAY!
(גם השיר ויוה לאס וגאס הולך... :) )
בהצלחה!

יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

אסטרטגיית הפירמידה בחיפוש עבודה

קרה לי עכשיו משהו שקורה כל הזמן לכולנו אבל הוא שנתן לי את המוזה לפוסט הזה.
מה קרה לי?

האמת היא שלא דבר דרמטי- רק נפלה לי העט מהשולחן לרצפה.
היא גם כמובן התפרקה לגמרי (העטים של היום - זה לא מה שהיה פעם...!) וכיוון שיש לי כלב שיכול בקלות להחליף כל שואב אבק ממוצע (הוא אוהב לאכול כל דבר שהוא מוצא ולא משנה מה זה- טישו משומש, שאריות אוכל שמישהו הפיל ברחוב, עלה, פרח או חתיכת פלסטיק...) אז אירוע שכזה של נפילה והתפרקות עלול להיות מסוכן ביותר.
זו גם הסיבה שהדלקתי את כל האורות בבית, התיישבתי על הרצפה הקרה והתחלתי לסרוק בדקדקנות את מקום האירוע.

בשביל לעשות סיפור ארוך - קצר (וכן, זה לקח הרבה זמן של סריקה מרצפת אחר מרצפת) אני אגיע לשורה התחתונה- חיפשתי וחיפשתי, ומצאתי את כל החלקים של העט.
פרט לחלק אחד.
חלק אחד יותר מידי בהתחשב בכלב שלי...
המשכתי לחפש, עד שבסוף החלטתי לשנות טקטיקה. שיניתי לגמרי את אזור החיפוש, והרי זה פלא מצאתי את החלק האבוד!
עכשיו, בינינו- לא היה הגיוני בכלל לחפש את החלק האבוד במרחק של חצי בית ממקום הנפילה. בכל זאת, זו רק עט- לא טיל לאו ובכלל, כל שאר החלקים נפלו כולם במקום מרוכז אחד.
הגיוני או שלא- עם עובדות אי אפשר להתווכח. את החלק האבוד מצאתי רק אחרי ששיניתי טקטיקה, שיניתי אזור חיפוש והתרחבתי למקומות אחרים שבהם בכלל לא היה הגיוני למצוא אותו. דווקא שם הוא היה.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?

כי אחת מהדרכים השגויות לחפש עבודה היא להתרכז בשיטת חיפוש אחת- באתר דרושים אחד, בחברת השמה אחת...
כי אחת מהדרכים השגויות לחפש עבודה היא גם להתרכז בכיוון אחד- בסוג אחד של תפקיד, בסוג משרות מסויים, בגודל מסויים של חברות.
וכי אחת מהדרכים השגויות היא לחפש עבודה בשיטת סדר העדיפויות: "קודם אחפש תפקיד כזה- שהוא האידאלי עבורי, אח"כ ואם לא תהיה לי ברירה- אחפש תפקיד מסוג שני ובסוף- אם ממש אתייאש- אתפשר על משרה מסוג שלישי בחברה מסוג כזה שכרגע אני לא רוצה אפילו לפגוש בחלומות הכי גרועים שלי!".

ובמילים אחרות- חיפוש עבודה לא נכון הוא חיפוש עבודה שמגביל במקום לפתוח, ושמניח כהנחת מוצא שיש לנו את הפריבילגיה לקחת את הזמן אבל לא לנצל אותו באופן המקסימלי.

פגשתי במהלך השנים האחרונות עשרות מחפשי עבודה שכולם עברו תהליך דומה- בהתחלת החיפוש הם היו בררנים- פנו רק למשרות מסויימות, באזורים מסויימים או בסוג אחד של חברות. הם סידרו לעצמם מעין סולם של סדר עדיפויות והחליטו להתחיל במה שהכי עושה להם את זה. עם הזמן ובחלוף הימים תוך כדי שקו הטלפון שלהם נותר פנוי וגלמוד הם הבינו שאין ברירה וצריך להרחיב את החיפוש. הבעיה היא שלפעמים האסימון נופל והמסקנה מוסקת באיחור של מספר חודשים.
חודשים שבהם בוזבז זמן יקר בכדי לחפש את האחת (המשרה האידאלית) תוך התעלמות מהמשרות הקיימות- אלה שאולי היה יותר סיכוי איתן. אלה שאולי היו מתגלות בהמשך כאופציה לא רעה בכלל.

מה שמצחיק הוא שבסופו של דבר כולם מגיעים לאותה הנקודה- אלה שמתחילים כבררנים ואלה שגמישים: כולם מגיעים בסוף לנקודה שבה הם מחפשים את השילוב שבין הרצוי למצוי. ההבדל הוא שהגמישים יגיעו לנקודה הזו קודם. הגמישים פחות יבזבזו זמן יקר.

אז הנה הטיפ השבועי שלי עבורכם: דמיינו לעצמכם שמציאת עבודה דומה למבנה של פירמידה. ככל שהבסיס של הפירמידה יהיה צר יותר- כך הסיכויים שלכם להתחיל תהליך מיון לתפקיד חדש - נמוכים יותר. לעומת זאת- ככל שבסיס הפירמידה רחב יותר- כך גם הסיכויים להתחיל תהליכים חדשים ובהמשך גם להתקדם בשלבי הגיוס (מראיון טלפוני לראיון ראשון, שני, שלישי, ממליצים וכו'...) רבים יותר. אל תשכחו שבכל שלב בפירמידה הזו יש סינון נוסף- תתחילו רחב- והסיכויים שלכם להתקדם לשלבים המתקדמים יותר-יהיו גבוהים יותר (חוק המספרים הגדולים- כבר אמרתי?!).

ואם אחזור לדוגמת ה"עט המתאבדת" שלי- אם הייתי מחפשת מלכתחילה באזור רחב יותר במקום להתמקד באותו מטר מרובע, לא הייתי מבזבזת רבע שעה יקרה של זחילה על הרצפה... :)

נ.ב.
ואם כבר פירמידה- הרי שתמיד הכי כדאי להיות למעלה (ראו תמונה...).
לפרטים נוספים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה ליחצו כאן או צרו קשר: 054-7380310.

יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

אפליקציית כרטיסי הביקור החדשה של לינקדאין לאייפון

השינויים בליקדאין מתחילים להיות תכופים כמעט כמו בפייסבוק... :)
אתמול השיקה הרשת אפליקציה חדשה לבעלי אייפון.
האפליקציה לוקחת צעד אחד קדימה את כרטיסי הביקור ומאפשרת מעבר לשמירה דיגיטלית של הכרטיס, גישה למידע רב בנוגע לאדם שמאחוריו. זה כמובן נעשה על ידי שימוש במידע שיש ללינקדאין על אותו האדם- הניסיון שלו, הקשרים שלו, ההמלצות שקיבל ועוד...

אז בעלי אייפון יקרים, מהיום אם אתם פוגשים מישהו בכנס מקצועי, לדוג'- צלמו את כרטיס הביקור שלו, קבלו גישה לפרטים שלו בלינקדאין ואל תשכחו להוסיף פתק באפליקציה עצמה שתזכיר לכם במי מדובר, איפה פגשתם אותו, על איזה שת"פ דיברתם וכו'...
ליחצו כאן להורדת האפליקציה.

יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

מרוב עצים בלינקדאין מפספסים את היער? טיפ קטן לחסכון גדול בזמן!

אני שומעת את זה מכל מחפש עבודה שמגיע אלי לפגישת יעוץ ורשום בלינקדאין:
כן, יש שם הרבה משרות שמתפרסמות בקבוצות! וכן, זה כלי מצויין למחפשי עבודה! אבל, אוף! כמה שזה מבזבז זמן! למי יש זמן לעבור על כל המשרות בכל הקבוצות? למי יש כוח לכל האימילים האלה שנשלחים בכל יום?
הלינקדאין- בואו נודה באמת- הוא ספאמר אמיתי במסווה רציני...
נכון או לא?

אז זהו שכן, זה נכון- ללינקדאין יש לא מעט יתרונות עבור מחפשי העבודה, אבל השימוש בו הופך לעבודה בפני עצמה.

לכן הכנתי לכם טיפ קטן לחיסכון גדול בזמן, שיקצר עבורכם משמעותית את הזמן ש"תבזבזו" בלינקדאין!

לטיפ הקטן הזה קוראים LINKEDIN SIGNALS ואם אינכם מכירים את הכלי הקטן והנחבא בכלים הזה- הפוסט הזה עבורכם. וגם אם אתם מכירים או שמעתם- מוזמנים להמשיך לקרוא כדי להבין כיצד להשתמש בו בכדי לחסוך בזמן.

אז מתחילים:

פיתחו את פרופיל הלינקדאין שלכם, בסרגל העליון תמצאו את האופציה NEWS, עימדו עליה עם הסמן ותיפתח לכם עמודה חדשה. בתחתיתה תמצאו את ה SIGNAL המדובר- ליחצו עליו.
עכשיו יפתח לכם עמוד חדש שבצידו השמאלי עמודה של אפשרויות שונות ומשונות למיונים.

אז קודם כל, מה זה בכלל?

LINKEDIN SIGNAL מאפשר לכם לעשות חתכים על UPDATES (סטטוסים של משתמשים אחרים ברשת הקשרים שלכם). מה שנחמד כאן הוא האפשרות לסנן את התבן מהמוץ ולהגיע בקלות וביעילות רק לסטטוסים המעניינים אתכם.

שימו לב לעמודה השמאלית- בראשה תמצאו מלבן לחיפוש מילות מפתח ספציפיות.
מתחת תוכלו לראות אפשרות לפלח את העדכונים על פי רמת הקשר שביניכם לבין מפרסמי הסטטוסים: קשר בדרגה ראשונה, שניה ושלישית ומעלה.
בהמשך תמצאו אפשרויות סינון נוספות-על פי שם חברה, על פי מיקום (אם אתם מחפשים עבודה בארץ- ביחרו רק בסטטוסים מישראל), על פי הזמן שבו פורסמו ועל פי שם קבוצה.
מוזמנים להתנסות ולבצע חתכים ומיונים כראות עיניכם. היתרון כאן הוא ברור: אתם יכולים לראות בצורה מרוכזת את כל העדכונים שמעניינים אתכם ורק את אלה שמעניינים אתכם...!

