הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 26 בפברואר 2012

ללינקדאין שלי שלוש פניות...

מה דעתכם? האם זה הגיוני שהייתם פונים למישהו בעולם הלא וירטואלי ואומרים לו: "שלום, אני רוצה שתהיה חבר שלי!"?
לא נראה לי...
ועם זאת, רוב משתמשי הלינקדאין בבואם לנסות ולצרף לרשת שלהם קשר נוסף, עדיין משתמשים בשורת ה"מחץ" המלהיבה בטירוף הזאת: "היי, הייתי רוצה להוסיף אותך לרשת הקשרים שלי בלינקדאין...".
אגב, אם צנונים מיובשים יכלו לדבר, כך בדיוק אני מדמיינת שהם היו מעבירים מסרים...

כן, אני מרגישה את זה בעצמי כל הזמן, רוב בקשות החברות שמגיעות אלי נראות בדיוק אחת כמו השניה. אבל, מידי פעם צצה לה שושנה בין החוחים ומגיעה בקשה שונה, כזו שגם מושכת יותר את תשומת הלב שלי.
הנקודה הזו חשובה במיוחד מכיוון שגם היום יש רבים שלא מצרפים לפרופיל שלהם אנשים שהם אינם מכירים. לדעתי ברור שזו לא האסטרטגיה הנכונה לניהול כרטיס הלינקדאין שלהם, אבל לא ניכנס לויכוח הזה עכשיו. מה שחשוב לקחת מזה הוא שאם אתם דווקא כן מכירים את אותם האנשים, חשוב שתזכירו להם את זה, אחרת, אין לכם סיכוי איתם.

אז כמו בשיר הילדים הידוע ...לכובע שלי שלוש פינות- גם הצעת חברות טובה בלינקדאין בנויה משלוש סוגי פניות לבחירתכם. אבל לפני הכל- זיכרו! הכלל הבסיסי והראשון הוא לא! ממש לא! להשתמש באותה ברירת מחדל מיובשת כצנון וכן, ממש כן! להכניס בפניה משהו קצת מרענן יותר.

שיחזור וחידוש קשרים ישנים
ולמה הכוונה? חלק גדול מהקשרים שלנו בלינקדאין הם אנשים שאנחנו בעצם כבר מכירים אישית. ביניהם קולגות שעבדנו איתם בצמידות, אנשים שהכרנו מהעבר. חלקם הגדול בטוח מכירים אותנו מצוין ולא זקוקים לתזכורת, אך את האחרים העלינו באוב וממש הסרנו מהם את האבק. להם כדאי שנזכיר מי אנחנו, אם יש סיכוי ואפילו קלוש שהם עלולים היו לשכוח.
בכל מקרה השורה התחתונה היא שלקשרים משוחזרים ומחודשים מעין אלה, כדאי לציין בבקשת החברות משהו שיזכיר להם מהיכן וממתי אנחנו מכירים. לא צריך לכתוב מגילות. מספיקות שורה אחת או שתיים בכדי להזכיר את ההקשר.
דוגמא: "היי אבנר, מה שלומך? עבדנו יחד בחברת.... אשמח לחדש את הקשר."

טיפוח קשרים חדשים
הייתם בכנס והחלפתם מספר מילים (וכרטיסי ביקור) עם מישהו שפגשתם שם? שוחחתם בטלפון עם לקוח חדש? חבר הציג בפניכם קולגה שלו? לא משנה איך נוצר הקשר הראשון, שימרו על המומנטום. כשיהיו לכם מספר דקות פנויות, אתרו את האדם המדובר בלינקדאין והציעו לו להצטרף לרשת שלכם.
השורה התחתונה במקרה הזה היא שלקשרים חדשים-דנדשים פונים כמה שיותר בצמידות לזמן ההיכרות ומזכירים שאנחנו פונים עקב כך שנפגשנו/דיברנו ב... ונשמח להתחבר גם בלינקדאין.
דוגמא: "שלום אבנר, הכרנו היום בכנס מייקרוסופט בדן פנורמה. אשמח לשמור על קשר וגם, אם זה אפשרי, לתאם פגישה בכדי שנוכל לקדם את הענין ששוחחנו עליו".

