קורות חיים: 7 סוגי רשמים שליליים בפחות מ 20 שניות

קורות חיים הם כמו בליינד דייט. יש לכם כמה שניות ליצור רושם ראשוני שאחריהן גורלכם נקבע- ממשיכים קדימה, או

עוברים לבא/ה בתור...

ולא, ממש לא משנה אם אתם אנשים מדהימים באמת, בעלי אופי מצוין, פוטנציאל אדיר ולב טוב. כמה שניות וזהו- הפור נפל, ההחלטה נעשתה. וכן...יהיה לכם מאוד, מאוד קשה לשנות את ההחלטה הזו- בעצם, זה יהיה אפילו בלתי אפשרי.

לכתוב קורות חיים זו לא משימה פשוטה, אבל דווקא כן פשוט להבין איזה רשמים אפשר בקלות לקבל מקורות החיים שלכם. 

להבין, ולהמנע. 

או להבין ולרוץ לתקן.

אז איך לא כדאי לכם להצטייר בעיני הבליינד דייט-מעסיק שלכם? הנה 7 טיפוסים שלא כדאי להיות:

1. המעופף- אצל המעופף בסך הכל מדובר בתקלות של חוסר תשומת לב. שגיאות כתיב, טעויות grammar, חוסר אחידות בפונטים ובעיצוב (כתוצאה משיטת הטאפטים- קורות חיים שכתבתם לפני 15 שנים, שבכל חיפוש אתם מוסיפים עליהם עוד שכבה), פרטים חסרים, ניקוד לא נכון, רווחים לא אחידים בין פסקאות שיוצרים מראה מבולגן וכו' וכו'...

2. הקמצן- מה זה? אלה לא קורות חיים! זה מברק! כן, כן, נראה כאילו הכותב היה צריך לשלם על כל מילה שעל הנייר, מה שהפך את הכתיבה למקוצרת במיוחד, דלה, חסרת אינפורמציה. החסר רב מהידוע וכשזה המצב המגייס צריך להשקיע זמן, להרים טלפון ולנסות ולהשלים את המידע הלא ברור או החסר. 

האם הוא יעשה זאת?

אם קורות החיים שלכם הם היחידים שנשלחו למשרה- כן, בהחלט.

אם יחד אתכם, פנו למשרה עוד עשרות או מאות קורות חיים- מובטח לכם שלא!

3. זה שלא יודע להבחין בין עיקר וטפל- זה נכון, כשהרקורד עשיר וכשיש הרבה נסיון קשה לדעת מה להכניס לקורות החיים ומה לצנזר. זה שלא יודע להבחין- נוטה לפרט דווקא את מה שלא רלבנטי לקורא הפוטנציאלי. במילים אחרות- הוא לא מבחין בין עבר לבין עתיד ושוכח שקורות חיים כותבים קדימה ולא אחורה.

כן, כן, מידת הפירוט ומה מפרטים קשורה קשר הדוק למשרה שמנסים להשיג עכשיו ולא למשרות שכבר השגתם מזמן וגם...לטס פייס איט, מיציתם. 

4. הקופצני- אין קל מלבחון את החלק של הנסיון התעסוקתי בקורות החיים, לעיין בחלוקה של התפקידים לפי שנים ולבדוק מה הולך שם. קפיצות בתדירות גבוהה ממקום עבודה אחד לאחר הן הדבר הכי בולט בקורות החיים ולא לוקח יותר משניות בודדות בכדי להסיק שעם חסר יציבות עסקינן. אם יש לכם קפיצות בקורות החיים- זהו הדבר הראשון שאתם חייבים להתייחס אליו בבואכם לשדרג אותם.

5. המסתורי- המסתורי הוא זה שחלקים שלמים בעברו לא ברורים ולא ידועים. אולי זהו המרגל שחזר מהכפור, אולי סוכן חשאי, מה שבטוח הוא שחורים שחורים מעטרים את רזומהו כפילים לבנים. שימו לב, החל מהשנה שבה סיימתם ללמוד ועד היום- כל מה שעשיתם בפרק הזמן הזה צריך להיות כתוב בקורות החיים ברצף מלא וללא חורים. אם יש חור איפשהו- צריך לסגור אותו ולהתייחס אליו.

6. זה שלא יודע לבחור- אלה אנשים שהכל מעניין אותם, לפעמים אלה הם עובדים שפשוט זורמים עם הקריירה ולא מנסים לתת לה קריאת כיוון. מה שהמגייס חווה כשהוא נתקל בקורות חיים כאלה הוא במילה אחת: בלבול! מה זה המועמד הזה ומה הוא רוצה מעצמו? התשובה לא ברורה בכלל. הנסיון התעסוקתי ולפעמים גם ההשכלה מתפרצים ללא שליטה לכל הכיוונים. אין קו ברור ואחיד, מרוב עצים לא רואים את היער ופשוט קשה להבין לאיזה רובריקה לשייך את המועמד הזה. וכיוון שכולנו חושבים כל הזמן בתבניות (מה לעשות, זה כנראה מפשט את העניינים), לגבי המועמד הזה יש בעיה- לא ברור לאיזו תבנית הוא נכנס. ואם לא ברור...צריך לעשות בירור, נכון? אז זהו, קיפצו אחורה לנקודה השניה כאן והבינו שוב- אם המגייס נואש וחש בודד וגלמוד בגלל המספר הזעום של קורות החיים שקיבל- הוא יצור קשר להבהרות נוספות. אבל, אם יש לו מספיק מועמדים אחרים, בטוח שיקפוץ באלגנטיות לרזומה הבא ופשוט לא יטרח.

