הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 29 בנובמבר 2015

מה עדיף לקריירה: לעזוב את העבודה או להישאר? מורה נבוכים לימים קשים

image:Sira Anamwong/FreeDigitalPhotos.net
בואו ונודה באמת- הסיכוי שתמצאו את עצמכם עובדים באותו מקום עבודה יותר מאשר 6-7 שנים הולך ויורד ברגעים אלה
ממש, שבהם אתם קוראים את השורות האלו.

כן... מה שהיה מקובל פעם: לעבוד לכל אורך הקריירה במקום עבודה אחד, נשמע היום מופרך לגמרי- ממש כמו אגדה אורבנית ועובדים, מבחירה או שלא, מוצאים את עצמם שוב ושוב ושוב בסטטוס מחפשי עבודה.

למעשה, אנחנו במרחק יריקה מהמצב שבו לחפש עבודה יהפוך למצב כרוני קבוע, בין אם אנחנו מובטלים לבין אם מועסקים ומאושרים במקום העבודה. זה ממש לא משנה, שהרי... No Strings Attached, נכון? אז...לכו תדעו... אולי יש איפשהו תפקיד אחר? טוב יותר?

כבר היום להיתקל סתם ככה באקראי בעובד שעובד יותר מאשר 10 שנים באותה החברה זה כמעט כמו להיתקל בחד קרן באמצע שדרות רוטשילד בתל אביב. ומה שמשעשע הוא שכשכבר נתקלים בחד קרן כזה, יש סיכוי גבוה שניתקל בזן המתנצל והמצטדק. כן, כן... אם בעבר יציבות בעבודה הייתה דבר להתפאר בו, הרי שלאט, לאט מתהפכים היוצרות וכשאני פוגשת בפגישת יעוץ עובד יציב שכזה, מהר מאוד מגיעה ההתנצלות...: "אני עובד באותה החברה כבר 12 שנים. כן... אני יודע שזה לא בריא לקריירה, אבל מה לעשות? זה היה נוח/היינו חבורה מגובשת של אנשים/זה התאים לי עם גידול הילדים/זה כל כך קרוב לבית... (אתם מוזמנים להשלים עם התירוץ שלכם). זה מעניין מאוד, משום שפעם היינו צריכים להתנצל על קפיצות ולאט לאט הקפיצות בין מקומות עבודה הופכות לנורמה ואילו וותק מסמן שלל תכונות שליליות: קפיאה על השמרים, תקיעות, מחסור חמור במרפקים- ובקיצור, עניין מביך שצריך להסביר.

אתם מבינים? מסתבר שהיום כבר הרבה פחות ברור אצל מי הדשא ירוק יותר- אצל העובדים היציבים והוותיקים או אצל הקופצניים.

אז מה כדאי לעשות כשהעניינים מסתבכים ובעבודה ימים קשים ולא נעימים? ומה קורה כשמעליכם תקרת זכוכית? או שקידמו את הקולגה שלכם ולא אתכם? האם עדיף לעזוב ולחפש לעצמכם עבודה אחרת או שאולי עדיף, למרות הכל, לבלוע את הצפרדע ולהישאר? להיאבק? לנסות לתקן?
בואו ונעשה קצת סדר בדברים. הנה 3 דברים חשובים שחייבים לקחת בחשבון לפני שתחליטו אם להישאר או לקום וללכת:

1. מה שהיה מוזר אתמול- עשוי להפוך לנורמה מחר: ובמילים אחרות- חשוב להודות שעם הזמן המעסיקים הופכים להרבה יותר סובלניים בנוגע למעברים בין מקומות עבודה. למעשה... אם יש סיבה טובה לעזיבה ואם מדובר במעברים לאחר קדנציה באורך סביר ("סביר"= 3-4 שנים), מעסיקים אפילו עשויים להעדיף אנשים שעבדו במספר מקומות עבודה על פני כאלה שהיו יציבים ועבדו שנים באותו המקום. 
למה? 
- משום שאנשים שעברו מספר מקומות עבודה מוכיחים (מבלי להתאמץ לשכנע) שהם אנשים סתגלתניים, דינאמיים, שמסוגלים להתאים את עצמם שוב ושוב למציאות משתנה, לסגנונות ניהול שונים, למגוון של שיטות עבודה, לתרבויות ארגוניות שונות, לסביבות חברתיות חדשות. 
- זאת ועוד, אנשים כאלה מביאים איתם ניסיון מקצועי מגוון: הם עבדו עם מגוון של לקוחות, שירותים, מנהלים, מוצרים, מערכות ממוחשבות כך שיש להם מנעד רחב יותר של כישורים מקצועיים שהם יכולים למנף הלאה. כולנו הרי יודעים שלאט לאט האורך של תיאורי המשרות הולך וגדל, נכון? מעסיקים רוצים גם וגם וגם וגם... נסיון כזה ניתן לרכוש רק תוך כדי דילוגים בין מקומות עבודה.

