הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

מה עושים כשעדיין לא יודעים מה רוצים לעשות כשנהיה גדולים?

מבולבלים מהכותרת הזו? גם אנחנו... :)

אתחיל בסיפור אישי: שנים שאהבתי אמנות- לצייר, להסתובב במוזיאונים ולבחון כל פרט ופרט (מקרוב וגם כמקובל- כמה צעדים מרחוק), לעיין בספרי אמנות, לקרוא על ההיסטוריה ומאחורי הקלעים של כל ציור וציור... באמת, אהבה אמיתית!
כל זה גרם לי לחשוב לעצמי "היי, אם אני כל כך אוהבת את זה, למה שאני לא אלך ואלמד את זה באופן מסודר?! איזה כיף זה יכול להיות לעבוד בגלריה לאמנות, למשל, ולהיות כל היום בסביבתם של ציורים ודברים יפים (שלא לדבר על הריח הממכר הזה של צבעי השמן מעורבבים בשמן פשתן...)."

וכיוון שאשת מעשה אנוכי- חשבתי ועשיתי!

בזריזות אצתי רצתי למשרדי אוניברסיטת תל אביב (לא באמת... וירטואלית כמובן... למי יש כוח לרוץ על אמת?!) ונרשמתי ללימודי תואר שני בתולדות האמנות. "נו!" חשבתי לעצמי "שתתחיל כבר שנת הלימודים...! אני עומדת להנות מזה כל כך!!!".
המממ... אז זהו... שלא.
כבר בשיעורים הראשונים קיבלנו ערימות של קריאה. שלא לדבר על קורס אמנות ימי הביניים שבו כבר בשיעור הראשון נתבקשנו לקרוא לקראת השיעור השני את רוב ספר הברית החדשה (!). וכך, ככל שעברו הימים, כל המטלות האלה והחובות, הריצות לספריות והעבודות הובילו אותי להבנה הלא ממש נעימה: התחביב הכה אהוב שלי הפך מאהבה ל...מטלה. מהנאה לסוג של חובה ובואו נודה באמת- מי אוהב מטלות וחובות? 
כן... מה שעד אז עשיתי בחפץ לב, מתוך עניין וכיף, הפך למשהו שחייבים לעשות תוך לו"ז מסויים ומגבלות וזה כבר לא היה כזה כיף יותר.
בשורה התחתונה? הפסקתי את הלימודים אחרי סמסטר אחד. פשוט כאב לי הלב לאבד תחביב אהוב ולא רציתי להפסיק לאהוב משהו שבמשך שנים מאוד אהבתי והסב לי שעות של הנאה.
אז למי שמתעניין- כן, ריח שמן הפשתן שוב עושה לי את זה וללכת למוזיאון לראות תערוכה חדשה משמח אותי כל פעם מחדש- הצלתי את האהבה הישנה, כי היא שוב חזרה להיות בחירה ולא חובה.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
מהסיבה הפשוטה שאני פוגשת בלי סוף מחפשי עבודה שלא יודעים מה הם מחפשים. אנשים בוגרים שעדיין לא יודעים מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים (והבעיה היא שהם כבר מזמן כאלה...), כאלה שרק סיימו את הלימודים ובאמת שאין להם שמץ מה אמור להיות השלב הבא וגם כאלה שעד היום היתה להם תוכנית מסודרת של מה הם רוצים לעשות ופתאום כבר לא בא להם על זה ורוצים לשנות, ובאופן כללי אנשים שלא יודעים מה עושה להם את זה והיכן עשויה להתחבא התשוקה המקצועית שלהם.

כמובן שמצב כזה הוא מצב מבלבל מאין כמוהו... איך מחפשים עבודה אם לא יודעים מה לחפש? איך מוצאים כשלא יודעים מה אוהבים לעשות?

אם גם אתם מבולבלים, הנה ההמלצה שלי: אל תנסו בכוח למצוא את הדבר החמקמק הזה שנקרא לו "תשוקה מקצועית". אל תשבו שעות בהתלבטויות לגבי מה יעשה לכם את זה ואיזה תפקיד יהיה לכם הכי מתאים וכייפי מהסיבות הפשוטות האלה:

1. לרובינו פשוט אין דבר כזה- תשוקה מקצועית. אולי כשהיינו ילדים ידענו בוודאות מה אנחנו רוצים להיות, אבל זה נבע דווקא מתמימות ומחוסר ידיעה מאשר מהבנה אמיתית והיכרות עצמית. מישהו חכם אמר פעם שככל שאנחנו יודעים יותר- כך אנחנו יודעים כמה אנחנו לא יודעים... וזה בדיוק זה. ואגב, אנחנו גם משתנים עם השנים ומה שאהבנו פעם, לא בטוח שנמשיך לאהוב גם עכשיו.

2. מה שכייפי ונעים, מה שעושים בתור תחביב, מה שעל פניו נראה לכם שאתם אוהבים לעשות- יכול להפוך מהר מאוד להיות משהו שונה לגמרי כשהוא נהפך לעבודה שלכם או לכל סוג אחר של "חובה" (בדיוק מה שקרה לי עם האמנות). 

3. ההתלבטות הזו, ההפיכה החוזרת ונשנית בשאלה הזו "מה אני אוהב" / "מה אני רוצה לעשות?" / "מה עושה לי את זה?" לא מובילה לשום מקום פרט לעמידה במקום. לקיפאון. לחוסר התקדמות. לחוסר עשיה. וכמובן שגם לעוד בלבול, תהיה ותסכול.

