הרשמו לקבלת ניוזלטר שבועי כדי לא להחמיץ אף טיפ

רוצים להיות מעודכנים? לקבלה במייל של הטיפ השבועי לחיפוש עבודה:
‏הצגת רשומות עם תוויות פיטורין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פיטורין. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

פוטרתם? קיפצו ע-כ-ש-י-ו קפיצת ראש, למים העמוקים של חיפוש העבודה

כל השמועות האחרונות על גלי הפיטורים שבוצעו בשבועות האחרונים במשק החזירו אותי לטיפ אחד וחשוב שאני תמיד, אבל תמיד נותנת לכל מחפש עבודה באשר הוא (או היא). הטיפ הזה הוא הכי פשוט שקיים ולמרות זאת רבים מגלים אותו רק בדיעבד (ועל בשרם) לאחר שהוא הופך מטיפ ל...לקח.
ועל מה מדובר? 
על כך שלא משנה מהי הסיבה לאבטלה- אם אתם עזבתם מרצונכם או שמא פוטרתם- אל תידחו את תחילת חיפוש העבודה!

טוב בסדר, אם התפטרתם במטרה לצאת סוף סוף לירח דבש של חודשיים, שאתם דוחים כבר שנתיים או בכדי להגשים חלום רחוק של טיפוס על ההימאליה אז בסדר, קיבלתם פס ואני מוותרת לכם. אבל לכל השאר שעומדים שם מאחורה, שקט שם, חדל פטפטת ונא להירגע! אם אין לכם שום תירוץ טוב, אתם צריכים להתחיל לחפש עבודה החל מעכשיו. לא זה לא מדוייק... החל מאתמול.

ולמה חשוב כל כך להתחיל לחפש עבודה מבלי להתמהמה? כי היום חיפוש עבודה אורך הרבה יותר זמן מבעבר. אני זוכרת שכשעבדתי בחברת השמה לפני מספר שנים והיו שואלים אותי כמה זמן לוקח בממוצע למצוא עבודה- הייתי עונה שזה לוקח כחודש. כנראה שהכל בחיים יחסי כי היום תזמון של חודש למציאת עבודה הוא חלום רטוב של כל מועמד. 
היום אם יש לכם המון המון מזל (ולא רק טיפה) ואתם עוסקים בתחום חם ומבוקש, יש לכם סיכוי למצוא עבודה בחודש, אבל עבור כל השאר התהליך הזה עלול לקחת שלושה-ארבעה חודשים ואפילו יותר. הגדיל ועשה יועץ אמריקאי אחד שהגדיר זאת יפה: כדי לדעת כמה זמן יקח לכם למצוא עבודה, הכפילו כל 10K של המשכורת שלכם בחודש. ובמילים אחרות- כל 10000 ש"ח יתורגמו לחודש של חיפושים. אם אתם בכירים, בעלי משכורת גבוהה, אתם כבר מבינים כמה זמן זה עלול לקחת. וזה כמובן רק הממוצע... תמיד יש כאלה שלצערינו יתמודדו עם חיפוש העבודה תקופה ארוכה עוד יותר.

ולמה נזכרתי בכל זה עכשיו. כי קראתי השבוע סקר מענין שעשתה חברת Bullhorn Reach האמריקאית בקרב רכזי גיוס עובדים. הסקר בדק מהן הסיבות הרווחות ביותר לקושי למצוא עבודה.
התוצאות של הסקר לא רק שתמכו בטיפ שלי, שאין זמן להתמהמה וחייבים להתחיל לחפש עבודה כמה שיותר מוקדם, אלא שהן אפילו מאוד, מאוד מציקות. 

הנה כמה מסקנות שעלו מהסקר:
-39% מהנשאלים ענו שהבעיה העיקרית לקושי במציאת עבודה נעוצה ברזומה שמלא בקפיצות תכופות מידי בין מקומות עבודה.
- 31% ענו שהבעיה הקשה ביותר היא תקופת אבטלה ארוכה של המועמד.
- 28% ציינו את "החורים השחורים" (תקופות ביניים של חוסר עבודה בין מקומות עבודה) ברזומה כקושי העיקרי של מועמדים למצוא עבודה.
- 70% מהנשאלים ענו שמועמדים בשנות השלושים שלהם הם המועמדים שהכי קל למצוא להם עבודה חדשה.
- 44% ענו שהמועמדים שהכי קשה למצוא להם עבודה הם מועמדים שלא עובדים כבר יותר משנתיים.
- 36% מהנשאלים ענו שיש קושי למצוא עבודה למחפשי עבודה שהינם מובטלים בין חצי שנה לשנה.
- והנה הממצא המציק- 31% מהנשאלים ענו שיש קושי למצוא עבודה למועמדים בעלי תיק במשטרה (שאיננו פלילי).