יצירת קשרים יש מאין
זו הפניה הבעייתית ביותר, בדיוק בגלל מה שציינתי כבר בהתחלה- אלה שלא מוכנים להכניס לרשת שלהם אנשים שהם לא ממש מכירים אישית. זו הסיבה שכדאי מאוד לציין מדוע ולמה אתם בכלל פונים אליהם. ראיתם שהם כתבו דעה מעניינת בדיון כלשהו? ציינו זאת בפניה שלכם אליהם, השתתפתם בהרצאה מענינת שהם העבירו בכנס מקצועי? החמיאו להם על כך, אתם רוצים להציע להם שיתוף פעולה עיסקי? ספרו על כך באופן כללי כבר בבקשת החברות.
דוגמא: "היי אבנר, השתתפתי היום בכנס בדן פנורמה ומאוד התרשמתי מהמצגת שהעברת. גם אני עוסק בתחום X ואשמח אם תצטרף לרשת הקשרים שלי כאן בלינקדאין. אולי אפילו נוכל להחליף כמה מילים ורעיונות בתחום".

בקיצור, היפכו את בקשות החברות שאתם שולחים למשהו אישי יותר. אל תשתמשו בברירת המחדל, הוסיפו מידע שיצור בצד השני את המוטיבציה לאשר את בקשתכם ואולי גם לקחת את הקשר צעד אחד נוסף קדימה.

אגב, גם לכם יש ערימת כרטיסי ביקור ישנים? ברוב המקרים הפרטים היחידים שנותרו נכונים על גבי הכרטיסים האלה הם השמות של האנשים. כל שאר הפרטים- תוקפם פג מהר מאוד כי אנשים משנים מקומות עבודה, כתובות מייל וגם מספרי טלפון בדיוק כמו שהם מחליפים גרביים, אז למה אתם מחכים? קחו את הערימה הזו שאבד עליה הכלח ותרגמו אותה לקשרים דיגיטליים.
מה תעשו עם הכרטיסים אחרי זה?
נו באמת, איזו מין שאלה זו?!
טובבב... אז הנה מה לעשות עם הכרטיסים הישנים!



כרטיס הלינקדאין שלכם נראה כמו גן סגור? רוצים להשחיז ולחדד את הפרופיל שלכם? רוצים ללמוד טיפים יצירתיים לשימוש מתקדם בלינקדאין לחיפוש ומציאת עבודה?
צרו קשר לקבלת פרטים על פגישת היעוץ:
מאיה בוכניק
054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com

יום ראשון, 19 בפברואר 2012

טיפ השבוע לראיון עבודה: כן להתכונן, לא לשנן!

מכירים את זה שכל מופע סטנד אפ כולל במהלכו בערך 50 משפטים שמתחילים ב"מכירים את זה?"?
אז אני אעלה (עם סולם) על אותו הגל ואשאל אתכם:
מכירים את זה שאתם מוזמנים לבר מצווה ומגיע הרגע הזה של נאום התודה של חוגג הבר מצווה? כן, זה נחמד ומרגש (במיוחד להורים, כל השאר מתרכזים יותר בניגוב החומוס) אבל, בואו נודה באמת, הנאום הזה נשמע כמו משהו שמישהו שינן ושינן ושינן עד שהוא המממ... מאבד קצת (הרבה!) מהחן שלו.

מכירים את זה שלפעמים לומדים כל כך הרבה למבחן עד שמרגישים שככל שאנחנו לומדים יותר- כך באופן ביזארי יודעים פחות? ברור שאתם מכירים את זה, זו תופעה ידועה. בדיוק בנקודה הזו צריך להבין ש"די!" ושאין טעם להמשיך ולדוש בחומר, טוב לא יצא מזה...

זה בדיוק מה ששכחתי (כן, קל לתת עצות לאחרים...) כשהוזמנתי בפעם הראשונה להשתתף בתוכנית טלויזיה. בתוכנית ביקשו ממני להכין טיפים להצלחה בראיון עבודה וזה באמת מה שהכנתי- רשימה של טיפים שיכולה היתה למלא לא רק אייטם קצר של 4 דקות, אלא תוכנית טלויזיה שלמה. עיזבו, מה אני מבלבלת במוח? הכנתי כל כך הרבה חומר שאפשר היה לבנות מזה מיני סידרה... וזה לא מסתיים כאן. כל כך התרגשתי (טוב יש לי תירוץ טוב- פעם ראשונה בטלויזיה ועוד בשידור חי...!), שאמרתי לעצמי שאני חייבת לסדר טוב טוב את כל החומר בראש. אז, יצרתי לעצמי תרשימי זרימה, למדתי ושיננתי את כל החומר שאני בעצם יודעת בעל פה גם ככה כי אני זו שכתבתי אותו, הכנתי ראשי פרקים ו...מה לא?

