הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

סוף זה לפעמים התחלה של משהו אחר...

זהו הפוסט האחרון לשנת 2011 כי את הפוסט הבא אקדיש כבר לשנה החדשה. אז בתור אקורד הסיום לשנה האזרחית הנוכחית, מה טוב יותר מאשר להסתכל אחורה, לחשוב, להסיק מסקנות וגם- ללמוד קצת מאחרים.

במרץ 2010 פרסמתי פוסט אורח של ורד שביט. הפוסט עסק בתגובה הדי "יוצאת דופן" של ורד לבשורה שהיא...מפוטרת. אני אפרט קצת יותר: ורד הגיעה באחד מימי השבת האחרונים לפני סיום עבודתה למשרדי החברה, שמה מוזיקת רקע ו"חגגה" את פיטוריה בריקוד במסדרונות המשרד. אגב, זו לא באמת היתה חגיגה של שמחה, כי הפיטורים נפלו עליה כרעם ביום בהיר והיא דווקא מאוד אהבה את אותו מקום עבודה, את התפקיד והאנשים. הריקוד היה רק הדרך שלה להתמודד. את הסרטון היא העלתה ליו-טיוב ותוכלו לצפות בו דרך הלינק למעלה לפוסט האורח.

ולמה אני נזכרת בזה פתאום?
כי השבוע, היא שלחה אלי הודעה בפייסבוק עם בשורה מדהימה שלטעמי מוכיחה שאין ספק: סוף זה לפעמים גם התחלה של משהו אחר. אולי אפילו טוב יותר...

כולם מדברים על מיתון. שמועות מכל עבר על גלי פיטורים בענף הפרסום ובחברות הסלולר. ערוץ 10 בחובות. הגוש האירופי כמעט פושט רגל ולא חסרות כתבות שמכריזות על האטה בהיקפי גיוסי עובדים חדשים ועל ירידה במספר המשרות הפתוחות. כל אלה יוצרים אי וודאות וחוסר ביטחון. זו גם הסיבה שדווקא עכשיו סיפורה של ורד רלבנטי אפילו יותר.

בעקבות הבשורה, שוחחנו קצת השבוע. אז, אם גם אתם מתחילים להרגיש שהאדמה מתחילה לרעוד תחת רגליכם וששום דבר לא בטוח- המשיכו לקרוא! תחושה טובה יותר בסיום קריאת הפוסט- מובטחת!

את עובדת בתפקיד ובחברה שאת אוהבת, פתאום נופלת עלייך בשורת הפיטורים. מה זה עושה לך?

ורד: "כעס, פחד, עלבון, תסכול, הלקאה עצמית, מרירות, השפלה! "לוזרית". זו הרגשה איומה - שאני כישלון, אפס, לא שווה. ערעור של הביטחון העצמי, של ההגדרה העצמית - כי אם אני כבר לא זה, אז מה אני כן? פחד מהעתיד - אם פוטרתי פעם אחת, מי ירצה אותי אחר כך? אובדן דרך מקצועית: במה אני אעבוד? חרדות קיומיות: מה יהיה, איך אני אסתדר כלכלית? חשש לאכזב אחרים: איך אני מספרת את זה להורים? מבוכה מהסביבה: בפעם הבאה שאני אלחץ ידיים עם מישהו וישאלו אותי "אז מה את עושה?" מה אני אגיד? כעס, גם עליהם, שפיטרו אותי, וגם עלי, שפוטרתי. תסכול: הקמתי משהו מאפס ועבדתי קשה שנה וחצי, אבל מי שהולכת ליהנות מהפירות של העבודה הקשה שלי היא מישהי אחרת - זו שתחליף אותי בתפקיד - ולא אני. השפלה: מה, אני אלך לחתום בלשכה, לראשונה בחיי?!"

אבל מה גורם לך לפצוח בריקוד במסדרונות המשרד?

