הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 29 בינואר 2012

העיקר הכוונה?

מה זה השטויות האלה: מטריה?

נתקעתי בגשם ביום שישי בבוקר במה שהיה אמור להיות בוקר של סידורים. לא שלא הייתי מוכנה, דווקא יצאתי לדרך עם מטריה, אבל היה כזה מבול שהמטריה הקטנה והחלשלושה שלי היתה בבחינת כוסות רוח למת. נסתי על נפשי והתחבאתי מתחת לגגון הקרוב ביותר ובזמן שחיכיתי שהגשם יחלש פשוט התבוננתי בעוברים ובשבים שניסו להגן על עצמם ככל האפשר באמצעות המטריות שלהם. טוב... אף אחד מהם לא הצליח וכולם היו בשלב כזה או אחר של כוננות ספיגה...

אז תגידו לי, מי הגאון הזה שהמציא את המטריה?

הרי שכשהולכים בגשם ומשתמשים במטריה האיבר היחיד שלא נרטב (ימין או שמאל- תלוי בהעדפה הפוליטית שלכם) זו היד ש...מנענעת את העריסה, סליחה, שמחזיקה את הידית... אז מה בעצם קורה פה? המצאה מוזרה (תודו!) שלכולנו יש (תודו!) שכל מה שהיא מצליחה לעשות זה להישבר, להתעקם ולהתהפך ברוח, להיתקע לזרים שלא עשו לנו שום רע בעיניים או באמצע הפדחת (תבחרו) ולהצליח למרות כל זאת להפוך אותנו ל"בוב ספוג" אנושי. היא לא יעילה נגד גשם אכזר שיורד באלכסון וגם לא נגד נהגי מכוניות שמרגישים כמו ג'ין קלי בשיר "שיר אשיר בגשם" ומשפריצים על העוברים והשבים התמימים את מי השלוליות.

בקיצור, חברים, הג'נטלמן האגלי והמכובד אדון סמואל פוקס שהיה הגאון שהוציא את הפטנט על המטריה ב 1852 והיה הראשון שהחל ביצור המוני שלה, יכול היה, להתאמץ קצת יותר ולעשות עבודה קצת יותר טובה...
אבל בינינו, התעלומה האמיתית כאן היא איך זה שמאז ועד היום, אף מהנדס לא הצליח להגיד "יוריקה, מצאתי!" ולהמציא המצאה קצת יותר מוצלחת שתשאיר אותנו קצת יותר יבשים... בכל זאת, אפילו לירח כבר הצלחנו להגיע מזמן...

כל המחשבות הפילוסופיות הקיומיות האלה עברו לי בראש בעודי ממתינה לגשם שיחלש מתחת לגגון הרעוע והמט לנפול. והמסקנה? המסקנה היתה שגם אם הביצוע לא משהו, הכוונה של מר פוקס היתה בסה"כ טובה...

בואו נתקדם בזמן מ 1852 ל 2012.....

הטענה הקבועה שעולה בכל הדיונים בפורומים וברשתות החברתיות וגם בפגישות היעוץ שלי עם מחפשי עבודה היא הטענה שנגד שיטות גיוס העובדים, נגד שיטת העבודה של חברות ההשמה ונגד מחלקות הגיוס של החברות המגייסות. כל מחפש עבודה ירגיש את זה- אותן משרות מתפרסמות באלף ואחד אתרים שונים, תהליכי הגיוס ארוכים ומתישים, שולחים קורות חיים ואף אחד לא מגיב, המגייסים מחפשים רק את "הדובדבן שבקצפת"- את הסופרמן (או וומן) שיתאים בול להגדרת המשרה וכו' וכו'... ברור שמשהו פה לא עובד נכון ושנדרש שינוי בתהליכי הגיוס. אבל, שוכחים שלכל מטבע יש שני צדדים ושהסינון של המועמדים קשה יותר בגלל שאנשי הגיוס מתמודדים כיום (והרבה יותר מאשר בעבר) עם כמויות ענקיות של פניות ושל קורות חיים המתקבלים עבור כל משרה.

בתחילת הקריירה שלי הייתי נוהגת לקרוא את כל קורות החיים שהגיעו אלי, לסנן, להחליט במי אני מטפלת קודם (זה שיש לי עבורו הכי הרבה משרות מתאימות), לראיין פרונטלית ואת אלה שיש להם פחות נסיון רלבנטי לראיין בטלפון. היום המצב הזה הוא אוטופי. אין לשום חברת השמה או מחלקת גיוס שום אפשרות לנהוג ככה כשיש מאסה גדולה כל כך של מועמדים שפונים לכל משרה. זו הסיבה לתהליכי מיון ארוכים יותר, לכך שרוב המועמדים לא מקבלים תגובה למשלוח קורות החיים, לכך שהגדרות המשרות נהיו יותר ויותר מפורטות ודקדקניות (סופרמן, איפה אתה? נולדת כבר בכלל??) ולכך שכל מיני עזרים טקטיים בדמות תוכנות למיון טקסטואלי נכנסו לשימוש.