2. אמלי: "אני מה יוצא לי?". מכירים את הביטוי הזה? אם לא- הגיע הזמן... במילים אחרות, אם אתם בצומת דרכים, מתלבטים אם כדאי לעזוב, חוששים משינויים ומסיכונים אך מצד שני כבר הרבה זמן לא מרוצים מהתפקיד או ממקום העבודה, שאלו את עצמכם שאלה אחת בלבד: מה יוצא לי מלהישאר פה? האם משהו עומד להשתנות בעוד חודש? חצי שנה? שנה? האם אלמד משהו חדש? האם יש סיכוי לקידום כלשהו? אם התשובה שלכם היא "לא" ואם ברור לכם ששום פסקה, שורה, או מילה לא יתווספו לקורות החיים שלכם בזכות זה שתישארו באותו מקום עבודה, כנראה שזה רמז עבה שמכוון אתכם הישר לעבר דלת היציאה.

3. אם כבר להישאר, אז בתנאי אחד: הבנו כבר למה כדאי לעזוב, אז למה שלא נסבך את זה קצת? כן... כנראה שהדברים לא כאלה ברורים ושבקריירה אין דבר כזה שחור או לבן- רק המון המון אפורים. קחו למשל את המחקר שפורסם לאחרונה של שני החוקרים מתיו בידוול ואית'ן מוליק. השניים רצו לבדוק בדיוק את הנקודה החשובה הבאה: מה עדיף בכדי להתקדם בקריירה? להישאר באותו מקום עבודה או לקפץ בין חברות? המסקנה מפתיעה: עובדים שנשארים באותו מקום עבודה נהנים בטווח הארוך לקידום בתפקיד, בדרג ובשכר ומרגישים סיפוק מהעבודה. לעומתם, עובדים המדלגים בין מקומות עבודה זוכים אמנם לשיפור בשכר בזכות המעבר, אבל ההתקדמות שלהם בקריירה לדרג בכיר יותר איטית יותר.
כל זה מנוגד לגמרי לדעה הרווחת שכדי להתקדם, צריך לחפש עבודה אחרת. בדיוק להיפך! טוענים זוג החוקרים: מעסיקים מחפשים עובדים מן המוכן ואף אחד מהם לא מוכן לשמש "בית ספר". זו גם הסיבה שרוב העובדים שמחליפים מקומות עבודה- אולי משפרים את שכרם, אבל לא את הדרג שלהם והם לא באמת מתקדמים לתפקיד בכיר יותר בזכות המהלך. להתקדם לתפקיד בכיר יותר קל יותר בתוך מקום עבודה כשכבר מכירים אתכם, את היכולות שלכם וגם מעריכים את הוותק והנסיון שלכם. לפי המחקר- מנהלים שמקודמים בתוך החברה קופצים קפיצות גדולות יותר גם בהתייחס לכמות הכפיפים שלהם (מנהל שמקודם מבפנים עשוי להכפיל את כמות העובדים שהוא מנהל בעוד שזה כמעט לעולם לא יקרה אם יחפש משרה ניהולית בחברה אחרת).

בקיצור, חברים- יש חסרונות ויתרונות לכל דבר, אבל, אם כבר החלטתם להישאר באותו מקום עבודה למשך תקופה ארוכה, זה אך ורק בתנאי שהשכלתם לדחוף את עצמכם קדימה בתוך הארגון ולא נתקעתם במשך שנים בדיוק באותו התפקיד שאליו נכנסתם. זוהי האופציה הגרועה ביותר האפשרית לקריירה שלכם- זו שמוכיחה בדיוק את כל החששות- שקפאתם על השמרים, שנרדמתם ושאין לכם שאיפות או מרפקים. אם זה המצב שלכם כרגע: הנה התשובה שלי עבורכם לשאלה שבכותרת: הגיע הזמן שתתחילו לחפש לעצמכם עבודה חדשה.

אבל איך מחפשים עבודה אחרי תקופה כל כך ארוכה של עבודה באותה החברה? איך קופצים שוב למים הקרים של שוק העבודה? נו, איזה מזל שאתם כאן:

- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
- פניה נכונה למשרות הנכונות
- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
- תכנון נכון של קריירה
- מיתוג נכון ברשתות חברתיות
- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה
- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
- משא ומתן על חוזים והצעות שכר


Google+

יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

לא תאמינו כמה מחפשי עבודה צריך בכדי להחליף נורה, סליחה, בכדי לאייש משרה!

image:koratmember/FreeDigitalPhotos.net
מי לא מכיר את הבדיחות האלה על "כמה אנשים צריך בכדי להחליף נורה שרופה"? (כמה פסימיסטים דרושים להחלפת נורה? תשובה: זה לא משנה, בין כה וכה הם חושבים ששום נורה לא תעבוד... כמה רואי חשבון דרושים כדי להחליף נורה? 
תשובה: "על כמה חשבת?"... כמה פסיכולוגים דרושים כדי להחליף נורה? תשובה: רק אחד, אבל זה ייקח הרבה מאוד זמן, יעלה הרבה מאוד כסף והנורה צריכה באמת לרצות את השינוי הזה...). 

בדיוק על אותו המשקל, הנה לכם שאלה באמת חשובה: כמה מועמדים לעבודה דרושים בכדי לאייש משרה פתוחה?
חשבתם על זה פעם? על מה שקורה מאחורי הקלעים בתהליך הגיוס לעבודה של עובד חדש? אם לא, חבל, כי אם תעשו את זה- הכוונה- אם תנסו להבין מה קורה שם בחברה המגייסת בזמן שאתם מחכים שיחזרו אליכם אחרי ששלחתם קורות חיים או אחרי שהתראיינתם לראיון ראשון, שני או שלישי ואפילו אחרי שמסרתם פרטים של ממליצים, תוכלו (אולי) להיות הרבה יותר ריאליים בנוגע לכל הפרוייקט המורכב הזה- חיפוש עבודה. 

