הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 2 באוגוסט 2015

8 תירוצים לקפיצות בין מקומות עבודה שמגייסים למרבה הפלא מקבלים בהבנה

image:Stuart Miles/FreeDigitalPhotos.net
יש שאלת "רב מכר" שחוזרת בכל ראיון טלפוני ובכל ראיון פרונטלי לפחות פעם אחת. המגייסים המחמירים, אף יחזרו עליה שוב ושוב ושוב ולא ישחררו אתכם מבלי שתענו עליה בפרוטרוט בנוגע לכל אחד ממקומות העבודה שאי פעם עבדתם בהם: "למה עזבת את החברה? ואת זו הקודמת? ואת זו שלפני?!"

כן, זוהי שאלה שלא תוכלו להתחמק ממנה בשום פנים ואופן מכיוון שהיא מייצגת את אחד החששות הגדולים ביותר של כל המעסיקים: לבחור במועמד הלא נכון, לגייס לעבודה חתול בשק, להעסיק אדם חסר יציבות, כזה שלא מתמיד ואולי אפילו (אויה! האימה!) כזה שפוטר בעבר ממקומות עבודה קודמים. מי, לעזאזל, מעוניין לגייס עובד שחברה אחרת לא רצתה יותר עד כדי פיטוריו? מה בעצם לא בסדר איתו שכך קרה? למה לקחת סיכון בגיוס של מועמד שברזומה שלו יש סימני שאלה חשודים המשליכים כנראה גם על כישורי עבודה נמוכים?

מועמד שקורות החיים שלו שופעים במקומות עבודה וכזה שבכל שנתיים עובר מחברה לחברה מעורר באופן טבעי את חשדותיו של המראיין. הבינו: כשמראיינים מועמדים לעבודה מאוד קשה לגלות את עקב האכילס שלהם... לשם כך שמים אתכם, המועמדים, "על הגריל" וחוקרים אתכם שתי וערב ומכל הכיוונים בכדי לאשש שלא רק שאתם האדם הכי מתאים לתפקיד, אלא גם שאין לכם שום שלדים שאתם מסתירים בארון.
להבדיל מעניינים מרובי חשיבות אחרים שלא פשוט בכלל לגלותם, יש בעיה אחת שמאוד פשוט לאתר אותה כבר משלב העיון בקורות החיים וללא השקעת מאמצים מיותרים וזהו עניין היציבות בעבודה. מספיק למגייס להעיף מבט חטוף בקורות החיים שלכם, בכדי לזהות האם יש לכם בעיית יציבות או שלא. 

עכשיו, כולנו הרי בני אדם וכולנו יודעים שכבני אדם אנחנו עושים טעויות, אבל רצף של טעויות זה כבר משהו שלא סולחים עליו, כך שאין שום מצב שהרזומה הקופצני שלכם יחמוק מתחת לרדאר של המגייס והוא מאוד יהיה להוט לדעת: למה? למה אתם כאלה קופצניים? היכן טמון מקור הבעיה? והאם ניתן להטיל את האחריות לקפיצות על איתני הטבע או לצערכם זה הכל באשמתכם?

אם ככה, אנחנו מגיעים עכשיו לגרעין העניין: איך עונים לשאלת ה"למה עזבת?" בצורה המיטבית? איך מדלגים מעל המהמורה הזו ואיך מניחים את דעתם של המראיינים בכדי שלא ייפסלו אתכם על קלות דעת, קופצניות וחוסר יציבות?

יש לכך מספר פתרונות כשהבסיס לכולם הוא כזה: יש תשובות שאם תענו אותן, הן יובילו אתכם ישירות לעבר הדלת יחד עם בעיטה וירטואלית החוצה ויש תשובות שבדיוק כמו גלגלי הצלה, יאפשרו לכם להמשיך לצוף מעל המים, לכיוון הראיון השני והשלישי בחברה (=המשך תהליך).
למשל, אם בתור תירוץ לקפיצות תהיו כנים ותענו שבסך הכל רציתם לשפר תנאים- המראיין יגיע למסקנה שאתם טיפוסים גרידיים שכל מה שמעניין אתכם זה עוד אי אלו שקלים במשכורת. איפה הפטריוטיות? הוא ישאל את עצמו, ואיפה התוכן, העניין, האתגרים שבעבודה? רק כסף יש לכם בראש? תודה אבל לא תודה!
אם לעומת זאת תמשיכו להיות כנים ותודו שעם המנהל הישיר שלכם לגמרי לא הסתדרתם וגם לא עם הקודם... נו טוב, כנראה שהכנות הזו תוביל אתכם שוב- החוצה. עם כנות, מסתבר, לא קונים במכולת. 