והנה טיפ השבוע שלי לחיפוש עבודה:
אם אתם מחפשים עבודה ורשומים למספר קבוצות לחיפוש עבודה ששולחות לכם עשרות מיילים בשבוע לתיבת הדואר שלכם. ואם אתם מוצאים עצמכם מבזבזים שעות של פתיחת מיילים וחיפוש אחר המשרות שרלבנטיות לתחום הנסיון שלכם- הנה טיפ שאתם חייבים להשתמש בו:

הקלידו בתיבת החיפוש בעמודה השמאלית את מילות המפתח הרלבנטיות לנסיונכם. אם אני תוכניתנית JAVA לדוגמא, אני אקליד (הפתעה!): JAVA .
לאחר מכן אני ארד לתחתית העמודה, אבחר ב GROUPS ושם אבחר (יש אופציה של בחירה מרובה, וגם הוספת קבוצה ספציפית לרשימה על ידי הקלדת שמה) את הקבוצות שעליהן אני מעוניינת לבצע את החתך. נבחר לדוגמא את קבוצת SEARCH AND FIND A JOB IN ISRAEL.
בשלב הבא אני יכולה להוסיף מיונים נוספים כמו (רק מה שהתפרסם ביממה האחרונה/בשבוע האחרון וכו'...).
שימו לב שכל בחירה משנה אוטומטית את תוצאות החתך...
מה שנקבל בתוצאות הן כל עדכוני הסטטוס בקבוצה או בקבוצות שבחרתי שמופיעה בהן המילה JAVA.
ובמילים אחרות- נקבל רק את המשרות שרלבנטיות לי כתוכניתנית JAVA.

אגב, את החתך הזה לא חייבים לעשות רק על קבוצות. ניתן לבצע אותן בדרכים אחרות- תלוי במה שאתם בוחרים בהגדרות.

אז, מהיום, תעשו לעצמכם טובה. במקום לחכות לאותם הניוזלטרים שאתם מקבלים בסיטונות לתיבת המייל שלכם ולעבור אחד אחד על כולם- קיבעו לעצמכם פעם בשבוע/ביומיים או הכי טוב- פעם ביום (וכל המרבה- הרי זה משובח) כניסה לאתר. בנו לעצמכם חתך רלבנטי להגדרות חיפוש העבודה שלכם ו... שימרו אותו (בראש התוצאות תמצאו כפתור SAVE).

אגב, זו דרך מצויינת גם לאיתור פוסטים ודיונים בנושאים המקצועיים שמעניינים אתכם וגם... פוסטים כמו שלי עם טיפים לחיפוש עבודה.

כמה פשוט- ככה קל!

* לטיפים מתקדמים נוספים לשימוש נכון ויעיל בלינקדאין לצורך חיפוש עבודה ומיתוג נכון- צרו קשר לקביעת פגישת יעוץ לחיפוש עבודה: 054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com

בהצלחה!

יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

האמת הפשוטה של מיזעור סיכונים בגיוס עובדים

כשאתם מחפשים עבודה ובמיוחד כשהחיפוש אורך זמן, הנטיה היא להתרכז בשליחת קורות חיים ובנסיון להבין למה מי שלא הגיב להם- לא הגיב.
לשאלה הזו יש מגוון תשובות עם מכנה משותף אחד, אבל כדי להבין אותו צריך לנסות ולהיכנס לנעליים של המעסיקים.
אז איזה מזל שהתכנסנו פה. בואו ננסה לנתח את המכנה המשותף הזה.
יודעים מה?
הנה רעיון טוב יותר: ננסה להציג את המכנה המשותף הזה בנוסחה פשוטה (ולכל חובבי המתמטיקה- אם יש לכם נוסחה נכונה יותר- מוזמנים לעדכן- מודה ומתוודה- מתמטיקה זה לא התחום החזק שלי :) ).

והנה הנוסחה:

R= (A+C) / D

מידת ההתאמה של העובד לדרישות המשרה = A
רמת היכולת של העובד לבצע את העבודה = C
רמת הסיכון בגיוס המועמד = D
החלטת המעסיק לזמן מועמד לראיון או להתקדם איתו בתהליך הגיוס = R

ובמילים אחרות- החלטת המעסיק לזמן מועמד לראיון עבודה או להתקדם איתו בתהליך הגיוס = מידת ההתאמה של העובד לדרישות המשרה יחד עם יכולתו לבצע את התפקיד בהצלחה תוך מיזעור מקסימאלי של הסיכון בגיוסו.

בואו נחדד את המשתנה: רמת הסיכון בגיוס המועמד, כי זהו משתנה בעל משקל רב בהחלטה.
כל גיוס של עובד חדש לארגון הוא בעצם הכנסת גורם חדש למערכת. המהלך הזה- עבור המעסיק- משמעותו השקעה של משאבי זמן וכסף.
המעסיק משקיע בהעברת חפיפה או הכשרות מתאימות, הוא חולק במידע ארגוני פנימי (ולפעמים גם רגיש) והוא גם מוותר על עובדים פוטנציאלים אחרים ואולי אף טובים יותר מעצם הבחירה. והכי גרוע- במידה והבחירה מתבררת כלא נכונה- חוזרים לנקודת ההתחלה על כל המשתמע מהשקעה בתהליך גיוס מחודש (שוב-זמן וכסף כמובן).

בגיוס עובדים, אם כך, המעסיק ינסה ככל האפשר למזער את הסיכונים שטמונים בבחירה לא נכונה.
כאן אנחנו מגיעים לשורה התחתונה: מעסיקים יחליטו שלא לזמן לראיון או שלא לקדם בתהליך הגיוס מועמדים שנתפסים ברמת סיכון גבוהה כמו למשל:

- מועמדים שבתפקידים קודמים רמת השכר שלהם היתה גבוהה יותר (ולא במעט) מזו המוצעת למשרה (הסיכון גבוה מכיוון שיתכן ובעתיד הקרוב המועמד ימצא תפקיד אחר ברמת השכר שהוא רגיל לה ופשוט יקום ויעזוב).

- עובדים חסרי ניסיון (כאן הסיכון הוא בגלל שזמן ההכשרה ארוך יותר והצלחת הלמידה לא מובטחת).

- עובדים שביצעו תפקידים בכירים יותר מהתפקיד המוצע (בדיוק כמו במקרה של השכר הגבוה- מועמדים שמתפשרים נתפסים תמיד כמו רימון שעומד להתפוצץ- בשניה שהשוק משתפר וברגע שנפתחת הזדמנות מתאימה יותר הם עלולים לנצל אותה בכדי לחזור ולהתברג בתפקיד ההולם יותר את נסיונם).

- עובדים שרמת היציבות שלהם נמוכה והמעברים מחברה לחברה תכופים מידי (אולי קשה לשנות הרגלים...?).

- מועמדים שגרים רחוק מידי (מה שעלול עם הזמן לשחוק אותם ולגרום להם לחפש משהו נוח יותר).

- מועמדים ששינו כיוון, הפכו לעצמאים לתקופה או עברו לתחום מקצועי אחר ועכשיו מנסים לעשות "פניית פרסה" (כן, יש כאלה שלא אוהבים אנשים שהם יזמים, כאלה שיש להם את "ג'וק" העצמאות בראש, כאלה שמנסים ומשנים ואז מחליטים לחזור...)

- מועמדים שלא עבדו תקופה ארוכה מידי (ונשאלת השאלה למה..? אם הם כל כך הרבה זמן לא עובדים- מה לא בסדר איתם??).

וכן הלאה...

אז לסיום, כשאתם פונים למשרות או ניגשים לראיונות- אל תשכחו את הנוסחה הזו כי היא מייצגת את המחשבה שעומדת ברוב המקרים מאחורי חוסר התגובה לקורות חיים ומאחורי התשובה השלילית לאחר ראיון.
והכי חשוב- רוצים לשפר סיכויים? נסו להקטין את משתנה ה D שלכם...


יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

יושבים על הגדר, רגל פה- רגל שם...

לפני הכל ולמען הסר ספק אני בצד שלכם ובעדכם.
כן!
עכשיו אפשר להתחיל.

בשנתיים וחצי האחרונות אני מקדישה את מירב זמני ומחשבותיי לנושא חיפוש עבודה. טוב, זה לא בדיוק נכון. אני עוסקת בכל הקשור לחיפוש עבודה כבר כמעט 16 שנים, אבל ברוב הזמן הרגליים שלי היו בצד השני של הגדר. זאת אומרת בצד של מגייסי העובדים וחברות ההשמה.

כשעובדים בחברת השמה תמיד קצת מרגישים "לא פה ולא שם". אני מתכוונת לכך שבחברת השמה אמנם ממיינים קורות חיים ומסננים אותם, מחליטים לאיזה מועמדים להתקשר ואת מי להעביר הלאה ללקוח אבל, מצד שני גם מאוד תלויים בהחלטות של הלקוחות- שהם המעסיקים ולכן גם בסופו של דבר בעלי הדעה הקובעת.

אז מצד אחד חברת השמה היא "חורצת גורלות" ומהווה גורם חשוב בתהליך הסינון. אבל מצד שני, בכל הקשור לעבודה מול המעסיקים, לחברת השמה יש בדיוק את אותם האינטרסים כמו של המועמדים שלה שהיא מנסה לקדם.
ולא רק.
כי מי שעובד בחברת השמה חווה את אותן תחושות השמחה כשמועמד סוף סוף מוזמן לראיון עבודה אצל הלקוח, ומי שעובד בחברת השמה גם יודע היטב טעמו של תיסכול מהו, כשלא ברור מה הלקוח מחפש בכלל ולמה לעזאזל הוא לא מגיב למועמדים המעולים שנשלחים למשרה.