7. הבררן- זהו היפוכו הגמור של השכן מלמעלה. הבררן כותב על גבי הרזומה (וממש בראשו, מיינד יו) מה הוא בדיוק מחפש. הוא יפרט את שם התפקיד המפורש ולעיתים יהיה לארג' מספיק בכדי לפרט את כל סוגי התפקידים הרלבנטיים. הנה, רק לפני מספר ימים קיבלתי קורות חיים עם ההקדמה הבאה: "המשרות שאני מחפשת הן במגוון תחומים: אשת כוח אדם/מזכירה/מנהלת משרד/אדמיניסטרציה/רכזת פרוייקטים/מנהלת אדמיניסטרטיבית/מנהלת תפעול/מנהלת רכש/ אשת יחסי ציבור/רכזת משאבי אנוש/מנהלת משאבי אנוש/מתאמת פגישות".

תשאלו אותי: מה רע בכל זה? ובכן זה פשוט: אני רוצה שתרצו רק אותי. בדיוק כמו בדייט! ולא אותי/שולה/גלית/עינת/אורית/ציפי/מירי/לימור/שרית. אם שלחתם קורות חיים, אני רוצה לדעת שאתם מעוניינים בדיוק במה שיש לי להציע לכם- המשרה שפתוחה כרגע ושאליה פניתם.

ולמה אם כך לא להגביל ולכתוב על גבי קורות החיים סוג תפקיד ספציפי? כי במקרה ההפוך הזה, אתם סתם מגבילים את מה שאני עשויה להציע לכם במו ידיכם... אולי יש אצלי עוד מספר משרות פתוחות שלא פירסמתי ושיכולות להתאים יותר? לא בטוח שאציע לכם אם מלכתחילה אתם מגבילים אותי. ואולי, לחילופין, אצלנו בחברה אנחנו קוראים X (טייטל אחר) למה שאתם רגילים שקוראים לו Y? זה הרי קורה כל הזמן שלאותו תפקיד יש שם שונה בארגונים שונים... כל ארגון והז'ארגון שלו... נכון שחבל להגביל ולהסתכן בסינון בגלל טעות בתקשורת?

***הבשורה הטובה היא שעם כל סוגי ה"בעיות" האלה אפשר להתמודד בקלות. חשוב קודם כל להבין שרושם ראשוני נוצר מהר מאוד, חשוב להיות מודעים לפרטים הקטנים האלה, שיש להם השפעה גדולה ומהירה ופשוט לתקן. אפשר לתקן לבד ואפשר במקרים מורכבים יותר להיעזר בכותב קורות חיים מנוסה. יש לא מעט טריקים קטנים שאפשר להשתמש בהם בקלות בכדי לדלג בקלילות מעל המוקשים ולשלוט על הרושם הראשוני שקורות החיים שלכם יוצרים. לקביעת פגישת יעוץ לשדרוג קורות חיים: 054-7380310, maya.bouhnik@gmail.com

שיהיה לכם "אחרי החגים" קל ונעים וחזרה מהירה לשגרה!

מאיה

Google+

הזמן קצר והמלאכה מרובה: 17 טיפים להעלאת תפוקה בעבודה ובחיפוש עבודה

מכירים את זה שתמיד חסר זמן?

נו, מי לא סובל ממחסור במשאב הכי חשוב ויקר הזה?

אנחנו כל הזמן חולמים על מה שהיינו עושים אם היה לנו עוד קצת זמן פנוי, איך היינו מנצלים את הזמן הזה, מה היינו מספיקים... אבל, כשמגיעה פתאום מנה גדושה של זמן חופשי, היא בדרך כלל מצליחה לחמוק מן האצבעות באורח פלא... ממש כמו חול. 

ולא רק שהיא חמקמקה... יש בינינו לא מעט אנשים שעודף זמן דווקא לא עושה להם טוב- הם פורחים בזמני לחץ ולא יודעים איך להתמודד כשיש להם זמן פנוי.

ולמה אני כותבת על זה עכשיו?

כי חופשת סוכות שחלה בדיוק השבוע גרמה לי לתהות על מה לעזאזל לכתוב... מי בכלל יהיה כאן בכדי לקרוא את הפוסט הזה? מי בכלל יחשוב על עבודה בחופשה כזו של שבוע רצוף. אז נכון, כתבתי בשבועות האחרונים שמי שמחפש עבודה, כדאי שינצל דווקא את החופשות בכדי להשקיע בבניית תשתית נכונה לחיפוש שלו... נו, אז כתבתי... ברור לי שרבים יזנחו את חיפוש העבודה לטובת חיפוש הנאות קצת יותר נעימות השבוע.

אבל, אם אתם כבר פה... אז כנראה שההנחה בשורה הקודמת פסחה עליכם... מה זה אומר? שכן חשוב לכם לנצל את הזמן החופשי שלכם נכון... מה זה עוד אומר? שאם אפשר לעשות בדיוק את זה, אבל טוב יותר- אז- למה לא?

בקיצור, חברים, הנה לכם אסופה של 17 טיפים להעלאת תפוקה ולניצול זמן בעבודה או בחיפוש עבודה. חלק מהדברים ישמעו ברורים מאליהם, אבל, הענין הוא שכולם יודעים ומעטים מבצעים... וחלק אולי יחדשו לכם משהו. הנה זה בא:

1. "שברת-שילמת" או במקרה הזה: נגעת- ביצעת!- הכוונה לנטיה להתחיל ולזנוח... לפתוח מייל, להחליט להתייחס מאוחר יותר ו...לעולם לא לחזור אליו שוב... להחליט לבצע משהו ו... לדחות לאחרי החגים. במילים אחרות: פתחתם אימייל? קראתם? אל תסמנו כ"לא נקרא"- פעלו עכשיו! ראיתם משרה? אל תדחו את משלוח קורות החיים...שלחו עכשיו!