אז מה עושים? האמת היא שאם קורות החיים שלכם כבר עכשיו מלאי קפיצות בצורה מוגזמת, כנראה שיש לכם בעיה לא פשוטה, וזו סיבה עוד יותר טובה לקרוא את ה"תירוצים" שבהמשך.

הנה 8 סיבות טובות לעזיבת מקומות עבודה, שאיכשהו עוד עוברות בסדר אצל מראיינים ושברוב המקרים אפילו מתקבלות בהבנה. 8 תירוצי מטריה שיוציאו אתכם יבשים ויובילו אתכם בין הטיפות הישר לשלב הבא בתהליך הגיוס לחברה והרי הם:

1. עזבתי בעקבות המנהל הישיר הקודם שלי = אוי איזה תירוץ מעולה! המנהל הישיר שלכם כל כך אהב אתכם, עד שכשהוא עזב את העבודה (ולמה עשה את זה, זו כבר בעיה שלו), הוא לא יכול היה להמשיך לעבוד ולו יום אחד נוסף בלעדיכם. כן... בהזדמנות הראשונה שהיתה לו הוא ביקש מכם להצטרף אליו בחברה החדשה ואתם- כחברים טובים ועובדים מסורים, נעניתם לו!

2. החברה נסגרה = טוב, זהו תירוץ שאין עליו, נכון? זו לגמרי לא אשמתכם (אלא אם כן זה קרה בגלל שמעלתם בכספי הלקוחות, כמובן) שהחברה נסגרה/פשטה רגל/קיצצה 80 אחוז מהעובדים/ המחלקה שלכם נסגרה כולה או עברה לאאוטסורסינג בהודו. אחלה תירוץ.

3. זה לא אתם- זה הם = רוצה לומר: לא היה שום קשר בין תיאור המשרה כפי שהוצגה בתהליך הגיוס, לבין התפקיד בפועל, מה שהוביל אתכם בלית ברירה לחשוב היטב על טובת הקריירה שלכם וה"אני מאמין" שלכם ובגבורה לעשות מעשה ולעזוב.  כאלה אתם, מה לעשות? אנשי מילה שנאמנים לאמת שלהם, כאלה שמוכנים לקחת סיכונים עבור הקריירה שלהם. לא, לא... תנאים טובים וכסף לא עושים לכם את זה אם אין תוכן בתפקיד, אז אתם לא חוששים לקחת החלטות קשות- כשאין ברירה. אמיצים ואמיתיים- זה מה שאתם! 

4. הקדמתי תרופה למכה = קצת כמו בסיבה מס' 2, הכוונה כאן היא שלא באמת הייתה לכם ברירה... אי הוודאות במקום העבודה חגגה, אווירת נכאים שררה במסדרונות, 3 גלי קיצוצים כבר שרדתם (טוב, כי אתם באמת עובדים טובים, ברור שלא היו מפטרים אתכם כבר בגל הראשון) ולא יכולתם להוציא מעצמכם את המיטב במצב שכזה, אז קראתם את המפה ופשוט חיפשתם מקום עבודה אחר- בריא הרבה יותר.

5. כי עברתם דירה מאילת לקריית שמונה/ הייתם על תקן סטודנט ובסיום הלימודים לא היה תקן למשרה מלאה...= כל אלה תירוצים די אובייקטיביים ששוב - מטילים את האשמה על פרמטרים חיצוניים, שאינם קשורים כלל למידת התפקוד שלכם בעבודה.

