הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

סוף זה לפעמים התחלה של משהו אחר...

זהו הפוסט האחרון לשנת 2011 כי את הפוסט הבא אקדיש כבר לשנה החדשה. אז בתור אקורד הסיום לשנה האזרחית הנוכחית, מה טוב יותר מאשר להסתכל אחורה, לחשוב, להסיק מסקנות וגם- ללמוד קצת מאחרים.

במרץ 2010 פרסמתי פוסט אורח של ורד שביט. הפוסט עסק בתגובה הדי "יוצאת דופן" של ורד לבשורה שהיא...מפוטרת. אני אפרט קצת יותר: ורד הגיעה באחד מימי השבת האחרונים לפני סיום עבודתה למשרדי החברה, שמה מוזיקת רקע ו"חגגה" את פיטוריה בריקוד במסדרונות המשרד. אגב, זו לא באמת היתה חגיגה של שמחה, כי הפיטורים נפלו עליה כרעם ביום בהיר והיא דווקא מאוד אהבה את אותו מקום עבודה, את התפקיד והאנשים. הריקוד היה רק הדרך שלה להתמודד. את הסרטון היא העלתה ליו-טיוב ותוכלו לצפות בו דרך הלינק למעלה לפוסט האורח.

ולמה אני נזכרת בזה פתאום?
כי השבוע, היא שלחה אלי הודעה בפייסבוק עם בשורה מדהימה שלטעמי מוכיחה שאין ספק: סוף זה לפעמים גם התחלה של משהו אחר. אולי אפילו טוב יותר...

כולם מדברים על מיתון. שמועות מכל עבר על גלי פיטורים בענף הפרסום ובחברות הסלולר. ערוץ 10 בחובות. הגוש האירופי כמעט פושט רגל ולא חסרות כתבות שמכריזות על האטה בהיקפי גיוסי עובדים חדשים ועל ירידה במספר המשרות הפתוחות. כל אלה יוצרים אי וודאות וחוסר ביטחון. זו גם הסיבה שדווקא עכשיו סיפורה של ורד רלבנטי אפילו יותר.

בעקבות הבשורה, שוחחנו קצת השבוע. אז, אם גם אתם מתחילים להרגיש שהאדמה מתחילה לרעוד תחת רגליכם וששום דבר לא בטוח- המשיכו לקרוא! תחושה טובה יותר בסיום קריאת הפוסט- מובטחת!

את עובדת בתפקיד ובחברה שאת אוהבת, פתאום נופלת עלייך בשורת הפיטורים. מה זה עושה לך?

ורד: "כעס, פחד, עלבון, תסכול, הלקאה עצמית, מרירות, השפלה! "לוזרית". זו הרגשה איומה - שאני כישלון, אפס, לא שווה. ערעור של הביטחון העצמי, של ההגדרה העצמית - כי אם אני כבר לא זה, אז מה אני כן? פחד מהעתיד - אם פוטרתי פעם אחת, מי ירצה אותי אחר כך? אובדן דרך מקצועית: במה אני אעבוד? חרדות קיומיות: מה יהיה, איך אני אסתדר כלכלית? חשש לאכזב אחרים: איך אני מספרת את זה להורים? מבוכה מהסביבה: בפעם הבאה שאני אלחץ ידיים עם מישהו וישאלו אותי "אז מה את עושה?" מה אני אגיד? כעס, גם עליהם, שפיטרו אותי, וגם עלי, שפוטרתי. תסכול: הקמתי משהו מאפס ועבדתי קשה שנה וחצי, אבל מי שהולכת ליהנות מהפירות של העבודה הקשה שלי היא מישהי אחרת - זו שתחליף אותי בתפקיד - ולא אני. השפלה: מה, אני אלך לחתום בלשכה, לראשונה בחיי?!"

אבל מה גורם לך לפצוח בריקוד במסדרונות המשרד?