2. מצאו את השיטה שעובדת הכי טוב עבורכם- יש מי שערימות של משימות מלחיצות אותם. הם מעדיפים לסיים קודם את המשימות הקצרות והקלילות בכדי להגיע ב"ראש נקי" למשימות הקשות והארוכות יותר. אחרים יטענו בתוקף שקודם מתחילים במשימה הארוכה והקשה ושחשוב לבצע תיעדוף של משימות. אני בטוחה שאין כאן נכון או לא נכון אבסולוטיים. לכל אחד יש את הדרך שהכי מתאימה לו... בדקו מה עובד הכי טוב עבורכם ומצאו את השיטה שלכם...

3. בנו תוכנית- מה עומד על הפרק? כמה צריך להספיק? כמה זמן עומד לרשותכם? האם יש דד ליין? תקציב מוגבל? רוב הדברים לא יקרו אם לא תתכננו מראש.

4. טלפון עדיף על מייל- כמה פשוט לשלוח מייל, לעשות V ו...לחכות, ולחכות... לשלוח מייל נתפס לפעמים כביצוע של המשימה, אבל לרוב מדובר פשוט על דחייתה. נסו לצמצם ככל האפשר את כמות האימיילים שאתם שולחים ובמקום זאת חזרו לשיטה הישנה והטובה של לדבר עם אנשים... כן, כן... הם תמיד במרחק של שיחת טלפון וכמעט תמיד אפשר לקצר עשרה מיילים או SMS של הלוך ושוב בשיחת טלפון אחת קצרה...

5. שינוי שורת הנושא במייל- הנטיה הבסיסית היא פשוט לעשות "השב" ולעיתים שרשור אחד של מיילים כולל כמה נושאים שונים מעורבבים יחד שמשתנים ככל שהשרשור מתארך. לכו תזכרו אחרי זה במה מדובר... נסו לשנות את שורת הנושא של האימייל בהתאם לנושא הרלבנטי, כך תוכלו לנהל את תיבת האימייל שלכם בצורה יעילה יותר.

6. ללמוד לזרוק- מכירים את הערימות האלה של הדואר? ערימות של דפים, חשבונות, מבצעים, פרסומים, דברים שרוצים לקרוא...דברים שעברנו עליהם בחצי עין וזרקנו לערימה לבדיקה מחודשת מאוחר יותר? זהו שהערימה הזו הולכת ומתעבה ולמי יש כוח לטפל בה כשהיא מגיעה לגובה של חצי מטר? עשו לעצמכם טובה- לפני שתעבירו לערימה, החליטו: אני צריך את זה באמת או שאפשר לזרוק? ברוב המקרים- אפשר!

7. פנו זמן למה שחשוב- מחפשים עבודה? פנו לזה זמן קבוע בכל יום. אל תעשו את כל שאר הדברים ואז תגלו שלא נשאר זמן להשקיע בחיפוש. להיפך, בנו את כל סדר היום מסביב לפעולה שהכי חשוב לבצע באותו היום...

8. פנו זמן מראש גם להפרעות- במילים אחרות, תכננו זמן לכל מה שלא מתוכנן... הפרעות והסחות דעת יש כל הזמן ובלי סוף. קחו בחשבון גם  זמן המוקדש לזה: לשיחות טלפון ארוכות שלא נעים לעצור, לבהייה חסרת מעצורים בסטטוסים בפייסבוק, להתמכרות הזו לקנדי קראש (כן, ברור, אתם רק רוצים לעבור עוד שלב אחד...רק חבל שזה לוקח לפחות יומיים... :) ), לבקשות מה זה דחופות שצצות מעכשיו לעכשיו וכו'...

9. למדו להגיד "לא!"- האסרטיביות הזו והיכולת להגיד "לא", נראית פשוטה לאחדים, אבל היא ממש לא כזו. זה קורה במקום העבודה כשהקולגות כבר רגילים שעליכם תמיד אפשר "להפיל" עוד משהו. זה קורה לעצמאים, זה קורה למי שעובד מהבית וכל הסובבים תמיד בטוחים שהם תמיד "פנויים"- פשוט כי הם בבית כל הזמן... וזה קורה כשמובטלים. כן, זה הרי ברור שאם אתם מובטלים אתם נהיים הכל-בויניקים של המשפחה: הופכים לנהגים, לקניינים, לעוזרי הבית, לבשלנים, לבייבי-סיטרים... אבל לא! הגיע הזמן לעמוד על שלכם וללמוד להגיד גם "לא" כשצריך, בטח כשזה כבר בא על חשבון ביצוע המשימות שחשובות לכם.

10. מולטי-טסקינג זה לא תמיד טוב- זה אומנם נחשב כיכולת חיובית ומרשימה, אבל בשורה התחתונה זה פעמים רבות אומר שצריך לקפוץ ולדלג ממשימה למשימה כשאף אחת מהן לא באמת מתקדמת. לעיתים, בכדי לסיים דברים, בטח דחופים, מורכבים וחשובים, צריך גם לדעת להתאפס על משהו אחד ולהיות בפוקוס. ופוקוס זה בדיוק להיפך ממולטי-טסקינג...