ופה בדיוק הבעיה... חדי עין יבחינו שעל פי הממצאים למובטלים ארוכי טווח, כאלה שלא עובדים חצי שנה ומעלה, קשה יותר למצוא עבודה מאשר לבעלי תיקים במשטרה!
איך זה יתכן? אין לי מושג.
מה זה אומר? 
שאם פוטרתם או עזבתם מקום עבודה וחשבתם קודם להנות קצת מהזמן הפנוי, אולי לנוח קצת, לישון טוב וכן הלאה...עדיף לדחות את התוכניות האלה ולהתחיל לחפש עבודה כבר ע-כ-ש-י-ו.

ואני חייבת להוסיף- מהנסיון שלי עם אנשים שמגיעים אלי לפגישת יעוץ, זה לא כזה יוצא דופן היום לחפש עבודה יותר מחצי שנה. יש לא מעט אנשים טובים, מוכשרים, עם נסיון טוב והשכלה מצויינת שנפלטו החוצה משוק העבודה ולא מצליחים לחזור חזרה פנימה. רובם גם אינם זכאים לדמי אבטלה כי בעיני המדינה הם כנראה כבר לא מובטלים. אבל הם דווקא כן. מובטלים לגמרי ועל פי כל הגדרה מילונית אפשרית.

אז אם אתם כבר עכשיו נמצאים במצב כזה, דעו שאתם לא לבד. אל תתנו למצב לתסכל אתכם וגם בטח שלא לפגוע לכם בביטחון העצמי, חלילה.

ואם אתם לא במצב כזה, אל תחכו, לימדו לקח מנסיונם של אחרים: אתם לא עובדים כי פוטרתם או עזבתם? קיפצו ישר למים העמוקים של חיפוש העבודה. אל תתמהמהו ואל תעשו לעצמכם הנחות! 

**אני תמיד משווה חיפוש עבודה ללימודים באוניברסיטה. יש כאלה שאין להם שום בעיה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ולעשות זאת באופן עצמאי. הם יודעים להושיב את עצמם, לשים לעצמם דד-ליינים וללמוד לבד. אבל, יש אחרים שמעדיפים מסגרת צפופה יותר של לימודים ולכן יבחרו במכללה או באוניברסיטה רגילה. שם יש לו"ז קבוע, מערכת שעות קשיחה, מטלות ופרוייקטים וזה מכניס אותם היטב לשגרה.
אם אתם כאלה שמעדיפים מכללה על פני אוניברסיטה פתוחה וזקוקים לדחיפה קלה לצורך זינוק בעליה, למשהו שיכניס אתכם לתלם החיפוש ויתן לכם תוכנית חיפוש עבודה ברורה ומסודרת- צרו קשר לקביעת פגישת יעוץ לחיפוש עבודה:
054-7380310
maya.bouhnik@gmail.com

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

סוף זה לפעמים התחלה של משהו אחר...

זהו הפוסט האחרון לשנת 2011 כי את הפוסט הבא אקדיש כבר לשנה החדשה. אז בתור אקורד הסיום לשנה האזרחית הנוכחית, מה טוב יותר מאשר להסתכל אחורה, לחשוב, להסיק מסקנות וגם- ללמוד קצת מאחרים.

במרץ 2010 פרסמתי פוסט אורח של ורד שביט. הפוסט עסק בתגובה הדי "יוצאת דופן" של ורד לבשורה שהיא...מפוטרת. אני אפרט קצת יותר: ורד הגיעה באחד מימי השבת האחרונים לפני סיום עבודתה למשרדי החברה, שמה מוזיקת רקע ו"חגגה" את פיטוריה בריקוד במסדרונות המשרד. אגב, זו לא באמת היתה חגיגה של שמחה, כי הפיטורים נפלו עליה כרעם ביום בהיר והיא דווקא מאוד אהבה את אותו מקום עבודה, את התפקיד והאנשים. הריקוד היה רק הדרך שלה להתמודד. את הסרטון היא העלתה ליו-טיוב ותוכלו לצפות בו דרך הלינק למעלה לפוסט האורח.

ולמה אני נזכרת בזה פתאום?
כי השבוע, היא שלחה אלי הודעה בפייסבוק עם בשורה מדהימה שלטעמי מוכיחה שאין ספק: סוף זה לפעמים גם התחלה של משהו אחר. אולי אפילו טוב יותר...

