הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

לא מחפשים עבודה? כיתבו קורות חיים!

מי לא חווה ומי לא מכיר את החלוקה הברורה בבית הספר בין התלמידים ה"חרשנים" ל"מקובלים"? כולנו מכירים את אלה שתמיד הכינו שיעורים, למדו למבחנים והיו צריכים לתת לאחרים להעתיק מהם. וגם את אלה שחגגו- שבילו בים ומול הטלויזיה, שלא ממש אהבו ללמוד ושבאופן קבוע ביקשו להעתיק שיעורים בהפסקות שבין שיעור לשיעור.
ברוב המקרים אתם יכולים להיות או כאלה, או כאלה. נדירים הם המקרים בהם החרשנים יכולים להרשות לעצמם להיות גם קולים, זורמים, קלילים וכו' וכו'...

נו, זו בדיוק היתה הבעיה שלי אז, באותם ימים רחוקים של בית הספר התיכון: רציתי מאוד להצליח בלימודים, אבל גם  להיות קולית ואחת מהחבר'ה. כן, כשאני מסתכלת אחורה אני מתמלאת געגועים לשלב הזה בחיים שבו זו היתה הבעיה הכי גדולה שלי, אבל, הרי הכל יחסי- בזמנו זה בהחלט נראה כמו אתגר.

ולמה אני מספרת לכם את זה? 

בגלל שנראה לי שאז, בתקופת התיכון שלי דווקא כן הצלחתי למצוא את דרך הביניים. עד כדי שיום לפני בחינת בגרות יכולתם למצוא אותי בחוף הים, או עושה שופינג להנאתי. הייתי נוהגת כך כבר בתקופת הבגרויות של סוף התיכון, והמשכתי גם בתקופת הלימודים שלי באוניברסיטה. בימים הכי לחוצים שבהם כולם התחילו ללמוד, אני כבר התבטלתי. האם נכשלתי במבחנים בגלל זה? ממש, ממש לא! אפילו להיפך...

אז תשאלו איך זה? איך זה יתכן שבזמן שכולם למדו, אני עשיתי חיים? ואיך זה שבסוף ולמרות זאת גם הצלחתי במבחנים? ואיך לעזאזל אפשר להיות בלי ולהרגיש עם (או להיפך)? 
חושבים שיש לי כוחות על? יכולת למידה מהירה? מזל? ואולי אני פשוט אדם שאוהב לקחת סיכונים? 
אז זהו שלא! לא היא התשובה לכל השאלות האלה.

התשובה היא אחרת ואפילו פשוטה עד כדי גיחוך: פיתחתי לעצמי שיטת לימוד שנקרא לה בחיבה "שיטת הסלאמי" שאפשרה לי ללמוד כמויות גדולות של חומר, ובמקביל לנהל חיי חברה.
אתם מוכנים? הנה עיקרי השיטה ה"גאונית": מספר ימים (ואם אפשר אז אפילו שבועות) לפני כל מבחן גדול עושים תכנון אסטרטגי-לוגיסטי דקדקני ובודקים מהי כמות החומר שיש ללמוד. בודקים גם כמה ימים פנויים יש לפני אותו מבחן, שניתן להקדישם ללמידה. נניח שלמבחן צריך ללמוד מחברת שלמה של סיכומי שיעור שאורכה 60 עמודים ונניח שיש לנו 4 ימים- נחלק 60 עמודי חומר בשלושה ימים שבהם נלמד בכל יום 20 עמודים ואת היום האחרון נקדיש לחזרה גנרלית בלבד. 
אתם מבינים? בעוד שמרבית חבריי נזכרו ללמוד יום או יומיים לפני המבחן, אני התחלתי ללמוד מוקדם יותר. בכל יום למדתי כמות קטנה של חומר, כך שלא ממש הרגשתי את זה ואת היום האחרון הקדשתי רק לחזרה על החומר ולהשלמות קטנות במידה והיו. זו גם הסיבה שתמיד כבר סיימתי ללמוד כשחברים שלי רק התחילו ושביליתי בים ובקניון כשהם חרשו עד אמצע הלילה. 