11. עזרים טקטיים: רעיון א'- האם אתם פורחים בעבודה תחת לחץ של זמן? רוצים להכניס מיקוד לעבודה? השתמשו באפליקציה הזו: e.ggtimer.com . מה זה? אפליקצית טיימר שרצה ברקע. החליטו כמה זמן אתם מאפשרים לעצמכם לביצוע משימות, הפעילו טיימר ושילטו טוב יותר בזמן שלכם.

12. עזרים טקטיים: רעיון ב'- תהיתם פעם לאן עף הזמן שלכם? לא עוד! השתמשו באפליקציה RescueTime שתרוץ ברקע במהלך השימוש שלכם במחשב, תתעד היכן הייתם ומה עשיתם במהלך היום על המחשב שלכם וגם תיתן לכם מענה בדיוק על השאלה הזו...

13.עשו רשימות- זו ממש "תרופת סבתא" אבל זה עובד! כל מה שדורש השקעה של יותר מ- 5 דקות יכנס לרשימה. עשו רשימות והתחילו למחוק תוך כדי התקדמות. הסיפוק אחרי כל מחיקה- מובטח!

14. Better done than perfect- אל תחפשו את המושלם, אל תחפשו את הזמן הנכון... פשוט קיפצו למים ועשו. משהו שהוא עשוי הוא טוב הרבה יותר מכלום מושלם...

15. כל משימה גדולה מתחילה בצעד אחד- חלקו משימות מורכבות להרבה צעדים קטנים והתחילו ללכת...

16. חשבו תוך כדי פעילות- מחקרים מצאו שהמוח מתפקד הרבה יותר כשהגוף עובד ולא... ישיבה זה לא נחשב! אז... לא סתם כתבתי בטיפ הקודם שכדאי להתחיל ללכת... התחילו ללכת באמת! חשיבה תוך כדי צעידה משפרת חשיבה וכך גם יצירתיות, זכרון, תפוקה ותוצאות... נסו בעצמכם!

17. אל תדחו דברים לרגע האחרון! איזה מקריות משונה שזה גם הטיפ האחרון ברשימה... :) דחיה, איחורים- כל אלה טובים מאוד, אם חשקה נפשכם בלחץ דם גבוה...עשו טובה לעצמכם והעבירו את הטיפ הזה מהסוף של הרשימה שלי לראש הרשימה שלכם... :)

*** חג סוכות שמח לכם, תהנו מהזמן הפנוי בחופשה, פנו זמן להנאות ולכיף והשאירו קצת זמן, ככה בקטנה, גם לכל הדברים שחייבים לעשות. מאחלת לכם חג שמח וכרגיל אני כאן: 054-7380310 או כאן: maya.bouhnik@gmail.com אם תהיו מעונינים בפרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה.

Google+

למה עדיף להיות מוסקטר ולא מוהיקני בחיפוש עבודה?

טוב, אני מודה שזו אחת מהכותרות היותר מוזרות שהעליתי בבלוג הזה, אבל אל דאגה- תיכף ההקשר וההסבר.

אחד מהדברים שהכי צורמים כשמראיינים מועמד לעבודה (וזה בולט עוד יותר אצל מועמדים בכירים) הוא תופעה שקראתי לה תופעת המוהיקני האחרון.

ראיינתי מאות, אם לא אלפי (אבל מי סופר?) מועמדים לתפקידים בכירים ותמיד יש את הרגע הזה שבו מתחילים להתלהב: "לא יאומן! מצאתי! איזה מועמד מדהים!" או שבדיוק להיפך, משהו שם לא נשמע טוב, לא מתאים ובמילים אחרות- זה לא זה.

יש המון משתנים שמשתתפים ב"חגיגה" הזו שנקראת ראיון עבודה. יש המון גורמים שמשפיעים על האופן שבו אנחנו כמועמדים מעבירים וקולטים מסרים ויש המון פרמטרים שמשפיעים על השורה התחתונה: אני ארשים אותם, או שלא? הם יתלהבו ממני, או שלא? אני אצליח לתרגם למילים את הרקורד הענק שיש לי, או שלא?

בבלוג הזה תמצאו אינספור טיפים להצלחה בראיונות עבודה, אבל בפוסט הזה אני אתמקד במשהו אחד קטן ולכאורה שולי, אך שעלולה להיות לו השפעה גדולה על המראיין, במודע או שלא במודע.

כוונתי בתופעת ה"מוהיקני האחרון" היא שכשמו כן הוא...  נו טוב.... אחרון... בודד ולבד.

איך זה מתבטא בראיון עבודה? 

זה מתבטא ביותר מידי משפטים שמתחילים ב"אני". אני עשיתי, אני הובלתי, אני בניתי, אני הקמתי, אני, אני ואני.

לא סתם כתבתי שזה צורם יותר בקרב מנהלים בכירים, שהרי, עם כל הכבוד ל"אני, אני ואני", אתם הייתם, אמנם, בראש, אבל את העבודה עשיתם כולכם יחד... אתם והצוותים שלכם. 

מנהל שמדבר יותר מידי ב"אני" ופחות מידי ב"אנחנו" עלול להסתמן כ"מוהיקני"- בודד, עובד לבד, מרוכז בעצמו, שם את עצמו במרכז במקום את הצוות/המחלקה שלו או אפילו את הארגון כולו.

מסקנה?

זה מצויין לדעת איך למכור את עצמכם בראיונות עבודה (אני אהיה הראשונה להטיף לכך), אבל אל תשכחו מידי פעם לתבל את מה שאתם אומרים גם בכמה "אנחנו". זה מאזן יפה את הרושם שאתם יוצרים והופך אתכם ליותר מאשר מנהלים. זה הופך אתכם למנהיגים...