מה שאני מנסה להגיד כאן הוא שחברת השמה יושבת בצומת דרכים (או כמו שכתבתי בכותרת של הפוסט הזה- רגל פה, רגל שם). מצד אחד מתנהלים בה תהליכי סינון ומיון ובפן הזה היא חובשת את הכובע של המגייס בעיני המועמד. אבל, מצד שני החוויות של עבודה בחברת השמה דומות מאוד לחוויות שעוברים מחפשי העבודה עצמם. על הטוב ועל הרע...

וגם התחושות דומות- חוסר הבנה מדוע הלקוח לא חושף פרטים של מועמד מצויין, מדוע לקוח לא מוכן להתפשר בדרישות של משרה שפתוחה כבר חצי שנה, מדוע לקוח העביר תשובה שלילית לאחר ראיון לגבי מועמד שנראה לכאורה מתאים בול למשרה, מדוע מוכנים להמתין לנצח למועמד "סופרמן" במקום לקחת מועמד עם פוטנציאל, שיוכל בקלות לבצע את התפקיד לאחר הכשרה קצרה. וכן הלאה והלאה כל מיני "מדוע-ים"...

כשלחברת השמה יש הצטברות של הרבה שאלות (ולא רק במקרים כאלה), היא בד"כ יוזמת פגישה עם הלקוח כדי לנסות ולהבין מה קורה שם מאחורי הקלעים. בפגישות כאלה לפעמים מקבלים תשובות הגיוניות ולפעמים גם לא.

יש הרבה תסכול בקרב מחפשי העבודה נגד חברות השמה. לעיתים התסכול הזה מוצדק ולפעמים ממש לא.
השורה התחתונה שלי היא זו: מי שעבד או עובד בחברת השמה מבין היטב את הצד של מחפש העבודה כי בכל הקשור למערכת היחסים "מעסיק-חברת השמה": חברת ההשמה היא זו שחובשת את הכובע של מחפש העבודה...

אז נכון, יש במערכת היחסים הזו שבין חברת ההשמה למעסיק מספר הבדלים בהשוואה למערכת היחסים שבין מחפש העבודה למעסיק. לחברת ההשמה יש ערוץ שהוא יחסית פתוח וזמין לביצוע שיחות, לבירור פרטים, לאיסוף נתונים ולפעמים אפילו לנסיונות שכנוע. אבל, זה לא משנה עובדה אחת: בחברות השמה יושבים אנשים שהעבודה היומיומית שלהם היא "לחפש עבודה". אמנם עבור אחרים ולא עבור עצמם (ויש לכך משקל), אבל מי כמוהם יודע כמה לא קלי-קלות זה לחפש (ולמצוא) עבודה. או במקרה שלהם- לעשות השמה.

אני אחזור עכשיו לתחילת הפוסט הזה.
אם בישיבה על הגדר עסקינן, בשנתיים וחצי האחרונות אני יושבת עם שתי רגליים באותו הצד - הצד של מחפשי העבודה. אז, המטרה של הפוסט הזה היא לא "לסנגר" על חברות ההשמה, אלא להראות לכם שבת'כלס יש ביניכם- בין חברות ההשמה לבין מחפשי העבודה הרבה יותר מהמשותף ממה שנראה...

בהצלחה!


יום ראשון, 23 באוקטובר 2011

ניהול הרושם בקורות החיים- תוצאות המחקר!

מכיוון שרשמית הגענו לתקופה הזו שנקראת "אחרי החגים"- עבור כל אלה שלקחו פסק זמן, זה הזמן לחזור לחיפוש העבודה... אז מה יותר מתאים עכשיו מאשר פוסט בנושא שהכי מענין מועמדים- איך כותבים נכון קורות חיים...?

רגע לפני שתשנסו מותניים ותתחילו לשלוח קורות חיים, קחו לכם כמה דקות לקרוא את הפוסט הזה. עד היום כל מה שכתבתי כאן בבלוג נכתב על בסיס נסיוני הפרטי בגיוס עובדים ובניהול בחברות השמה, אבל הפוסט הזה מיוחד. בפוסט הזה אני רוצה לתת עוגן מחקרי לנושא ניהול הרושם בקורות החיים.

לשמחתי קיבלתי אישור לפרסם כאן נתונים ומסקנות מחקריות מתוך עבודת הדוקטורט של ליאת בסיס. עבודת הדוקטורט שלה הוגשה למחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן ונושאה היה: "ניהול הרושם בקורות חיים- בחינת הגורמים המשפיעים על הערכת קורות חיים בבחירת עובדים".

לפני שנתחיל, הנה נתונים מעניינים מתוך עבודת הדוקטורט שנאספו ממספר מחקרים שונים:

במחקר שנעשה ב 2005 נבדק עד כמה ממייני קורות החיים מצליחים להסיק את המסקנות הנכונות על אישיותו והכישורים האישיים של המועמד מתוך צירוף כל האינפורמציה שכתובה בקורות החיים שלו.
לצורך כך ביקשו החוקרים מהמועמדים עצמם ומהממיינים למלא שאלוני אישיות. המועמדים מילאו את השאלונים על עצמם והממיינים מילאו אותם על המועמדים בהסתמך רק על הנתונים שקראו בקורות החיים שלהם.
התוצאות של אותו הניסוי הראו תקפות גבוהה בהתאמה שבין התכונות והכישורים שהממיינים הסיקו לבין מה שהמועמדים העידו על עצמם...

מחקר אחר מ 2008 מצא שלקורות החיים יש לא רק השפעה על ההחלטה אם לזמן את המועמד לראיון, יש להם השפעה גם על השלבים שלאחר מכן.

מחקר שנערך בשנת 2000 על השפעת הוספת תמונה לקורות החיים מצא כי כשהמועמדים מתאימים למשרה- לתמונה לא היתה השפעה על ההחלטה אם לזמנם לראיון או לא. אבל, כשהוספה תמונה של מועמדת אטרקטיבית לקורות חיים בינוניים מבחינת ההתאמה- או אז לתמונה היתה השפעה רבה. במקרה הזה אותה מועמדת הוערכה בחיוב רב יותר.
עם זאת במחקר אחר נמצא כי מתוך 72 סוגי פריטים הכלולים בקורות החיים- תמונה קיבלה את הציון השלישי מהסוף במדד החיוניות.

אתם עדיין איתי? יופי! אז נמשיך...-

מטרת המחקר שערכה ליאת בסיס היתה לבדוק את ההשפעה של אלמנטים מבניים בקורות החיים כמו אורך וכישורים אישיים על ההתרשמות וההחלטה אם להמשיך בתהליך הגיוס של המועמדים.
לצורך המחקר נערכו שני מערכים- האחד מערך ניסוי והשני- מחקר השדה. במחקר השדה הוערכו 753 קורות חיים שנתקבלו בארגון עסקי גדול עבור שתי משרות שונות הדורשות גם סוגים שונים של כישורים: משרה הדורשת כישורים בינאישיים (מכירה, גיוס) ומשרה הדורשת כישורים אנליטיים (תכנות, מחקר).

מתוך המחקר עלו נתונים רבים, אני מציגה לכם כאן את עיקר הנתונים שנראו לי המעניינים ביותר וכמובן הרלבנטים ביותר למחפשי עבודה:

- ככל שהמועמד היה מבוגר יותר, כך הוא נתפס פחות מתאים לתפקיד והתקשרו אליו פחות בפועל.

- קורות חיים של נשים הרשימו יותר משל גברים.

- למועמדים שעל פי קורות החיים שלהם היו לא נשואים- התקשרו יותר.

- מועמדים שציינו בקורות החיים שלהם שיש להם ילדים- התקשרו אליהם פחות (בעיקר לתפקיד המחקרי).

- למועמדים לתפקיד המכירתי שציינו שהם עובדים כיום- התקשרו יותר.

- מועמדים קרובים יותר מבחינה גיאוגרפית נתפסו כמרשימים יותר וגם החליטו להתקשר אליהם יותר.

- קורות חיים של אנשי מכירות הוערכו יותר וגם התקשרו אליהם יותר- אם נסיונם היה בהתאם לדרישות התפקיד, ואילו בקרב אנשי המחקר המשקל היה גבוה יותר להתאמה לדרישות ההשכלה במשרה.

- לאורך קורות החיים לא היתה השפעה מובהקת על ההחלטה אם להתקשר למועמד או לא, אבל לאורך יש השפעה על מידת ההתרשמות מהמועמד- קורות חיים ארוכים יותר (יותר מעמוד אחד) נתפסו כמרשימים יותר.

- כמו כן, לאורך יש השפעה רבה יותר בתפקידים בינאישיים מאשר בתפקידים אנליטיים.

- מי שהוסיף ברזומה שלו פיסקה של כישורים אישיים - ההתרשמות ממנו היתה נמוכה יותר. אלא אם כן, אותם הכישורים שפורטו היו תואמים בבירור לתפקיד. זה בעיקר בלט בקרב המועמדים לתפקיד המכירות (לממצא זה ניתן ההסבר שאנשי מכירות שמנסים למכור את עצמם בקורות החיים בעזרת עדות עצמית על הכישורים שלהם, פשוט מרגיזים את הממיינים ויוצרים יחס חשדני).

- ככל שעולה הצורך למועמדים מסויימים, כך יורדת השפעת הרושם של קורות החיים על ההחלטה אם להתקשר או לא.

- מועמדים לתפקידים בינאישיים מודעים יותר לחשיבות ניהול הרושם מאשר מועמדים לתפקידי מחקר ולכן גם דואגים לאלמנטי רושם בקורות החיים שלהם.

