אם אתם חושבים שנהיה יותר ויותר קשה למצוא עבודה, אתם בהחלט לא טועים. לא די בכך שבשנים האחרונות הרבה יותר קל וקצר לשלוח קורות חיים (פשוט לוחצים על כפתור ה SEND וסיימנו), ושמחלקות הגיוס מתמודדות עם יותר ויותר פניות לכל משרה, אלא שמסתבר שבשוק העבודה, בנוסף לכל הצרות, יש באמת פחות משרות פתוחות.
קראתי השבוע בכלכליסט על מחקר חדש ודי מדהים שערך פרופסור ניר חיימוביץ' מאוניברסיטת דיוק. השורה התחתונה שלו, בכדי לא להלאות אתכם יותר מידי היא כזו: לאחר כל משבר כלכלי וגם אחרי התאוששות ממשבר, כמות המשרות בשוק העבודה אף פעם איננה חוזרת למה שהיתה לפני המשבר. משמע, יש אחוז מסויים של משרות שפשוט מתבטלות לבלי שוב.
איזה משרות נעלמות? זהו שאלה בדיוק המשרות שרובינו מחפשים, הקשורות לתפקידים שבאמצע הסקאלה, זאת אומרת- משרות הביניים. הכוונה במשרות ביניים למשרות שאינן קשורות לעבודות כפיים כמו ניקיון, למשל, ומצד שני אינן בכירות מאוד ברמת ניהול, חשיבה וקבלת החלטות. מדובר בתפקידים שהביצוע שלהם כולל פעולות קבועות שחוזרות על עצמן, שדורשים השכלה ממוצעת ושמשלמים עבורם שכר סביר. דוגמאות? בבקשה: טלרים העובדים בבנקים למשל, או מזכירות אישיות, עורכי דין זוטרים, מנהלי חשבונות וכן הלאה.
והנה כמה מספרים שיסברו את האוזן: בשנות ה-80 משרות ביניים היו 58% משוק העבודה. היום, לאחר 3 משברים (תחילת שנות ה-90, 2001, 2008) אחוז המשרות הללו ירד ל- 44 בלבד. ירידה של 14% תוך שלושה עשורים.
מה גרם להצטמקות הזו ולביטולן של 14% מהמשרות?
הסיבה הראשונה לכך היא ההתפתחות הטכנולוגית שבזכותה (או בגללה) ניתן לבצע הרבה פעולות בעלות נמוכה יותר. בעוד שכוח אדם הוא יקר,עם השנים יש יותר ויותר פתרונות טכנולוגים זולים יותר שעושים את אותה העבודה.
הסיבה הזו ברורה, אבל היא איננה היחידה.
הסיבה השניה היא OUTSOURCING. כן, זו הנטיה ההולכת וגוברת בשנים האחרונות להוציא משרות מסויימות מחוץ לחברה. יותר מזה, המשרות הללו מוצאות גם מחוץ למדינה ובמקום עובדים מקומיים מבצעים את אותה העבודה עובדים זולים מאסיה, למשל, במחיר הרבה, הרבה יותר נמוך.
וכמו בכל תהליך התפתחותי אנחנו עדים ממש בימים אלה לשלב חדש. על השלב הזה, אמנם לא דובר במחקר, אבל אני מוסיפה אותו כאן כי זה פשוט מתבקש. לתופעה קוראים בשם UNSOURCING (ה speller כאן מסמן לי עכשיו את המילה הזו ככתובה באופן שגוי. טוב, זה ברור...המילה הזו עדיין לא מוכרת). אז למה הכוונה? הכוונה לשלב מתקדם הרבה יותר שבו פשוט לא משלמים על עבודה כי היא מתבצעת בחינם. איפה ואיך? דרך הרשתות החברתיות... ברשתות החברתיות יש קשר ישיר בין הלקוחות של החברה, חלק מעלים שאלות, אחרים עונים מנסיונם האישי ונותנים תמיכה ועצות וכל זה כמובן בחינם. ובמילים אחרות- עצם קיום הקהילה, חוסך לחברה עלויות. מכון גרטנר מצא שטיפוח קהילות כאלה יכול לחסוך עד 50% מעלויות התמיכה של החברה. כמובן שצריך למצוא שיטות בכדי לרתום את חברי הקהילה להשתתף בה, אבל חלוקת פרסים למשתתפים והגרלות למיניהם הם עדיין זולים יותר מהעסקת כוח אדם קבוע.
אז מה כל זה אומר? הנה כמה מסקנות חשובות עבורכם:
1. זו לא רק תחושה... באמת קשה יותר למצוא עבודה ובאמת יש באופן כללי פחות משרות פתוחות.
2. קיימת מגמה ברורה וקבועה בנסיון להוזיל עלויות של העסקת עובדים על ידי מגוון שיטות- אאוטסורסינג, טכנולוגיה, או רשתות חברתיות.
3. אחרי כל משבר וגם כשלכאורה השוק מתאושש תמיד ישאר מחוץ לשוק אחוז מסויים של עובדים שנפלטו החוצה ולא יצליחו לחזור חזרה.
4. והשורה התחתונה: תכנון קריירה כשמו כן הוא- תכנון ולא סתם "זרימה". כעובדים אנחנו חייבים להיות כל הזמן עם היד על הדופק. לגשש, לבדוק, לזהות מגמות, להבין איך השוק נראה, לדעת איזה תפקידים נדרשים כרגע ואיזה הולכים ונעלמים עם הזמן, לא להסכים לשינויי תפקיד בארגון מבלי לוודא קודם שהשינוי הוא לכיוון הנכון, לחפש עבודה חדשה בחוכמה, לבחור בתפקידים שהם לא רק "נוחים" אלא גם נכונים לקריירה ולבנות אסטרטגיות שיובילו אתכם למקום הנכון. במילים אחרות: גם כשעובדים אסור להיות שאננים. בדיוק כמו כלב שישן עם עין אחת פקוחה, כך צריך להיות עירניים למגמות ולזהות אותן כדי לא למצוא את עצמינו בהפתעה מחוץ ללופ....
עוד על תכנון קריירה:
יש לכם עוד שאלות על תכנון קריירה? maya.bouhnik@gmail.com
054-7380310