ורד: "אחרי כמה ימים כאלו אמרתי לעצמי שזו לא מי שאני רוצה להיות, שאני לא רוצה להיות אישה מרירה. אז שאלתי את עצמי: מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לעצמי להרגיש יותר טוב? כדי לסיים את הפרק הזה בחיים שלי בצורה חיובית? אמנם אין לי שליטה על מה שהבוסים שלי עושים, אבל כן יש לי שליטה על מה שאני עושה. וברגע ששאלתי את עצמי את השאלה הזו, התשובה מיד עלתה בי: "לרקוד סלסה במסדרון". למה? כי אני אוהבת לרקוד, ויש משהו במסדרון הזה שתמיד עשה לי חשק לרקוד בו, ולא היה לי עם מי כי לא היו עוד רקדנים בבניין. מהרגע שהחלטתי את זה הרגשתי יותר טוב, יותר קל, כי ידעתי שאני הולכת לסיים את זה My way!

הקליפ- או "קליפיטורין" כמו שמישהו כתב באחת התגובות ביו-טיוב עשה רעש. צפו בו נכון לרגע זה יותר מ 8270 פעמים. איזה תגובות קיבלת?

ורד: "אחת התגובות המרגשות היתה בחוג סלסה ממישהי שלא הכרתי, שזיהתה אותי מהקליפ, ניגשה אלי ואמרה שנתתי לה השראה, ושאם אי פעם היא תתפטר או תפוטר, זה מה שהיא תעשה: תרקוד במסדרונות. היא אמרה שזו דרך הרבה יותר טובה לעזוב מאשר להוציא את האוויר מהגלגלים של המכונית של הבוס או לשרוט לו את האוטו עם מפתח, שאלו היו הרעיונות שהיא שמעה עליהם עד אז..."

ומאז מה? מה קרה?

ורד: "עשיתי את הקליפ בשבילי, כחלק מתהליך הריפוי שלי. לא יכולתי לדמיין איזה דברים מדהימים יקרו מאז ובזכותו: שלחתי את הקליפ עם מכתב במייל לאלכס ווילסון, היוצר של השיר. הוא התרגש ממה שכתבתי והעביר את זה לאקווילה פירון, הזמרת ששרה את השיר. גם היא התרגשה וכתבה לי. הקשר בינינו התהדק, ובקיץ 2010, כשהיו לה מספר ימי חופש, היא בחרה לבוא לבלות אותם בארץ. הפכנו לחברות! אקווילה מוציאה עכשיו דיסק סולו ראשון, ובמסגרתו היא מוציאה מחדש את השיר הזה שרקדתי לצליליו. מה שמפתיע הוא שלכבוד ההוצאה מחדש ביקשו ממני עותק של קליפ הריקוד שלי על מנת לשלב אותו בקליפ החדש והפורמלי של השיר! מיותר לציין שמאד התרגשתי מכך שהם בחרו לשלב את הקליפ שלי בקליפ הרשמי, מכך שהפכתי ממעריצה לחברה, מכך שאני מוצאת את עצמי שותפה ליצירת קליפ לשיר שאני כל כך אוהבת ושכל כך מיוחד עבורי כי הוא שליווה אותי כשניסיתי להפוך את הלימונים ללימונדה... בהמשך לקליפ הראשון יצרתי קליפ גירושין (בזמן שעשיתי את החפיפה למחליפה שלי, האיש שהייתי נשואה לו הודיע לי שהוא עוזב אותי) שעד עכשיו צפו בו כבר יותר מ 38000 צפיות..."

שמועות על קיצוצים צצות בחדשות כל יום, כך שהנושא הזה חם עכשיו במיוחד. מהי ההמלצה שלך למי שחווה או עומד לחוות את טעמם המר של הפיטורים?

ורד: "זה תהליך. תרשו לעצמכם לעבור אותו. יש לו שלבים: אכזבה, כעס, מרירות, כאב, פחד וכו', לפעמים גם אבל. תרשו לעצמכם לחוות את כולם - אל תכחישו, אל תדחיקו ואל תעמידו פנים שהכל בסדר – לא כלפי אחרים ולא ביניכם לבין עצמכם. פיטורים זה משבר. תתייחסו אליו – ואל עצמכם – בכבוד המגיע לו. אם אתם צריכים עזרה של איש מקצוע – לכו על זה: מאמנים, מטפלים, פסיכולוגים. יש המון אופציות, תמצאו מה עובד בשבילכם. אני יודעת שקשה להחליט להוציא כסף דווקא בתקופה הזו, אבל יכול להיות שזה יקצר לכם את הדרך ויעזור לכם לשמור או לחזור לשפיות...