כולם מדברים על מיתון. שמועות מכל עבר על גלי פיטורים בענף הפרסום ובחברות הסלולר. ערוץ 10 בחובות. הגוש האירופי כמעט פושט רגל ולא חסרות כתבות שמכריזות על האטה בהיקפי גיוסי עובדים חדשים ועל ירידה במספר המשרות הפתוחות. כל אלה יוצרים אי וודאות וחוסר ביטחון. זו גם הסיבה שדווקא עכשיו סיפורה של ורד רלבנטי אפילו יותר.

בעקבות הבשורה, שוחחנו קצת השבוע. אז, אם גם אתם מתחילים להרגיש שהאדמה מתחילה לרעוד תחת רגליכם וששום דבר לא בטוח- המשיכו לקרוא! תחושה טובה יותר בסיום קריאת הפוסט- מובטחת!

את עובדת בתפקיד ובחברה שאת אוהבת, פתאום נופלת עלייך בשורת הפיטורים. מה זה עושה לך?

ורד: "כעס, פחד, עלבון, תסכול, הלקאה עצמית, מרירות, השפלה! "לוזרית". זו הרגשה איומה - שאני כישלון, אפס, לא שווה. ערעור של הביטחון העצמי, של ההגדרה העצמית - כי אם אני כבר לא זה, אז מה אני כן? פחד מהעתיד - אם פוטרתי פעם אחת, מי ירצה אותי אחר כך? אובדן דרך מקצועית: במה אני אעבוד? חרדות קיומיות: מה יהיה, איך אני אסתדר כלכלית? חשש לאכזב אחרים: איך אני מספרת את זה להורים? מבוכה מהסביבה: בפעם הבאה שאני אלחץ ידיים עם מישהו וישאלו אותי "אז מה את עושה?" מה אני אגיד? כעס, גם עליהם, שפיטרו אותי, וגם עלי, שפוטרתי. תסכול: הקמתי משהו מאפס ועבדתי קשה שנה וחצי, אבל מי שהולכת ליהנות מהפירות של העבודה הקשה שלי היא מישהי אחרת - זו שתחליף אותי בתפקיד - ולא אני. השפלה: מה, אני אלך לחתום בלשכה, לראשונה בחיי?!"

אבל מה גורם לך לפצוח בריקוד במסדרונות המשרד?

ורד: "אחרי כמה ימים כאלו אמרתי לעצמי שזו לא מי שאני רוצה להיות, שאני לא רוצה להיות אישה מרירה. אז שאלתי את עצמי: מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לעצמי להרגיש יותר טוב? כדי לסיים את הפרק הזה בחיים שלי בצורה חיובית? אמנם אין לי שליטה על מה שהבוסים שלי עושים, אבל כן יש לי שליטה על מה שאני עושה. וברגע ששאלתי את עצמי את השאלה הזו, התשובה מיד עלתה בי: "לרקוד סלסה במסדרון". למה? כי אני אוהבת לרקוד, ויש משהו במסדרון הזה שתמיד עשה לי חשק לרקוד בו, ולא היה לי עם מי כי לא היו עוד רקדנים בבניין. מהרגע שהחלטתי את זה הרגשתי יותר טוב, יותר קל, כי ידעתי שאני הולכת לסיים את זה My way!

הקליפ- או "קליפיטורין" כמו שמישהו כתב באחת התגובות ביו-טיוב עשה רעש. צפו בו נכון לרגע זה יותר מ 8270 פעמים. איזה תגובות קיבלת?

ורד: "אחת התגובות המרגשות היתה בחוג סלסה ממישהי שלא הכרתי, שזיהתה אותי מהקליפ, ניגשה אלי ואמרה שנתתי לה השראה, ושאם אי פעם היא תתפטר או תפוטר, זה מה שהיא תעשה: תרקוד במסדרונות. היא אמרה שזו דרך הרבה יותר טובה לעזוב מאשר להוציא את האוויר מהגלגלים של המכונית של הבוס או לשרוט לו את האוטו עם מפתח, שאלו היו הרעיונות שהיא שמעה עליהם עד אז..."

ומאז מה? מה קרה?