למעשה, אם אתם משתמשים ב LinkedIn לצורך חיפוש משרות, בוודאי כבר נתקלתם במספרים האסטרונומיים שלפעמים מתגלים כשמקליקים על משרה שהתפרסמה שם ובודקים כמה אנשים הגישו מועמדות למשרה. זה כבר אמור לתת לכם תחושה כללית לגבי רמת התחרות שיש על כל משרה, אבל בואו ונתקדם הלאה- חברת ההשמה Jobvite בדקה כמה מועמדים צריך בכדי בסופו של דבר לאייש משרה פתוחה. החברה בחנה נתונים של 50 מיליון מועמדים ו 10 מיליון הגשות מועמדות למשרה וגילתה מספר נתונים מעניינים:

- 11% מתוך המועמדים שנחשפים לתיאור המשרה ישלחו קורות חיים.
- 12% מתוך הפונים יזכו לזימון לראיון עבודה.
- 17% מהם יתקדמו בתהליך עד לשלב קבלת הצעת עבודה.
- 89% מאלה שקיבלו הצעה- יחתמו על החוזה.
סה"כ 0.2% מהשלב הבסיסי ביותר של פרסום המשרה ועד לגיוס עובד.
מסקנה: בשורה העליונה (=בשלב הראשוני ביותר) בכדי לאייש משרה, 536 מועמדים צריכים להיחשף אליה ולקרוא את דרישות התפקיד.

עוד נתונים חשובים: דרך אתרי הדרושים הגיעו 77% מקורות החיים ואילו 37% מהאיושים היו דווקא (איך לא?) דרך "חבר מביא חבר".

בואו ונתקדם צעד אחד קדימה- כמה זמן אורך תהליך גיוס בממוצע? 43 ימים מאז פתיחתה של משרה ועד איושה... ואם נרצה להסתכל על הנושא מזווית הראיה של מחפש העבודה דווקא, הנה נתונים אחרים ממחקר שנעשה על ידי אתר הדרושים Glassdoor (בקרב 340,000 מועמדים):

- הזמן הממוצע לתהליך גיוס, שעובר מועמד לתפקיד כלשהו הוא 22.9 ימים (מאז הגשת המועמדות ועד לקבלה לעבודה. הנתון נכון למחפשי עבודה בארה"ב. באירופה התהליך ארוך עוד יותר: בצרפת, בריטניה וגרמניה למשל, אותו התהליך אורך 31.9 ימים).
- ככל שהחברה גדולה יותר, כך יש סיכוי לתהליך ארוך יותר.
- תהליכים במוסדות ממשלתיים ארוכים עוד יותר (כ 60.4 ימים בממוצע).
- יש הבדלים גם בין תפקידים שונים. למשל, תפקידים זוטרים של מכירות ושיווק מאויישים במהירות ותהליך הקבלה אורך 3.9-5.4 ימים בממוצע.

המחקר מצא שככל שעוברות השנים, כך גם תהליכי המיון הולכים ומתארכים. האשימו בזה את הפער שבין הביקוש להיצע, את העובדה שמעסיקים בונים תהליכי מיון וסינון שכוללים יותר ויותר שלבים ושהמשרות עצמן הופכות כל הזמן למורכבות יותר ודורשות יותר ויותר ידע, ניסיון, כישורים והשכלה.

אבל מה יוצא לכם מלדעת את כל זה? 
יוצאים מכל זה מספר דברים חשובים, שכל מחפש עבודה חייב לקחת בחשבון:

1. ממש לא חכם לשים את הביצים בסל אחד- התראיינתם לתפקיד פצץ? יופי! אתם מתלהבים שחבל על הזמן? יופי-טופי! אבל אל תבנו רק על המשרה הזו- המשיכו לחפש, המשיכו לשלוח קורות חיים, כי זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.

2. סבלנות! נתתם לפני יומיים את פרטיהם של 3 ממליצים וגיליתם שעד עכשיו עדיין לא התקשרו אליהם? סבלנות! בצד השני- זה של החברה המגייסת- קורים הרבה דברים שאין לכם מושג לגביהם, אז... זה עדיין לא אומר שום דבר ובטח שאתם לא צריכים לקפוץ למסקנה שהתהליך בחברה הזו הסתיים עבורכם.

3. היערכו למרתון ולא לריצת ספרינט- כיום לחפש עבודה זה פרוייקט מורכב, מספיק אם תחזרו אחורה ותקראו שוב את כל הנתונים. אז נכון שהמחקרים הללו לא נעשו בארץ, אלא בארה"ב, אבל זה צריך לתת לכם קנה מידה כלשהו ובכלל- אנחנו הולכים ונעשים דומים לארה"ב בכל מה שקורה פה בהרבה תחומים, אז: הבינו שבכדי למצוא תפקיד טוב ולקבל הצעת עבודה תצטרכו לעבוד בלחפש עבודה. אם פוטרתם ודווקא בניתם על פסק זמן כלשהו ורק אחריו להתחיל לחפש עבודה- אני אומרת: טעות! הזמן לחפש עבודה הוא רגע אחד אחרי שפוטרתם ואפילו מוקדם מזה... רגע אחד אחרי שהאסימון נפל לכם שהעבודה שלכם לא בטוחה מכל סיבה שהיא (עשו לכם שיחת מוטיבציה/אזהרה, הכריזו שהחברה נרכשת, שיתפו שהחברה איבדה לקוח אסטרטגי וכו' וכו'...).