ורד: "אחרי כמה ימים כאלו אמרתי לעצמי שזו לא מי שאני רוצה להיות, שאני לא רוצה להיות אישה מרירה. אז שאלתי את עצמי: מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לעצמי להרגיש יותר טוב? כדי לסיים את הפרק הזה בחיים שלי בצורה חיובית? אמנם אין לי שליטה על מה שהבוסים שלי עושים, אבל כן יש לי שליטה על מה שאני עושה. וברגע ששאלתי את עצמי את השאלה הזו, התשובה מיד עלתה בי: "לרקוד סלסה במסדרון". למה? כי אני אוהבת לרקוד, ויש משהו במסדרון הזה שתמיד עשה לי חשק לרקוד בו, ולא היה לי עם מי כי לא היו עוד רקדנים בבניין. מהרגע שהחלטתי את זה הרגשתי יותר טוב, יותר קל, כי ידעתי שאני הולכת לסיים את זה My way!

הקליפ- או "קליפיטורין" כמו שמישהו כתב באחת התגובות ביו-טיוב עשה רעש. צפו בו נכון לרגע זה יותר מ 8270 פעמים. איזה תגובות קיבלת?

ורד: "אחת התגובות המרגשות היתה בחוג סלסה ממישהי שלא הכרתי, שזיהתה אותי מהקליפ, ניגשה אלי ואמרה שנתתי לה השראה, ושאם אי פעם היא תתפטר או תפוטר, זה מה שהיא תעשה: תרקוד במסדרונות. היא אמרה שזו דרך הרבה יותר טובה לעזוב מאשר להוציא את האוויר מהגלגלים של המכונית של הבוס או לשרוט לו את האוטו עם מפתח, שאלו היו הרעיונות שהיא שמעה עליהם עד אז..."

ומאז מה? מה קרה?

ורד: "עשיתי את הקליפ בשבילי, כחלק מתהליך הריפוי שלי. לא יכולתי לדמיין איזה דברים מדהימים יקרו מאז ובזכותו: שלחתי את הקליפ עם מכתב במייל לאלכס ווילסון, היוצר של השיר. הוא התרגש ממה שכתבתי והעביר את זה לאקווילה פירון, הזמרת ששרה את השיר. גם היא התרגשה וכתבה לי. הקשר בינינו התהדק, ובקיץ 2010, כשהיו לה מספר ימי חופש, היא בחרה לבוא לבלות אותם בארץ. הפכנו לחברות! אקווילה מוציאה עכשיו דיסק סולו ראשון, ובמסגרתו היא מוציאה מחדש את השיר הזה שרקדתי לצליליו. מה שמפתיע הוא שלכבוד ההוצאה מחדש ביקשו ממני עותק של קליפ הריקוד שלי על מנת לשלב אותו בקליפ החדש והפורמלי של השיר! מיותר לציין שמאד התרגשתי מכך שהם בחרו לשלב את הקליפ שלי בקליפ הרשמי, מכך שהפכתי ממעריצה לחברה, מכך שאני מוצאת את עצמי שותפה ליצירת קליפ לשיר שאני כל כך אוהבת ושכל כך מיוחד עבורי כי הוא שליווה אותי כשניסיתי להפוך את הלימונים ללימונדה... בהמשך לקליפ הראשון יצרתי קליפ גירושין (בזמן שעשיתי את החפיפה למחליפה שלי, האיש שהייתי נשואה לו הודיע לי שהוא עוזב אותי) שעד עכשיו צפו בו כבר יותר מ 38000 צפיות..."

שמועות על קיצוצים צצות בחדשות כל יום, כך שהנושא הזה חם עכשיו במיוחד. מהי ההמלצה שלך למי שחווה או עומד לחוות את טעמם המר של הפיטורים?

ורד: "זה תהליך. תרשו לעצמכם לעבור אותו. יש לו שלבים: אכזבה, כעס, מרירות, כאב, פחד וכו', לפעמים גם אבל. תרשו לעצמכם לחוות את כולם - אל תכחישו, אל תדחיקו ואל תעמידו פנים שהכל בסדר – לא כלפי אחרים ולא ביניכם לבין עצמכם. פיטורים זה משבר. תתייחסו אליו – ואל עצמכם – בכבוד המגיע לו. אם אתם צריכים עזרה של איש מקצוע – לכו על זה: מאמנים, מטפלים, פסיכולוגים. יש המון אופציות, תמצאו מה עובד בשבילכם. אני יודעת שקשה להחליט להוציא כסף דווקא בתקופה הזו, אבל יכול להיות שזה יקצר לכם את הדרך ויעזור לכם לשמור או לחזור לשפיות...