בקיצור, בגיוס עובדים בדיוק כמו אצל אותו סמואל פוקס, לפעמים הביצוע לא משהו אבל הכוונה בסה"כ טובה (למצוא את המועמד הטוב ביותר למשרה)... במה המסקנה הזו עוזרת לכם אם אתם בעיצומו של חיפוש עבודה? טוב, היא לא ממש עוזרת פיזית, אבל נפשית אולי כן, כי היא טובה בכדי להבין שאין כאן שום כוונה רעה ושום דבר אישי וזה אולי, איכשהו, יכול לעשות לכם קצת יותר טוב בנשמה ביום חיפוש עבודה קר ורטוב...
אז בהצלחה לכל המחפשים... ואם יש לכם המצאה טובה יותר- משהו שייעל את תהליכי גיוס וסינון העובדים, או לפחות שישאיר אותנו יבשים בגשם- אז יאללה- תמציאו כבר משהו!


6 תגובות:

  1. הי,
    הדרך שלי (בתור מתכנת בתעשייה) להתמודד עם העומס הזה היא לעקוף את הבעייה, כלומר במקום קו"ח להשקיע באופן שוטף - גם כשיש עבודה - בדברים הבאים:

    רשת חזקה של חברים שעבדתי אתם בעבר ומכירים את היכולות שלי, ומיודדים עם מעסיקים פוטנציאליים.

    פיתוח עצמאי של פרויקטים והעלאתם לאוויר כדי שאנשים יוכלו להשתמש בהם.

    עוד רעיונות שראיתי אנשים שעושים (למרות שלי אין):
    יש כאלה שמחזיקים בלוג מצליח/מעניין/מקצועי במיוחד
    יש כאלה שהפרופיל שלהם ב StackOverflow ממוקד וראוי להערכה, כך שזה יוצר להם שם מקצועי בקהילה.

    גם הבלוג שלך, אגב, הוא דרך מעולה לגייס לקוחות.

    בתחושה שלי מהתעשייה - קו"ח הם פשוט הדרך הכי קשה למצוא עבודה.

    ינון

    השבמחק
  2. ינון, אתה בהחלט פועל בדרכים הנכונות... :). אגב, אם דווקא היית בצד השני והיית צריך לגייס עובד/ת- מה היית עושה?

    השבמחק
  3. את רוצה לדעת את האמת, האמת פשוטה רוב המגייסות הן מטומטמות (לא כולן ) תרתי משמע ויסלחו לי על הביטוי והאמת. הן לא מבינות את התפקיד המתבקש ולא מבינות בתוכן המשרה. אני יכול לתת לך אלף ואחת דוגמאות בנושא ממגוון חברות ההשמה והגיוס. אני מבין אותן שלפעמים זו משרה זמנית וזה לא מה שהם למדו בתואר האקדמי ולפעמים גם לא איכפת להן להתעמק על מנת להבין ולהעשיר את הידע בתחום. אבל זה פוגע בכלל שרשרת הגיוס.

    השבמחק
  4. הי מאיה,
    קצת באיחור - אבל לשאלתך, בצד המגייס החיים די קלים.

    הכי טוב ללכת לסמינרים או כנסים מקצועיים בתוך עולם התוכן, לדבר עם האנשים, להבין מה עושה כל אחד, ולתת הצעה אטרקטיבית לאנשים המעניינים.

    דרך נוספת פופולרית היא שימוש במכרים. להתקשר לחברים ולברר אם מישהו מכיר וממליץ על מישהו שמחפש עבודה כמעט תמיד יביא תוצאות טובות.

    ולסיום אפשר לפעול גם בצורה אקטיבית בשוטף ולתת באופן קבוע תנאים משודרגים כך שתמיד אנשים ירצו לעבוד אצלך. גוגל הם כמובן דוגמא קלאסית, אבל זה עובד גם לעסקים קטנים. יש לי מכר שמנהל עסק של אחסון שרתים וירטואלים (http://www.hetz.biz/). בזכות הבלוג המצליח שלו ופעילות ענפה בקהילת הקוד הפתוח, העובדים פשוט מוצאים אותו כך שהגיוס הרבה יותר פשוט.

    ינון

    השבמחק

ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...