4. והכי חשוב: הבינו שאתם לא אי בודד בחיפוש העבודה. יש לכם מאות מתחרים (לפחות 535, אם רוצים לדייק), שנחשפים למשרה יחד אתכם. זה לא הזמן להצטנע וגם לא הזמן להתעצל. רוצים להתקבל לעבודה? אין מנוס מלהפוך לאנשי המכירות של עצמכם! מחפש עבודה שלא יודע למכור את עצמו, יגלה שגם המעסיק לא מבין מדוע כדאי לו לקבל אותו וככה, רבותיי, לא מוצאים עבודה!

נ.ב.
לאחר כתיבת הפוסט הזה נתקלתי במחקר שערכה חברת קומיט הישראלית שבחנה את הזמן לגיוס עובדים בארץ. התוצאות לא שונות בהרבה מהתוצאות בחו"ל: 61 ימים זה הזמן הממוצע שלוקח לחברות לאייש משרה בארץ, 30 יום זה הזמן שלוקח למועמד לעבור תהליך שלם של גיוס בחברה החל מרגע שליחת קורות החיים ועד לקבלתו לעבודה.

**רוצים לקצר את תהליך חיפוש העבודה שלכם? רוצים ללמוד למכור את עצמכם? רוצים להיות 0.2% המאיישים את התפקיד? זה הזמן לבקש ממני פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה, כי כל יום שעובר הוא זמן יקר מבוזבז!

- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
- פניה נכונה למשרות הנכונות
- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
- תכנון נכון של קריירה
- מיתוג נכון ברשתות חברתיות
- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה
- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
- משא ומתן על חוזים והצעות שכר

Google+

יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

6 שקרים שאתם דווקא כן יכולים לספר כשאתם מחפשים עבודה

image:kateen2528/FreeDigitalPhotos.net
הנה לכם 2 בשורות: אחת טובה ואחת רעה. עם איזו תרצו שאתחיל? עם הרעה?! אוקיי... אז הרעה היא שכיאה לשמו של הפוסט הזה- גם אני שיקרתי.

כן, כן... שיקרתי לכם בדיוק עכשיו כשכתבתי שמותר לכם לשקר בחיפוש עבודה. אז, לא...- אתם לא יכולים. 

עכשיו משהורדתי את זה מעל ליבי, אפשר להמשיך עם הבשורה הטובה: אתם אמנם לא יכולים לשקר, אבל כן מותר לכם להתנהל בדרכים פוליטיות ודיפלומטיות משל אתם רצים עכשיו לכנסת או מייצגים את המדינה כשגרירים בחו"ל. בדיוק כשם שפוליטיקאים מצטיינים בללכת בין הטיפות באזורים האפרוריים שבין האמת לבין כל האמת (וכמו שאתם שמים לב, אני מתעלמת באלגנטיות מאלה שמשקרים במצח נחושה)- כך גם אתם יכולים, גם בקורות החיים שלכם וגם בראיונות העבודה. 

בואו ונתחיל עם הדברים שלעולם אסור לכם לשקר בנוגע אליהם:

- אסור לכם לשקר בנוגע לשנים שבהן עבדתם במקומות עבודה קודמים.
- אסור לכם לשקר בנוגע למקום עבודה שלא עבדתם בו כלל או בנוגע לתפקיד שלא ביצעתם.
- אסור לכם לשקר בנוגע לניסיון שיש לכם (או שיותר נכון- אין לכם).
- אסור לכם לשקר בנוגע להשכלה שלא רכשתם וגם לא בנוגע למוסד לימודים שבו לא למדתם (למרות שממש רציתם). אה, וגם לא בנוגע לממוצע שבו סיימתם.
- אסור לכם לשקר בנוגע לעובדה שלא עזבתם מרצונכם שלכם את אחת מהעבודות הקודמות, אלא שפוטרתם (אלא אם כן, קיבלתם מכתב פיטורין מהמעסיק, רק משום שביקשתם ממנו לכתוב לכם כזה, בכדי שתוכלו לקבל דמי אבטלה ופיצויים).
- אסור לכם לשקר בכדי לסתום חורים ברצף ולהמציא שהייתם "יועצים לשקר כלשהו" או שעבדתם כפרילנסרים.
- אסור לכם לשקר בנוגע לשום דבר, רק בגלל שאתם בונים על כך שהחברה שבה עבדתם נסגרה ושגם ככה כבר "אין" את מי לשאול ואצל מי לחטט.

אז זהו שדווקא כן! היום אפשר להגיע כמעט לכל אדם שאי פעם עבד אתכם, מעליכם, מתחתיכם או מצדדיכם בקלי קלות. האנשים זמינים דרך לינקדאין, פייסבוק, בחיטוט בגוגל, דרך קשרים ובקיצור- כל מידע שתחלקו ניתן לווידוא, לבדיקה ולהשוואה תוך מספר דקות בודדות. זאת ועוד, כמעט שאין אינפורמציה שנעלמת או נמחקת, הכל מתועד! כך שמאוד לא כדאי לכם לציין פריט מידע כלשהו שמנוגד לאינפורמציה שאפשר לשלוף בקלות מבסיס מידע כזה או אחר.