4. כמעט בכל תפקיד שעושים אפשר למצוא רגעים של אושר. בכל מקצוע יש גם קשה ופחות טוב ובמקביל גם נעים ומספק ומאתגר וכייפי. לפעמים אלה דברים שידעתם אותם מראש, אבל לפעמים אתם עשויים לגלות אותם רק תוך כדי זרימה והתנסות.

5. הבינו שגם כשחושבים שיודעים היטב מה רוצים לעשות, זוהי רק מחצית הבעיה. המחצית השניה היא שהרצוי גם יהיה מצוי... ואם הוא לא, אז מה עוזר לנו שאנחנו יודעים מה אנחנו מחפשים? ולכן, החיפוש צריך להתמקד קודם כל בחיתוך שבין המצוי לרצוי.

6. אצל רבים, מציאת "תפקיד חייהם" קרתה להם לא מתוך תכנון וידיעה מראש, אלא מתוך מזל... להיות בזמן הנכון במקום הנכון, לנסות, לבדוק ולנצל הזדמנות לא צפויה (חטטו קצת ברשת על סטיב ג'ובס, למשל, וקיראו כיצד הוא הגיע למה שהגיע... המעצמה הזו ששמה Apple צמחה בדיוק כך- מתוך זיהוי הזדמנות כשאדון ג'ובס דווקא היה עמוק בתוך תחום אחר לגמרי שמשך אותו- מיסטיקה).

 בקיצור חברים, הנה טיפ לסיכום: אם אינכם מוצאים את עצמכם מבחינה מקצועית, אם אתם לא יודעים מה מושך אתכם, תנסו! שמרו על ראש פתוח, היו פתוחים להזדמנויות, חטטו, חקרו, הרשמו לקורס, התנדבו לבצע מטלה שלא קשורה לתפקיד שלכם בעבודה, התראיינו, בררו, אספו מידע, דברו עם אנשים בעלי מקצועות שונים ובשורה התחתונה- תעשו! אל תחכו לרוח השכינה שתשרה עליכם ותביא איתה גילוי עצמי מהפכני. אל תצפו שההבנה תדפוק לכם בדלת בעוד אתם יושבים ומתחבטים ומתלבטים ומהססים. זה לא יקרה!

ולסיום, אל תשכחו...עם האוכל- בא התיאבון. מה זה אומר? שלפעמים בחיים יש הפתעות וגם שאפשר ללמוד לאהוב דברים... כן, גם כאלה שמלכתחילה אתם דווקא חושבים שאתם לא ובעיקר דברים שלא ידעתם שאתם טובים בהם ושתוך כדי עשיה אתם מגלים שכן! הצלחות מובילות לסיפוק וסיפוק הופך לאט לאט לאהבה...
אז, בהצלחה :)!

*אם יש לכם תהיות והתלבטויות בנוגע לצעד המקצועי הבא שלכם או לחילופין, אם אתם עובדים המחפשים עבודה ומתקשים בכך- צרו קשר: בפגישת היעוץ לחיפוש עבודה ותכנון קריירה אנחנו מתמקדים במצב התעסוקתי הספציפי שבו אתם נמצאים כרגע ומוצאים פתרונות לאתגרים שאתם מתמודדים איתם לא כל כך בהצלחה...
צרו קשר לקבלת פרטים על פגישת היעוץ (תכנון הצעד הבא, שדרוג קורות חיים, שימוש מתקדם בלינקדאין, שיטות חיפוש יצירתיות, מיתוג נכון ברשת, הכנה לראיונות עבודה): 054-7380310 או maya.bouhnik@gmail.com .


Google+

יום ראשון, 20 באוקטובר 2013

מגה פוסט! 19 סיבות לתגובה "תודה, אבל החלטנו להתקדם עם מועמד אחר"

אתם כבר בטח מכירים היטב את התחושה הזו של לצאת מראיון עבודה (ממש כמו ממבחן חשוב באוניברסיטה), להתחיל לשחזר מה קרה שם בעצם ו...להתחרט. להתחרט על איך שעניתם לשאלה מסויימת, לא להבין איך הפרט ההוא פרח לכם מהזיכרון, להבין שיש דרך הרבה יותר פשוטה מזו שנתתם לפתור את התרגיל שנתנו לכם במבחן ולהתאכזב מעצמכם בגלל ששוב נפלתם בשאלה המעצבנת ההיא עם איזו תשובה לא ברורה ולא מרשימה.

נו טוב, זה קורה.

מצד שני במקרים שכאלה אתם לפחות מודעים למה שעשיתם לא בסדר ולמה בסופו של דבר קיבלתם תשובה שלילית. המקרים הגרועים יותר הם דווקא לצאת מראיון בתחושת אופוריה של "באתי, ראיתי, כבשתי" ולמרות הכל לקבל תשובה שלילית. כן, כן... בשני המקרים זו אותה תשובה, אבל במקרה השני היא כואבת הרבה יותר.