ורד: "עשיתי את הקליפ בשבילי, כחלק מתהליך הריפוי שלי. לא יכולתי לדמיין איזה דברים מדהימים יקרו מאז ובזכותו: שלחתי את הקליפ עם מכתב במייל לאלכס ווילסון, היוצר של השיר. הוא התרגש ממה שכתבתי והעביר את זה לאקווילה פירון, הזמרת ששרה את השיר. גם היא התרגשה וכתבה לי. הקשר בינינו התהדק, ובקיץ 2010, כשהיו לה מספר ימי חופש, היא בחרה לבוא לבלות אותם בארץ. הפכנו לחברות! אקווילה מוציאה עכשיו דיסק סולו ראשון, ובמסגרתו היא מוציאה מחדש את השיר הזה שרקדתי לצליליו. מה שמפתיע הוא שלכבוד ההוצאה מחדש ביקשו ממני עותק של קליפ הריקוד שלי על מנת לשלב אותו בקליפ החדש והפורמלי של השיר! מיותר לציין שמאד התרגשתי מכך שהם בחרו לשלב את הקליפ שלי בקליפ הרשמי, מכך שהפכתי ממעריצה לחברה, מכך שאני מוצאת את עצמי שותפה ליצירת קליפ לשיר שאני כל כך אוהבת ושכל כך מיוחד עבורי כי הוא שליווה אותי כשניסיתי להפוך את הלימונים ללימונדה... בהמשך לקליפ הראשון יצרתי קליפ גירושין (בזמן שעשיתי את החפיפה למחליפה שלי, האיש שהייתי נשואה לו הודיע לי שהוא עוזב אותי) שעד עכשיו צפו בו כבר יותר מ 38000 צפיות..."

שמועות על קיצוצים צצות בחדשות כל יום, כך שהנושא הזה חם עכשיו במיוחד. מהי ההמלצה שלך למי שחווה או עומד לחוות את טעמם המר של הפיטורים?

ורד: "זה תהליך. תרשו לעצמכם לעבור אותו. יש לו שלבים: אכזבה, כעס, מרירות, כאב, פחד וכו', לפעמים גם אבל. תרשו לעצמכם לחוות את כולם - אל תכחישו, אל תדחיקו ואל תעמידו פנים שהכל בסדר – לא כלפי אחרים ולא ביניכם לבין עצמכם. פיטורים זה משבר. תתייחסו אליו – ואל עצמכם – בכבוד המגיע לו. אם אתם צריכים עזרה של איש מקצוע – לכו על זה: מאמנים, מטפלים, פסיכולוגים. יש המון אופציות, תמצאו מה עובד בשבילכם. אני יודעת שקשה להחליט להוציא כסף דווקא בתקופה הזו, אבל יכול להיות שזה יקצר לכם את הדרך ויעזור לכם לשמור או לחזור לשפיות...

אחרי שתרשו לעצמכם לעבור את השלבים האלו, תשאלו את עצמכם: מה אני יכול לעשות כדי להקל על עצמי? איך אני יכול לעשות שהתהליך הלא-נעים הזה יהיה לי יותר נעים ויותר קל כמה שאפשר? אל תהססו לשתף אחרים ולבקש מאנשים עזרה. תנו להם צ'אנס להיות שם בשבילכם. אם אתם מחליטים לעשות משהו, אל תעשו אותו "נגד" אף אחד: תעשו אותו "בעד" עצמכם. אני לא עשיתי את קליפ הפיטורין "נגד" הבוסים שלי או "נגד" מקום העבודה שלי – עשיתי אותו "בעד" עצמי. אני חושבת שמי שצופה בקליפ קולט את זה, וזה חלק מהסיבה שאנשים אוהבים אותו. תזכרו שזו החלטה שלכם איך אתם בוחרים לסיים את זה, ותבחרו לסיים את זה חיובי.

אחרי שתקלו על עצמכם ותהיו נחמדים לעצמכם למרות שפוטרתם – ואני יודעת שזה לא קל... תשאלו את עצמכם איזה הזדמנויות מסתתרות מאחורי הפיטורין:

-אולי זו ההזדמנות לעשות את שינוי הקריירה שתמיד חלמתם בסתר לעשות?

-אולי זו ההזדמנות להזמין סוף סוף קולגה לדייט מה שעד כה לא יכולתם לעשות, כי זה היה מסבך את יחסי העבודה ביניכם?

-אולי זו ההזדמנות לעשות את הדברים שרציתם לעשות בשבילכם ולא יכולתם כשהייתם בשגרה של העבודה: לעצב מחדש את הדירה? לסדר את הארונות? לסדר את התמונות בתיקיות במחשב? לתייק את הניירות שהצטברו? לצבוע מחדש את הקירות? לנסוע לבקר את המשפחה? לנסוע לטיול? ואולי אפילו לקבל החלטות לגבי החיים שלכם אחרי שלקחתם זמן להתבוננות פנימה?