אבל! בואו ונשים בצד את כל מה שכתבתי עד עכשיו ונבין משהו חשוב: יש "שקרים" שאתם כן יכולים לספר. כן, מה ששמעתם! כל עוד שלא באמת מדובר בשקרים, אלא באינפורמציה שאתם מחליטים שלא לשתף בה מרצונכם ובטח שלא בהתנדבות. במילים אחרות- אם ישאלו אתכם שאלה ישירה- תמיד תענו אך ורק את האמת, אבל, אם לא ישאלו- אז לא תענו. על פי מידת הצורך תצטרכו גם לצנזר מידע ולשלוט בתסמונת האנושית השכיחה, הידועה בשם TMI. 

דוגמאות? בבקשה! הנה 6 שקרים לבנים שכן אפשר לספר כשמחפשים עבודה:

- ש...עבדתם בסך הכל ב-3 מקומות עבודה ב- 10 שנים האחרונות. אז נכון שבין לבין היו לכם גם טעויות... שעבדתם חודש פה ועוד 3 חודשים שם... אבל, אתם לא חייבים לכתוב על כל מקום שעבדתם בו אי פעם בקורות החיים שלכם. אם עבדתם 4 חודשים בחברה כלשהי והבנתם שעשיתם טעות בבחירה ושזה לא זה (מכל סיבה שהיא)- אתם לא חייבים לכתוב את זה בקורות החיים שלכם וגם לא לספר על זה בראיונות העבודה. 

- ש...שם התפקיד שלכם הוא X בדיוק כמו שם המשרה שאתם פונים אליה- אתם לא מחויבים לכתוב את הטייטל הפורמלי של התפקיד שלכם בקו"ח, כפי שניתן לכם בתוך הארגון, במידה ומחוץ לאותו הארגון לתפקיד הזה יש שם שונה לגמרי. במילים אחרות, אתם כותבים קורות חיים קדימה ולכבוד מקומות העבודה הבאים ולא אחורה לכבוד המקומות שבהם כבר עבדתם. אם בשוק העבודה קוראים למה שעשיתם "פופתיץ", זה בדיוק מה שתכתבו בקורות החיים שלכם, גם אם בתוך הארגון קוראים למה שעשיתם "אופסי דייזי". זהו לגמרי לא שקר. זה רק להתנהג ברומא כרומאי ו...גם לדבר שם איטלקית ולא צרפתית.

- ש...לגמרי במקרה שכחתם לכתוב אינפורמציה כלשהי בקורות החיים- אתם לא חייבים לכתוב את שנת הלידה שלכם וגם לא את המצב המשפחתי בקורות החיים שלכם. לא לכתוב זה לא לשקר. זה גם לא להסתיר. זה פשוט לא לכתוב את מה שלדעתכם איננו מידע רלוונטי למידת התאמתכם למשרה מסוימת. אם מישהו חושב שזה כן רלוונטי- שישאל אתכם. נראה אותו.

- ש...באמת שאחלה לכם בעבודה הנוכחית, אבל אתם מחפשים עבודה כי אתם רוצים להתפתח ולהתרענן מקצועית- אתם לא חייבים לענות בראיון העבודה למה אתם באמת מחפשים עבודה ובטח שלהודות שהכל בגלל שהמנהל שלכם אידיוט-אנטיפת-חסר-רגשות או שזה בגלל שאתם מתים לשפר את משכורת העולב שלכם, לא ירשים לטובה אף מעסיק פוטנציאלי.

- ש...אתם ממש, אבל ממש מעוניינים בתפקיד הספציפי הזה- אולי האמת היא שאתם בכלל בונים על תפקיד אחר בחברה, ובלית ברירה מתפשרים על זה שאתם מתראיינים אליו. אז מה? תשתפו באינפורמציה הזו את המראיין? ממש ממש לא! אם תשתפו, תמצאו את עצמכם קרחים מכל הכיוונים. החלטתם להתראיין למשרה (למרות שאיננה משוש חייכם?)- הראו רצון, עניין ומוטיבציה גם אם אינם קיימים או שלחילופין מלכתחילה אל תפנו למשרה הזו!

- ש...כבר שנים שאתם עוקבים אחר גלגוליה של החברה ורק מחכים להזדמנות הנכונה- טוב, אז האמת היא שסתם גלשתם לכם בחוסר עניין באיזשהו אתר דרושים ונתקלתם במשרה לגמרי במקרה. אז מה? זה הרושם שאתם רוצים להעביר למעסיק הבא שלכם? ממש לא. בדיוק להיפך- הראו מוטיבציה גבוהה ובחירה ולא "זרימה" ספונטנית. מעסיקים אוהבים מועמדים ממוקדים- כאלה שמאוד מאוד רוצים לעבוד דווקא שם. זהו סוג של "חיזור" בעצם.