כל זה טוב ונכון גם לכתיבת קורות חיים ותקף לכל המועמדים בכל התחומים והדרגים: אל תכתבו בקורות החיים שלכם בגוף ראשון, כתבו בשם הפעולה (בלי בניתי, הקמתי, פיתחתי... אלא: הקמה, ניהול, בניה, פיתוח).

בקיצור ולענין זו השורה התחתונה: רוצים להרשים יותר? 

מוהיקני אחרון: OUT!

מוסקטר: IN!

בברכת, אחד למען כולם, וכולם למען אחד וחג סוכות שמח!.... :)

***גם אתם מתרצים לעצמכם שאין טעם לחפש עבודה עכשיו כי חגים וחופשים וכל זה? נו, טוב. אבל לפחות אולי כדאי לנצל את הזמן הפנוי עכשיו כדי לבנות תשתית טובה לחיפוש העבודה שלכם אחרי החגים? מרוב שדוחים הכל ל"אחרי החגים", מה שקורה כשמגיעים לשם הוא במילה אחת: לחץ! אז בשביל לא להילחץ אחרי, ובכדי לנצל את הזמן הכי נכון, כבר עכשיו, קיבעו פגישת יעוץ לחיפוש עבודה (כן, כן, אני עובדת גם בחול המועד). צרו קשר לקבלת פרטים על פגישת היעוץ: כתיבת קורות חיים יעילים ומרשימים, הכנה לראיונות עבודה, תוכנית חיפוש עבודה יצירתית, שימוש מתקדם בלינקדאין לצורך מציאת עבודה ועוד ועוד...!

054-7380310

maya.bouhnik@gmail.com

Google+

חיפוש עבודה: הגיע הזמן להביט לעגל בעיניים

אומרים שיום כיפור הוא זמן מצוין לחשבון נפש. 

אומרים שזה הזמן להסתכל אחורה, לחשוב, להכות על חטא ולהחליט החלטות חשובות לקראת השנה החדשה.

אז אם אומרים, מי אני שאגיד שלא? 

קיבלתי במשך השנים אינספור אימיילים ממחפשי עבודה עם תיאורים של המצב בו הם נמצאים, הקשיים שהם עוברים והבעיות שהם חווים במהלך החיפוש.

האתגרים בחיפוש הם באמת מגוונים, החל מכניסה לשוק העבודה ללא נסיון קודם, דרך בעיות של אפלית גיל ואפליית אמהות, נסיונות לשינוי קריירה, מעברים בין שכירות לעצמאות (וחוזר חלילה), תסכולים מהיחס שמקבלים מצד המעסיקים ומחלקות הגיוס, בעיות של נסיון יתר (OVERQUALIFIED) ומה לא?

לקראת יום כיפור הממשמש ובא, החלטתי לחלוק איתכם כמה מהמסרים האלה, ואם כבר צריך לשנות משהו בשוק העבודה ובתהליכי הגיוס, המסרים הללו עשויים לשמש כפידבקים הכי אמיתיים ומהשטח!

ומה עוד עשוי לצאת מזה? נו, אם אתם מחפשים עבודה, אני בטוחה שלקרוא על אחרים שנמצאים בדיוק באותה הסירה וחווים דברים דומים, עשוי להוריד קצת מתחושת הבדידות שמרגישים בחיפוש ואולי גם טיפ-טיפה לנחם...

מוכנים? הנה זה בא:

"למה כ"כ קשה לי למצוא עבודה בתחום שלי על אף שהייתי מצטיין? והאם בעבודה הראשונה שלי אני אהיה חייב להתפשר על התפקיד/משרה עד שאני אצבור ניסיון?"

"למה חברה כמו ... מושכת אותי הרבה זמן (ועוד הרבה מועומדים) והמשרה שאני מתמודד עליה פורסמה כבר לפני 4 חודשים? קשה להם להחליט?"

"לא מעט מגייסות במחלקות משאבי האנוש לא עושות עבודה של משאבי אנוש אלא של בלשנות: הרי לא מעניין אותן אם את יכולה למכור קרח לאסקימואים, אלא איך אפשר לפסול את המועמד בגין מילה שיוציא מפיו, אם רשם אות לא נכונה, או לא סגר משפט עם נקודה, אם הזכיר מילה שמשתמשים בה ביום-יום, או לא דיבר מספיק גבוה, הוא נפסל על הסף. ראיתי את זה מקרוב, וגם הרגשתי על בשרי."

"נוצר מצב שבו אנשי משאבי אנוש יוצרים מציאות לא נעימה כלל הנובעת לרוב מגחמות אישיות ("בחברה המתחרה רשמו אוניברסיטה מוכרת בלבד אז גם אני אעלה את הרף ואדרוש כך, למרות שגם במכללות יש אנשים מצוינים, אבל זה נשמע שווה יותר...") ואותם מחפשי עבודה צריכים לטפס על הקירות ולהתאים עצמם מחדש לאותם גחמות. נראה שצריך להעלים את השיטה הזו מהעולם..."

"איך מתמודדים עם להיות over qualified כשבעצם אינני מחפש תפקיד בכיר בהכרח (שיאיים על מי שמחפש מקצוענים ומפחד לקחת אותם תחתיו)?"

"בשנתיים האחרונות השקעתי בעסק המשפחתי ובלימודים. יש לי ניסיון טכנולוגי רב ורחב. ניסיון עסקי ושיווקי נהדר וראיה מערכתית נפלאה (הכל מצוין לניהול מוצר). יש לי ראש על הכתפיים וכל כך הרבה להביא לכל מקום שייקח אותי. אבל, אני לא מצליח למצוא עבודה!"