אחרי שתרשו לעצמכם לעבור את השלבים האלו, תשאלו את עצמכם: מה אני יכול לעשות כדי להקל על עצמי? איך אני יכול לעשות שהתהליך הלא-נעים הזה יהיה לי יותר נעים ויותר קל כמה שאפשר? אל תהססו לשתף אחרים ולבקש מאנשים עזרה. תנו להם צ'אנס להיות שם בשבילכם. אם אתם מחליטים לעשות משהו, אל תעשו אותו "נגד" אף אחד: תעשו אותו "בעד" עצמכם. אני לא עשיתי את קליפ הפיטורין "נגד" הבוסים שלי או "נגד" מקום העבודה שלי – עשיתי אותו "בעד" עצמי. אני חושבת שמי שצופה בקליפ קולט את זה, וזה חלק מהסיבה שאנשים אוהבים אותו. תזכרו שזו החלטה שלכם איך אתם בוחרים לסיים את זה, ותבחרו לסיים את זה חיובי.

אחרי שתקלו על עצמכם ותהיו נחמדים לעצמכם למרות שפוטרתם – ואני יודעת שזה לא קל... תשאלו את עצמכם איזה הזדמנויות מסתתרות מאחורי הפיטורין:

-אולי זו ההזדמנות לעשות את שינוי הקריירה שתמיד חלמתם בסתר לעשות?

-אולי זו ההזדמנות להזמין סוף סוף קולגה לדייט מה שעד כה לא יכולתם לעשות, כי זה היה מסבך את יחסי העבודה ביניכם?

-אולי זו ההזדמנות לעשות את הדברים שרציתם לעשות בשבילכם ולא יכולתם כשהייתם בשגרה של העבודה: לעצב מחדש את הדירה? לסדר את הארונות? לסדר את התמונות בתיקיות במחשב? לתייק את הניירות שהצטברו? לצבוע מחדש את הקירות? לנסוע לבקר את המשפחה? לנסוע לטיול? ואולי אפילו לקבל החלטות לגבי החיים שלכם אחרי שלקחתם זמן להתבוננות פנימה?

זו ממש רעידת אדמה, פיטורין. אבל לפעמים נדרש משהו בעוצמה של רעידת אדמה כדי להזיז אותנו מדברים/ אנשים/ מקומות... שאנחנו רגילים אליהם ובעצם כבר לא מתאימים לנו יותר. אני הבנתי את זה רק השבוע...זה לוקח זמן, תנו לעצמכם את הזמן כדי לעכל – והיו פתוחים לאפשרויות שהמצב החדש מביא איתו.

ו..כן, אני יודעת שזה מפחיד. וכן, אני יודעת שזה ישר שם אותנו במצב הישרדותי (מאיפה יהיה לי כסף לאוכל?) ואני לא אומרת שזה קל או פשוט או נעים – אבל אני כן אומרת שזו יכולה להיות גם אפשרות לצמיחה חיובית.

אז, אל תחשבו רק על מה שלא, על מה שאין לכם – תחשבו גם על מה שכן, על מה שיש לכם. יכול להיות שמה שתגלו יפתיע אתכם לטובה: משפחה שנרתמת, חברים שמתגייסים ועוד... ואולי תמצאו בתוככם אומץ לעשות צעדים שאחרת לא הייתם עושים כי היה לכם נוח כשעבדתם... דווקא חוסר הנוחיות עשוי לדחוף אתכם לכיוונים חדשים...."

לסיום, הנה הקליפ המקורי המחודש שיוצא עכשיו עם ריקוד המסדרון ברקע... :) שיהיה חג חנוכה שמח ולחיי סופים טובים והתחלות חדשות!

נ.ב.

לפעמים כדי להתחיל מחדש זקוקים לדחיפה... מרגישים קצת אבודים? רוצים להתחיל לחפש עבודה כמה שיותר נכון מההתחלה? צרו קשר לקבלת פרטים ותאום פגישת יעוץ לבניית תשתית נכונה של תהליך חיפוש העבודה:

054-7380310


יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

טעות ששמה REPLY ALL...