נזכרתי בטכניקה הזו השבוע כשפגשתי מחפשת עבודה לפגישת שדרוג קורות חיים. כשהגענו לתפקיד שביצעה לפני כ 8 שנים היא לא כל כך הצליחה לפרט לי מה כלל התפקיד "נו" כך אמרה לי "עברו כבר 8 שנים מאז... איך בדיוק אני אמורה לזכור את כל הפרטים של הפרוייקט ההוא....".

נו, חבל מאוד... כי בראיונות עבודה אפשר לשאול אתכם כל מיני שאלות, לרבות גם שאלות על פרטים קטנים שלא בטוח שאתם עדיין זוכרים. זה גם ברור כשמש שקשה מאוד לבצע תהליך של היזכרות, בדיעבד, כשכל כך הרבה מים עברו מאז בנהר.
כן, זה כמעט קשה כמו לדחוס 60 עמודים של חומר ביום אחד לחוץ של למידה למבחן.

אז הנה הטיפ שלי להפעם: כיתבו קורות חיים כשאתם יכולים, ולא כשאתם צריכים! אל תחכו עם כתיבת קורות החיים שלכם לרגע שבו תחליטו להתחיל לחפש עבודה, עשו זאת ב"שיטת הסלאמי" פרוסה, פרוסה ועל פי הצורך. זה לא חייב להיות קובץ מעוצב ומדוייק, זו יכולה להיות אפילו טיוטא פשוטה שבה אתם כותבים לעצמכם ראשי פרקים ופרטים חשובים תוך כדי זרימה בכדי שכשיגיע הזמן לכתוב קורות חיים- הכל כבר יהיה מוכן! אתם בטח זוכרים את ה"הכינותי מראש" של בתיה עוזיאל..., איזה קל וכיף זה כשהכל כבר מוכן מראש...

כיתבו לעצמכם את כל הפרטים שעשויים להיות חשובים- כמה אנשים אתם מנהלים בכל פרוייקט, עם איזה מערכות אתם עובדים, מה גודל התקציב, שמות הלקוחות שאתם עובדים מולם וגם שמות של אנשי קשר שם, קיבלתם ביקורת טובה? כיתבו לעצמכם נקודות חשובות שתזכרנה לכם מה אמרו, נחלתם הצלחה? תעדו אותה, ביצעתם עיסקה מוצלחת- כיתבו על זה כמה פרטים, פתרתם תקלה חשובה...נו, כבר הבנתם! תעדו זאת!

טבעו של מידע ללכת לאיבוד ולהישכח ככל שעובר הזמן. למה, אם כך, לקחת סיכון לאבד מידע חשוב שבעתיד יכול להיות לכם לעזר לכתיבת הרזומה שלכם ולצליחת ראיונות עבודה?
הכינו לכם קובץ שכזה שבו אתם אוספים ומרכזים את כל המידע על הפעילות המקצועית שלכם, זה יכול להיות מעוצב כקורות חיים וזה גם יכול להיות סתם קובץ WORD עם מלל חופשי, מה שבטוח הוא שכשתצטרכו להתיישב ולעדכן את קורות החיים שלכם, תודו לעצמכם שנהגתם כנמלה ולא כמו הצרצר. ובמילים אחרות, בכל הקשור לחיפוש עבודה- חרשנות זה הכי, אחי! :)

*** אם הגעתם עד לכאן ואתם חשים שקורות החיים שכבר יש לכם לא עושים את העבודה ולא מייצרים לכם זימונים לראיונות, צרו קשר לקבלת פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה ולשדרוג קורות חיים:
מאיה בוכניק: 054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com

יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

טיפ השבוע למציאת עבודה: כסף מסובב את העולם, מסובב ת'עולם...

חיפוש עבודה כולל לא מעט שלבים ודורש צליחת לא מעט מסננות. ברוב המקרים אנחנו מדברים בעיקר על הקשיים בשלבים הראשונים של החיפוש- על הקושי למצוא משרות רלבנטיות, על הקושי לקבל זימונים לראיונות ועל הקושי לעבור בהצלחה ראיונות ראשונים (בתקווה שיבואו בעקבותם ראיונות מתקדמים יותר).