זו ממש רעידת אדמה, פיטורין. אבל לפעמים נדרש משהו בעוצמה של רעידת אדמה כדי להזיז אותנו מדברים/ אנשים/ מקומות... שאנחנו רגילים אליהם ובעצם כבר לא מתאימים לנו יותר. אני הבנתי את זה רק השבוע...זה לוקח זמן, תנו לעצמכם את הזמן כדי לעכל – והיו פתוחים לאפשרויות שהמצב החדש מביא איתו.

ו..כן, אני יודעת שזה מפחיד. וכן, אני יודעת שזה ישר שם אותנו במצב הישרדותי (מאיפה יהיה לי כסף לאוכל?) ואני לא אומרת שזה קל או פשוט או נעים – אבל אני כן אומרת שזו יכולה להיות גם אפשרות לצמיחה חיובית.

אז, אל תחשבו רק על מה שלא, על מה שאין לכם – תחשבו גם על מה שכן, על מה שיש לכם. יכול להיות שמה שתגלו יפתיע אתכם לטובה: משפחה שנרתמת, חברים שמתגייסים ועוד... ואולי תמצאו בתוככם אומץ לעשות צעדים שאחרת לא הייתם עושים כי היה לכם נוח כשעבדתם... דווקא חוסר הנוחיות עשוי לדחוף אתכם לכיוונים חדשים...."

לסיום, הנה הקליפ המקורי המחודש שיוצא עכשיו עם ריקוד המסדרון ברקע... :) שיהיה חג חנוכה שמח ולחיי סופים טובים והתחלות חדשות!

נ.ב.

לפעמים כדי להתחיל מחדש זקוקים לדחיפה... מרגישים קצת אבודים? רוצים להתחיל לחפש עבודה כמה שיותר נכון מההתחלה? צרו קשר לקבלת פרטים ותאום פגישת יעוץ לבניית תשתית נכונה של תהליך חיפוש העבודה:

054-7380310


יום ראשון, 1 במאי 2011

טיפ רטרו לחיפוש עבודה: ממליצים לימים קשים


בכל הנוגע לממליצים אני הראשונה שאצהיר (וגם כתבתי על זה כאן בעבר) שכיום מעסיקים מבקשים טלפונים וכבר לא מספיקים מכתבי המלצה כמו שהיה נהוג פעם.

אבל, לאחרונה יצא לי לפגוש לא מעט מחפשי עבודה שבגלל נסיבות שונות נשארו קרחים מכל הכיוונים בכל מה שקשור לממליצים. זה קורה כמובן באופן לא מתוכנן, וכשעוזבים עבודה, אני מניחה שלא נוטים לחשוב רק על זה, אבל לעיתים נוצרים מצבים שבהם למועמד/ת אין בכלל ממליצים.

למה זה קורה?
מכל מיני סיבות.
לפעמים זה קורה כי אתם פשוט עובדים תקופה ארוכה באותו מקום עבודה ומשם אי אפשר לתת ממליצים, כי אז ידעו שאתם מחפשים עבודה. לעיתים זה קורה בגלל שמקומות עבודה קודמים שלכם נסגרו ואין עם מי לדבר. לעיתים קשרים מתנתקים ואי אפשר לאתר את האדם המבוקש (גם לא ברשתות חברתיות). ולפעמים, יש להודות במציאות... אין מי שימליץ, פשוט בגלל שאתם בטוחים שלא היו מרוצים מכם, בגלל שפוטרתם, בגלל שדברים הסתיימו לא יפה וכו' וכו'...

עכשיו, אני ואתם מבינים את המצב, אבל המעסיק הפוטנציאלי החדש- לא בהכרח! בינינו, כל הפיסקה הקודמת יכולה להיתפס בעיניו כערימה של תירוצים שמסתירים מאחוריהם אמת אחת פשוטה- אין לכם ממליצים... וזו כמובן בעיה.

אז, מצבים כאלה הביאו אותי לאחרונה לחשיבה מחודשת במטרה למצוא להם פתרון. אני מודה שהפתרון שמצאתי הוא לא מושלם, אבל, כמו מקלחת צרפתית ;) הוא לפחות יכול לשפר קצת את המצב.
בקיצור, הפתרון שלי הוא פתרון רטרו שלוקח אותנו אחורה בזמן ומחזיר אותנו לימי מכתבי ההמלצה.

