הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:

יום ראשון, 1 בנובמבר 2015

הכעס והתסכול מחיפוש העבודה מטריפים אתכם? זה בשבילכם!

image:iosphere/FreeDigitalPhotos.net
"להתחפר בכעס ובתסכול זה למעשה לשתות רעל ולצפות שמישהו אחר ימות ממנו".

קחו לעצמכם רגע לקרוא שוב את המשפט הזה ולחשוב עליו.

זהו, עכשיו אפשר להתחיל:

אני רואה אינסוף כתבות בנושאי קריירה וחיפוש עבודה ברשת. מסתבר שזהו תחום חם מאוד ושלכל אדם שני יש דעה בנושא וכמובן שגם טיפים והנחיות. נעזוב לרגע שחלק מהטיפים מועתקים וחוזרים על עצמם שוב ושוב ושחלק הם עצות אחיתופל. מה שיותר מעניין אותי בנוגע לזה אלה הן התגובות של הקוראים. בחלק מהמקרים מדובר בטוקבקים אנונימיים שבהם הגולשים שופכים את חמתם על הכותב ובחלק מדובר בתגובות לא אנונימיות בכלל בצירוף שמו של המגיב ופרופיל הלינקדאין או הפייסבוק שלו.

אפשר ללמוד המון מלקרוא טוקבקים ובקלות ניתן לזהות מכנה משותף לרובם: מרירות עזה, תסכול ענק וכעס אמיתי על כל מה שקשור לעבודה- על הבוס הקודם ועל זה הנוכחי, על הארגון בו עבדו, על המדינה, על כל אחד שיש לו דעה קצת שונה בנושא וכמובן שגם (איך לא?!) על חיפוש עבודה.

חלק מהתגובות כל כך ארסיות שאני מתחילה לתהות לא מה גרם למגיב להגיב ככה, כי את זה באמת שאפשר לנחש לבד (בטח בהתייחס לעובדה שלמצוא היום עבודה כבר הפך לפרוייקט מאתגר מאוד ושיחד עם כל שאר הבעיות במדינה התוצאה נפיצה במיוחד), אלא מה יוצא לו מכתיבת תגובה כזו. עוד יותר אני תוהה, מה יוצא לו מזה שהוא עושה זאת מהפרופיל האישי שלו, תחת שמו האמיתי והמלא.
הרי בינינו, לכתוב תגובה ארסית ממש לא פותר את הבעיה, זה רק מאפשר לכותב לשחרר לחץ רגעי ביותר. אבל האם הוא מרגיש אחרי זה טוב יותר? כנראה שלא... למעשה, אני בטוחה שאפילו הכתיבה עצמה של התגובה מכעיסה אותו והוא בעצם מחמם את עצמו עוד יותר במו ידיו! 
אז מה כן? איך מתמודדים עם תסכול ומרירות של חיפוש עבודה מתמשך?

בואו ונתחיל במה שאני לא אנסה לעשות בפוסט הזה: אני לא אנסה לגרום לכם להפסיק לכעוס. למה? כי בשורה התחתונה אתם צודקים שאתם כועסים ויש לכם על מה להיות מתוסכלים. אגב, נעשו לא מעט מחקרים בנושא כעס, באחד מהם הסתבר שאם מבקשים מאנשים להירגע במודע- זה משיג בדיוק את ההפך. למעשה, קראתי במחקר אחד שככל שאנחנו מנסים להדחיק תחושה שלילית, כך עולה רמת הלחץ והאזור במוח המשויך לתחושות שאנחנו חווים מתחיל לעבוד שעות נוספות.

אם אנחנו כבר בענייני מדעי המוח, אז הנה עוד נקודה מעניינת: תחושות קיצוניות רעות כמו זעם מובילות לאיבוד שליטה ולעשיית מעשים שאנחנו עלולים להתחרט עליהם- מעשים שהם בעלי רמת מסוכנות גבוהה יותר. זה כשלעצמו מסביר אולי את ה"אומץ" הלא הגיוני שבכתיבת טוקבקים ארסיים באופן ציבורי.

אם ככה, הפתרון איננו להדחיק וגם לא לאוורר את הכעס ולהוציא אותו החוצה. להפך, התעסקות במוקד הכעס רק מעצימה אותו. אז מה כן?