"אני בת 43 ובקרוב מתחילה לחפש עבודה. שוק העבודה לא מסביר פנים לאישה בגילי... איך לצלוח את המכשול הזה?"

"מאז שילדתי (שנה ושמונה חודשים) אינני מצליחה לחזור למעגל העבודה. לא מוצאת סיבה מהותית לכך, מקבלת מחמאות על קו"ח המרשימים, אך מכאן ולמציאת עבודה- מרחק רב."

"אני הולכת לראיונות עבודה כבר תקופה ולא מצליחה. 

ככל שאני הולכת יותר ומקבלת תשובות שליליות - הביטחון העצמי שלי יורד ואני נהיית יותר ויותר גרועה בזה."

"אני מהנדס אלקטרוניקה בן 54 והתחלתי לחפש עבודה. אני בכלל לא בטוח שיש לי סיכוי בגילי למצוא עבודה במקצוע."

"אני מחפש עבודה כבר תקופה ארוכה ואני אשמח אם תוכלי לענות/לעזור לי להבין למה המעסיקים לא מתקשרים בכלל?? אפילו למשרות שפירוט המשרה תואם אחד לאחד את הידע, הנסיון וכו', אף טלפון אחד?!

אני כן מקבל מדי פעם טלפונים מחברות ההשמה, ששולחות אף הם למעסיקים וגם כלום. גם אחרי שאומרים לי כי אמורים להתקשר אליי ("החברה חשפה את הפרטים שלך ואמורים להתקשר.."), עדיין שום דבר.

אני פשוט לא מבין, רק שיחת טלפון, אני אפילו לא מדבר על זימון לראיון...

אפילו למשרות שאני overqualified ואני מוכן להתפשר (בגלל הקירבה), אין קול ואין עונה.

אני ממש ממש לא מבין מה קורה כאן".

"אני בן 36, יכול להיות שזה זקן מידי להיי-טק?!?"

"אני לא פוסלת אף ראיון ולכן מגיעה לחורים ולמקומות אפלים וברור שאני לא זוכה במשרה כי אני אובר קוואליפייד לעיתים אף בכמה מידות . מה לדעתך קורה לנשמה כשאתה מתפשר על כל הפרמטרים שציינת, עובר מסכת סינונים, מקבל חוזה עבודה שרץ כבר לתיקונים ומקבל בבוקר טלפון שהמשרה הוקפאה?"

"העובדה שאני בוגר בלי ניסיון מאוד מקשה על החיפוש, והעובדה שאני בוגר מכללה ולא אונברסיטה בכלל הופכת את החיפוש לבלתי אפשרי."

אני בעל חברה, יש לי רזומה שמעט מאוד אנשים יכולים להתחרות בו – מה שאומר שאני מציאה להרבה חברות בהרבה תחומים (לא מתגאה – פשוט מוסר עובדות). רוצה לחזור לשוק השכירים. בן 45.

7 חודשים של חיפוש עבודה, ראיון עבודה אחד, 3-4 טלפונים מחברות כ"א לבירור פרטים + התרגשות מהיכולות שלי. ובסיכום – כלום."

"אנו מיואשים מאד. כבר שנה וחצי שבעלי אינו מצליח למצוא משרה חדשה ולרוב נופל על נושא השכר, שנמוך ממה שהוא מרוויח היום ואף פחות מזה. אני רואה אותו מסתובב מדוכדך ויודעת שיש לו המון המון מה להציע, הוא מבריק בעל ראייה מרחבית ויכולת לניתוח תהליכים מעולה. הוא מתבזבז לי מול העיניים, וזה רק בגלל שהוא מנסה לכבוש משרה בדרג הביניים ולא מצליח להשיג מי שיתן לו הזדמנות לעשות את הקפיצה."

"היום אני שוב פעם במקום הזה של חיפוש עבודה שלא באשמתי, שכן החברה פשטה רגל. התהליך הזה ממש פוגע בדימוי ובביטחון העצמי שלי. כבר הגעתי למצב שאני שולחת קורות חיים למשרות זוטרות, של סטודנטים ובכלל של שכר מינימום מרוב ייאוש. וגם משם לא כזה ממהרים לדבר איתי. אני יודעת שכל זה לא אמור לעניין אותך או כל אדם אחר, אני אני כבר נואשת. אני חייבת עזרה! לא חייבת, זקוקה..."

"הנני מהנדס רב תחומי המחפש משרות טכנולוגיות משמעותיות, בחיפושים כבר חצי שנה והתחושה הופכת קשה מיום ליום.

(אני חושש שהתנהלות מחלקות משאבי האנוש בחברות המגייסות פועלות כיום ע"פ טרנד המזכיר סלקטורים במועדונים תל אביבים)."

לסיום, קראתי הבוקר בעיתון ידיעות אחרונות כתבה על שי גולדשטיין (מהצמד שי ודרור), הוא אמר שהחליט להפוך לטבעוני בעקבות רגע אחד עוצמתי של הארה. הוא נסע מאחורי רכב שהוביל עגלים. אחד מהעגלים הוציא את הראש מהמשאית ונעץ בו מבט: "הפכתי לטבעוני אחרי שהסתכלתי לעגל אחד בעיניים וראיתי שם המון- רגש, פחד, בלבול. הבנתי שאני לא רוצה לקחת חלק בזה. לא רוצה שבשבילי יתלשו את היצור המסכן מאמא שלו ויסגרו בכלוב כדי שהבשר שלו לא יתקשה."

אז לא, אני לא מנסה להפוך אף אחד לטבעוני, אבל לעיתים המפגש הישיר עם הצד השני של המטבע עשוי לעשות שינוי. אני מקווה שהכתוב פה ישפיע על כל מי שההחלטה בידיו, חלקיק שניה אחד לפני שהוא עומד לפסול עוד מועמד...