- קורות חיים של אנשי מכירות הוערכו כאסטתיים יותר ביחס לקורות החיים של אנשי המחקר.

נ.ב
כל המצויין כאן הוא תקציר מקוצר בהחלט. אני מקווה שהנתונים האלה יתנו לכם תמונה קצת יותר ברורה בנוגע לשלל הפרמטרים המשפיעים על הסיכוי לקבל את שיחת הטלפון המיוחלת מהמעסיקים.
ולסיום, תודה רבה לליאת על ההסכמה לשתף במידע!

נ.ב.ב
אם תקופת החגים גרמה לכם לשכוח- אני אזכיר שאני מקיימת פגישות יעוץ למחפשי עבודה. אם אתם חושבים שקורות החיים שלכם זקוקים ל"דחיפה"= תיקון / בדיקה / שכתוב / שדרוג...- פנו אלי בבקשה לקבלת פרטים על פגישת היעוץ לשכתוב ושדרוג קורות החיים:
maya.bouhnik@gmail.com
054-7380310
מוזמנים גם להצטרף לעמוד הפייסבוק של הבלוג ולהעלות שם שאלות וסוגיות בנוגע לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

הלו! אניבאדי הום???

חגים תמיד גורמים לי לרצות לכתוב פוסט חגיגי, אבל מה חגיגי בחיפוש עבודה?
שאלה טובה...
האמת היא שאין הרבה חגיגיות בחיפוש עבודה, אבל כמו בכל דבר זה הכל ענין של תפיסה...

אם אתם מחפשים כרגע עבודה, או שחיפשתם ומצאתם בטח תכירו חלק או אפילו את כל השלבים במתכון היאוש בחיפוש העבודה. והנה הם:

שלב ה"הם-בחיים-לא-יוותרו-עלי!"
זהו שלב ההכנה במתכון. הוא מתחיל עוד לפני תחילת החיפוש ושכיח בקרב עובדים שבטוחים שבחיים, אבל בחיים לא יתנו להם לממש את איומם לעזוב את מקום העבודה. כולנו בטוחים שאנחנו בורג חשוב במערכת, שיש לנו ידע וכישורים שאין לאף אחד אחר בארגון. חלקנו כל כך בטוחים בעצמם שהם חושבים שאין להם תחליף. אז, בוקר טוב לכולנו! מסתבר שלכולם, וכן גם לך, משה, יש תחליף ולפעמים הוא אפילו טוב יותר מאיתנו...

שלב ה"יהיה-בסדר!-יש-לי-כל-כך-הרבה-ניסיון-אני-אמצא-עבודה-טובה-יותר-ב-ק-ל-ו-ת!"
זהו שלב תחילת החיפוש. בשלב הזה יש עדיין מרץ ומוטיבציה גם בחיפוש העבודה עצמו וגם בגלל החידוש של לא לעבוד ולהיות קצת בחופש. ת'כלס? זהו השלב הכי כייפי של החיפוש כולו.

שלב ה"למה-אף-אחד-לא-חוזר-אלי??? הללללו??-אניבאדי-הום"?
אופס, הנה הוא- שלב היאוש התופח המוכר להרבה מחפשי עבודה. גם לאלה שהתחילו בחיפוש בטוחים בעצמם ושאננים. ככל שעובר הזמן, הביטחון העצמי מתערער והדאגה מתחילה לחלחל. ועם הדאגה כל התפיסה של חיפוש העבודה משתנה.
קשה מאוד לחפש עבודה, בעיקר אם גם לא עובדים במקביל.
שלב היאוש הוא השלב שבו הרבה מחפשי עבודה עושים את רוב הטעויות כמו למשל לשלוח קורות חיים ללא אבחנה. זה גם השלב שבו התפיסה כולה הופכת ל: "נו, מתי כבר ישימו לב אלי!?" "שמישהו כבר יבין שאני מתאים וירים אלי טלפון!"

אבל, יש בעייתיות כפולה ביאוש- לא רק שהוא משתק, מוריד את מצב הרוח ואת המוטיבציה, קשה מאוד להסתיר אותו. יאוש זה משהו שמוקרן החוצה ואנשים מרגישים בו גם כשמנסים להסתיר אותו.

אז לכבוד החגים אני רוצה לנסות קצת לשבור את המעגל הזה ולהציע לכם תפיסה חדשה:
כל משרה חדשה שנפתחת היא צורך של מעסיק. אם המעסיק לא היה צריך שום דבר, הוא לא היה פותח את המשרה. הצורך הזה הוא סוג של כאב, חוסר, פער- תבחרו אתם את המילה הכי מתאימה. השורה התחתונה היא שהמעסיק צריך ואילו אתם (אולי) הפיתרון.
הנטיה הטבעית בחיפוש עבודה היא גלישה למצב של בקשה. מחפשי העבודה נכנסים למוד של מישהו שמבקש משהו- שמבקש שישימו לב אליו, שמבקש למצוא חן, שמנסה לשכנע.
זהו מוד לא נכון שמקרין נואשות במקום פתרון.
הטיפ שלי- נסו לעצור את הנטיה הזו ונסו לבדוק בכל משרה האם אתם הפיתרון לבעיה/לצורך/לחור הזה שדורש תיקון? אם התשובה היא: לא, המשיכו הלאה ואל תטרחו אפילו לשלוח קורות חיים. אבל אם התשובה היא כן, זה הרושם שאתם צריכים להקרין.

אז להבא- במקום להיות במקום של מי שמבקש משהו, היו במקום של מי שמציע משהו... הציעו פיתרון. ובמילים אחרות החליפו את התפיסה של (וכן, אני יודעת שזה קשה...) "נו, בבקשה תגיבו לקורות החיים שלי!" ל: "אני בדיוק הפתרון עבורכם, אני זה שיפתור לכם את הבעיה, לי יש בדיוק את מה שאתם צריכים!"

נ.ב.
לא סתם בחרתי בכותרת הזאת, אני יודעת שסוכות עכשיו, וכולם בחופש ובטיולים ובחו"ל, אבל בכל זאת, אני מקווה שיש "מישהו בבית" שיקרא השבוע את הפוסט הזה... :)
אז, אם בא לכם להשאיר סימן שאתם כאן, כדי שלא ארגיש שאני מדברת עם עצמי...מוזמנים להוסיף תגובה כאן למטה... :)
חג שמח!
מאיה

יום ראשון, 9 באוקטובר 2011

דייג אוהב דגים? ולמה לא כדאי להשתמש באשפי קורות חיים...

דייג אוהב דגים? ברור שהתשובה היא כן. מאוד כדאי שכן.

אז יש לי וידוי: כמו שדייג אוהב דגים, כך אני אוהבת אנשים. יותר נכון לתצפת על אנשים. לא, אל תבינו אותי לא נכון, אין כאן שום נטיה מוזרה וגם אין לי טלסקופ במרפסת בשביל להשקיף על השכנים. מה שכן, אני יכולה להעביר שעות בישיבה בבית קפה בצומת סואן ופשוט להסתכל סביב על מה שקורה (ואם בית הקפה הזה ממוקם בעיר גדולה בחו"ל, זה עוד יותר מענין) . בדיוק כמו אנתרופולוג הבוחן בהשתאות את מנהגי שבט הזולו באפריקה, כך אני מתבוננת, אוספת נתונים ומסיקה מסקנות ביני לבין עצמי על סתם אנשים כמוני וכמוכם.

אחת מהמסקנות שלי על אנשים היא שאנחנו, או לפחות רובנו, נוהגים לחזור על עצמינו כל הזמן. יש דברים שאנחנו אוהבים ועושים שוב ושוב, כשאנחנו נכנסים לכיתת לימוד בפעם הראשונה אנחנו בוחרים מקום ישיבה שאליו נשוב בכל פעם שנחזור לאותה כיתה (וחס וחלילה אם מישהו יתפוס לנו אותו), בארוחה המשפחתית נתיישב תמיד ב"כיסא שלנו" וסדר הישיבה יהיה כמעט תמיד- אותו הסדר.

זה קורה גם אצל ספרים ומעצבי שיער, מעצבי אופנה, ציירים, אמנים, אדריכלים ואפילו סופרים- כולם מפתחים שיטה מסויימת- סגנון של תספורת, אופן כתיבה או שיטת ציור וחוזרים עליהם עוד ועוד ועוד. קראתם ספר אחד של הרלן קובן? לא נעים להגיד, אבל, אם קראתם אחד- קראתם את כולם. כל הספרים שלו קלילים, מותחים ובהחלט יעבירו לכם שעתיים נחמדות של קריאה, אבל כולם בנויים באותה התבנית. ראיתם ציורים של קדישמן? ברור שכן וברור גם שאתם מכירים את הכבשה המפורסמת שלו שמככבת בעשרות ציורים פרי מכחולו. סיכוי נמוך הוא שתראו ציור של ראש של כבשה ותחשבו שהצייר הוא דווקא פיקאסו...

מה שאני רוצה להגיד הוא שכולנו מפתחים שגרה וסגנון שמאפיינים אותנו. במילים אחרות, מדובר בטביעת אצבע. כזו שברור מאוד למי שייכת היד שיצרה אותה.

מה שמוביל אותי לענין כתיבת קורות חיים. כמי שקראה כבר אלפי קורות חיים, נחשפתי גם לאלפי סגנונות. כל מחפש עבודה מכניס לתוך קורות החיים שלו בעצם בחירת הפונט, הצורה והמבנה את האופי שלו, את טביעת האצבע שלו.
אגב, נכון, גם התוכן חשוב, אבל בשניות הראשונות מה שתופס את העין הוא המראה ולא התוכן.