אבל תהליכים עלולים ליפול גם בשלב האחרון של החיפוש- בשלב המציאה. בשלב שבו שני הצדדים כבר מעוניינים להגיד I DO! ולסגור עסקה, אבל אז נותר עוד צעד אחד קטן...פרט אחד קטן ו"שולי"...  מדובר, כמובן, בשלב המשא ומתן על חוזה העבודה והתנאים.
כן, שלא תטעו לחשוב שהשלב הזה נפרד משאר תהליך הגיוס...האופן בו אתם מנהלים את המשא והמתן על החוזה, יכול ללמד עליכם הרבה מאוד. השלב הזה, בדיוק כמו שלבי הסינון הקודמים בתהליך הוא טריקי למדי וניהול לא נכון של תהליך הסגירה עלול להפיל הכל. הבעיה היא שיש נטיה להיכנס בדיוק בשלב הזה למוד שאנן מידי, בטח בהשוואה לשלבים הקודמים. ברגע שהמעסיק מביע רצון להעביר את היחסים קדימה לשלב המחוייבות, אנחנו עלולים להרגיש הרבה יותר בטוחים בעצמנו ובדיוק אז לבצע טעות אחת יותר מידי.

אז נקפוץ ישר למים. הנה 8 טיפים לשלב האחרון של חיפוש העבודה- שלב המשא ומתן על הצעת השכר והחוזה.

1. כמו בשאר תהליך הגיוס בטנגו הזה אתם הרקדנית ולא הרקדן. תנו למעסיק להוביל, תנו לו להעלות את נושא השכר בזמן שלו ואל תהיו אלה שעושים את זה ראשונים ומציגים את ה"מחיר" שלהם. עכשיו, אני מבינה אתכם...למה להמשיך לבזבז זמן יקר על ראיונות ונסיעות לראיון וחניות וציפיה שאחריה אכזבה אם אתם והמעסיק בכלל לא נמצאים על אותו גל? אתם צודקים לגמרי. מצד שני, נסו לראות את הדברים מזווית אחרת: איך זה נראה מהצד של המעסיק כששתי דקות לתוך השיחה אתם כבר רוצים לדעת כמה הוא מוכן לשלם? עם כל ההבנה שמדובר במידע חשוב, העלאת השאלה לגבי השכר בשלב מוקדם מידי ביחסים וביוזמת המועמד היא לא הדרך הטובה ביותר להרשים את המעסיק. בקיצור, אם יש לכם אפשרות- היו סבלניים וחכו קצת, גם ככה זה תיכף יגיע ממנו...!

2. מודיעין ואיסוף מידע הם הכרחיים. גם לגבי השכר המוצע היום בשוק לתפקיד כמו זה שאתם מתראיינים אליו, גם לגבי השכר הממוצע בשוק עבור נסיון מקצועי ווותק כמו אלו שיש לכם וגם לגבי רמת השכר הנהוגה ספציפית בארגון שבו אתם בתהליך. לעיתים, יש פערים בין הממוצע בשוק לבין מה שחברה ספציפית מוכנה להציע. וגם בין מה שאתם רגילים לקבל בגלל הוותק והנסיון שלכם לבין מה שארגון מחליט לשלם עבור תפקיד מסויים. בכל מקרה כדאי לגשש ולבדוק מראש את שלושת סוגי הנתונים הללו.

3. עדינות ודיפלומטיות. זה כבר ידוע מזמן שאפשר להגיד כמעט כל דבר לכל אחד, אבל הדרך שבה עושים את זה היא זו שתקבע מה תהיה התוצאה. אז לא צריך לפרט כאן יותר מידי חוץ מאשר להגיד- נהלו משא ומתן אסרטיבי, אבל לא אגרסיבי. עימדו על שלכם כשזה נחוץ, אבל דאגו לעשות זאת בנעימות.

4. הסבירו. לוו את התהליך במתן הסברים הגיוניים לדרישות שלכם. מנו את השיקולים שאתם לוקחים בחשבון, הביאו נתונים. עשו זאת כדי למנוע את הרושם שעלול להיווצר בגלל הנקודה הבאה.