חג שמח! וחתימה טובה!

**ואם תרצו פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש ומציאת עבודה: 054-7380310, maya.bouhnik@gmail.com

Google+

שנה טובה!

שנה טובה וחג שמח!

שהשנה תמצאו את מקום העבודה והתפקיד החלומיים שלכם,

שתצליחו בכל מה שתעשו,

שתהיו בריאים ומאושרים,

שתשכילו לאזן בין שעות העבודה לבין משפחה, חברים, ספורט, טיולים ותחביבים,

שתהנו ותפרחו

ובקיצור, שתמיד, אבל תמיד יהיה לכם כיף!

Google+

חיפוש עבודה והמקרה המוזר של המוכר שלא רצה למכור

אין לכם מושג כמה נעלבתי.

כן, כן, לכאורה אין לי שום סיבה להיעלב ובטח לא לקחת את מה שקרה באופן אישי, אבל האמת היא שבשורה התחתונה בהתחלה נעלבתי, בהמשך לא הבנתי וגם התפלאתי ובסוף... נו, בסוף כעסתי ואפילו החלטתי לנקום!

כן, כן! "אני אראה להם מה זה!!" כך אמרתי לעצמי. "מגיע להם! ככה מתנהגים?! שיבינו איזה טעות הם עשו!".

איך זה נגמר?

המממ... נו, טוב... בדיוק כמו שזה התחיל.

אבל אני מקדימה את המאוחר... 

הכל התחיל בשיחת טלפון תמימה לחברת הביטוח שלי. נו, מה לעשות, הביטוח לרכב עמד להסתיים ואני כמו תלמידה חרוצה שלא אוהבת להשאיר דברים כאלה ליום האחרון, התקשרתי שבועיים לפני כן לחברת הביטוח.

מה בסך הכל רציתי? לחדש את הביטוח? נו, מסתבר שזה לא כזה פשוט...

כן, מסתבר שלמרות שהרדיו והטלויזיה מפגיזים בלי סוף בפרסומות של חברות ביטוח, העגל (לפחות במקרה שלי) רוצה לינוק יותר מאשר הפרה רוצה להניק:

אני: "שלום, הרכב שלי מבוטח אצלכם כבר 3 שנים, אני רוצה בבקשה לחדש אותו לשנה נוספת...."

מרכזנית: "מה השם שלך?"

אני: "מאיה בוכניק"

מרכזנית: "מי שמטפל בך זה שוקה (לא, לא באמת, סתם שם לגמרי אקראי...), תדברי איתו, הנה הטלפון שלו:....".

אני: "שלום, נתנו לי את הטלפון הזה מהמרכזיה שלכם, את שוקה בבקשה".

פקידת קבלה: "שוקה לא נמצא".

אני: "אה... אוקיי, מתי יחזור? אני רוצה לחדש אצלכם את הביטוח לרכב".

פקידת קבלה: "שוקה בחופש, יחזור רק בעוד שבוע וחצי".

אני: "טוב, אוקיי... תודה. אז למה מפנים אליו מהמרכזיה?".

פקידת קבלה: "לא יודעת, יש בחברה מספיק עובדים אחרים שיוכלו לעזור לך במקומו, תתקשרי שוב למספר... ותבקשי מישהו אחר, כל אחד יכול לעזור לך".

אני: "המממ (קצת בחשש...) התקשרתי קודם, הפנית אותי לשוקה, הוא בחופש עוד שבוע וחצי ואני רוצה לחדש את הביטוח כבר עכשיו. תעבירי אותי בבקשה למישהו אחר אצלכם".

מרכזנית: "מה השם שלך".

אני: (נו, שוב פעם הסרט הזה?!) "מאיה בוכניק (!!!)"

מרכזנית: "מי שמטפל בך זה שוקה, תתקשרי אליו".

אני: (למה יש לי תחושה מוזרה של דז'ה וו??) "כן, כן, כבר אמרת לי את זה, אבל כבר התקשרתי למספר שנתת לי ואמרו לי שהוא בחופש (!!!!!)".

מרכזנית: "נכון, הוא בחופש".

אני: "נו, אז למה את שוב אומרת לי להתקשר אליו, אם הוא לא שם? את יכולה להפנות אותי למישהו אחר? אתם חברה גדולה, לא? ומהמשרד של שוקה אמרו לי שכל אחד אחר יכול לחדש לי את הביטוח".

מרכזנית: "לא, רק הוא יכול לטפל בך. יש לך גם ככה עוד כמה ימים לביטוח. תתקשרי שוב כשיחזור מהחופשה".

אני: "אני לא רוצה לחכות עד היום האחרון, אני רוצה לחדש ע-כ-ש-י-ו... אין אף אחד בכל החברה שיכול לתת שירות?"

מרכזנית: "לא!!!".

אני: "טוב, זה באמת מוזר, אם ככה אני אפנה לחברה אחרת שכן יכולה לתת שירות- עכשיו!- ואעבור אליה".

מרכזנית: "תעשי מה שאת רוצה".

למחרת שינסתי מותניים. לא אדם שמתייאש מהר אנוכי, אבל כן כזה ששומר אמונים. אז ניסיתי שוב את מזלי והתקשרתי שוב:

אני: שלום, אני מבוטחת שלכם ורוצה לחדש ביטוח".

מרכזנית: "מה השם שלך?"