מה קרה- אתם שואלים? בתוכנית עצמה היה איחור כי אייטמים קודמים התארכו מעבר לזמן המתוכנן. הייתי אמורה לעלות לשידור בשעה מסויימת, אבל עליתי בסוף 5 דקות לפני סוף התוכנית ומבזק החדשות. כל החומר שהכנתי (להזכירכם- בכמות שמותאמת לסדרה באורך של 500 פרקים, להלן, טלנובלה ספרדית ממוצעת בערוץ ויוה) היה צריך להתכווץ לברוטו 3.5 דקות. איפה תוכנת ה ZIP כשצריך אותה, אה?
אז מה עושים? שאלה טובה... לקח לי בערך דקה (מתוך ה 3.5) להתעשת ולהבין שמה שהכנתי לא רלבנטי ושצריך לעבור לפלן בי, משמע, לקפוץ מנושא לנושא במהירות הבזק, לנטוש הקשרים- ללכת ישר לשורה התחתונה וכו' וכו'...

ולמה אני חולקת איתכם את כל זה? כי בתוכניות שבאו אחרי זה כבר הבנתי את הרעיון.... כל החומר הרי גם ככה אצלי בראש, אין טעם לשנן וללמוד בעל פה. אז כן, לכל שאר התוכניות הגעתי ככה, כמו שאני: ידעתי על מה רוצים שאדבר וזהו, לא הכנתי מראש פאנצ'-ליינים, תרשימי זרימה וראשי פרקים, והרי זה פלא- הדברים רצו חלק, התשובות שלי נהיו קצרות וממוקדות (בקצב שנדרש בטלויזיה), ובמקום לנסות להיזכר מה תכננתי מראש לענות, פשוט עניתי. במילים אחרות: הכנתי מראש את המסר, אבל רק את המסר והעברתי אותו בצורה טבעית.

לפני מספר שבועות פגשתי מחפש עבודה שהיה מעונין בהכנה לראיון עבודה. לפני שהתחלנו הוא היה חייכן ולבבי. החלטנו לקיים סימולציה של ראיון משאבי אנוש בכדי לברר מה קורה שם שבגללו הוא לא מצליח לעבור ראיונות. מהרגע בו התחלנו - זה קרה: אותו מועמד חביב ולבבי הפך ל"רובוט" שפולט משפטים מוכנים מראש. התשובות כולן נשמעו כאילו הן יוצאות מתסריט קבוע, תשובות מלאכותיות, לא טבעיות, חלקן אפילו מעושות.
מיותר לציין שהרושם שנשאר בתום ראיון כזה הוא לא הרושם שמישהו מעונין להשאיר. לא נוצר כאן קליק עם המרואיין, לא מתקבלת התחושה שניתנו תשובות כנות. כן מתקבלת התחושה שמישהו פשוט למד בעל פה והתכונן עד כדי כך ששום דבר כבר לא נשמע אמיתי וטבעי.

אז מה הלקח מכל הדוגמאות האלה? להתכונן לראיונות עבודה זה מצוין, חשוב להיות מודעים לרושם שאנחנו יוצרים, לשפת הגוף שלנו. חשוב גם להיות מוכנים לשאלות קשות שעלולות לצוץ, חשוב לתכנן מה אנחנו רוצים להגיד ובקיצור, חשוב לדעת איזה מסרים אנחנו מעוניינים להעביר. אבל! היזהרו מגלישה לקיצוניות השניה, כי לעיתים שינון מוגזם עלול ליצור רושם מלאכותי, לא אמין, לא כנה.
אז מהי השורה התחתונה? בדיוק כמו הראשונה: להתכונן- כן, ללמוד בעל פה- לא!