5. טוב, זוהי כמובן הנקודה הבאה ושמה :שיטת "מצליח". מי שלא מכיר שיקום. כיוון ששועלים וותיקים אנחנו, יש לנו לפעמים נטיה לחשוד שמישהו מנסה "לעשות קופה" על חשבונינו או לנצל אותנו. יש לנו גם נטיה להיזכר בסצינות מו"מ מהסרטים וכך להגזים בכוונה ולתת ציפיות שכר גבוהות הרבה יותר רק בגלל ש"בטח הם יורידו אותי למינימום, אז אני חייב להתחיל במקסימום". אני כמובן קצת מקצינה את העניין, אבל הכוונה היא כזו: היו ריאלים, אל תתנו ציפיות שכר גבוהות מידי, ובטח ובטח אל תעשו ניסויים. פערים גדולים מידי בין ציפיות השכר שלכם לבין מה שהמעסיק תכנן לשלם עלולים לגרום לכך שמלכתחילה הוא לא יכנס למו"מ ויוותר מראש.

6. כמו בשיר הידוע- כסף אולי מסובב את העולם, אבל במשא ומתן על הצעת עבודה אסור לשכוח שהשכר עצמו הוא רק חלק מכל "עסקת החבילה" וזו באמת עסקת חבילה! בתקופות משבר בהן המשכורות לעובדים אינן עולות ורק צועדות במקום (אם לא יורדות) חשוב עוד יותר לבדוק לא רק את הנטו אלא גם את כל מה שנלווה לו. אלה גם הפרמטרים שבמשא ומתן יהיה לכם (ברוב המקרים) קל יותר לשנות לטובתכם (בטח יותר מאשר את השכר עצמו). אז על מה מדובר? על כמות של ימי חופש, על כמות שעות וימי עבודה, על גמישות של יום או יותר בשבוע לעבודה מהבית, על קבלת רכב- כן, או לא? על האפשרות לצאת לקורסים והשתלמויות על חשבון החברה וכמובן על הטייטל (והנה סתם שאלה: אם הייתם מוצאים תפקיד עם שכר קצת נמוך ממה שציפיתם, אבל עם טייטל גמיש שאתם יכולים לבחור ולסגנן. האם זה היה משנה לחיוב את החלטתכם בנוגע להצעת העבודה הזו?).

7.שלב המו"מ על החוזה עלול לפעמים להתמשך מידי וגם לתת תחושה קצת לא נעימה ולא טובה. מצד אחד, אתם חותמים חוזה פעם אחת וזה משפיע מאוד על כל תקופת העבודה ולכן חשוב לסגור הכל כבר בהתחלה, אבל לעיתים אתם עלולים להישמע אפילו באוזניי עצמכם כקטנוניים וגרידיים מרוב הערות, שאלות ובקשות לשינוי.
אז מה הפיתרון? לא לשכוח להעביר כל הזמן ובד בבד את המסר שאתם מעוניינים, שזה רק עניין של סגירת כמה פינות ושהפשרה כבר ממש מעבר לפינה. בדיוק כמו שאתם חוששים שהכל בסוף יתפוצץ לכם בפנים, גם המעסיק עלול לחשוב כך. דאגו להראות לו שלמרות הכל אתם עדיין וכל הזמן בעניין. 

8. אם אתם מחפשים עבודה דרך חברת השמה והגעתם למעסיק כהפניה שלה, אל תשכחו לקחת בחשבון שיש גורם שלישי בתמונה. חברת ההשמה מהווה לפעמים גורם מגשר בתהליך המו"מ. קצת כמו חפרפרת דו צדדית שמנסה להוביל לסגירת ההשמה- אוספת מידע מכאן ומכאן ולוחצת על הכפתורים של כל אחד מהצדדים בהתאם למצב. כמועמדים יש לכך גם יתרון עבורכם: אתם יכולים לשתף את חברת ההשמה במצב, אולי לקבל ממנה מידע נוסף על החברה, לעדכן שאתם מאוד מעוניינים במשרה אבל שיש מספר סעיפים בעייתיים בהצעה... חברת השמה טובה, תדע להירתם למשימה ולשמש לכם מעין סוכן, כי זה כמובן גם האינטרס שלה שהחוזה יחתם. התנאי כמובן...שאתם עובדים עם מגייס/ת מנוסה ומקצועי/ת והתנאי הנוסף הוא שאתם זוכרים שזו עדיין "חפרפרת" דו כיוונית שעובדת גם איתכם, אבל גם עם המעסיק...