אחרי שתרשו לעצמכם לעבור את השלבים האלו, תשאלו את עצמכם: מה אני יכול לעשות כדי להקל על עצמי? איך אני יכול לעשות שהתהליך הלא-נעים הזה יהיה לי יותר נעים ויותר קל כמה שאפשר? אל תהססו לשתף אחרים ולבקש מאנשים עזרה. תנו להם צ'אנס להיות שם בשבילכם. אם אתם מחליטים לעשות משהו, אל תעשו אותו "נגד" אף אחד: תעשו אותו "בעד" עצמכם. אני לא עשיתי את קליפ הפיטורין "נגד" הבוסים שלי או "נגד" מקום העבודה שלי – עשיתי אותו "בעד" עצמי. אני חושבת שמי שצופה בקליפ קולט את זה, וזה חלק מהסיבה שאנשים אוהבים אותו. תזכרו שזו החלטה שלכם איך אתם בוחרים לסיים את זה, ותבחרו לסיים את זה חיובי.

אחרי שתקלו על עצמכם ותהיו נחמדים לעצמכם למרות שפוטרתם – ואני יודעת שזה לא קל... תשאלו את עצמכם איזה הזדמנויות מסתתרות מאחורי הפיטורין:

-אולי זו ההזדמנות לעשות את שינוי הקריירה שתמיד חלמתם בסתר לעשות?

-אולי זו ההזדמנות להזמין סוף סוף קולגה לדייט מה שעד כה לא יכולתם לעשות, כי זה היה מסבך את יחסי העבודה ביניכם?

-אולי זו ההזדמנות לעשות את הדברים שרציתם לעשות בשבילכם ולא יכולתם כשהייתם בשגרה של העבודה: לעצב מחדש את הדירה? לסדר את הארונות? לסדר את התמונות בתיקיות במחשב? לתייק את הניירות שהצטברו? לצבוע מחדש את הקירות? לנסוע לבקר את המשפחה? לנסוע לטיול? ואולי אפילו לקבל החלטות לגבי החיים שלכם אחרי שלקחתם זמן להתבוננות פנימה?

זו ממש רעידת אדמה, פיטורין. אבל לפעמים נדרש משהו בעוצמה של רעידת אדמה כדי להזיז אותנו מדברים/ אנשים/ מקומות... שאנחנו רגילים אליהם ובעצם כבר לא מתאימים לנו יותר. אני הבנתי את זה רק השבוע...זה לוקח זמן, תנו לעצמכם את הזמן כדי לעכל – והיו פתוחים לאפשרויות שהמצב החדש מביא איתו.

ו..כן, אני יודעת שזה מפחיד. וכן, אני יודעת שזה ישר שם אותנו במצב הישרדותי (מאיפה יהיה לי כסף לאוכל?) ואני לא אומרת שזה קל או פשוט או נעים – אבל אני כן אומרת שזו יכולה להיות גם אפשרות לצמיחה חיובית.

אז, אל תחשבו רק על מה שלא, על מה שאין לכם – תחשבו גם על מה שכן, על מה שיש לכם. יכול להיות שמה שתגלו יפתיע אתכם לטובה: משפחה שנרתמת, חברים שמתגייסים ועוד... ואולי תמצאו בתוככם אומץ לעשות צעדים שאחרת לא הייתם עושים כי היה לכם נוח כשעבדתם... דווקא חוסר הנוחיות עשוי לדחוף אתכם לכיוונים חדשים...."

לסיום, הנה הקליפ המקורי המחודש שיוצא עכשיו עם ריקוד המסדרון ברקע... :) שיהיה חג חנוכה שמח ולחיי סופים טובים והתחלות חדשות!

נ.ב.

לפעמים כדי להתחיל מחדש זקוקים לדחיפה... מרגישים קצת אבודים? רוצים להתחיל לחפש עבודה כמה שיותר נכון מההתחלה? צרו קשר לקבלת פרטים ותאום פגישת יעוץ לבניית תשתית נכונה של תהליך חיפוש העבודה:

054-7380310


2 comments:

ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...