אני: (אוי לא! שוב פעם התסריט הזה? אני אנסה להתחכם הפעם) "מה זה משנה, את יכולה להעביר אותי בבקשה למי שעושה ביטוחים לרכב אצלכם?"

המרכזנית: "מה השם שלך?"

אני: (הצילו!!) "המממ... מאיה בוכניק..."

מרכזנית: "מה אמרת? לא שמעתי, דברי חזק!".

אני: "מ א י ה   ב ו כ נ י ק!"

מרכזנית: קחי מספר.... ותבקשי שם את שוקה."

אני: (חחח, אני אתפוס אותה עכשיו על חם!!!!) "אוקיי... ושוקה שם עכשיו?? הוא יענה לי?"

מרכזנית: "כמובן!"

אני: "הוא יענה לי ברגע זה...???? הוא לא בחופשה במקרה?"

מרכזנית: "הוא יענה!".

אוקיי... זה נשמע כמו מערכון מסיינפלד ואני מתחילה להישמע כמו ג'ורג', אז נסיים את הסאגה הזו: התקשרתי לחברה אחרת, קיבלתי שירות תוך 5 דקות, אה ו...במחיר זול יותר.

אבל!! כמיטב המסורת הסיינפלדית, לא יכולתי לעזוב את זה במנוחה. נעלבתי, התפלאתי ואפילו התעצבנתי. החלטתי להתקשר לאדון שוקה לכשזה יחזור מהחופשה ולספר לו בדיוק מה אני חושבת!

אני: "שלום שוקה (בכבודך ובעצמך!! מי היה מאמין!!), איך היתה החופשה?"

שוקה: "בסדר, תודה".

אני: "שוקה, אני מתקשרת כדי לקבל דו"ח היעדר תביעות בשנים האחרונות, לידיעתך למרות שהייתי מבוטחת אצלכם 3 שנים עברתי לחברה אחרת. (כן, כן! זב"שך!! חחח מגיע לכם!! איזו נקמה מתוקה!!! הנה זה בא...!!) אה ו... ושתדע שפניתי אליכם ראשונים... האמת היא שאפילו רציתי לחדש אצלכם את הביטוח, אבל אתם, נו, מסתבר שאתם לא ממש רוצים לתת לי שירות אז לקחתי את הביזנס שלי elsewhere!! (נו, מה תגיד על זה?! הראיתי לכם מה זה!!).

שוקה: "אה, כן? נו, טוב...".

אין משביתת שמחות כהרמה ללא הנחתה... :)

בקיצור, חברים, למה אני מספרת לכם את כל זה? ומה הקשר לחיפוש עבודה?

הקשר הוא שכשמחפשים עבודה מרגישים בדיוק כמו שאני הרגשתי: כמו זבוב שמנסה להשיג תשומת לב של פיל. אתם יכולים לשלוח קורות חיים ולא תקבלו שום תגובה (כאילו זה לא הם שפירסמו משרה ומחפשים עובדים), אתם יכולים להגיע לראיונות, לבזבז שעות מזמנכם היקר (וגם דלק וחניה) ולא תקבלו תשובה, גם לא אחרי 3 ראיונות (אפילו לא "תודה, אבל לא תודה), אתם יכולים להרים חצי עולם כדי להצליח להשיג 3 ממליצים, כי הם ביקשו וגם להתקשר לממליצים ולהודיע שהם אמורים לקבל טלפון ו...והם אפילו לא יתקשרו אליהם.

כן, בחיפוש עבודה אתם תרגישו לפעמים קטנים וחסרי חשיבות בדיוק כמו זבובים ליד פיל. כאלה שמציקים והוא, הגדול, רק מעיף אתכם הצידה עם החדק שלו. ואתם גם יכולים להתעצבן ולהתרעם על למה זה ככה ו...ואפילו לשמוח לעצמכם לאיד אחרי שמצאתם עבודה מצויינת במקום אחר ולהגיד לעצמכם "חה, חה חה!! מגיע להם! איך הם הפסידו אותי! שיראו לאן הגעתי!" והם? נו, הם (אם הם בכלל ישימו לב) במקרה הטוב יגידו לעצמם "אה, כן? נו, טוב...".

אז הנה לכם הברכה שלי לכבוד השנה החדשה: אם אתם מחפשים עבודה, אל תקחו ללב, בדיוק כמו שחברת הביטוח שלי (לשעבר) לא באמת התכוונה לאבד אותי כלקוחה (אבל מה לעשות, זה מה שיצא), כל הקשיים האלה והיחס שאתם מקבלים בתהליך החיפוש הוא לא אישי ולא מרוע לב וגם לא בכוונה... זה פשוט בגלל שככה זה כנראה אצל פילים... ולשנות את ההתנהלות של כל הפילים שבעולם, לא תצליחו.

אז כל שנותר הוא לקוות שבשנה החדשה, הבאה עלינו לטובה, הפילים יעשו כמה שינויים ארגוניים כדי לשפר את חוויית המפגש בינכם לבינם בתהליך הגיוס ולאחל לכל ה"זבובים" באשר הם לפתח לעצמם עור של פיל, לפחות במהלך תקופת חיפוש העבודה.

בברכת שנהיה לראש ולא לז(בוב)נב!

שנה טובה, חג שמח ורק בשורות טובות!

מאיה 

(מרכזנית: "מאיה? איזה מאיה? מה השם שלך?!?!?" אני: "אוף, תנוחי")

***פרטים בנוגע לפגישת היעוץ לחיפוש עבודה, שדרוג קורות חיים, הכנה לראיונות, שיטות חיפוש יצירתיות ועזרה בלגדל עור של פיל: 054-7380310, maya.bouhnik@gmail.com

Google+