**יהיו כאלה שיקראו את הפוסט הזה ויגידו לעצמם "אח, איזה צרות של עשירים, קודם כל שמישהו יפנה אלי ויזמן אותי לראיון, לפני שאני בכלל דואג לשלב החוזה". אם אתם מזדהים ומתקשים לתרגם שליחת קורות חיים לזימונים לראיונות, אולי הגיע הזמן לבדוק מה מקור הבעיה ואיך ניתן לתקוף אותה. לקביעת פגישת יעוץ לחיפוש עבודה (או לפחות לבקשת פרטים נוספים על פגישה כזו) צרו קשר:
054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com

יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

פוטרתם? קיפצו ע-כ-ש-י-ו קפיצת ראש, למים העמוקים של חיפוש העבודה

כל השמועות האחרונות על גלי הפיטורים שבוצעו בשבועות האחרונים במשק החזירו אותי לטיפ אחד וחשוב שאני תמיד, אבל תמיד נותנת לכל מחפש עבודה באשר הוא (או היא). הטיפ הזה הוא הכי פשוט שקיים ולמרות זאת רבים מגלים אותו רק בדיעבד (ועל בשרם) לאחר שהוא הופך מטיפ ל...לקח.
ועל מה מדובר? 
על כך שלא משנה מהי הסיבה לאבטלה- אם אתם עזבתם מרצונכם או שמא פוטרתם- אל תידחו את תחילת חיפוש העבודה!

טוב בסדר, אם התפטרתם במטרה לצאת סוף סוף לירח דבש של חודשיים, שאתם דוחים כבר שנתיים או בכדי להגשים חלום רחוק של טיפוס על ההימאליה אז בסדר, קיבלתם פס ואני מוותרת לכם. אבל לכל השאר שעומדים שם מאחורה, שקט שם, חדל פטפטת ונא להירגע! אם אין לכם שום תירוץ טוב, אתם צריכים להתחיל לחפש עבודה החל מעכשיו. לא זה לא מדוייק... החל מאתמול.

ולמה חשוב כל כך להתחיל לחפש עבודה מבלי להתמהמה? כי היום חיפוש עבודה אורך הרבה יותר זמן מבעבר. אני זוכרת שכשעבדתי בחברת השמה לפני מספר שנים והיו שואלים אותי כמה זמן לוקח בממוצע למצוא עבודה- הייתי עונה שזה לוקח כחודש. כנראה שהכל בחיים יחסי כי היום תזמון של חודש למציאת עבודה הוא חלום רטוב של כל מועמד. 
היום אם יש לכם המון המון מזל (ולא רק טיפה) ואתם עוסקים בתחום חם ומבוקש, יש לכם סיכוי למצוא עבודה בחודש, אבל עבור כל השאר התהליך הזה עלול לקחת שלושה-ארבעה חודשים ואפילו יותר. הגדיל ועשה יועץ אמריקאי אחד שהגדיר זאת יפה: כדי לדעת כמה זמן יקח לכם למצוא עבודה, הכפילו כל 10K של המשכורת שלכם בחודש. ובמילים אחרות- כל 10000 ש"ח יתורגמו לחודש של חיפושים. אם אתם בכירים, בעלי משכורת גבוהה, אתם כבר מבינים כמה זמן זה עלול לקחת. וזה כמובן רק הממוצע... תמיד יש כאלה שלצערינו יתמודדו עם חיפוש העבודה תקופה ארוכה עוד יותר.

ולמה נזכרתי בכל זה עכשיו. כי קראתי השבוע סקר מענין שעשתה חברת Bullhorn Reach האמריקאית בקרב רכזי גיוס עובדים. הסקר בדק מהן הסיבות הרווחות ביותר לקושי למצוא עבודה.
התוצאות של הסקר לא רק שתמכו בטיפ שלי, שאין זמן להתמהמה וחייבים להתחיל לחפש עבודה כמה שיותר מוקדם, אלא שהן אפילו מאוד, מאוד מציקות. 