אז למה זה קרה לכם שוב? למה עוד תשובה שלילית לאוסף? נו, טוב ששאלתם... הנה 19 סיבות:

1. לא דייקתם- אל תאחרו לראיונות עבודה. אל תתנו למראיין לחכות לכם, זה מעיד על זלזול. מצד שני גם אל תגזימו ותגיעו לראיון רבע שעה מוקדם מידי. למה? כי זה מלחיץ את המראיין שעכשיו יודע שאתם יושבים שם בלובי וכבר מחכים לו בעוד שהוא עדיין באמצע משהו אחר.
הפתרון: יוצאים בזמן, מתכננים מראש, אם קרה משהו לא מתוכנן ואתם עומדים לאחר- מתקשרים ומודיעים ואם לחילופין הקדמתם בחצי שעה, מסתובבים באזור, מחכים באוטו (הזדמנות מצויינת לדלל כמה אימיילים) או מתיישבים בבית הקפה שממול. נכנסים למשרד 5 דקות לפני השעה שקבעתם. לא יותר, לא פחות.

2. שתקתם- הרי זה ברור שבראיון מדברים, אבל יש מי שמתרגשים, יש שמתביישים, יש שבאופן כללי אינם דברנים גדולים. העניין הוא שבראיון אי אפשר לשתוק, וגם תשובות קצרניות של "כן" או "לא" אינן מספיקות (לא, שמוליק! גם להגיד "הכל כתוב בקורות החיים" לא קביל). 
הפתרון: לא הופכים כל תשובה למונולוג של רבע שעה, אבל לומדים לאזן ולא נותנים למראיין להזיע בנסיונות לחלוב עוד קצת מידע...

3. עייפתם- ברור כשמש שגם ההיפך איננו רצוי- לדבר יותר מידי, לא לדעת מתי לעצור, להוסיף פרטי מידע לא רלבנטיים, לחלוק מידי, לא להבחין בין עיקר וטפל, לא לענות על מה שנשאל בשאלה- כל אלה אינם טובים.
הפתרון: מתכוננים, מתאמנים ומתרגלים, עונים מראש לשאלות אפשריות, מחליטים מה אומרים ומה מצניעים, יושבים ומתכננים איזה מסרים חייבים להעביר בראיון, קוראים היטב את תיאור המשרה ומבינים מה הצד השני משתוקק לשמוע ומה לא רלבנטי בעליל.

4. התביישתם- לעיתים זה בגלל ביישנות ולעיתים מחוסר נוחיות או התרגשות, או אפילו בעיות של קשב וריכוז. בכל מקרה, מדובר ביצירת קשר עין. זה לא נושא חדש, כל מומחה לשפת גוף ידבר על זה- בכדי ליצור קשר בין אישי בראיונות או בכל מעמד חברתי שהוא, חובה להסתכל לצד השני בעיניים. לא עשיתם את זה? המראיין בטח שם לב וזה לא נעים לו. הוא ינסה להבין ממה זה נובע...מחוסר כנות? חוסר ביטחון עצמי? משהו שמנסים להסתיר ממנו? שימו לב שכל התסריטים הללו שירוצו לו בראש אינם חיוביים.
הפתרון: מודעים לבעיה ומתאמנים לשפר. 

5. התעצבנתם- להמציא לבוס תירוץ כדי לצאת מהעבודה, לנהוג כמו משוגע כדי להגיע לראיון בזמן, להתקע בפקקים בדרך,  ללכת לאיבוד, לא למצוא חניה... כאילו מעמד הראיון לא מספיק מלחיץ, כל חוקי מרפי פועלים עליכם בדיוק ביום שבו יש לכם ראיון עבודה. אם אתם חושבים שזה לא ישפיע על הראיון- אתם טועים. כשמגיעים לראיון עבודה לחוצים, עצבניים ומזיעים- יש סבירות גבוהה שזה גם הרושם שתעשו על המראיין.
הפתרון: מפנים זמן, מתכננים דרכי הגעה, בודקים עוד לפני זה מהבית לגבי חניונים בסביבה, יוצאים מוקדם.

6. התנצלתם- כתבתי על זה פעם פוסט מפורט. השורה התחתונה שלו: במקום לענות על שאלה ישר ולענין אתם גולשים למתן הסברים, להצטדקויות, להתנצלויות. כל אלה בהחלט שאינם נלמדים בבתי הספר לשיווק ולמכירות כאסטרטגיות שכנוע ואם זו לא הדרך לשכנע או להרשים- לכל אלה אין מקום בראיון העבודה.
הפתרון: לומדים איך לענות לשאלות קשות מבלי להתחרט על החלטות שעשיתם בעבר ומבלי לנדב מידע מיותר.

7. השתלטתם- אם יש דבר שיכול לעצבן מראיינים הוא מרואיינים שמנסים להחליף אותם. הבינו- בראיון העבודה המראיין הוא השולט על הלך הדברים. הוא המוביל בטנגו הזה. זה לא אומר חלילה שאתם צריכים להפוך לחומר ביד היוצר. יש לכם אפשרות להשפיע, יש לכם יכולת לשנות כיוון של שיחה, אתם גם יכולים ליזום, אבל עד נקודה מסויימת בלבד.
הפתרון: בדיוק כמו בנקודה השלישית- החליטו על 3-4 מסרים עיקריים שחשוב לכם להעביר במהלך הראיון (בכל הנוגע אליהם, מותר לכם לשלבם בשיחה כראות עיניכם ובהתאם לנסיבות), לגבי שאר הראיון- תנו למראיין להוביל ואל תעשו את העבודה במקומו.