רוצים להתכונן לראיון העבודה הבא שלכם? רוצים להיות בטוחים שאתם מעבירים את המסר הנכון?
צרו קשר לתיאום פגישה יעוץ לחיפוש עבודה עם דגש על הכנה לראיונות עבודה:
054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com

בהצלחה!!

יום ראשון, 12 בפברואר 2012

טיפ השבוע לחיפוש עבודה: ככה לא עוזבים חברה!

היי לכולם,
זהו יומי האחרון כאן.
לאחר 4 שנות עבודה, אני יוצאת היום לדרך חדשה!
אני רוצה להודות לצוות הנהדר שלי שהיה כאן בשבילי בארבע השנים האחרונות- אני בהחלט אתגעגע אליכם! אני רוצה גם להודות למנהלת המקסימה שלי X שתמכה בי לאורך כל הדרך: אין כמוך! את מלכה!
היה לי נעים לעבוד כאן ולמדתי המון.
אני מתחילה לחפש עבודה חדשה, אז בבקשה- מי שמכיר או שומע על משהו, עדכנו אותי.
הנה המייל החדש שלי:....
והנה הטלפון החדש:.... (כן אני מחזירה את הנייד של המשרד).
ודיר באלאכ למי שלא ישמור על קשר!

נשמע לכם מוכר? שיקום מי שלא קיבל לפחות פעם אחת אימייל דומה במקום העבודה!
כל מי שעובד בארגון (וזה לא חייב להיות ארגון גדול) מכיר את התופעה המדבקת...: עובד עוזב (לפעמים מיוזמתו ולפעמים גם לא) וביום העבודה האחרון הוא מרגיש פרץ רגשות עז כל כך שהוא חייב, באמת חייב לשלוח אימייל פרידה לכווולם.
אם האימייל הזה נשלח נקודתית לחברי הצוות שלו או לאנשים שבאמת עבדו איתו, הפעולה הזו עוד יכולה לעבור בסדר. הבעיה היא כשמייל כזה נשלח ב"תפוצת נאטו" לכל עובדי החברה. כן.. ללא שום כחל וסרק, סינון או מיון וכולל להנהלה הבכירה ולאנשים שאין להם שמץ של מושג מי לעזאזל העובד הזה בכלל...

מה תהיה התגובה לאימייל כזה? במקרה הקיצוני האנשים הבאמת קרובים ימחו דמעה סוררת, אבל בינינו, בואו נודה באמת- רוב העובדים האחרים ירימו גבה, יגלגלו עיניים, יאנחו בחוסר סבלנות, ישאלו את עצמם מי זה העובד הזה בכלל ולמה הוא מספים להם את תיבת המייל ו...ילחצו על DELETE.

אגב, מכתבי פרידה כאלה הם לפעמים הדרך של העובד העוזב להגיד את המילה האחרונה (כשהוא במצב רגשי לא הכי מאוזן, משמע, ממש לא כדאי לכם לנסות את זה), או אפילו להביע שמחה (כן, גם אם הוא מאוד "מתאמץ" להסתיר את זה) לאידם של המסכנים שנשארים.

מי שלקח את זה קצת רחוק מידי היה עובד בשם Jason Shugars שטרח לשלוח לכל (כן, לכולם!) אלפי עובדי גוגל מייל פרידה ב 2008 בעת עזיבתו את החברה. במייל שנפתח במילים: "So long suckers! I'm out" הוא גם כתב: "אם קיבלתם את המייל הזה ואין לכם מושג מי אני, אני מתנצל. פשוט לא רציתי להעליב אף אחד בכך שלא אכתב אותו". האימייל הזה, שכלל גם מיני סיפורים ואנקדוטות פיקנטיות מתקופת עבודתו, הופץ הלאה גם מחוץ לחברה ומי יודע בכלל כמה אנשים נחשפו אליו... אגב, למי שמעונין, זוהי הדרך בהא הידיעה ליצור לעצמכם מוניטין מפוקפק ברשת, שמופץ ויראלית בלי כל יכולת לשלוט עליו.

והוא לא היחיד שחמד לצון- אחד מעובדי חברת עורכי דין אמריקאית החליט להיות עוד יותר מקורי ובמייל הפרידה שלו הוא הוסיף תמונה של עצמו בשחור לבן וגם את השנים שבהם עבד בחברה. לחלק מהעובדים זה נראה בדיוק כמו מייל המעדכן על פטירתו בטרם עת, מה שחייב אותו לשלוח שוב מייל נוסף המעדכן לכל המודאגים שהוא ממש לא מת, רק עוזב את החברה...