הנה כמה מסקנות שעלו מהסקר:
-39% מהנשאלים ענו שהבעיה העיקרית לקושי במציאת עבודה נעוצה ברזומה שמלא בקפיצות תכופות מידי בין מקומות עבודה.
- 31% ענו שהבעיה הקשה ביותר היא תקופת אבטלה ארוכה של המועמד.
- 28% ציינו את "החורים השחורים" (תקופות ביניים של חוסר עבודה בין מקומות עבודה) ברזומה כקושי העיקרי של מועמדים למצוא עבודה.
- 70% מהנשאלים ענו שמועמדים בשנות השלושים שלהם הם המועמדים שהכי קל למצוא להם עבודה חדשה.
- 44% ענו שהמועמדים שהכי קשה למצוא להם עבודה הם מועמדים שלא עובדים כבר יותר משנתיים.
- 36% מהנשאלים ענו שיש קושי למצוא עבודה למחפשי עבודה שהינם מובטלים בין חצי שנה לשנה.
- והנה הממצא המציק- 31% מהנשאלים ענו שיש קושי למצוא עבודה למועמדים בעלי תיק במשטרה (שאיננו פלילי).

ופה בדיוק הבעיה... חדי עין יבחינו שעל פי הממצאים למובטלים ארוכי טווח, כאלה שלא עובדים חצי שנה ומעלה, קשה יותר למצוא עבודה מאשר לבעלי תיקים במשטרה!
איך זה יתכן? אין לי מושג.
מה זה אומר? 
שאם פוטרתם או עזבתם מקום עבודה וחשבתם קודם להנות קצת מהזמן הפנוי, אולי לנוח קצת, לישון טוב וכן הלאה...עדיף לדחות את התוכניות האלה ולהתחיל לחפש עבודה כבר ע-כ-ש-י-ו.

ואני חייבת להוסיף- מהנסיון שלי עם אנשים שמגיעים אלי לפגישת יעוץ, זה לא כזה יוצא דופן היום לחפש עבודה יותר מחצי שנה. יש לא מעט אנשים טובים, מוכשרים, עם נסיון טוב והשכלה מצויינת שנפלטו החוצה משוק העבודה ולא מצליחים לחזור חזרה פנימה. רובם גם אינם זכאים לדמי אבטלה כי בעיני המדינה הם כנראה כבר לא מובטלים. אבל הם דווקא כן. מובטלים לגמרי ועל פי כל הגדרה מילונית אפשרית.

אז אם אתם כבר עכשיו נמצאים במצב כזה, דעו שאתם לא לבד. אל תתנו למצב לתסכל אתכם וגם בטח שלא לפגוע לכם בביטחון העצמי, חלילה.

ואם אתם לא במצב כזה, אל תחכו, לימדו לקח מנסיונם של אחרים: אתם לא עובדים כי פוטרתם או עזבתם? קיפצו ישר למים העמוקים של חיפוש העבודה. אל תתמהמהו ואל תעשו לעצמכם הנחות! 

**אני תמיד משווה חיפוש עבודה ללימודים באוניברסיטה. יש כאלה שאין להם שום בעיה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ולעשות זאת באופן עצמאי. הם יודעים להושיב את עצמם, לשים לעצמם דד-ליינים וללמוד לבד. אבל, יש אחרים שמעדיפים מסגרת צפופה יותר של לימודים ולכן יבחרו במכללה או באוניברסיטה רגילה. שם יש לו"ז קבוע, מערכת שעות קשיחה, מטלות ופרוייקטים וזה מכניס אותם היטב לשגרה.
אם אתם כאלה שמעדיפים מכללה על פני אוניברסיטה פתוחה וזקוקים לדחיפה קלה לצורך זינוק בעליה, למשהו שיכניס אתכם לתלם החיפוש ויתן לכם תוכנית חיפוש עבודה ברורה ומסודרת- צרו קשר לקביעת פגישת יעוץ לחיפוש עבודה:
054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com

יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

אתם מחפשים עבודה, אבל המעסיקים חושבים רק על אמילי

אם התחלתם לחפש עבודה מבלי לבצע כמה שיותר מוקדם בתהליך את הצעדים הבאים שתיכף אכתוב עליהם, הרי שברור מראש שקל זה לא יהיה...
וכן, למרות שזה ברוב המקרים באמת לא קל, רוב המועמדים פוסחים על השלב הזה, שרלבנטי גם לכתיבת קורות חיים וגם לצליחת ראיונות עבודה.