8. התייעצתם- יש לא מעט מחפשי עבודה שגם בזמן החיפוש עדיין לא סגורים על עצמם ולא בטוחים בנוגע לכיוון המקצועי הרצוי. כל זה טוב ויפה וגם, מה לעשות? קורה, אבל! אל תתבלבלו- המראיין אינו עוזר סוציאלי, לא חבר, לא מאמן קריירה ולא יועץ תעסוקתי. אתם יכולים להתייעץ עם כל אדם שתבחרו בעולם, חוץ ממנו! אל תתנו לתחושות נוחות בראיון העבודה, לפתיחות, או לשיחה נעימה לבלבל אתכם עד כדי מעבר פאזה מראיון לשיחת יעוץ.
הפתרון: מבינים שלמראיין יש אינטרסים משל עצמו, שאינם בהכרח תואמים את אלה שלכם. גם שיחה נעימה וכביכול לא מלחיצה או חודרנית היא עדיין סוג של בדיקה אם אתם מתאימים, או שלא. מטרתכם לשכנע שכן.

9. התוודתם- יש שהופכים בראיון עבודה לנוצרים אדוקים המרגישים שזה בדיוק הזמן לפתוח את סגור ליבם ולהתוודות. אז לא! המראיין איננו הכומר והראיון אינו הזדמנות להתוודות. כנות זו תכונה מצויינת, אבל כנות יתר- לא. בדיוק כמו שמוכר בחנות חשמל לא יתוודה בכנות קורעת לב שיש בלי סוף תלונות מקונים על הטלויזיה הזו בדיוק שאתם חושבים לקנות, כך גם בראיון עבודה אין להעלות ספקות בפני המראיין, אין להראות היסוסים, אין להתלונן על הבוס הקודם, אין ללכלך על מקומות עבודה מהעבר.
הפתרון: סייג לחוכמה- שתיקה, לפחות בכל הקשור לנושאים מסויימים. לומדים לשים צנזורה על כל נושא שנוי במחלוקת ולהמנע מלפתוח תיבות פנדורה בשידור חי.

10. התנשאתם- מי לא יודע שצריך בראיון לשווק ולשכנע, מצד שני אסור להגזים. יש גבול דק בין ביטחון עצמי לבין שחצנות, בין מכירה לבין התנשאות.
הפתרון: מתבלים את השיחה מידי פעם ב"אנחנו" ולא רק "אני ואני", משתמשים בתיאור עובדות יותר מאשר בסופרלטיבים עצמיים.

11. לא ידעתם- קשה להתאים בול לכל דרישות המשרה ותמיד יש סיכוי שחסר לכם ידע כלשהו, רקע, נסיון טכני או ניהולי.
הפתרון: בוחרים היטב את המשרות שפונים אליהן, מתכוננים לראיון, חוזרים על חומר טכני ומותר גם לפעמים להודות שלא יצא לכם עדיין לעבוד עם X (כן, עדיף לפעמים להודות באופן ישיר, מאשר לנסות להסתיר ואז ליפול בשאלה בסיסית).

12. ידעתם יותר מידי- לפעמים קשה להתאפק ומרוב התלהבות מפגינים יותר מידי ידע. לא שיש משהו רע ביותר מידי ידע, רק ש...לפעמים פשוט לא צריך אותו, ואז אתם נופלים למלכודת ה over qualified.
הפתרון: מתאימים את האמצעי למטרה, מתעדים את החיפוש, קוראים היטב את דרישות המשרה לפני הראיון, מבינים בין השורות מה ועד כמה המעסיק צריך ומחליטים איך להציג את מה שעשיתם, כדי לא לצאת השחקנים הראשיים בסרט שובר הקופות "האיש שידע יותר מידי"...

13. איימתם- על המראיין כמובן. זה המשכו הישיר של הנקודה הקודמת. כל אחד דואג בראש ובראשונה לכסא של עצמו וזה ידוע. תגיעו לראיון עם יותר מידי ידע/נסיון/הצלחות/כוח/כריזמה/יכולות ואופסי דייזי! המראיין מתחיל לשקשק. באופן וירטואלי כמובן. אין לו ספק... אם הוא ירדם לשניה על המשמר הוא עלול למצוא עצמו בחוץ, ואתכם על הכסא שלו. אז...תודה, אבל לא.
הפתרון: קפצו אחורנית לנקודה 12.

14. לא שכנעתם- ברק בעיניים, מוטיבציה בשמיים, התלהבות, אהבה למקצוע- כל אלה הם דברים שמראיינים מחפשים בראיון. וגם- ביטחון עצמי ביכולת להצליח בתפקיד ורצון אמיתי להשיג ולבצע אותו יחד עם היכולת להוריד ספקות שאולי יש למראיין, להרשים, לשכנע שאתם אלה שהכי מתאימים, לשווק את מה שעשיתם עד כה.
עשיתם את כל זה בראיון האחרון? מה, לא? זה לא היה משכנע מספיק? אתם בעצמכם בספק? אתם גם ככה לא בטוחים שזה מה שאתם רוצים? נו, טוף... כנראה שגם המראיין ירגיש ככה בסוף הראיון.
הפתרון: מבינים שראיון עבודה הוא כמו הצגת תיאטרון: יש לכם זמן קצוב לעלות לבמה, לתת את השואו הטוב ביותר שלכם ולרדת כשהקהל מוחא לכם כפיים. ספקות השאירו בבית ללפני או אחרי הראיון. על הבמה- אין ספקות, נותנים את כל מה שיש.