העצה שלי פשוטה: מכיוון שאף אחד לא יודע מה ילד יום. אף אחד לא יודע מה יקרה איתו בעתיד, האם תהיה לו גישה לממליצים לכשיצטרך בעוד כמה שנים, האם יהיו לו ממליצים חדשים ממקומות עבודה חדשים או שלא וכו' וכו'. אם כך, מה שכדאי לעשות זה פשוט לבנות לעצמכם תוכנית גיבוי ולבקש בכל סיום עבודה מכתב (או מכתבי) המלצה מהאנשים הרלבנטיים.

למה?

א. כי גם אם זה לא יועיל, זה בטוח לא יזיק. אז נו, בחייכם, אל תהיו כאלה! מה אכפת לכם לנסות???...

ב. בגלל שאם לא תוכלו לאתר בעתיד הרחוק את הממליצ/ים, לפחות יהיה לכם ביד מכתב ההמלצה שלהם וזה בטח יותר טוב מכלום!

ג. כי במכתב המלצה כותבים רק דברים טובים.... וזוהי סיבה משמעותית וחשובה ביותר. האם נתקלתם במכתב המלצה שלא ממליץ? אולי...אבל, אני בטוחה שהסיכויים לכך קלושים מאוד.
בד"כ במקרה הגרוע ביותר ההמלצה הכתובה תהיה פרווה... אבל גם זה יותר טוב מכלום.
מעבר לכך, בקשת מכתב המלצה מאחד מהמנהלים טובה במיוחד למצבים בהם ברור לכם שהמנהל הישיר שלכם לא כך כך ימליץ עליכם לכשיתבקש... אם אתם מצליחים לקבל מכתב כזה בעת סיום עבודה בחברה שלא ממש "כיכבתם" בה, מה שאתם בעצם עושים זה לאזן קצת את ההמלצות הלא כל כך ממליצות שמעסיקים פוטנציאלים עלולים לקבל עליכם משם בעתיד.
מה שבטוח הוא שבמכתב ההמלצה יהיו כתובים לפחות 2-3 כישורים חיוביים שלכם (פשוט מכיוון שחייבים לכתוב שם משהו חיובי...) ואלה עשויים לאזן את ההמלצות הלא מדהימות שינתנו בעל פה.
בקיצור, גם אם לא חושבים בחברה הזו שאתם "כוכב נולד", לפחות גם לא תצטיירו באופן חד מיימדי כאיזה גרגמל-ג'יי.אר-עוגיפלצת (טוב, הייתי חייבת...הרטרו משפיע גם עלי...).

מה דעתכם על הרעיון?
יש לכם עוד רעיונות יצירתיים למצב ביש מזל שכזה??
מוזמנים לשתף כאן למטה בתגובות!


יום ראשון, 1 באוגוסט 2010

טיפ השבוע לחיפוש עבודה: איך להתמודד עם המלצה גרועה?


לא משנה מה בדיוק קרה שם: עבדתם בחברה ועזבתם מרצונכם, פוטרתם או קוצצתם בגל קיצוצים עקב משבר כלכלי או רה-ארגון...מה שלצערכם ודאי הוא, שהדברים לא הסתיימו הכי טוב שבעולם ושלא תקבלו המלצה טובה מאחד ממקומות העבודה שלכם.

מה עושים?

הרי ברור שכמעט כל מעסיק שתתראיינו אצלו יבקש ממליצים...

תגידו- "או.קיי, אז לא ניתן ממליצים מאותו מקום העבודה". תשכחו מזה... אם לא תתנו - עדיין יבקשו. במיוחד אם מדובר באחד ממקומות העבודה האחרונים בהם עבדתם. ואגב, גם אם למרות זאת לא תתנו (מה שכבר בעייתי בפני עצמו)- ירחרחו מאחורי הגב שלכם ואז תהיה לכם עוד הרבה פחות שליטה על השתלשלות העניינים.

אני מודה- מצב כזה הוא בעיה רצינית. כל יועץ בתחום ימליץ לכם תמיד לסיים דברים יפה ולא לשרוף גשרים. אבל, עצות לחוד ומציאות לחוד, יש מקרים שבהם זה המצב ואין כבר מה לעשות נגד זה.

אז, איך מתמודדים עם המלצה גרועה? מה לעשות כשאתם בטוחים שהממליץ לא ימליץ?

הפתרון, לצערי, לא מושלם. הסיטואציה הזו בעייתית בכל צורה שנסתכל עליה ועל כן, אי אפשר לבטל את הנזק לגמרי, אבל אפשר לנסות למזער נזקים.