נכנה את השלב הזה בשם החיבה "אמילי". 

אנשי מכירות מכירים את זה היטב: אם הם אנשי מכירות מנוסים, מקצועיים ומוצלחים באמת הם יודעים שבכדי למכור למישהו משהו צריך קודם כל להבין מה הוא מחפש, מה הוא צריך, מה חסר לו ובמה בדיוק הוא מעוניין. איש מכירות שינסה למכור את מרכולתו וידלג על שלב ההקשבה ואיפיון הדרישות, רוב הסיכויים שיתאמץ לחינם: ינסה למכור את הדבר הלא נכון, לשכנע לכיוון שגוי ובסופו של דבר גם יפספס את המכירה.
אם, לעומת זאת, הוא יברר קודם מה הלקוח הפוטנציאלי צריך, מה עושה לו את זה ואיזה פיתרון הוא מחפש, או אז כל תהליך המכירה יהיה הרבה יותר ממוקד ופשוט. זה לא אומר שהוא בהכרח יצליח, אבל סיכוייו לקלוע הרבה יותר טובים כשהוא יודע לפחות לאן לכוון.

כל תהליך של חיפוש עבודה הופך אתכם לאנשי מכירות מן המניין. אלה שקל להם "למכור" ירגישו כמו דג במים (לפחות בשלב הראיונות). הצנועים יותר שבחבורה קצת יתקשו, אבל זה לא באמת ישנה את העובדה הפשוטה- בכל מפגש בין מועמד למעסיק מתבצעים תהליכי מכירה הדדיים. המועמד ינסה למכור את נסיונו, פוטנציאלו וכישוריו ואילו המעסיק ימכור את המוניטין שלו, את התפקיד, את חזון החברה, את התרבות הארגונית, מוצרי החברה וכן הלאה.
כל מי שעבר ראיון או שניים בחייו (או הרבה יותר, אבל מי סופר?!) יודע שכמעט בכל ראיון (של מראיין מנוסה) מגיע שלב המונולוג. מהו השלב הזה? ובכן...למעשה זהו השלב שבו המועמד סוף סוף יכול להתרווח באנחת רווחה (חרישית) בכיסאו, להרגע קצת ופשוט להקשיב, אבל אם נחזור שוב לתאוריה שכל מפגש בין עובד פוטנציאלי למעסיק הוא מפגש מכירה, אזי זה בדיוק השלב שבו תורו של המראיין להציג (וגם למכור!) את החברה שאותה הוא מייצג.

אז מה הוא כבר יספר במונולוג הזה שלו? הוא יהלל את החברה, יספר ממתי היא קיימת וכמה עובדים יש בה, עד כמה דוגלים בה לקדם מבפנים את העובדים, עד כמה ההון האנושי הוא הכי, אבל הכי "הדובדבן שעל הקצפת" מבחינה מקצועית, עד כמה יש הווי חברתי, וטיולים והרמות כוסית וערבי גיבוש, עד כמה התפקיד מאתגר, הלקוחות גדולים ו...אוף...רגע, תנו לקחת אויר. בקיצור, בשלב הזה, שמתוכנן היטב מראש, כמובן, מדוקלם ומלוטש כמו יהלום, המעסיק מנסה להלהיב, לשכנע ולמכור.

מה שהוא בעצם עושה, הוא שהוא מראה לכם מה יצא לכם אם בסופו של דבר תתקבלו לחברה- יצא לכם תפקיד טוב, אתגר, תנאי רווחה טובים, קולגות מקצועיים ו... נו, תעצרו אותי כבר...!