בראיונות עבודה וגם בקורות חיים חשוב להיות אותנטיים ואמיתיים. אבל רק עד נקודה חמקמקה מסויימת- הנקודה שבה זה מתחיל להיות על חשבונכם ועלול לפגוע בסיכויים שלכם למכור את עצמכם כהלכה ולהרשים בכדי להתקדם בתהליך הגיוס למשרה. בדיוק בנקודה הזו למדו לעצור ותכננו היטב את מה שאתם אומרים וגם את מה שלא.
לא מצליחים למצוא לבד את הגבול המטושטש הזה? קבעו איתי פגישת יעוץ ונתגבר על זה יחד:

- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
- פניה נכונה למשרות הנכונות
- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
- תכנון נכון של קריירה
- מיתוג נכון ברשתות חברתיות
- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה
- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
- משא ומתן על חוזים והצעות שכר


Google+

יום ראשון, 8 בנובמבר 2015

לא תאמינו מהי הנחת המוצא השגויה שפשוט הורסת לכם את קורות החיים

image:iosphere/FreeDigitalPhotos.net
אתם יודעים, זה משעשע אותי מחדש בכל פעם שזה קורה. אנחנו- מחפש עבודה ואנוכי- יושבים בפגישת יעוץ בגלל
שתהליך חיפוש העבודה שלו לא נשא עבורו פרי עד אותו יום, אנחנו מעיינים בקורות החיים, אני נותנת טיפ כלשהו לשדרוג קורות החיים ואז (4, 3, 2, 1): מגיע הפרצוף התוהה בשילוב המשפט : "מה?! מותר לעשות את זה בקורות החיים?! חשבתי שבקורות החיים חייבים ל...". 

לאחר המילים "חייבים ל..." מופיע מיתוס כלשהו, כזה שמישהו מתישהו המציא ומאז כולם הולכים בדרכו כאילו זו מצווה שניתנה למשה במעמד הר סיני. כן... אפקט העדר משתקף במלוא הדרו בתהליך חיפוש העבודה בכלל ובכתיבת קורות חיים בפרט. אחד עושה ואלפי אחרים אחריו, בין אם מדובר במעשה הגיוני או שלגמרי לא. זוהי הטעות הראשונה בתהליך חיפוש העבודה: עושים מה שנהוג, מה שכולם עושים מבלי לעצור לרגע ולחשוב "רגע, רגע... למה ככה בעצם? אולי אפשר אחרת? טוב יותר? מתאים לי יותר?".

אני באמת ובתמים תוהה: מהיכן צצו כל החוקים הבלתי כתובים האלה שאנשים כותבים לפיהם קורות חיים? הגיע הזמן שתעזבו כבר את החוקים והתבניות ותבינו שקורות החיים שלכם הם אמצעי שיווקי ותו לא! קורות החיים אמורים לסייע לכם לשכנע, למכור את עצמכם, לשקף אתכם ואת הקריירה שלכם בדרך המחמיאה ביותר האפשרית, שהיא בגדר האמת. קורות החיים אינם אמורים להגביל אתכם ולפגוע לכם בחיפוש העבודה, מה שלעיתים קרובות הם לצערי אכן עושים, כשאותו מחפש עבודה כותב קורות חיים לפי איך ש"צריך" ולא לפי איך ש"כדאי".

הנה, בואו ניקח, לדוגמה, את המשפט האלמותי שמישהו כתב פעם ומאז הפך לחלק בלתי נפרד ממאות אלפי מסמכי קורות חיים: "המלצות על פי דרישה". אה באמת? חה! כמה נחמד מצדכם! ואני בכלל חשבתי שאם אבקש המלצות, אתם תענו לי: "לא בא לי!". מזל באמת שכתבתם את זה למען הסר ספק... 
נו באמת! הרי ברור שתתנו המלצות אם יבקשו, אז למה צריך לכתוב את השטות הזו בקורות החיים ולבזבז על זה שורה שלמה? 

הלאה: כתובת מלאה, כולל רחוב, מספר בניין ואפילו מיקוד או תא דואר. בשביל מה זה טוב? איזה מעסיק ישלח לכם מכתב או חבילה בדואר? כנראה שאף אחד, וגם אם ישלחו זה גם ככה לא יגיע עם מצב הדואר בישראל... בקיצור- מיותר! אה ו... אם תהיתם, כשאתם גמישים ומוכנים להתפשר ולנסוע למקום עבודה מרוחק- זה לא אומר שגם המעסיק מוכן להתפשר, בטח ובטח אם יש לו היצע גדול של מועמדים מתאימים שגרים קרוב יותר, אז... הנה לכם עוד סיבה לא לכתוב כתובת על גבי קורות החיים שלכם (אם לא בא לכם שיפסלו אתכם רק בגלל שאתם גרים רחוק).

חושבים שחייבים לכתוב את ההשכלה לפני הניסיון? תחשבו שוב. אם למדתם בטכניון, כנראה שהמילה "טכניון" צריכה באמת להופיע בראש הרזומה כמו מגדלור בערפל על אי צחיח בליל סערה, אבל... אם לא: אם אין לכם תואר ראשון או שלמדתם במוסד להשכלה לא כל כך נחשב, טוב תעשו אם תתנו לניסיון התעסוקתי שלכם להיות הדבר הראשון שתופס את העין ואת ההשכלה העבירו בנון שלנטיות לסוף קורות החיים.