קראתי עכשיו על מקרה שאי אפשר לקרוא לו בשם אחר פרט ל"הזוי".
סיפור שהיה, כך היה:

להד האנטר בריטי בשם גארי צ'פלין ממש נמאס מהספאם של המועמד מאנוס קצמפוקאס (נסו להתעלם לרגע מהשם...). אותו המועמד שלח בבת אחת את קורות החיים שלו ל 4000 נמענים, ביניהם גם אותו הד האנטר- צ'פלין.
רק מה? כל הנמענים ראו אלה את אלה כי המועמד לא טרח אפילו למען את כולם ב BCC...
צ'פלין, בהחלטה כעוסה של רגע אחד החליט לענות למועמד ולא רק, אלא שתשובתו הופצה לכל 4000 הנמענים האחרים בזכות הכפתור המהולל : REPLY ALL...

וזה מה שכתב בתשובתו:
"אני חושב שאני עונה בשביל כל שאר 4000 הנמענים האחרים כשאני כותב: 'תודה לך על קורות החיים'. נחמד לדעת שאתה לוקח את זה ברצינות ונותן לכל אחד מאיתנו את התחושה שאנחנו כל כך מיוחדים. אם אתה כזה לא מבריק, עד כדי כך שעדיין לא למדת להשתמש בפונקציית ה BCC, אז בבקשה, 'לך ת...!' אתה טיפש מידי מכדי להשיג את התפקיד, אפילו שמדובר בסה"כ בתפקיד בבנקאות!
שלך,
זה שלוחץ עכשיו על כפתור ה DELETE!
ושיהיה לך יום טוב!"

טוב, מיותר לציין שאותו הד האנטר פוטר ממשרתו המרופדת (300,000$ לשנה).

מה אפשר ללמוד מזה?

קודם כל שאם אתם מחפשים עבודה- ממש לא כדאי לשלוח מייל אחד בבת אחת למספר נמענים. בטח לא ל 4000 אנשים!
שנית, שאם כבר החלטתם לעשות את זה (לא! לא! לא!) אז לפחות מענו אותם ב BCC.
וגם, שמגייסים ממש לא אוהבים להרגיש שאתם מחזרים אחריהם במקביל לעוד אלפי מעסיקים אחרים, עד כדי כך שהם עלולים להגיב באופן לא צפוי ולעשות טעות גדולה יותר בעצמם: להשתמש בכפתור ה REPLY ALL...

וזה מזכיר לי גם שרשרת של מיילים שקיבלתי לפני כשבוע. מישהי שלחה לינק במייל לתפוצה ענקית של נמענים, כולל אלי. כל הנמענים יכלו לראות אלה את אלה ואז התחיל מה שאני בטוחה שכל אחד מכם חווה לפחות מספר פעמים בעצמו: אחד מהנמענים שלח תשובה ב REPLY ALL לאותה שולחת שבבקשה תסיר אותו לאלתר מרשימת התפוצה שלה. אחרי זה מישהו אחר ענה שתסיר בבקשה גם אותו (כמובן שגם הוא שלח את תשובתו לכולם) ואז מישהו התעצבן וכתב (לכולם, ברור שלכולם) שאנשים יפסיקו לשלוח תשובות ב REPLY ALL! זה הוביל לאפקט דומינו של עוד כארבעה נמענים שכתבו "די כבר לשלוח לכולם!!!!"...

אז, מה בשורה התחתונה? לאימייל יש המון כוח ובלחיצת כפתור אחת אפשר לעשות טעות גדולה. השתמשו בו בתבונה ובטח ובטח בחיפוש עבודה!

יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

האם פייסבוק יכולה למצוא לכם עבודה? אינפו-גרפיק

התשובה, לפי מחקר מדיה חברתית, שנעשה לאחרונה בארה"ב היא כן!
אז איך הרשתות החברתיות משנות את חיפוש העבודה?
הנה התשובה:

Social Job Search
Created by: MBA Online

יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

מלצר! יש שערה בקורות החיים שלי!

אחד מהדברים שאני הכי זוכרת מהילדות הוא ביקור ספציפי בלונה פארק. אני זוכרת אותו בגלל שזה היה בערב קייצי אחד בחופש הגדול. עצם העובדה שהיינו שם בחושך במקום באור- זה מה שהפך את הביקור הזה לבלתי נשכח עבורי כילדה.