ועכשיו, דמיינו לעצמכם מצב שבו כל מחפשי העבודה באשר הם היו משתמשים בדיוק באותה התבנית ובדיוק באותו העיצוב בקורות החיים שלהם.
מה היה בולט לממייני קורות החיים? כל המועמדים היו פתאום נראים להם זהים. כולם בעלי רזומה באורך עמוד אחד, כולם נראים בול אותו הדבר...
זה בדיוק מה שקורה כשמשתמשים באשפי קורות חיים אינטרנטיים וכשמורידים מהאינטרנט תבניות לכתיבת קורות חיים.

אל תבינו אותי לא נכון, לשדרג קורות חיים כחלק מחיפוש עבודה הופך לאט לאט ממותרות להכרח בשוק שבו על כל משרה מתמודדים עשרות מחפשי עבודה. וגילוי נאות- זה אחד מתחומי ההתמחות שלי.
אבל, המטרה בשדרוג קורות חיים היא לא רק כתיבה נכונה שלהם. המטרה הנוספת היא בידול שלהם. בדיוק כמו בידול של מוצר בשוק שבו יש כבר עשרות מוצרים מאותו הסוג.

הבידול בקורות החיים שלכם נמצא כמובן בתוכן, אבל גם נוצר כשאתם בונים אותם עם טביעת האצבע הייחודית שלכם. טביעת האצבע הזו הולכת לאיבוד כשאתם נעזרים באשף קורות חיים ובתבנית מוכנה.

אז מה הטיפ שלי השבוע?
שכתבו ושדרגו את קורות החיים שלכם (עם הזמן השלב הזה יהפך לשלב חובה בכל חיפוש עבודה) אבל דאגו לכך שהרוח שלכם, האופי וטביעת האצבע לא יעלמו מהם. שימוש בתבניות מוכנות יהפכו את קורות החיים שלכם לעוד מוצר שיש כבר אלפים כמותו. אל תשכחו שאחת מהמטרות שלכם בשליחת קורות חיים היא לתפוס את תשומת הלב של המגייס. שימוש בקורות חיים שנראים בדיוק כמו של המתחרים שלכם על אותה המשרה די מפספס את המטרה...

לקבלת פרטים על פגישת בדיקה ושדרוג של קורות חיים (ושלא יראו כמו קורות חיים שיצאו מאותו פס יצור) צרו איתי קשר:
054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com

גמר חתימה טובה!
מאיה

יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

על ציפורים, דבורים וקורות חיים

אצל כולנו, מתישהו, הגיע השלב שבו נחשפנו לעובדות החיים. יש שנחשפו לזה דרך שמועה שעברה בהפסקה בין התלמידים בבית הספר, יש שחבר טוב גילה להם בסוד, יש שפשוט נקראו לשיחה רצינית ומביכה עם ההורים (איפה הקורנפלקס כשצריכים אותו, הא? :) ).

לא משנה איך, מה שבטוח הוא שברגעים הראשונים לאחר ההתגלות התחושה הראשונית היא מעורבת. פליאה, מבוכה, חוסר אמון, הכל נמצא שם.

אם אתם כאן, בוודאי עברתם את גיל בית הספר היסודי, אז למה אני מספרת לכם את מה שאתם כבר יודעים? בגלל שגם בחיפוש עבודה יש עובדות שלא ממש מספרים. כאלה שלא מדברים עליהם. אלא אם כן, כמובן, יש לכם חבר שמגלה לכם בסוד... אז אפשרו לי לחבוש לרגע את כובע החבר (או במקרה שלנו את חולצת בית הספר הירוקה) והנה מתחילים.

4 עובדות על הציפורים, הדבורים וקורות החיים:

- השכלה:

נכון, מאוד יתכן שכבר יש לכם 15 שנות נסיון ויכול להיות שכבר שכחתם מזמן מה למדתם, איפה ובאיזה ממוצע סיימתם. אגב, אני אפילו גיליתי תהליך מדעי מפתיע שגורם לכל חומר לימודים שהוא להתאדות באופן מסתורי מהזכרון בערך חצי שעה אחרי המבחן... אבל חשוב לדעת! פיסקת ההשכלה בקורות החיים היא פיסקה שכל ממיין מעיין בה.
לא רק שהמגייס יבדוק מה בדיוק למדתם ואיזה תואר יש לכם, הוא גם, תאמינו או לא - יבדוק היכן למדתם. האם באוניברסיטה או במכללה? ואם באוניברסיטה- באיזו מהן ואם במכללה- גם.

לא הרבה יודו בכך בפה מלא, אבל בכל חברה יש העדפה למוסדות מסויימים להשכלה גבוהה. מעבר לכך- במחלקות גיוס רבות יש רשימה ברורה מאוד שמארגנת את המוסדות להשכלה גבוהה לפי סדר עדיפויות. בראש צועד המוסד שנחשב לאיכותי ביותר ובזנב המוסד שנחשב להכי פחות. יש סדר ברור בין האוניברסיטאות ובין המכללות וגם זה נכלל בפרמטרים על פיהם ממויינים קורות החיים.

הבעיה היא שאותה רשימה סודית מוכרת וידועה רק בקרב החברות המעסיקות וחברות ההשמה, ולא בקרב העובדים. גם לא בקרב אלה שעומדים להרשם ללימודים, לשלם המון כסף ולהשקיע כל כך הרבה זמן ומאמצים. לדוגמא, אם איתרע מזלכם והחלטתם ללמוד במכללה מסויימת, רק בגלל שהיא ממש ליד הבית וזה מאוד נוח לכם- חישבו שוב...! יכול להיות שבגלל הנוחיות בחרתם לעצמכם מכללה מתחתית רשימת ההעדפות.... כשתסיימו את הלימודים לאחר דם, יזע ודמעות (טוב, לא צריך להגזים, אבל הבנתם את הכוונה - לאחר הרבה מאוד השקעה) תגלו שהערך הסגולי של קורות החיים שלכם נמוך יותר מהערך שהיה יכול להיות להם אם למדתם במקום אחר... ולא רק שהערך הסגולי נמוך, יכול מאוד להיות שתיתקלו בהרבה יותר קשיים למצוא עבודה ביחס לבוגרי מוסד אחר להשכלה גבוהה.
אותו מקום לימודים ילווה אתכם במשך שנים בכל חיפושי העבודה הבאים שלכם, ולפעמים ימשיך להגביל אתכם גם לאחר רכישת נסיון בעבודה.

- סטטוס:

אמרו את זה לפני, ויגידו גם אחרי ומצדדי: קורות חיים של מחפש עבודה עובד עושים רושם טוב יותר משל מחפש עבודה מובטל. אם אתם עובדים ומחפשים תפקיד חדש, אתם מחפשים עבודה מנקודת מוצא גבוהה יותר. מה שנקרא- ידיכם על העליונה...
במצב כזה יש לכם את כל הסיבות שבעולם להתעקש על תפקיד שישדרג אתכם מבחינה ניהולית/מקצועית/כספית. תמיד תוכלו לסרב להצעת שכר באומרכם שהשכר הנוכחי שלכם גבוה יותר, כך שיהיה לכם קל יותר לנהל משא ומתן.
ובאופן כללי- בני אדם אוהבים את מי שאוהבים אותו... אם אתם עובדים כרגע, ברור שלמישהו אתם שווים משהו ולכן ערככם גבוה יותר.

- זה לא אישי:

ברור שנראה לכם שכן. ברור שאם אתם שולחים קורות חיים ולא מקבלים תגובה, אתם נעלבים ונפגעים. אבל חשוב לזכור: קורות חיים ממויינים על פי פרמטרים קרים וברורים, כך שכדאי מאוד לזכור ש: לא! זה שאתם לא מקבלים תגובה זה לא אישי...!

- טיזינג - לא בבית ספרינו:

מהי המטרה של קורות החיים? להצליח להשיג לכם זימון לראיון. זהו! פשוט מאוד!
אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שבה שמעתי את המשפט "אבל רציתי לעשות טיזינג, רציתי ליצור סקרנות בכדי שיזמנו אותי לראיון" הייתי יכולה עכשיו לשבת להנאתי ליד הבריכה בביתי "הקט" שבכפר שמריהו.
קורות חיים אינם מסע פרסום חדש על שלטי חוצות... כזה שמשתמש בתמונה או במילה אחת, משגע אתכם ומטרטר לכם בראש עד שמגלים מה מסתתר מאחורי המודעה... בקורות החיים העיקרון בדיוק הפוך! הכל צריך להיות ברור ושחור על גבי לבן. בלי מסתורין ובלי טיזינג!

לסיום הפוסט אני אשתמש בנמשל מתחילתו- כמי שגדלה בשנות השמונים על מדור הקאלט "על בנים ועל בנות" במעריב לנוער אני יודעת שלפעמים יש כל מיני שאלות שפשוט אין את מי לשאול.
אז, אם יש לכם שאלות בנוגע לקורות החיים שלכם, אם אתם זקוקים לתשובות (חלקן נעימות יותר, חלקן פחות...) - פנו אלי לקבלת פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה. אגב, בלינק הזה תוכלו לקרוא תשובות לשאלות שכיחות בנוגע לפגישה.

שנה חדשה היא הזדמנות מעולה לעבודה חדשה... :)

מאיה
maya.bouhnik@gmail.com
054-7380310


יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

אני אני אומר/ת את זה לך, אבל בראיונות עבודה- לא...

חשבתי הרבה על הפוסט שאקדיש לשנה החדשה שמתחילה השבוע. האמינו לי, זה לא היה קל.
האסימון נפל לפני מספר ימים אחרי שבמהלך יום אחד שמעתי משלושה מחפשי עבודה שונים ובשלוש פגישות יעוץ נפרדות את אותו הדבר בשינוי אדרת:
"לך אני אומר את זה, אבל בראיון עבודה אני אומר ש...".
"את רוצה לשמוע את הגרסא הרשמית, או את האמת?"
"טוב ברור שאת זה אני לא אגיד בראיון, אבל האמת היא שעזבתי בגלל..."

נעצור כאן.