אז כן, זה ברור- אם אתם עוזבים מקום עבודה בו עבדתם מול מספר רב של קולגות ואולי גם במשך תקופה ארוכה, מיותר לחשוד שיש לכם מניעים נסתרים. אתם פשוט רוצים לעדכן את כולם שאתם עוזבים וקל להבין אתכם. יכול גם להיות שאתם מתחילים באותה נקודת זמן לחפש עבודה חדשה ומנסים להשיג "לידים" ועזרה ממי שכבר עבד איתכם באותו מקום עבודה.
כל זה טוב ויפה וגם לגיטימי, אבל, תעשו טובה לעצמכם ואל תשלחו מייל פרידה בתפוצה רחבה לכל עובדי החברה.
מה כן אפשר לעשות?
אפשר לשלוח מייל נקודתי לאנשים שעבדתם איתם וכן מכירים אתכם.
אפשר להרים טלפון במקום לשלוח מייל ולהיפרד באופן אישי יותר.
אפשר להתחבר לאנשים שרוצים לשמור איתם על קשר בפייסבוק או בלינקדאין וכך לנסות לקדם את חיפוש העבודה.
אבל אל, באמת אל תשלחו את מייל הפרידה הכללי הזה.

אז "שלום! אני נוסעת, אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה..."

*אל תתבלבלו, אני לא אומרת שלום ולא נוסעת לשום מקום, זו סתם שורת סיום מתבקשת... :)

נמצאים בצומת דרכים בקריירה? מתכננים לעזוב את מקום העבודה ולהתחיל לחפש עבודה? רוצים לעשות זאת הכי נכון ויעיל שאפשר וכבר מההתחלה?
פנו אלי לקבלת פרטים או קביעת פגישת יעוץ לחיפוש ומציאת עבודה:
054-7380310

יום ראשון, 5 בפברואר 2012

למה קורות החיים שלכם כבר לא עושים את זה עבורכם?

מחפשי עבודה רבים מבין אלה שאני פוגשת בפגישות היעוץ אומרים לי בדיוק את אותו הדבר: "אין לי מושג מה קרה! אני כבר שנים משתמש/ת בגרסה הזו של קורות החיים, מצאתי באמצעותם עבודה כבר כמה פעמים, אבל היום זה כבר לא עובד עבורי. שלחתי את קורות חיים שלי לעשרות משרות ואין שום תגובה! איך זה יכול להיות שעד לפני כמה שנים ובאמצעות אותם קורות חיים הצלחתי כל כך והיום- לא!?!?".

אז זהו שהמחשבה הזו שגויה מיסודה... זוכרים את הסלוגן: "מה שלא הולך קדימה- הולך אחורה"? זה בדיוק מה שקורה... העולם משתנה והולך קדימה ומה שהיה מוצלח פעם, לא בהכרח יהיה מוצלח באותה המידה היום.

אז מה בעצם השתנה? התשובה היא שכמעט הכל:
קחו את העובדה הפשוטה שכיום יש הרבה יותר דרכים ומקומות שניתן להשתמש בהם בכדי לפרסם מודעת דרושים. חלק מהדרכים ויראליות מאוד וחלקן חינם אין כסף.
ערבבו עם הגדילה הטבעית בהיצע העובדים.
ולסיום הוסיפו לתערובת את הקלות הבלתי נסבלת של השימוש בכפתור ה SEND... (- מנהלי גיוס טוענים שיותר ממחצית מכמות קורות החיים המגיעים אליהם לא עונים על הדרישות הבסיסיות של המשרה שאליה הם מופנים).

והתוצאה?
זרם בלתי פוסק של קורות חיים בדיוק כמו בסרטון הבא- It doesn't stop! it keeps coming and coming!



בכדי לסבר את האוזן (אגב, הנתונים לקוחים מתוך כתבה שפורסמה ב WALL STREET JOURNAL, אבל הם תואמים בהחלט למציאות גם בארץ): מתוך כל 100 מועמדים ששולחים קורות חיים, רק 25 מהם נבדקים על ידי המגייסים,
4-6 מהם מוזמנים לראיון פרונטאלי ואחד מקבל הצעה. ב 80% מהמקרים המועמד הנבחר יסכים להצעה שקיבל.