רוצים עוד? קבלו: קורות חיים לא צריך להגביל לעמוד אחד- הנה לכם עוד מיתוס מטופש, שלא אשקוט עד שהוא יעלם. כתבתי על זה כבר לפני 7 שנים: אורך קורות החיים צריך להיות פרופורציונלי לאורך הקריירה ובכיף אפשר לזלוג לעמוד השני אם יש לכם 20 שנות ניסיון מ 5 מקומות עבודה שונים, אבל ממש לא, אם יש לכם רק שנתיים ניסיון.

ומה לגבי גיל? ומצב משפחתי? ובכלל- לגבי התוכן שבו אתם מתארים את התפקידים שביצעתם?

אז הנה לכם (בכל זאת) חוק אחד לכתיבת קורות חיים שעליו- דיר באלאכ- באמת שאסור לכם לעבור.
חוק אחד בלבד:
קורות החיים הם ברושור שיווקי, הם לא אוטוביוגרפיה ולא מסמך היסטורי. עליהם למכור את המוצר שהוא אתם וכל האמצעים כשרים (כן, כן! כל עוד בשום פנים ואופן לא משקרים!) להשגת המטרה. מותר לכם לשבור מיתוסים, מותר לכם לשנות סדר של תכנים, מותר לכם לא לכתוב מידע כלשהו, מותר לכם לעשות ככל העולה על רוחכם, כל עוד שהמסמך הזה יגרום למעסיק לעיין, להגיד "וואוו! כזה אני רוצה פה!" ולהרים אליכם טלפון כדי לזמן אתכם לראיון עבודה.

קפיש?!


- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
- פניה נכונה למשרות הנכונות
- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
- תכנון נכון של קריירה
- מיתוג נכון ברשתות חברתיות
- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה
- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
- משא ומתן על חוזים והצעות שכר


Google+

יום ראשון, 1 בנובמבר 2015

הכעס והתסכול מחיפוש העבודה מטריפים אתכם? זה בשבילכם!

image:iosphere/FreeDigitalPhotos.net
"להתחפר בכעס ובתסכול זה למעשה לשתות רעל ולצפות שמישהו אחר ימות ממנו".

קחו לעצמכם רגע לקרוא שוב את המשפט הזה ולחשוב עליו.

זהו, עכשיו אפשר להתחיל:

אני רואה אינסוף כתבות בנושאי קריירה וחיפוש עבודה ברשת. מסתבר שזהו תחום חם מאוד ושלכל אדם שני יש דעה בנושא וכמובן שגם טיפים והנחיות. נעזוב לרגע שחלק מהטיפים מועתקים וחוזרים על עצמם שוב ושוב ושחלק הם עצות אחיתופל. מה שיותר מעניין אותי בנוגע לזה אלה הן התגובות של הקוראים. בחלק מהמקרים מדובר בטוקבקים אנונימיים שבהם הגולשים שופכים את חמתם על הכותב ובחלק מדובר בתגובות לא אנונימיות בכלל בצירוף שמו של המגיב ופרופיל הלינקדאין או הפייסבוק שלו.

אפשר ללמוד המון מלקרוא טוקבקים ובקלות ניתן לזהות מכנה משותף לרובם: מרירות עזה, תסכול ענק וכעס אמיתי על כל מה שקשור לעבודה- על הבוס הקודם ועל זה הנוכחי, על הארגון בו עבדו, על המדינה, על כל אחד שיש לו דעה קצת שונה בנושא וכמובן שגם (איך לא?!) על חיפוש עבודה.

חלק מהתגובות כל כך ארסיות שאני מתחילה לתהות לא מה גרם למגיב להגיב ככה, כי את זה באמת שאפשר לנחש לבד (בטח בהתייחס לעובדה שלמצוא היום עבודה כבר הפך לפרוייקט מאתגר מאוד ושיחד עם כל שאר הבעיות במדינה התוצאה נפיצה במיוחד), אלא מה יוצא לו מכתיבת תגובה כזו. עוד יותר אני תוהה, מה יוצא לו מזה שהוא עושה זאת מהפרופיל האישי שלו, תחת שמו האמיתי והמלא.
הרי בינינו, לכתוב תגובה ארסית ממש לא פותר את הבעיה, זה רק מאפשר לכותב לשחרר לחץ רגעי ביותר. אבל האם הוא מרגיש אחרי זה טוב יותר? כנראה שלא... למעשה, אני בטוחה שאפילו הכתיבה עצמה של התגובה מכעיסה אותו והוא בעצם מחמם את עצמו עוד יותר במו ידיו! 
אז מה כן? איך מתמודדים עם תסכול ומרירות של חיפוש עבודה מתמשך?

בואו ונתחיל במה שאני לא אנסה לעשות בפוסט הזה: אני לא אנסה לגרום לכם להפסיק לכעוס. למה? כי בשורה התחתונה אתם צודקים שאתם כועסים ויש לכם על מה להיות מתוסכלים. אגב, נעשו לא מעט מחקרים בנושא כעס, באחד מהם הסתבר שאם מבקשים מאנשים להירגע במודע- זה משיג בדיוק את ההפך. למעשה, קראתי במחקר אחד שככל שאנחנו מנסים להדחיק תחושה שלילית, כך עולה רמת הלחץ והאזור במוח המשויך לתחושות שאנחנו חווים מתחיל לעבוד שעות נוספות.