כמי שראיינה מאות מועמדים בעבר וכמי שמייעצת למחפשי עבודה בהווה- מי כמוני יודעת עד כמה חשוב הרושם בראיונות טלפוניים ובראיונות עבודה פרונטאליים. מי כמוני יודעת עד כמה דברים יכולים להתפספס בגלל חודו של יוד. ברור אם כך שבראיון עבודה אנחנו צריכים להציג את ה"סופר-אני" שלנו ובטח ובטח לא להתוודות כאילו היינו קתולי בביקור הוידוי השבועי שלו אצל הכומר .

אבל, וכאן העלילה מסתבכת (זה היה צפוי, לא?) ברוב המקרים, ואני מודה- רק ברובם אבל לא בכולם, הסיפור שמגיע לאחר ההקדמה שציינתי למעלה הוא, באופן מפתיע, דווקא לא סיפור קורע לב. ברוב המקרים הוא לא דרמטי וגם לא נורא. בטח לא נורא עד כדי כך שצריך להסתיר אותו או להמציא סיפור כיסוי.

ברוב במקרים הגרסה ה"לא רשמית" - זו שמספרים לי בפגישה, אבל לא מספרים בראיונות היא באמת לא כזו נוראית. היא גם לא ממש מפתיעה כשאתה שועל ראיונות וותיק, כזה שראיין כבר אינסוף מועמדים ומכיר קצת התנהלויות ארגוניות.

הבעיה היא שבעוד שהסיפור המקורי מובן, לא כזה מפתיע, ולפעמים אפילו דווקא גורם לי להזדהות ולהתרשם מהכנות, סיפור הכיסוי איננו תמיד כזה. לפעמים הוא קלישאי ולפעמים פשוט לא משכנע. המרואיין מסתבך בינו לבין עצמו בשביל למצוא תירוצים ולבנות אליבי שדווקא אלה הם שהורסים.

אז מה עושים?
הרי, בסופו של יום, גם לא הגיוני שנגיד הכל בראיונות עבודה וללא צנזורה. בכל זאת מדובר במעמד מאוד שיפוטי (נו, מה לעשות- צריך להכיר במציאות) ובהזדמנות חד פעמית להציג עצמינו הכי טוב שניתן...

התשובה שלי פשוטה: הכל תלוי באופן ההגשה (אגב, שימו לב לאוכל בתמונה למעלה...) אם תדעו להציג נכון את הדברים, הצד השני יקבלם בהתאם. אם תדעו להגיש את האמת על המגש הנכון, תוכלו ליצור תחושת כנות ולא תזדקקו לכל סיפורי הכיסוי. סיפורי כיסוי מסוכנים כי לרוב סופם להתגלות וגם כי לא כולנו נולדנו עם פני פוקר...- יש שמתחילים לגמגם ולהסתבך רק בגלל ש"הנה הגיעה השאלה הבעייתית".

מזדהים? רוצים לדעת איך אפשר להגיש את הסיפור שלכם על המגש הכי נכון?
צרו קשר לקבלת פרטים על פגישת הכנה לראיון עבודה:
maya.bouhnik@gmail.com
054-7380310

נ.ב.
מה הקשר בין זה לבין השנה החדשה?
נו, מזל ששאלתם, אחרת הייתי שוכחת...-
אז הנה, אני מאחלת לכולנו שנה שבה נהיה קצת יותר מבינים, קצת פחות ביקורתיים ושיפוטיים (כן, גם למראיינים שבינינו שגם הם מידי פעם מחפשי עבודה בעצמם...) וגם יותר כנים. כל דבר ניתן להגיד- השאלה היא רק איך...
לכל מחפשי העבודה אני מאחלת שנה טובה! שנה של התחלות חדשות ושל מציאת התפקיד הבא שלכם!

מאיה בוכניק

יום ראשון, 18 בספטמבר 2011

הזמן עובר מהר כשנהנים. וגם כשכבר לא כל כך...

זה לא קורה כל יום ואפילו לא כל שבוע, אבל מידי פעם מגיע אלי לפגישת יעוץ מחפש עבודה שלא כל כך בטוח שהוא באמת צריך לחפש. בד"כ מדובר בעובד בעל וותק רב שנים בעבודה באותה החברה שפתאום קרה משהו שגרם לו "להתעורר". ברגע שצצה מחשבה כזו קשה להתעלם ממנה, אבל גם מאוד קשה לבצע אותה בביטחון מלא.

וזה מובן, אם אתם עובדים שנים באותו מקום עבודה, החיים נכנסים למעין שגרה מוכרת שהעוגן שלה הוא מקום העבודה. כשאין שום סיבה קיצונית לזעזע את הספינה, מאוד קל ונוח להישאר בתוך אותה השגרה.

בחלק גדול מהמקרים שבהם אני נתקלת בעובד כזה, בעל וותק מרשים, מדובר במי שעובד בחברה שזוהי התרבות הארגונית שלה. או כמו שמישהו אמר לי השבוע: "חברה שזה ב DNA שלה".
יש חברות כאלה שתכיפות התחלפות העובדים בהן היא נמוכה מאוד. כשעובדים במקום עבודה כזה ובסה"כ די מרוצים מהשכר ומשאר התנאים מאוד קשה לעזוב גם אם הקריירה איננה מתקדמת בהתאם לציפיות. אבל בינתיים הזמן עובר ולא תמיד לטובתכם...

לא מעט סקרים קובעים שאחד מהפרמטרים שגורמים לעובד להישאר באותו מקום עבודה הוא הקולגות. ובמילים אחרות החברים בעבודה. אם יש לכם הרבה קשרי חברות במקום העבודה, נעים יותר לעבוד וגם קל יותר להישאר. ואם כל החברים שלכם נשארים, קל וחומר שזה ישפיע גם עליכם.

אבל, האם זה גם מה שהכי נכון לקריירה שלכם? לא בטוח...

אגב, במקרים כאלה אני נתקלת בעוד תופעה: ברגע שאחד מהקולגות מחליט לעזוב, כל האיזון העדין מתערער ומתחיל לא פעם תהליך מדבק, כמו רצף של קוביות דומינו שנופלות אחת אחרי השניה. או אז, עובדים שנכנסו לתרדמת חורף בכל הקשור לקידום הקריירה שלהם מתעוררים פתאום. המהלך המפתיע שעשה הקולגה, מתחיל להשפיע. ו"אם הוא יכל לעשות זאת- למה שאני לא?"

וזה מוביל לטיפ שלי השבוע: בכדי לתכנן ולבנות נכון את הקריירה כדאי מידי פעם לעשות בדק בית. שגרה, חברים במקום העבודה, נוחיות וביטחון- כל אלה מצויינים בהחלט וגם חשובים מאין כמוהם. הבעיה היא שהם לא תמיד הולכים יד ביד עם התקדמות בקריירה. לפעמים הם אפילו עוצרים את היכולת להתקדם.

אז, אם חשוב לכם להתקדם, אם חשוב לכם לבנות נכון את הקריירה שלכם ואם אתם עובדים כבר כמה שנים באותו מקום עבודה ומתלבטים אם להישאר או לעזוב, הנה מספר שאלות שכדאי לכם לשאול את עצמכם ואולי הן תעזורנה לכם להחליט:
- האם עוד חצי שנה או שנה באותו מקום עבודה יועילו לקידום הקריירה שלי?
- האם משהו ישתנה אם אשאר כאן?
- האם אלמד משהו חדש? אקודם לתפקיד אחר?
- האם הרזומה שלי יהיה עשיר יותר במידה ואשאר? האם אוכל לציין בו טכנולוגיות חדשות, נסיון ניהולי או תפקיד חדש?

אם התשובות שתתנו לעצמכם לשאלות האלה יהיו "לא". הנה רמז שאולי הגיע הזמן לשינוי....


יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

שכחו אותי בבית - גרסת מחפשת העבודה

לפני מספר שבועות פגשתי מחפשת עבודה שמחפשת ולא מוצאת כבר מספר חודשים. 7 חודשים ליתר דיוק. עברנו יחד על כל הפעולות שהיא עשתה עד היום במטרה למצוא עבודה ואחד מהדברים שהיא סיפרה לי היה מענין במיוחד: בתחילת החיפוש פנתה אליה רכזת גיוס מחברת השמה כלשהי. היא ראיינה אותה והבטיחה לבדוק עבורה איזה משרות יכולות להתאים לה וכמובן גם לשלוח אליהן את קורות החיים שלה.
ובאמת אותה רכזת יזמה איתה קשר נוסף למחרת. היא הציעה לה משרה כלשהי, די מעניינת לטעמה של אותה מחפשת עבודה, ועדכנה שתשלח את קורות החיים לחברה.

ראו זה פלא, תוך מספר שעות החברה יצרה קשר וזימנה את המועמדת לראיון. "נו?" שאלתי את מחפשת העבודה "ומה קרה? איך היה הראיון?". "מצויין, דווקא" היא ענתה. "אז מה קרה אחרי זה?" שאלתי. "הם אמרו שיזמנו אותי לראיון נוסף, אבל מאז לא יצרו קשר נוסף" היא ענתה.

הסיפור לא מסתיים כאן.

מאז, ובמשך מספר שבועות אותה רכזת השמה הפנתה את קורות החיים של מחפשת העבודה לעוד כ- 6 משרות שונות. בכל פעם היא טרחה להתקשר למועמדת, לספר לה את פרטי המשרה ואם זה התאים היא היתה שולחת את קורות החיים לחברה המגייסת. פעמים אחדות נוצרו כך זימונים לראיונות. חלק מהראיונות התקדמו לראיון שני ושלישי וחלק מהתפקידים לא ממש התאימו אבל השורה התחתונה היא: רכזת ההשמה ביצעה את תפקידה כהלכה.

אבל (והרי היה בטוח שהאידיליה הזו תסתיים באיזה "אבל" אחד, נכון?) יום אחד הכל נגמר. רכזת ההשמה הפסיקה להתקשר. מחפשת העבודה לא שמה לב לזה מיד. זה לקח קצת זמן, אבל ככל שהימים עברו זה כבר היה מורגש- הברז נסגר והמועמדת מצידה- לא הבינה למה.