אני אחזור שוב: רק 25 קורות חיים מתוך 100 זוכים בכלל להקרא על ידי המגייס....
אז לא פלא שהתחושה השגורה בקרב מחפשי עבודה היא שקורות החיים שלהם נעלמים במסתוריות במשולש ברמודה.

רוצים עוד כמה נתונים מתוך אותה כתבה? בבקשה:
חברת סטארבקס מדווחת שב 2011 התקבלו אצלה 7.6 מיליון (!) קורות חיים בעבור 65,000 המשרות שנפתחו שם. בחברת פרוקטר & גמבל התקבלו מיליון קורות חיים עבור 2000 תפקידים...

האם מחלקות הגיוס גדלות בהתאמה לכמויות קורות החיים הללו? זהו שממש לא! ובינינו, אנשי משאבי אנוש וגיוס הם בין הראשונים להיות מקוצצים כשחברה נמצאת במצב פיננסי לא טוב.

הצעד הבא והבלתי נמנע של כל זה יצר את הצורך בכלי מיון נוסף שיקצר זמן ותהליכים וכך נכנסו לשימוש כל אותן תוכנות לסינון טקסטואלי. האם זה הפתרון האידאלי? שוב, התשובה היא: ממש לא! זה פשוט הפתרון הטוב ביותר בהתייחס לנסיבות. אני אגלה לכם עוד משהו, שימוש בתוכנות כאלה הוא הדרך הכי טובה לקצר זמנים, אבל גם לפספס מועמדים טובים בעלי פוטנציאל התאמה גבוה לתפקיד רק בגלל שאותם המועמדים פשוט לא יודעים מול מה הם מתמודדים ואיך להתאים את עצמם למצב החדש (משפט ארוך, אני יודעת... אז שווה לקרוא אותו שוב... )
טעות אחת קטנה כמו לא להשתמש במבנה קלאסי של קורות חיים והתוכנה עלולה לפספס פרטים חשובים בקורות החיים שלכם, ולא להעלות אתכם בתוצאות החיפוש...

אם כך, לא פלא שכל מחפש עבודה שני מתחיל לתהות שמא המשרות המתפרסמות בכלל לא אמיתיות ושהחברות מפרסמות משרות רק בכדי לבנות מאגר של מועמדים...

אז, תשאלו, מה לעשות עם כל המידע הזה? הנה 3 הצעות יעול:

1. אם אתם בצד של המעסיק למה שלא תוסיפו מנגנון פשוט שישלח לכל מועמד ששולח קורות חיים אישור על קבלתם? זה המינימום שאפשר וכדאי לעשות בכדי לתת למועמדים את הכבוד הראוי ולפחות את הידיעה שקורות החיים שלהם הגיעו ליעדם.
2. אם אתם מחפשים עבודה, חשוב שתהיו מודעים לנתונים ותתאימו עצמכם למצב. איך? קודם כל בכך שתבינו את הסטטיסטיקות, דרך זה שתבינו איך תוכנות הסינון האוטומטיות עובדות וכלה בכך שתוודאו שקורות החיים שלכם בנויים באופן הכי נכון בכדי להשלף בתוצאות של חתכי החיפוש.
3. כבר שנים שבאופן גורף חברות מציינות את שיטת ה"חבר מביא חבר" כשיטת גיוס העובדים המוצלחת ביותר. זו השיטה שבאמת מצליחה לקצר תהליכים, לעקוף מכשולים ולהשיג ראיון עבודה. אז אם יש לכם הרבה חברים- אשריכם! הם הראשונים שצריך להפעיל בחיפוש עבודה ואם אין לכם... אז, נו, אין לי מה להגיד חוץ מ-תשיגו כמה... :)

רוצים לוודא שקורות החיים שלכם כתובים הכי נכון שאפשר בכדי להישלף בתוצאות החיפוש של תוכנות הסינון האוטומטיות? קיבעו עכשיו פגישת יעוץ לחיפוש עבודה וכתיבת קורות חיים:
מאיה בוכניק: 054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com


ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...