אם אנחנו כבר בענייני מדעי המוח, אז הנה עוד נקודה מעניינת: תחושות קיצוניות רעות כמו זעם מובילות לאיבוד שליטה ולעשיית מעשים שאנחנו עלולים להתחרט עליהם- מעשים שהם בעלי רמת מסוכנות גבוהה יותר. זה כשלעצמו מסביר אולי את ה"אומץ" הלא הגיוני שבכתיבת טוקבקים ארסיים באופן ציבורי.

אם ככה, הפתרון איננו להדחיק וגם לא לאוורר את הכעס ולהוציא אותו החוצה. להפך, התעסקות במוקד הכעס רק מעצימה אותו. אז מה כן?

ובכן המדע טוען שיש רק דרך אחת להתמודדות עם  כעסים ותסכולים והיא: הסחת דעת. למעשה, גם בקבלה מחזקים את הרעיון ומדמים את המוח לבאר: כדי שלבאר לא ייכנסו גורמים שליליים, היא חייבת להיות כל הזמן מלאה במשהו, רצוי משהו טוב כמו מים וכך לא מתפנה מקום לדברים אחרים. בדיוק ככה טוען גם המדע- מכיוון שלמוח יש משאבים מוגבלים, כשחושבים על דברים אחרים, יש פחות משאבים בכדי להתעסק בנושא המכעיס. זו בדיוק הסיבה שאם אתם כועסים אל תרוצו לכתוב סטטוס מריר בפייסבוק או בלינקדאין ואל תתקשרו לכל העולם כדי לספר כמה רע לכם ובמקום זה לכו לעשות משהו, אפילו תשבץ סודוקו, או משחק Angry Birds יעשו את העבודה...

הנה, קחו את ניסוי המרשמלו הידוע. שמעתם עליו כבר ? אם לא, הנה סרטון:


עכשיו, מה משותף לכל הילדים שגילו איפוק ולא אכלו? נכון... הסחת דעת! מה שלא רואים בברור בסרטון מופיע בתיאור המחקר: מסתבר שהילדים שהצליחו להתאפק הם אלה שכדי להעביר לעצמם את ההמתנה הקשה שרו לעצמם שירים, עשו פרצופים מצחיקים, ניגנו על פסנתר וירטואלי ואפילו חיטטו באוזן והתעסקו עם מה שמצאו שם ... :).

מסקנות?

1. בדיוק כמו במשפט החכם שציטטתי שם למעלה בתחילת הפוסט: שום דבר טוב לא יוצא מלכעוס כשאתם מחפשים עבודה. לא עוזר לכעוס על חברות ההשמה ולא עוזר לכעוס שאתם שולחים מאות קורות חיים ולא מקבלים שום תגובה ולא על כך שלכל משרה יש עמוד שלם של דרישות חובה וגם אין טעם לכעוס על זו שראיינה אתכם שגילה הוא מחצית מגילכם ולמרות זאת יש לה את הכוח לחרוץ את גורלכם. לא, פשוט אין טעם להתרעם על כל סוגי האפליה ועל כל שאר חוסר הצדק בעולם בכלל או בחיפוש העבודה. יודעים למה? כי אתם רק תעצבנו את עצמכם עוד יותר עם הרעל הזה ואילו העולם ימשיך לנהוג כמנהגו. אם אתם רוצים לשנות משהו- לכתוב על זה טוקבק באינטרנט לא יוביל לשינוי- במקום זה לכו להתפקד למפלגה כלשהי ורוצו לכנסת ואולי שם (ורק אולי) תוכלו לשנות משהו.

2. חוקר חכם בשם אלברט אליס אמר כך: "מה שמתסכל אותנו אלה לא האירועים עצמם, אלא האמונות שלנו של מה שקרה". אם תתחילו לשנות את החשיבה ואם תנסו, נניח, לשים את עצמכם בכיסאות של חברות ההשמה ושל מנהלי הגיוס ושל כל שאר הפונקציות שמתסכלות ומכעיסות אתכם, אולי הסיטואציה תתחיל להיראות לכם פתאום לגמרי אחרת... ואולי תגלו שגם להם יש תסכולים משל עצמם ושהם לא האשמים הבלעדיים במה שקורה לכם, כמו שאתם מאמינים (ואם תתקשו לעשות זאת, קבעו איתי פגישת יעוץ, אשמח לשקף לכם איך הדברים נראים מהצד השני וזה בוודאי ישנה לכם את התמונה ואת התפיסה).

3. אם חיפוש העבודה מתסכל ומכעיס אתכם, לא יעזור לכם להדחיק ומצד שני גם לא יעזור לכם לאוורר את התסכולים ולשתף אותם ברשת. במקום זה נסו להפנות את כל האנרגיות האלו לכיוונים מועילים יותר כמו, למשל, לחפש טוב יותר ורחב יותר, כמו לצאת מאזור הנוחות ולהיות פרו-אקטיביים יותר, כמו להרים טלפון במקום להסתפק במשלוח מיילים, כמו לשדרג את קורות החיים, כמו לחדש קשרים מקצועיים שהתמוססו עם השנים או, אם כל אלה לא מספיקים אז אולי כמו הילדים שבניסוי- פשוט לחטט באוזן ;-) .


- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
- פניה נכונה למשרות הנכונות
- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
- תכנון נכון של קריירה
- מיתוג נכון ברשתות חברתיות
- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה
- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
- משא ומתן על חוזים והצעות שכר


Google+

ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...