אל תבינו אותי לא נכון. אותה מחפשת עבודה לא ממש שמה לב לכל מה שקרה בזמן שזה קרה. ההבנה הגיעה רק בעודה מספרת לי על כך.

אבל, אני לא בסדר. יש עוד כמה דברים שעדיין לא סיפרתי לכם על המקרה הזה: עם הזמן, מחפשת העבודה התרגלה לשיחות הקבועות עם רכזת ההשמה. לחלק מהטלפונים שלה היא הבטיחה לחזור, אבל, שכחה. לאחר ראיונות לא מוצלחים (אליהן הגיעה בזכות אותה רכזת) היא לא חשבה להתקשר ולעדכן איך היה, כי זה נראה לה מיותר. וגם לאחר ראיונות מתקדמים (שני/שלישי) מוצלחים היא לא חשבה שכדאי לעדכן. היא בעצם השתמשה בחברת ההשמה כצינור להפניה למשרות ותו לא.
עם הזמן השיחות מחברת ההשמה הלכו והתמעטו עד שבסופו של דבר נפסקו לגמרי.

זוכרים את הסרט "השאירו אותי בבית" עם מקולי קאלקין? המועמדת הזו "נשכחה בבית" בדיוק כמו הילד בסרט. כשהיא שמה לב לכך זו כבר היתה עובדה מוגמרת. הרושם נקבע וכבר לא היה מי שיחשוב שכדאי להמשיך ולהשקיע בה.

אז מה הלקח שכדאי ללמוד מהמקרה הזה?

הלקח פשוט: מאוד, מאוד, מאוד (דמיינו שכתבתי את המילה הזו לאורך כל השורה) קשה למחפשי עבודה רבים לקבל תגובה כלשהי מחברות ההשמה. ריבוי המשרות המטופלות בכל חברה וריבוי המועמדים שפונים מקשים מאוד לתת שירות לכל מחפשי העבודה.
המועמדת עליה אני מספרת דווקא הצליחה לעשות את זה. היא הצליחה לתפוס את תשומת הלב של אותה רכזת ולא רק זה, אלא שאותה הרכזת טרחה להשקיע בקשר לאורך זמן.
אבל, כמו בכל קשר- זה צריך להיות הדדי. במקרה שלנו, זה לא היה. היוזמת בקשר היתה הרכזת, בעוד שמחפשת העבודה לא השכילה להשקיע בו ולטפח אותו מהצד שלה.

אז הנה הטיפ השבועי שלנו:
אם "עליתם על הרדאר" של חברת השמה כלשהי, אם ראיינו אתכם והבטיחו לשלוח הלאה את קורות החיים שלכם ואם הופנתם לראיונות עבודה דרך חברת השמה- תהיו איתה בקשר!
עדכנו את הרכז/ת שעובד/ת עבורכם בהתפתחויות השונות בנוגע למשרות אליהן הופנתם. אם הופניתם למשרה לא מתאימה- עדכנו שזה לא זה! ניתן ללמוד מה מתאים לכם, גם על פי דרך האלימינציה.
אם התקדמתם בתהליך לראיון שני או שלישי דרך אותה חברת השמה- עדכנו אותה. זה רק ידרבן את החברה לבדוק אצל הלקוח מה חושבים עליכם וכמובן יחזק את האינטרס להמשיך ו"לעבוד" עבורכם (כשמועמד מתקדם בתהליך הגיוס ברור שזה מועמד שהסיכוי להשמתו די גבוה ואם ככה, ברור גם שכדאי להמשיך ולטפל בו).
ואם פתאום כמות הטלפונים מחברת ההשמה פוחתת, אל תתנו לקשר ביניכם לגווע. תיזמו אתם. הזכירו שאתם עדיין קיימים ועדיין מחפשים.

אז, שלא יעבדו עליכם...
סליחה :) !
אז... שלא יפסיקו לעבוד עבורכם...!

רוצים עוד טיפים לעבודה נכונה עם חברות השמה? רוצים עוד טיפים לחיפוש עבודה נכון?
בקשו ממני פרטים על פגישות היעוץ לחיפוש עבודה:
maya.bouhnik@gmail.com


יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

פינת החדשות החמות: שירות חדש לגיוס עובדים ומציאת עבודה

היום (4/9) בשעה 18:00 יושק שרות חדש לגיוס עובדים בשם : Jobbing . מטרתו ליעל ולקצר משמעותית תהליכי גיוס עובדים ומציאת עבודה בעיקר בתפקידים בהם יש צורך קבוע בגיוס כמות גדולה של עובדים כמו : שרות, מכירות ועוד...

"המסר שלנו הינו: למצוא עבודה בפחות משעה", נמסר מטעם מפתחת המערכת, חברת HRVision. "אנחנו מקצרים ומייעלים את תהליך איתור, סינון ובדיקת המועמדים הקיים כיום, שהינו תהליך מסורבל ויקר, הן לחברות והן למחפשי העבודה, על ידי כך שמרבית תהליכי הגיוס ההכרחיים מתבצעים דרך הרשת במיידי".

החידוש הוא שהמועמדים, כבר בשלב שליחת קורות החיים למשרה, ממלאים באמצעות אפליקציה בפייסבוק שאלון אישי ועוברים מבחן התאמה הבוחן את יכולותיהם וכישוריהם. המבחן אורך כ-40 דקות והמועמדים עוברים אותו מביתם. לאחר מכן המערכת תנתח את תוצאות המבחן ביחס למאגר משרות מתוחכם (המאגר כולל את דרישות המשרות בהתייחס לכישורים ולנסיון מקצועי וגם בהתייחס לנתונים אדמיניסטרטיביים כמו מיקום גיאוגרפי, השכלה, שכר נדרש וכו'...).

תוך שעה ממילוי המבחן המועמדים יקבלו באופן מרוכז את רשימת התפקידים להם הם מתאימים, ושיחת טלפון מנציג שיתאם להם ראיון בחברה.

מפתחי המיזם טוענים: "בעוד שהסטטיסטיקה המקובלת של סיכוי הצלחה של מועמד לעבודה בשיטות הרגילות (אחרי שכבר נשלחו פרטיו למעסיק על ידי חברת השמה או אתר חיפוש עבודות) הינם כ-10%, אצלינו הסיכוי הינו למעלה מ-70%. יש לכך השלכות מרחיקות לכת הן על הקטנת עלויות גיוס עבור המעסיקים, והן בשיפור מהפכני של נוחות איתור התפקיד המתאים למועמדים".

הנה לינק לאפליקצית Jobbing


המועמד שצעק זאב, זאב!

אחת מהשאלות שאני תמיד שואלת בתחילת כל פגישת יעוץ היא באיזה אחוז התאמה לדרישות המשרה אותו מחפש עבודה נוהג לשלוח קורות חיים. יש מחפשי עבודה שדואגים לשלוח את קורות החיים שלהם באחוז התאמה מספק, אבל יש לא מעט מועמדים שפונים למשרות שברור להם מראש שהן אינן מתאימות.

אגב, אני יודעת, לשליחת קורות חיים למשרות לא ממש מתאימות יש כל מיני סיבות, החל מכך שפשוט לא מוצאים משרות רלבנטיות לרמת הבכירות או לתחום הנסיון ולכן אין ברירה אלא לפנות למה שכן יש. וכלה במחשבה שכך מגדילים את הסיכויים לקבל זימונים לראיונות עבודה.

אז, לא... את הנקודה הזו כדאי להבהיר- ככה לא מעלים סיכויים לקבל תגובה מהמעסיקים, בדיוק להיפך...

שליחת קורות חיים למשרות
לא מתאימות משולה בעיני לאנשים שנרשמים למכון כושר, אבל בפועל לא ממש מגיעים אליו.
טוב, אני יודעת שהנמשל כאן קצת חמקמק, אבל נסו לעקוב אחרי, והנה ההסבר: אדם שרשום ומשלם למכון כושר מרגיש שיש לו את האופציה ללכת ולהתאמן לכשיחפוץ בכך. לכן, גם אם בפועל לא באמת יממש את האפשרות, קיימת איזושהי תחושה שמרגיעה ומשקיטה את יסורי המצפון.

זה גם מה שקורה למחפש עבודה ששולח קורות חיים גם אם המשרה לא באמת מתאימה- תמיד קיימת אצלו התקווה שאולי בכל זאת מישהו שם בצד השני יחשוב שיש פוטנציאל התאמה ויזמן לראיון.
ולא רק זה... אם נתיישב, למשל, 3 שעות מול המחשב, נחטט בכל אתרי הדרושים ובסופו של דבר לא נשלח קורות חיים לשום מקום, הרי שנחוש אכזבה: איך אפשר למצוא עבודה בלי לשלוח קורות חיים לשום משרה? לעומת זאת, אם נשב את אותן
3 השעות ונשלח קורות חיים לעשר משרות (גם אם הן אינן באמת מתאימות) הרי שנרגיש טוב יותר עם עצמינו. לפחות לא יצאנו בידיים ריקות בתום 3 השעות הללו.
הבעיה היא שזו תחושת שווא.
השורה התחתונה היא שכך או כך- הסיכוי לקבל תגובה חוזרת ממעסיק בנוגע למשרה שמלכתחילה אתם לא ממש מתאימים לה הוא נמוך ביותר . בדיוק כמו הסיכוי להפוך לספורטאים שריריים כשרק רשומים למכון כושר, אבל לא ממש הולכים אליו ומתאמנים....

אז הנה סיכום ביניים: שליחת קורות חיים למשרות לא מתאימות נותנת הרגשה מנחמת, אולי, אך זו הרגשת שווא. שליחת קורות חיים למשרות לא מתאימות מבזבזת לנו זמן (כן, על חשבון חיפוש עבודה יעיל יותר) והכי נורא: מחפש העבודה עלול להפוך מבלי משים לאותו הילד שצעק "זאב, זאב!".