15.לא התאמתם- כשצריכים לגייס עובד, בודקים כישורים מקצועיים, השכלה ונסיון רלבנטי, אבל- לא רק. כי העובד הזה איננו אי בודד בים, הוא חלק ממארג שלם- חברתי, מקצועי, ארגוני, תרבותי, חזוני. כן... עובד לעיתים יפסל בגלל חוסר התאמה למאפיינים שונים ומשונים כמו: התאמה לצוות, לאופי ולגיל של האנשים, למנהל הישיר ולסוג הניהול שלו, לתרבות החברה, לסגנון ההתנהגות בה וכו' וכו'...
הפתרון: קוראים היטב לפני ראיון, מחטטים באינטרנט, אוספים מידע על החברה, קוראים ידיעות חדשותיות, מציצים בפרופילים של עובדי החברה בלינקדאין.

16. הייתם יקרים מידי- טוב, לא צריך להרחיב על זה יותר מידי. העניין ברור.
הפתרון: לא לפנות למשרות זוטרות יותר מהנסיון שיש לכם או לחילופין, אם כבר פונים, להתאים כלפי מטה את דרישות השכר.

17. לא המליצו עליכם- בעיית הממליצים שאינם ממליצים היא בעייתית במיוחד. לא משנה עד כמה הרשמתם בראיון, הכל יכול ליפול בגלל המלצה אחת גרועה או רצף של המלצות פושרות.
הפתרון: ליצור קשר ישיר (טלפוני ולא מייל או הודעת SMS) עם הממליצים ולוודא בכל פעם מחדש שהם אכן זוכרים אתכם ומוכנים להמליץ, בעת הצורך (טיפ למתקדמים) לשלוח לממליצים את תיאור המשרה שאתם מתראיינים אליה. לעיתים כל זה איננו מספיק ונדרש פתרון מורכב יותר לנושא הזה- במקרים כאלה נדרשת התייעצות עם גורמים מקצועיים.

18. נדנדתם ולחצתם- אפשר ולפעמים אין ברירה אלא לעשות follow up במהלך תהליך גיוס ארוך. מומלץ גם לשלוח מכתב תודה לאחר ראיון. אבל כל הצעדים האלה הם עדינים במיוחד, עושים אותם במשורה וחשוב לבצע נכון. בשורה התחתונה, אם הלחצתם, נדנדתם, לא הייתם סבלניים מספיק, התקשרתם יותר מידי פעמים וחוזר חלילה- יש מצב שפשוט הגזמתם... עכשיו אתם אלה שמתחילים להתחמק מהם ואלה שחושבים עליהם שהם נואשים.
הפתרון: מכתב תודה שולחים בזמן (רק פעם אחת ועד 24 שעות מראיון העבודה), מעקב ובירורים ניתן לבצע דרך חברות השמה (אם הן אלה שהפנו אתכם למשרה), שיחת טלפון ישירה לחברה ניתן לעשות במידה והבטיחו תשובה עד תאריך מסויים ומאז עברו כבר כמה ימים. ובקיצור: מותר להראות התעניינות, מותר לבקש תשובה- אבל הכל, כמו תמיד, במידה.

19. זה בכלל לא קשור אליכם- נו, חייבים לסיים בנימה אופטימית. לא הכל תלוי בכם... לפעמים מדובר בסיבות שממש לא קשורות אליכם או למשהו שעשיתם: תקן מתבטל, החלטה פוליטית לקדם עובד מבפנים, הקפאת משרה, פרוייקט שלא זכו בו, הוצאת המשרה לאאוטסורסינג וכו' וכו'... בקיצור, כן, יש הרבה שאתם יכולים לשנות, יש לא מעט שנופל על הכתפיים שלכם, אבל יש גם גורמים שאין לכם שליטה עליהם, אז תרגיעו עם הביקורת העצמית ומייד!

***אני תמיד חוזרת ואומרת שבראיונות עבודה ובכלל בתהליך חיפוש העבודה מעורבים אינספור משתנים. אם חיפוש העבודה שלכם מתארך, חשוב לבדוק ולנתח את הסיבות למה. חשוב לבודד משתנים בכדי לזהות איפה "קבור הכלב" ומה השלב או הפרמטר הספציפי הבעייתיים בכדי לנטרל אותם ולשפר תוצאות. אפשר לעשות את הניתוח הזה לבד ואפשר גם לקצר את התהליך ולקבל יעוץ מקצועי.
לקבלת פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה (שדרוג קו"ח, הכנה לראיונות, שיטות חיפוש מקוריות שירחיבו חשיפה למשרות) צרו קשר: 054-7380310, maya.bouhnik@gmail.com.

Google+

יום ראשון, 13 באוקטובר 2013

כן, זוהי רק ההתחלה-לה-לה: 5 צעדים לביצוע לאחר ראיון עבודה

לפעמים האמצעי הופך למטרה. 
זה בדיוק מה שקורה עם ראיונות עבודה. יש מחפשי עבודה שכל כך קשה להם ליצור לעצמם זימונים לראיונות עד שהראיון עצמו הופך למטרה, בעוד שהוא כמובן באמת שלא כזה- הוא רק האמצעי שבדרך לקבלת תפקיד חדש והצעת עבודה...

אם לדייק- ראיון העבודה הוא בעצם אחד מהשלבים ההתחלתיים של תהליך הגיוס, בטח בענפים כמו ענף ההיי-טק שבהם תהליך כזה יכול להתארך למערכת יחסים של ממש שכוללת 5-7 מפגשים שונים ומשונים עוד לפני שבני הזוג מחליטים להתקדם לשלב המחוייבות שבו הם גם "stop seeing others".