העצה שלי היא כזו: אתרו את הממליץ שכנראה לא ימליץ והתקשרו אליו. כן, קראתם טוב.

נכון, זה לא יהיה הדבר הכי נעים שעשיתם בימי חייכם, אבל היי, גם ללכת לרופא שיניים זה לא נעים ולמרות זאת כולם הולכים.

בשלב השני עדכנו אותו שאתם מחפשים עבודה ושאתם עומדים לתת את פרטיו. לאט, לאט ובעדינות התקדמו לעבר המטרה. הוסיפו שאתם יודעים שכשעבדתם יחד לא תמיד הסתדרתם ועל כן הייתם רוצים להבין ממנו ומנסיונו מה לדעתו עליכם לשפר להבא (תנסו להתאפק לרגע והמשיכו לקרוא עד הסוף, אני יודעת שזה לא קל, אבל, אתם בסיטואציה שאין בה הרבה ברירות חוץ מלבחור בין הפח לבין הפחת, אז שימו את האגו בצד!).

הקשיבו היטב לדברים שיעלו, זה יתן לכם אינפורמציה חשובה מכיוון שחלק מבדיוק אותם הדברים הממליץ יגיד גם למעסיק הפוטנציאלי החדש שלכם וידע זה הרי תמיד... כוח.

עד כמה שזה יהיה קשה, נסו לשמור בשיחה כל הזמן על הקו הדק שבין טון מכבד לבין לא מתרפס. היו נחמדים, אמיתיים וכנים והכי חשוב זיכרו- אתם כרגע צריכים אותו ולא להיפך.

בשלב השלישי נסו לברר האם לטעמו יש לכם איזשהם כישורים או חוזקות שהוא כן התחבר אליהם ומצאו חן בעיניו.

לבסוף, בקשו ממנו רק בקשה אחת קטנה- לא לשכוח את אותם הכישורים הטובים בזמן שיחת ההמלצה.

שימו לב, אינכם מבקשים, חלילה, שישנה את דעתו או את ההמלצה שלו, אינכם מבקשים שישקר, אתם בוודאי לא מבקשים ממנו לא להביע את דעתו. כל שאתם מבקשים הוא שאם יש תכונה כלשהי שמצאה חן בעיניו, שיציין גם אותה.

כך תוכלו להפוך המלצה שלילית למאוזנת קצת יותר. זה המקסימום שתוכלו לעשות במסגרת הנסיבות.

במקביל, נסו להיות כמה שיותר כנים ולהכין את הקרקע מול המעסיק החדש. הסבירו כבר במעמד הראיון כי לצערכם יש לכם תחושה שמאחד ממקומות העבודה האחרונים שלכם לא תקבלו המלצה כל כך טובה. נסו לצמצם במידת האפשר את מימד ההפתעה והסבירו את הצד שלכם של המטבע.

גם אם כל זה לא יועיל, זה לבטח לא יזיק. לפחות ניסיתם לצמצם את מידת הנזק....

יום ראשון, 23 במאי 2010

טיפ השבוע לחיפוש עבודה: אין חכם כבעל נסיון...

אני חוזרת בדיוק עכשיו מהופעת סטנד אפ. ובהשראת המופע אפתח בשאלה:

מכירים את זה שאתם מחפשים עבודה ובהתחלה מרגישים דווקא ממש לא לחוצים? מכירים את זה שלפעמים דווקא הפיטורים הלא צפויים האלה באים ממש בזמן הנכון? בדיוק בזמן בו הגעתם למסקנה שאתם עובדים כבר שנים מבלי לקחת חופשה נורמלית? מכירים את זה שאתם מחליטים לנצל את הפיטורים האלה ולנוח מספר חודשים ואז להתחיל לחפש עבודה...

אז זהו שגם אם אתם מזדהים עם הכתוב בפסקה הקודמת, לא מומלץ לקחת פסק זמן שכזה למספר חודשים מכיוון שעלולות להיות לכך השלכות!

טיפ השבוע לחיפוש עבודה מבוסס על נושא שכיח שעולה לאחרונה בפגישות שלי עם מחפשי עבודה:

רוב מחפשי העבודה שמחפשים עבודה עקב פיטורים (ולא מיוזמתם) מספרים שבתחילת החיפוש הם באמת לא היו כל כך לחוצים מהמצב, ועקב כך חיפוש העבודה לא התחיל מיד עם תחילת האבטלה, אלא רק מספר שבועות אחרי כן (לעיתים חודשיים, לעיתים 4-6 חודשים, תלוי במי מדובר).