אז בואו באמת נעצור בדיוק פה לרגע-
האם גם אתם כמחפשי עבודה צריכים למכור? ברור שכן. 
האם גם לכם יש מונולוג מכירה שכזה? אני לא בטוחה.

אז הנה הטיפ שלי לחיפוש עבודה השבוע: הבינו שבכל מפגש בין מועמד למעסיק מתקיימת מכירה הדדית. המראיין (ברוב המקרים) ידע היטב כיצד למכור לכם את התפקיד והחברה, והמנוסים שבין המראיינים לעולם לא יוותרו על שלב ה"מונולוג" שאני בטוחה שהם דיקלמו כבר עשרות פעמים.
כמחפשי עבודה גם אתם צריכים לפתח "מונולוג" שכזה משלכם, רק שמאוד כדאי שהוא לא יהיה בנוי כמונולוג, אלא משלושה ארבעה מסרי מכירה שאתם רוצים להעביר במהלך הראיון (וכדאי מאוד ללמוד איך לשתול אותם באלגנטיות ובאופן אורגני וטבעי בתוך התשובות).

איך בונים מסרים שכאלה? ובכן, זה כמובן חייב להיות תלוי לקוח. או במילים אחרות- בררו היטב מה המעסיק (שהוא גם הלקוח) צריך. מה חסר לו? מה בעייתי? מה הוא מחפש? איזה נסיון? איזה סוג של עובד? איזה אישיות? 
כל אלה הם הכפתורים שעליכם "ללחוץ" עליהם במהלך הראיון.

אז מה זה אמלי שציינתי כאן למעלה? "אמילי"="אני, מה יוצא לי מזה?" כן, זה בדיוק מה ששואל את עצמו כל קונה לפני שהוא מוציא את הארנק... "מה יוצא לי מהחליפה הזו? מרזה אותי? יופי! אני קונה!", "מה יוצא לי מהמכונית הזו? נוחיות וביטחון? יופי! אני קונה!", "מה יוצא לי מהתפקיד הזה? שכר טוב? קידום? התקדמות מקצועית? אחלה! אני מעוניין!".
זה גם בדיוק מה שחושב לעצמו כל מראיין תוך כדי קריאת קורות החיים שלכם ותוך כדי הראיון... "מה יוצא לי מזה?" "המועמד הזה ישתלב טוב בצוות? יש לו את הניסיון המקצועי הנדרש? הוא יסתדר עם המנהל הישיר? הוא יוכל להתמודד עם הלקוחות שלי? הוא יוכל לפתור לי את הבעיה הזו שאנחנו מתמודדים איתה כבר חצי שנה? הוא יצליח לפצח את הלקוח הפוטנציאלי העקשן ההוא מארה"ב?" וכו' וכו' וכו'...

אז הנה שיעורי בית:
- חישבו היטב למה כדאי לכל מעסיק באשר הוא להציע לכם עבודה. מה יצא לו מזה??
- זהו את נקודות החוזק שלכם, הכינו לעצמכם 3-4 מסרים שיווקיים טובים.
- נתחו היטב לפני כל שליחת קורות חיים ולפני כל ראיון עבודה מהו ה"אמילי" הספציפי של המעסיק שאליו אתם פונים.
- התאימו את המסר השיווקי שלכם ל"אמילי" שלו.

אל תשכחו...כל מעסיק חושב קודם כל על האינטרס שלו, על הצרכים שלו ובקיצור על ה"אמילי" שלו. אם ניתחתם את הצורך נכון והצלחתם לכוון בדיוק לשם את המסרים השיווקיים שלכם....נו, מה יש להגיד יותר מזה...- הדלת מתחילה להיפתח עבורכם לרווחה...

***לכתוב קורות חיים מקצועיים היום זה כבר לא מותרות, זה לאט לאט הופך להכרח. לדעת להעביר את המסר הנכון בראיון, כזה שילחץ על כל הכפתורים הנכונים הוא לפעמים בדיוק מה שניצב בין תשובה מנומסת של "תודה, אבל לא תודה..." לבין זימון לראיון שני ושלישי.
אם אתם מתקשים לבנות את המסר הזה לבד- צרו קשר לפרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה:
054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com

ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...