מה זה אומר? 
זה אומר שמעבר להשקעה בקורות החיים- מה שכולם כבר מבינים שחייבים לעשות- יש עוד משוכות שצריך לעבור בתהליך חיפוש העבודה ושלא כדאי לשכוח. והכוונה לכל מה שקורה, כשהגלגלים באמת מתחילים להסתובב ואתם מוזמנים לראיון עבודה. 
אם תציצו כאן הצידה על ענן התגיות, תוכלו להגיע ללא מעט פוסטים שכתבתי בנוגע להכנה לראיונות עבודה וטיפים להצלחה. אבל בפוסט הזה אני רוצה להתמקד דווקא במה שקורה אחרי הראיון הראשון ואצל רוב מחפשי העבודה זה בדיוק השלב שקצת, איך לאמר? מקופח.

אז הנה לכם, 5 צעדים שכדאי מאוד לבצע אחרי כל ראיון עבודה:

1. שחזור
כן, אחרי כל ראיון, וכדאי מאוד שזה יקרה כמה שיותר צמוד לסיומו, למה שלא תקחו לעצמכם כמה דקות בכדי לשחזר מה קרה שם? פנו זמן בכדי לכתוב לעצמכם הערות, להזכר בכל מה שרציתם להגיד בראיון ולצערכם שכחתם, לחשוב על התשובות שנתתם לשאלות קשות ואם אפשר היה לענות אחרת- אולי טוב יותר, האם אתם מרגישים שהיה טוב? אולי דווקא להיפך? באיזה "מלכודות" נפלתם?
מטרת השיחזור והתיעוד היא לא לחזור שוב על אותן טעויות בכל ראיון וראיון, ללמוד לקחים מכל ראיון עבודה ולתקן לקראת הראיון הבא. שחזרו ותעדו כל עוד הזיכרון חד וטרי!

2. מכתב תודה
לאט, לאט הענין הזה הולך ומחלחל ואנשים מבינים שאין שום סיבה שלא להראות למעסיק שהם מאוד התרשמו ומעוניינים במשרה. במילים אחרות: היה טוב? התרשמתם? ראיון העבודה עשה לכם חשק לעבוד שם? מה כבר תפסידו אם תשקיעו כמה דקות ותשלחו אימייל תודה למראיין שלכם. כבר שאלו אותי לא פעם: "מה? זה לא הופך אותי לאיזה נודניק, או אפילו נואש? אולי המייל הזה דווקא עלול להרוס לי את הסיכוי להתקבל שם לעבודה?". אז תנו לי לשאול אתכם שאלה פשוטה: אם המראיין התרשם מכם, התלהב מהנסיון שלכם ומהידע. האם יש באמת סיכון שבגלל שהייתם מנומסים ונחמדים ושלחתם לו אימייל קצר הוא ישנה את דעתו ויחליט שאתם פשוט לא מתאימים? לא נראה לי.
כמובן שהמייל הזה צריך להיות קצר ולענין. לא שיר אהבה משתפך, לא בקשות למיניהן, רק משהו מאוד קצר, ישיר, פורמאלי, נחמד ומנומס. מין טיזר שכזה שהמסר שלו הוא: "תודה על הפגישה אתמול, שמחתי להכיר. מאוד התרשמתי מהתפקיד/חברה/מוצר (בחרו מה שבא לכם) ואשמח להמשיך בתהליך. אם יש עוד מידע כלשהו שאוכל לספק לכם, אני זמין ב: מייל/טלפון". אתם מוזמנים, כמובן, לנסח את זה כראות עיניכם אבל זהו המסר שאמורים להעביר במייל כזה.
בשורה התחתונה- אם מצאתם חן- זה לא יכול להרוס לכם, אם התשובה היא שלילית וודאית- זה כנראה שלא יעזור לכם לשנות את המצב, אבל, אם אתם מתנדנדים שם באמצע והמראיין עדיין מתלבט, אימייל כזה יצור את הרושם שאתם אסרטיביים, לא מתביישים, מנומסים ועוד כמה דברים טובים, אז... יאללה, לעבודה!

3. הכינותי מראש!
יש מצב שביקשו מכם בראיון מספרי טלפון של ממליצים? נו, ונתתם? נו, ומה עשיתם אחר כך? לא, אל תענו לי שלא עשיתם כלום! כי מה שכן צריך לעשות בדיוק עכשיו זה להרים טלפון לממליצים הללו ולעדכן אותם שיש סיכוי טוב שהם עומדים לקבל טלפון. תראו, אם לא דיברתם איתם כבר חצי שנה, הרי ברור שאתם חייבים להכין את הממליצים שלכם מראש, נכון? מצד שני, אם דיברתם איתם שלשום בנוגע לאותו הנושא, אבל עבור חברה אחרת, שהרי במצב כזה יש לכם פטור. במילים אחרות: אם מישהו מבקש ממצילים, יש סיכוי שהוא גם יתקשר אליהם. אם אתם לא רוצים לקחת סיכון שהממליץ שלכם בדיוק בחו"ל, לא זוכר אתכם, לא יודע בכלל שאתם מחפשים עבודה וכו' וכו'- תרימו אליו טלפון או שלחו לו מייל ועדכנו אותו. ולמשקיענים שבחבורה יש עוד טיפ אחד: אם אתם בקשר טוב עם הממליץ, שלחו לו את תיאור המשרה שאליה שאתם מתראיינים. אם הממליץ באמת רוצה לעזור לכם, כדאי שיהיה לו כמה שיותר מידע על המשרה המיועדת.