6. כי מי שגייס אותי עזב= בואו ונתחבר עכשיו לתירוץ מספר 1: המנהל הישיר שלכם עזב למקום עבודה אחר, משך אתכם אחריו ולאחר מספר חודשים (ושימו לב-- אני מזכירה: הסיבה העיקרית שלכם למעבר בין מקומות עבודה היא המנהל שלכם) הוא עזב או שאולי עשו לו רילוקיישן לסניף בזימבבואה. לא משנה מה קרה- השורה התחתונה ברורה- בחרתם בתפקיד בגלל נאמנות ומסירות לאותו האיש ועכשיו הוא כבר לא שם. איזה נאחס!

7. עזבתי בכדי להרחיב את הידע המקצועי שלי = כן, לעזוב בכדי להרחיב ידע ונסיון מקצועיים היא סיבה הרבה יותר נעימה לעיכול מאשר עזיבה לשם שיפור תנאי שכר...

8. הדובדבן של הקצפת הוא טריק קטן של הפוך על הפוך שמתבסס על כך שכנות מתקבלת לרוב מאוד יפה, אם נלמד הלקח. במילים אחרות: עשיתי טעות ולמדתי מזה הרבה! = כן, כן... מה ששמעתם- לעיתים אפילו כנות עוברת בהצלחה בין המסננות הקפדניות, בתנאי שמוכיחים למידה של לקחים. באמת שמגייסים הם בסך הכל בני אדם, אנושיים. הם יודעים שלפעמים אנשים עושים טעויות והם עשויים להעריך מידה רעננה של כנות, כשמתלוות אליה חרטה ולמידה. למשל: "הסיבה שעזבתי את החברה X בשנת 2000 (ומאז עבדתם בעוד 2 חברות) היא פשוט טעות מבחינתי. זו היתה תקופת הבועה בהיי-טק, חברה אחרת הציעה לי תנאי שכר גבוהים מעבר לכל דמיון, אני מודה שזה פיתה אותי ו...הסכמתי. זו היתה טעות גדולה שלמדתי ממנה לקח שאני לא שוכח עד היום. מאז הבנתי שתנאים טובים זה יופי, אבל מה שהכי חשוב בשורה התחתונה זה התפקיד עצמו והסיפוק בעבודה...". 

נ.ב.
חלק ניכר מהכתוב פה נכתב בציניות, כמובן... :)
נ.ב. (2)
ומה איתכם? גם קורות החיים שלכם מלאי קפיצות? מתקשים להסביר זאת בראיונות עבודה? זקוקים ליעוץ? 
אולי כדאי שתפנו אלי לקבלת פרטים על פגישת היעוץ? הנה הנושאים שנוכל לעבוד עליהם ביחד:

- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
- פניה נכונה למשרות הנכונות
- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
- תכנון נכון של קריירה
- מיתוג נכון ברשתות חברתיות
- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה
- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
- משא ומתן על חוזים והצעות שכר





Google+

2 comments:

  1. מאיה, תודה על עוד פוסט מעניין.
    רציתי לשאול שאלה הפוכה.
    אני עובד כבר שמונה שנים בארגון גדול מאוד ובתפקידי האחרון כ 4 שנים.
    באחד מראיונות העבודה שלי (לא עמדתי בדרישות ומפה לשם ראיינתי את המראיינת לשמוע דעתה קורות חיי ;)) נאמר לי שלהיות באותו תפקיד למשך יותר מדי זמן הוא סימן לא טוב גם כן.
    אשמח אם תתיחסי לכך באחד הטורים שלך.

    תודה!
    מ.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי, היא צודקת... יש הבדל גדול בין לעבוד תקופה ארוכה באותה החברה לבין עבודה במשך שנים באותו התפקיד. יציבות בעבודה זה מצוין, אבל מגייסים רוצים לראות התקדמות כלשהי: מקצועית או כלפי מעלה בסולם הניהולי. אדם שעבד מספר רב של שנים באותו מקום עבודה, אבל כל שנתיים-שלוש קודם לתפקיד אחר- בכיר יותר או כזה הדורש יותר מומחיות מתקבל טוב, אבל כזה שלא זז שנים מאותו תפקיד נתפס כמישהו שקופא על שמריו, בינוני, חסר שאיפות, חסר מרפקים וכן הלאה... זה גורם לתהות איך זה שהמעסיק שלו לא רצה לקדם אותו לאנשהו במשך תקופה כה ארוכה...

      מחק

ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...