ובכן המדע טוען שיש רק דרך אחת להתמודדות עם  כעסים ותסכולים והיא: הסחת דעת. למעשה, גם בקבלה מחזקים את הרעיון ומדמים את המוח לבאר: כדי שלבאר לא ייכנסו גורמים שליליים, היא חייבת להיות כל הזמן מלאה במשהו, רצוי משהו טוב כמו מים וכך לא מתפנה מקום לדברים אחרים. בדיוק ככה טוען גם המדע- מכיוון שלמוח יש משאבים מוגבלים, כשחושבים על דברים אחרים, יש פחות משאבים בכדי להתעסק בנושא המכעיס. זו בדיוק הסיבה שאם אתם כועסים אל תרוצו לכתוב סטטוס מריר בפייסבוק או בלינקדאין ואל תתקשרו לכל העולם כדי לספר כמה רע לכם ובמקום זה לכו לעשות משהו, אפילו תשבץ סודוקו, או משחק Angry Birds יעשו את העבודה...

הנה, קחו את ניסוי המרשמלו הידוע. שמעתם עליו כבר ? אם לא, הנה סרטון:


עכשיו, מה משותף לכל הילדים שגילו איפוק ולא אכלו? נכון... הסחת דעת! מה שלא רואים בברור בסרטון מופיע בתיאור המחקר: מסתבר שהילדים שהצליחו להתאפק הם אלה שכדי להעביר לעצמם את ההמתנה הקשה שרו לעצמם שירים, עשו פרצופים מצחיקים, ניגנו על פסנתר וירטואלי ואפילו חיטטו באוזן והתעסקו עם מה שמצאו שם ... :).

מסקנות?

1. בדיוק כמו במשפט החכם שציטטתי שם למעלה בתחילת הפוסט: שום דבר טוב לא יוצא מלכעוס כשאתם מחפשים עבודה. לא עוזר לכעוס על חברות ההשמה ולא עוזר לכעוס שאתם שולחים מאות קורות חיים ולא מקבלים שום תגובה ולא על כך שלכל משרה יש עמוד שלם של דרישות חובה וגם אין טעם לכעוס על זו שראיינה אתכם שגילה הוא מחצית מגילכם ולמרות זאת יש לה את הכוח לחרוץ את גורלכם. לא, פשוט אין טעם להתרעם על כל סוגי האפליה ועל כל שאר חוסר הצדק בעולם בכלל או בחיפוש העבודה. יודעים למה? כי אתם רק תעצבנו את עצמכם עוד יותר עם הרעל הזה ואילו העולם ימשיך לנהוג כמנהגו. אם אתם רוצים לשנות משהו- לכתוב על זה טוקבק באינטרנט לא יוביל לשינוי- במקום זה לכו להתפקד למפלגה כלשהי ורוצו לכנסת ואולי שם (ורק אולי) תוכלו לשנות משהו.

2. חוקר חכם בשם אלברט אליס אמר כך: "מה שמתסכל אותנו אלה לא האירועים עצמם, אלא האמונות שלנו של מה שקרה". אם תתחילו לשנות את החשיבה ואם תנסו, נניח, לשים את עצמכם בכיסאות של חברות ההשמה ושל מנהלי הגיוס ושל כל שאר הפונקציות שמתסכלות ומכעיסות אתכם, אולי הסיטואציה תתחיל להיראות לכם פתאום לגמרי אחרת... ואולי תגלו שגם להם יש תסכולים משל עצמם ושהם לא האשמים הבלעדיים במה שקורה לכם, כמו שאתם מאמינים (ואם תתקשו לעשות זאת, קבעו איתי פגישת יעוץ, אשמח לשקף לכם איך הדברים נראים מהצד השני וזה בוודאי ישנה לכם את התמונה ואת התפיסה).

3. אם חיפוש העבודה מתסכל ומכעיס אתכם, לא יעזור לכם להדחיק ומצד שני גם לא יעזור לכם לאוורר את התסכולים ולשתף אותם ברשת. במקום זה נסו להפנות את כל האנרגיות האלו לכיוונים מועילים יותר כמו, למשל, לחפש טוב יותר ורחב יותר, כמו לצאת מאזור הנוחות ולהיות פרו-אקטיביים יותר, כמו להרים טלפון במקום להסתפק במשלוח מיילים, כמו לשדרג את קורות החיים, כמו לחדש קשרים מקצועיים שהתמוססו עם השנים או, אם כל אלה לא מספיקים אז אולי כמו הילדים שבניסוי- פשוט לחטט באוזן ;-) .


- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים
- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית
- פניה נכונה למשרות הנכונות
- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד
- תכנון נכון של קריירה
- מיתוג נכון ברשתות חברתיות
- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה
- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה
- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים
- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה
- משא ומתן על חוזים והצעות שכר


Google+

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...