ואין ביקור ראוי לשמו בלונה פארק בלי כמה "אמא, תקני לי...!!", ככה גם זכיתי בפעם הראשונה לטעום את הממתק המוזר הזה- שערות סבתא...

המונח שערות סבתא עולה לי כל הזמן בראש כשאני קוראת קורות חיים. לא כל קורות החיים גורמים לזה, רק חלק מהם, אבל מדובר בתופעה נרחבת. אם אני אנסה למקד את המשפט הקודם עוד יותר, אני אוסיף שזו תופעה שאני מוצאת בעיקר בין קורות החיים של מועמדים מנוסים. ככל שלמחפש העבודה יש יותר נסיון, כך יש בקורות החיים שלו יותר שערות סבתא.

אגב, כשאני קוראת את הפיסקה האחרונה עולה בי החשש שיש מצב שדבריי יובנו שלא כהלכה, אז אל תבינו אותי לא נכון, לדימוי "שערות סבתא" אין שום קשר לצבע השיער של הבעלים של קורות החיים.

כשאוכלים שערות סבתא אוכלים הר ענק ולבן של משהו כל כך אוורירי שברגע שנוגסים בו הוא פשוט מתמוסס ונעלם בפה. מההר הענק לא נותר כלום ובסוף זוהי באמת התחושה שנשארת- של כלום (ויש שיטענו שמדובר בכלום אמנם, אבל כזה שמלווה בתחושת בחילה שהיא דווקא מאוד מורגשת).

אז למה בדיוק אני מתכוונת באותה תחושה של כלום בקורות החיים? הכוונה שלי לכל אותן מילים שאומרות ולא אומרות, שתופסות מקום יקר בקורות החיים ולא מועילות, בכאלה ששניה אחרי שקוראים אותן - הן נשכחות.

אתם יודעים מה? אני אכוון אתכם עוד יותר. הנה כמה דוגמאות למילים כאלה:

וכו'...
ועוד...
מגוונות
שונות
מגוון
רבים

המטרה של קורות החיים היא ליצור זימון לראיון באמצעות יצירת בידול משאר המתחרים על אותה המשרה. מילות "שיערות סבתא" מבזבזות מקום יקר על פני המרחב המוגבל של קורות החיים ולא רק שאינן יוצרות בידול, הן לא אומרות שום דבר לקורא. פירטתם שורה של מטלות שהיו באחריותכם והוספתם בסוף המשפט "וכו'..."? מי בכלל יכול לנחש מה המילה "וכו'..." מייצגת? כתבתם שעבדתם "מול מגוון ממשקים בחברה"? זה באמת משמח, אבל, מה זה בכלל אומר? מול איזה ממשקים עבדתם?

בסופו של יום דווקא מה שמתחבא מאחורי "שיערות הסבתא" זה מה שמענין...

ועכשיו שיעורי בית: עיינו בקורות החיים שלכם ובידקו. האם גם בקו"ח שלכם יש שיערות סבתא?

נ.ב.
- לפרטים על פגישת יעוץ אישית לשדרוג קורות חיים וחיפוש עבודה: 054-7380310 או דרך המייל:
maya.bouhnik@gmail.com
- מוזמנים למלא כאן למעלה כתובת אימייל ולהצטרף לקבוצה שלי בגוגל. ב 12/12 אני משיקה סדרת טיפים לחיפוש עבודה בלעדית למנויים!

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

זה לא הגיל, זה התרגיל...

יש אנשים שהם אנשים בלי גיל. אני בטוחה שאתם מכירים לפחות אדם אחד כזה. קחו לדוגמא את צילה השכנה של ההורים שלי. אני מכירה אותה מאז שאני ילדה ומה שמוזר לגביה הוא שאני ממש בטוחה שמאז ועד היום היא בכלל לא השתנתה. טוב, היא מבוגרת, זה נכון. אבל היא היתה מבוגרת כבר אז (ואפילו סבתא) כשאני הייתי תלמידה בבית הספר היסודי. בעוד שהיא נשארה "מבוגרת" (ואפילו סבתא), אני גדלתי, עברתי לתיכון, אח"כ לצבא, סיימתי לימודים אקדמיים ועברתי מספר מקומות עבודה. כן, חייבים להודות- אני הולכת ומתבגרת (הנשמות הטובות יגידו אפילו מזדקנת...) ואילו במהלך כל הזמן הזה צילה נשארה כפי שהיא: מבוגרת אמנם ואפילו סבתא...