4. להמשיך הלאה!
מה? כן, כן, מה ששמעתם! להמשיך לשלוח קורות חיים, להמשיך לחפש, להמשיך להתאמץ. נו, מה? ראיון אחד ואתם בפנים? ברור שלא... ברוב המקרים הדרך ארוכה היא וקשה, קשה... אז אל, פשוט אל תהיו שאננים ואופטימיים מידי. חשיבה חיובית זה טוב, תקווה זה מצויין, אבל להיות ריאלי זה, נו...זה פשוט ריאלי... אל תשכחו: אנשים תמיד מעדיפים מסעדות מלאות שיש תור בכניסה שלהם, על פני מסעדות ריקות! היו גם אתם מסעדה מלאה ואל תסתפקו רק בתפקיד פוטנציאלי אחד. יש הרבה דגים בים, אז המשיכו לדוג! כן, כן, בלי להפסיק, לפחות עד שתקבלו את הצעת העבודה המיוחלת.

5. להתכונן לראיון הבא
טוב, הטיפ הקודם היה קצת פסימי, אז נסיים דווקא באופטימיות זהירה...- יש סיכוי גבוה לזימון לראיון שני באותה החברה? כבר רמזו לכם את מי תפגשו? ראיון מקצועי או משאבי אנוש? זה הזמן להתחיל להתכונן לראיון הבא...
איך? נסו את הטיפים שכאן

**צרו קשר לקבלת פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה: הכנה לראיון עבודה, שדרוג קורות חיים, שיטות חיפוש יצירתיות, שימוש מתקדם בלינקדאין ועוד...: 054-7380310, maya.bouhnik@gmail.com .

Google+

יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

קריירה: מי שלא הולך קדימה, הולך אחורה...

כמעט בכל שבוע אני מקבלת מיילים עם תגובות לפוסטים שאני כותבת כאן בבלוג הזה. מיילים שמשתפים אותי בחוויות
החיפוש, מיילים עם הסכמה גורפת והתלהבות ממה שאני כותבת, מיילים עם הערות, מיילים תומכים, מיילים מתווכחים, מיילים מתנגדים, מיילים שבהם תסכול עמוק ממצב שוק העבודה, מיילים שקוראים לצאת לפעולה כדי למגר את תופעת האפליות השונות, בקיצור- מתחת לפני השטח שוקקת תעשיה שלמה של דיונים.

מידי פעם דיון מסויים תופס את תשומת הלב שלי יותר מהאחרים. כך קרה גם היום ועל כן החלטתי (באישורו האדיב של הכותב, כמובן) לשתף גם אתכם. יש לכם תגובה או דעה כלשהי לכתוב כאן בהמשך? מוזמנים להשאיר למטה תגובה...

וכך כותב לי ר':

"מזמן כבר הגעתי לגיל הזה שבו ה"פארקינסון" התעסוקתי מתחיל... אני מדבר על המצב שבו הרעד מתחיל לתת את אותותיו. כן, מין רעד לא רצוני שכזה שמקשה לשמור על המקום שלך בתוך עולם התעסוקה.

בזמן האחרון פורסם כאן בבלוג, משהו שגרם לי לחשוב על חייהם התעסוקתיים של בני הארבעים פלוס. זה לא נושא חדש ועם זאת, חשבתי על פרספקטיבה נוספת בנושא הזה.

אני מדבר על עניין הפירמידה ועל הציפיה שאנשים עם וותק ונסיון יהיו גם מנהלים. אז נכון, אנחנו מתים היום בגילאים מאוחרים יותר ועובדים יותר שנים, אבל מצד שני, זה לא אומר שהמקום בצמרת פתוח לכולם. לא כולם יכולים או רוצים להיות בו.
הבעיה היא שבעת חיפוש עבודה וגם כשאתה כבר בתוך ארגון תמיד נמצאת ברקע שאלת תרומתו ומקומו של "האיש הזקן בארגון".

כשאתה מועמד לתפקיד חדש וכל מה שמעניין אותך זה: "כיצד עובדים בסיסיי נתונים מבוזרים בשרתים הנמצאים ביבשות שונות" ולא: "כיצד נחלק את העבודה בין X, Y או Z" אתה עשוי להמצא בבעיה. בעיה שהיא אחת מסיבות כתיבת שורות אלה.

משום מה אם אתה לא חולם לעסוק בניהול, אתה עלול להיות מסומן כעוף מוזר, כפגום או כנגוע במשהו. אני קורא לזה תסמונת "סרבן הקצונה הבוגר". משהו בוודאות קורה כשאתה מתראיין לתפקיד ואתה אומר "אינני רוצה לנהל" או גרוע מכך: "אינני יכול לנהל".
מגיל מסויים אתה הופך אוטומטית למיועד לעבור את בה"ד 1. כן, מצפים ממך שתוביל!

אבל, למה בעצם? אתה הרי יכול להיות סוג של מנטור, מוביל טכנולוגי שמעביר הכשרות פנימיות, אחד שמקשיבים לו מפאת נסיונו מבלי שישמש כ"ממטרה" לפיזור עבודות בין אנשי הצוות. 

הייתי שמח להתקל בארגונים שמאמצים נוסחה אחרת- מין מנגנון תנועה והתקדמות ארגונית מסוג אחר. 
הייתי רוצה שארגונים יהיו מסוגלים לאמץ הבנה חדשה שבה לעיתים האיש המיומן שאיננו יודע לצעוק, יודע לעשות את הדבר הנכון טוב יותר ממקבל ההחלטות הפחות מנוסה.