חלקם אף מספרים שדווקא בהתחלה הם זומנו למספר ראיונות, אך החליטו שלא ללכת כי "זה לא היה בדיוק זה...", אחדים מהם גם קיבלו הצעות עבודה, אך החליטו לדחות אותן משום שהן לא היו מאתגרות/השכר לא הלם את הציפיות/המיקום לא היה מספיק נוח וכו'...

הענין הוא שלאחר שמספר חודשים חלפו להם ביעף, וכשהחופש החל למצות את עצמו, בדיוק אז, פתאום השתנתה לה ההרגשה ותחושת הלחץ החלה לתת אותותיה.

אתם כבר יכולים לנחש מה קרה במקביל... כלום...! וזו הבעיה... פתאום שולחים קורות חיים וכלום לא קורה, פתאום אין מספיק משרות מתאימות ומתחילים לשלוח גם לכאלה שהן לא ממש מתאימות, פתאום עושים חשבון ומגלים שחלפה לה כבר חצי שנה מחוץ למעגל העבודה וכל זה מבעבע יחד לכדי תחושת לחץ שמתפתחת לתסכול ומשם הדרך ליאוש כבר ממש לא ארוכה.

ומה שהכי אירוני בכל המצב הזה הוא שמתחילים להתחרט על הרבה מאוד דברים: למה לא חיפשנו עבודה ברצינות כבר מההתחלה? למה דחינו ראיונות לתפקידים שאולי דווקא יכלו להתאים? ולמה, למען השם, דחינו שתי הצעות עבודה?

בדיעבד כל אלה נראים לנו כטעות אחת גדולה.
אז מהו טיפ השבוע? ללמוד לקח מנסיונם של אחרים...:

התחילו לחפש עבודה ברצינות כמה שיותר מוקדם, תעדו את החיפוש כבר מהרגע הראשון, אל תשללו משרות עוד לפני שהלכתם לראיון, חישבו היטב לפני שאתם דוחים הצעת עבודה.

יום ראשון, 14 במרץ 2010

פוסט אורח: המתנה שנתתי לעצמי לרגל הפיטורין

השבוע אני רוצה לפרסם כאן מכתב שקיבלתי. את המכתב שלחה אלי ורד שביט, שחוותה לאחרונה בפעם הראשונה ועל בשרה את "חוויית" הפיטורין.
כל אחד חווה את המצב הזה באופן אחר, ורד הפתיעה אותי באופן בו היא הגיבה ולכן אני רוצה לשתף בכך גם אתכם.
ורד, לך אני רוצה להגיד, כל הכבוד! כל הכבוד על מציאת הדרך שעזרה לך להתמודד ועשתה לך טוב. כל הכבוד על הגישה ה"הומוריסטית" בה קיבלת את רוע הגזרה. אני מאחלת לך המון בהצלחה בחיפוש העבודה ועוד יותר בהצלחה בתפקיד הבא שלך!

שלום מאיה,

עבדתי שנה וחצי בתפקיד שאהבתי, במקום שאהבתי, עם אנשים שאהבתי והערכתי.

בדצמבר פוטרתי ובפברואר סיימתי את החפיפה למחליפה.

בינואר נתתי לעצמי מתנה לרגל הפיטורין והתוצאה כאן למטה בהמשך...


זה היה חלק מתהליך ריפוי עצמי שעשיתי ביני לביני בעקבות הזעזוע העמוק שחשתי עקב הפיטורין (זו היתה הפעם הראשונה בה פוטרתי) וחלק מהדרך שלי להתמודד עם מה שהרגשתי אז, במיוחד בימים הראשונים - כעס, עלבון, פגיעה, צער, עצב, מרירות וכו'.

החלטתי שזה שהם פיטרו אותי עוד לא אומר שאני לא יכולה לסיים את זה my way: באופן קליל, מחויך, מכבד, הרמוני, אוהב וחיובי.

המתנה הזו מייצגת עבורי גם את הפרידה שלי מהתפקיד, מהמשרד ומהבניין וגם את היציאה שלי לדרך חדשה.

בחרתי איך אני רוצה לסיים את זה, התכוונתי לסיים את זה באופן חיובי ואכן כל מי ששלחתי לו את הלינק כחלק ממייל הפרידה, כולל הבוס שלי לשעבר, קיבל אותו בברכה ובחיוך, ומצאתי את הדרך שלי, כמו שאומרים, לעשות מהלימונים לימונדה.

ורד שביט




ShareThis

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...