עכשיו, אל תדמיינו לכם סבתא מן המניין, כי לצילה יש רעמת שיער ג'ינג'י והיא אוהבת להתלבש בהתאם לצו האופנה. הצבעים האהובים עליה הם שחור ואדום ועד היום כשעוברים בחדר המדרגות אחריה, אפשר לזהות את אותו השובל המוכר של הבושם הקבוע שלה.
לפני מספר חודשים היא סיפרה לי בשמחה שהיא חוגגת יום הולדת. עניתי לה ב"מזל טוב!" חייכני והיא הוסיפה: "איזה כיף, היום אני סוף סוף בת 18. רק הפוך...!"...

אני אשאל עכשיו את אותה השאלה שכבר שאלתי בהרבה פוסטים קודמים כאן בבלוג: אז מה לעזאזל הקשר בין אותה הסבתא הנחמדת לבין חיפוש עבודה??

שאלה מצויינת!
נזכרתי בצילה השבוע תוך כדי פגישת יעוץ לחיפוש עבודה. פגשתי מהנדס תוכנה וישבנו יחד למטרת שדרוג קורות החיים שלו. אחת מהשאלות הראשונות שהוא העלה היתה, והנה ציטוט: "תגידי, להוריד או לכתוב את תאריך הלידה שלי בקורות החיים? בכל זאת, אני כבר מבוגר מידי וזה עלול לפגוע בסיכויים שלי לקבל תגובות, לא?".
שאלתי אותו את השאלה המתבקשת- בן כמה הוא? והוא ענה לי: "33".

!!!!!

אתם כבר בטח מבינים ש 33 זה הפאנץ' ליין, נכון?
ואגב, הוא לא הראשון בן ה 30+ ששאל אותי את אותה השאלה...

אז אני רוצה לנצל את הבמה שיצרתי לעצמי כאן כדי לשאול שאלה חשובה: איך זה שהגענו למצב שבו בחור צעיר (כן, 33 זה צעיר לכל הדעות) חושש שהוא מבוגר מידי?
הוא לא עוסק בספורט, הוא לא דוגמן והוא לא עוסק בשום מקצוע שבו הגיל עלול לפגוע בביצועי הגוף או במראה. הוא בסה"כ מהנדס תוכנה שצריך להשתמש בראש וביכולת החשיבה והיצירתיות שלו בכדי להצליח בתפקיד.
למה שבחור כזה יחשוש לציין את גילו על גבי קורות החיים שלו?

מגיעים אלי ליעוץ המון מועמדים מנוסים ומצויינים. אין אחד שעבר את גיל 40 שאינו מתלונן על ההרגשה שיש לו שהוא מפספס משרות טובות בגלל הגיל... דווקא בזמנים כמו שלנו בהם אנשים חיים חיים ארוכים יותר ונראים צעירים יותר ואישה בת 81 מדברת, צוחקת ואנרגטית כאילו היתה בת 18, דווקא עכשיו היינו מצפים לתופעה הפוכה, לא?

אז למה באמת שלא?
לשנות את המצב אני לא ממש יכולה, רק לכתוב עליו ולעשות קצת באזז. חוץ מזה אני גם יכולה לקרוא לאנשים לא להיכנע לתפיסה המוטעית הזו ובטח ובטח לא לשתף עם זה פעולה. אם אתם בני שלושים פלוס ומתחילים לדבר על כך שאתם "מבוגרים מידי" אתם נכנעים לאותה תפיסה מוטעית וגם בז'רגון הסוציולוגי- משעתקים אותה. אז פשוט אל...!

לצערי השבוע אין לי טיפ טוב שיכול לפתור את הבעיה ולשנות את התופעה, אבל אם לכם יש הצעת יעול לגבי איך משנים את המצב הזה, או שסתם יש לכם דיעה על הנושא: הוסיפו תגובה כאן למטה.

וצילה, אני די בטוחה שאת לא קוראת את הבלוג שלי, אבל למרות זאת- אני בהחלט מעריצה אותך. מאחלת לך עוד המון שנים של "גיל 18"... :)!

ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...