אז כן, במצב הנוכחי אנשים בעלי וותק שאינם רוצים לנהל, מתקשים למצוא עבודה וכשהם כן עובדים הם המועמדים הטבעיים הראשונים לשחרור (מילה יפה לפיטורים), בדיוק מהסיבה הזו. לא קיימת הפרדה בין היותם מקצוענים שעשויים ללא חת, שכוחם השכלי, קרי ראשם, במותנם, (אה? איזו פארפראזה?), לבין האכזבה שאינם רוצים או מנוסים בלנהל.

משעשע לחשוב שמחלקות המטפלות בכל נושאי הגיוס וההעסקה, מכנות עצמן "משאבי אנוש". הלו! ידע הוא משאב... נסיון הוא משאב...! ושניהם פועל יוצא של קילומטראז'! כן, דווקא אלו הן המחלקות שאחראיות על הצבת החסמים בכניסה לארגון ועל איבוד העובדים המנוסים והוותיקים במקום על שימורם. 

הגיעה העת לשינוי צורת קבלת ההחלטות הניהוליות. הגיעה העת לשינוי במיצובם של עובדים. משהו במנגנון חייב להשתנות. רוח חדשה חייבת לנשוב.
כשמבנה סמכות ההחלטה והאחריות ישונה, ארגונים יוכלו להעסיק גם ה"רוטטים" שבינינו, כי אנחנו לא באמת סובלים מפארקינסון (בינתיים, לפחות), אנחנו רוטטים באמת ובתמים מסקרנות... מסקרנות טבעית ואמיתית למראה טכנולוגיה חדשה, אתגר מקצועי חדש. זה מה שאנחנו אוהבים! זו הסיבה שבחרנו במקצוע הזה!

מנהלי משאבי אנוש יקרים דעו לכם: ממרומי גילנו ושנות נסיוננו ולמרות הקטארקט שבעינינו אנחנו רואים את התמונה בצורה חדה באופן מפתיע.
וכפי שסבתי נהגה להגיד בלי הרף, דברים שאני הספקתי לשכוח אתה עדיין אינך יודע..."

אם קראתם את הכתוב והזדהתם ואם גם אתם רוצים להישאר בתפקיד האהוב עליכם ולא לזוז ממנו לשום כיוון, הבינו שאתם לוקחים סיכון שעלול להשפיע על הקריירה שלכם בשנים הבאות וגם על חיפושי העבודה הבאים (שכנראה עם השנים לא יהפכו לקלים יותר). כן, זה המצב, לימדו לקחים מנסיונם של מחפשי עבודה אחרים, כמו ר' היקר שכתב את הטקסט כאן למעלה: לא פשוט למועמדים וותיקים למצוא עבודה בתפקידים שלא מתאימים לכאורה לרמת הוותק שלהם. במילים אחרות- עובדים עם וותק שלא התקדמו כלפי מעלה בסולם הדרגות, הולכים אחורה בחיפוש העבודה...

אז מה עושים אם זה מה שאתם? אם אתם מתים על העבודה עצמה ולא סובלים ניהול? אם אתם מעדיפים עבודת שטח על פני ניהול האחרים? 

1. מפתחים מומחיות- מתקדמים לעומק במקום כלפי מעלה. אוספים ידע, לא מפסיקים ללמוד, תמיד מתעדכנים במגמות החדשות, תמיד לומדים מה שחם, תמיד שמים לב לשינויים בשוק התעסוקה ונכנסים לתחומים חדשים נושקים לתחום ההתמחות מיד כשהם צצים. כך תוודאו שתמיד יהיה לכם ביקוש, פשוט בגלל שתמיד תהיו הראשונים עם הידע ששוק העבודה הכי צריך...

2. שוקלים מעבר לעצמאות- כשהוותק רב והגיל מבוגר- שוק העבודה לא מסביר פנים וזה לא חדש לאף אחד. אם אתם מחפשים עבודה תקופה ארוכה, נסו לאתר פרוייקטים שניתן לעבוד בהם כפרילנסרים. זה אמנם שינוי תפיסה לא קטן וגם שיטת עבודה שבה יש מינימום וודאות וביטחון תעסוקתי, אבל מצד שני- זה בטח יותר טוב מאשר לחפש עבודה ללא הצלחה במשך חודשים ולהמתין למשיח שיגיע (אגב, להשיג פרוייקטים כעצמאי זה אתגר בפני עצמו, אבל אם יש לכם קשרים מקצועיים טובים ואתם לא ביישנים, זה ניתן להשגה).

***טוב, אז ברור שקריירה מתכננים קדימה ולא בדיעבד, אז אם יש לכם תהיות והתלבטויות בנוגע לצעד המקצועי הבא שלכם- צרו קשר. ואם אתם עובדים מנוסים המחפשים עבודה ומתקשים בכך- דברו איתי.
בפגישת היעוץ לחיפוש עבודה ותכנון קריירה אנחנו מתמקדים במצב התעסוקתי הספציפי שבו אתם נמצאים כרגע ומוצאים פתרונות לאתגרים שאתם מתמודדים איתם לא כל כך בהצלחה...
צרו קשר לקבלת פרטים על פגישת היעוץ (תכנון הצעד הבא, שדרוג קורות חיים, שימוש מתקדם בלינקדאין, שיטות חיפוש יצירתיות, מיתוג נכון ברשת, הכנה לראיונות עבודה): 054-7380310 או maya.bouhnik@gmail.com .

Google+

ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...