אם תשלחו קורות חיים למשרה לא מתאימה ושבועיים אחרי זה שוב למשרה לא מתאימה נוספת, אזי, בדיוק כמו בסיפור, דווקא בפעם הבאה, לכשסוף סוף תפתח משרה מתאימה ותשלחו קורות חיים שהם בול מתאימים, דווקא בפעם הזאת המגייס יזכור את השם שלכם כמי שמבזבזים את זמנו ושולחים קורות חיים לא רלבנטיים.
כן, דווקא הפעם הזו תהיה פעם אחת יותר מידי והוא יחליט שנמאס וילחץ על ה DELETE לפני שיטרח לקרוא שוב את קורות החיים.

אז זה הטיפ שלי השבוע- בחיפוש עבודה נכון לא מבזבזים זמן יקר על משרות לא מתאימות. בחיפוש עבודה נכון עדיף לשלוח פחות קורות חיים, אבל באחוז התאמה גבוה יותר. ובמילים אחרות- השקיעו יותר זמן בהרחבת שיטות החיפוש ובהעלאת אחוזי החשיפה שלכם למשרות רלבנטיות ופחות בשליחת קורות חיים לא מתאימים.

בכל פגישת יעוץ לחיפוש עבודה אני מקדישה זמן למעבר על רשימה ארוכה של טיפים לחיפוש עבודה. טיפים להרחבת שיטות החיפוש בכדי שלא יקרה מצב שתפספסו משרה רלבנטית רק בגלל שלא חיפשתם אותה מספיק טוב.
אחרי פגישה כזו יוצאים עם המון "שיעורי בית" וגם עם תשתית מסודרת לחיפוש עבודה יעיל עם אפס סיכויים לפספס משרות מתאימות.

רוצים פרטים?
maya.bouhnik@gmail.com
054-7380310


יום ראשון, 28 באוגוסט 2011

טיפ השבוע לחיפוש עבודה: רוצים לבנות נכון את הקריירה? אל תעלו לגג!

בכל פעם שאני צופה בסרט מתח או פעולה אמריקאי זה קורה לי מחדש. מתישהו במהלך הסרט יהיה מרדף ומתישהו במהלך המרדף אחד מהנרדפים יחליט את ההחלטה הכי מוזרה מבחינה הגיונית: לרוץ לתוך בנין. בבנין תהיה לו רק דרך מילוט אחת כמובן- כלפי מעלה לכיוון הגג. הרודפים יעוטו אחריו לתוך אותו הבנין והבלתי נמנע יקרה: הבורח יגיע לגג ומשם הרי ברור לכל בר-דעת, יש רק דרך אחת כלפי מטה...(אלא אם כן הגיבור הוא ספיידרמן כמובן).

הסצנות האלה תמיד מפתיעות אותי- גם בגלל החזרה עליהן בכמעט כל סרט מאותו הז'אנר (בכל זאת,הייתי מצפה מהבורחים ללמוד מנסיונם של הקולגות שלהם ולא לחזור על אותן הטעויות כאילו מעולם לא צפו בעצמם בסרט פעולה) וגם בגלל שבינינו, זה בהחלט לא הבחירה ההגיונית במצבים שכאלה.

אם הייתי יועצת לאסטרטגיות בריחה ולא לחיפוש ומציאת עבודה, הייתי מזהירה אותם בצורה הברורה ביותר: כשאתם בורחים אל! - ואני חוזרת- אל! תעלו למעלה בשום פנים ואופן. במקום להגביל לעצמכם את דרכי המילוט חפשו מקומות שיגדילו את האפשרויות לברוח ולא יצמצמו אותן!

אל תדאגו, לא שיניתי מקצוע למבקרת קולנוע. לכל הסיפור הזה יש מוסר השכל והוא כמובן קשור לתכנון נכון של קריירה ולחיפוש עבודה. ואם להיות מדוייקים יותר- לחיפוש עבודה נכון שמוביל לבניה נכונה של קריירה.

אז הנה השורה התחתונה: לא פעם אני פוגשת בפגישות היעוץ מחפשי עבודה שבבחינה מהצד את בחירות הקריירה שלהם אפשר להשוות בדיוק לאותו הנרדף שבוחר לעלות לגג.

למה?

כי הבחירות שהם עשו במהלך השנים הלכו והכניסו אותם עם הזמן להתמקצעות נישתית צרה. לפעמים גם מדובר בעובדים שעבדו שנים באותו תחום עיסוק שפעם אולי היה "חם" ומבוקש, אבל בחלוף הזמן הוא כבר ממש לא כזה. אגב, להתמחות זה מצוין, אבל כדאי כל הזמן להיות עם היד על הדופק לגבי התחום או התפקיד שאתם מתמחים בו. חשוב לוודא שיש דרישה לאותה ההתמחות ולא להרדם על המשמר. אם תרדמו, ההתמחות הזו תלך ותגביל אתכם יותר ויותר מבחינה מקצועית עד שמגוון האופציות הפתוחות שיהיה פתוח בפניכם יהיה גשר צר מאוד.

תכנון ארוך טווח של קריירה מתחיל (איך לא) כבר בתהליך חיפוש העבודה ובבחירות שנעשות תוך כדי החיפוש. לכן כל כך חשוב לנהל את התהליך באופן מחושב ונכון. נכון לטווח הקצר, שיהיה בד בבד נכון גם לטווח הארוך...
זו גם הסיבה שלפני שאתם מתיישבים לעדכן את קורות החיים שלכם, כיתבו לעצמכם באופן ברור מהן המטרות שלכם לטווח הקצר והארוך ואיזה תפקידים אתם רוצים להשיג באמצעותם. רק לאחר מכן החלו בתהליך הכתיבה. קורות החיים צריכים להיות בנויים בראש ובראשונה בהתאמה למטרה שמעוניינים להשיג.

רוצים לדעת איך עושים את זה? מעוניינים לבנות את התשתית הנכונה ביותר לחיפוש העבודה שלכם? ואולי אתם קצת מרגישים כרגע כמו אותו הנרדף שהגיע לגג הבניין מסרט הפעולה...?

לקבלת פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה- תכנון נכון של תהליך החיפוש, כתיבה ושדרוג קורות החיים, שילחו אלי מייל או צרו קשר טלפוני:

maya.bouhnik@gmail.com

054-7380310


יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

פוסט אורח: 10 דרכים להרוס מצגת מקצועית...


זהו אמנם בלוג בנושא חיפוש עבודה, אבל מידי פעם אני אוהבת להעלות כאן פוסטים אורחים בנושאים הקשורים לעבודה עצמה, כי בסופו של דבר זוהי המטרה, לא? למצוא עבודה וגם להצליח בה....

אני שמחה לארח היום את אח שלי, גיל בוכניק, איש היי-טק ובלוגר גאה בפני עצמו. הפוסט הזה פורסם לראשונה בבלוג שלו :
The Mobile Spoon - בלוג מקצועי בנושאי Mobile.
כל מי שמשתתף במצגות כשגרה שוטפת של עבודה, ימצא את הפוסט הזה די... משעשע...ואולי גם מוכר... :)

אז די עם ההקדמות, הנה 10 דרכים להרוס מצגת (וגם: עשר דרכים לפספס הזדמנות מושלמת להרשים קהל בסמינר):

1. להגיע לבמה באיחור קל, אז מה עם המצגת היא רק 20 דקות וקהל היעד הוא לקוחות פוטנציאלים...

2. לחלק את המצגת בין ארבעה אנשים. 5 דקות למציג.

3. לבזבז את ארבעת מתוך חמשת הדקות הראשונות של מציג מספר 1 בהצגת שאר האנשים (מי הם, כיצד התגלגלו לעבוד יחד,מה הם עשו בצבא, כמה הם אוהבים אחד את השני...).

4. להעביר מצגת שלמה בנושא ממשק משתמש מבלי להראות תמונות ויזואליות או צילומי מסך.

5. לבזבז דקה בכל מעבר מביך בין מציג אחד לשני.

6. לשכוח להעביר את השלט (הדבר הזה שמעביר שקפים) במעבר בין מציג מספר 2 למציג מספר 3.

7. לתת למציג מספר 2 (זה עם השלט ביד) לשבת בקהל ולדבר עם השכן בזמן שכולם מחפשים את השלט...

8. להראות שקף עם מילה אחת: "דמו", ולהתנצל על כך ששכחת להביא את הדמו איתך...

9. לספר על פרוייקט שבו שימשת כיועץ לעיצוב ממשק משתמש עבור מוצר מעניין, שהרבה אנשים יזדקקו לו כי הוא ממש מתבקש והצורך קיים ומוצר כזה יכול מאוד לעזור וממש צריך אותו... וככה לשרוף את חמשת הדקות המוקצבות בהצגת הרעיון מבלי לדבר על הממשק עצמו.

10. לסיים את המצגת עם פרטי החברה כדי שכולם יוכלו לרשום: "לזכור לא לעבוד לעולם עם החברה הזאת...".

זה אולי נשמע קצת מצוץ מהאצבע, אבל הייתי נוכח במפגן אווילות שכזה לפני מספר חודשים באירוע Mobile שדווקא היה די טוב מבחינה מקצועית, אך גם סיפק את הסחורה מבחינת בידור והשראה לכתיבה...

יצאתי מהארוע חמוש במספר רעיונות חדשים, כרטיסי ביקור, חולצה, סיכות מטופשות, עט מיותר ו...גם עם רושם ראשוני, שיהיה קשה מאוד לשנות, על חברה ששילמה הרבה יותר מידי כסף עבור פרסום שלילי...

יש לכם טיפים להעברת המצגת המושלמת? מוזמנים להוסיף אותם כאן למטה בתגובות.


ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...