תום עידן קורות החיים? לא בטוח...

השבוע לינקדאין הכריזה על PLUG-IN חדש שאמור לשנות את כללי המשחק בחיפוש עבודה והגשת מועמדות למשרה.

מדובר על כפתור שחברות אמורות להוסיף לצד המשרות המתפרסמות באתר שלהן. לחיצה על הכפתור תאפשר למועמדים להגיש מועמדות למשרה בלחיצה אחת שתשלח לחברה המגייסת פניה באמצעות פרופיל הלינקדאין שלהם.

חשבתי הרבה על החידוש המרענן הזה ותהיתי אם זה מה שיביא לתום עידן קורות החיים הקונבנציונליים.

אז כן, כמו שאתם יכולים לראות בסרטון, יש לחידוש הזה לא מעט יתרונות:

- חסכון בזמן. לא עוד פתיחת תיבת המייל, חיפוש קובץ רלבנטי ושליחה... מספיקה לחיצת כפתור אחת לאחר איתור המשרה בשביל להגיש מועמדות.

- תיעוד. לינקדאין מאפשרים לכם לשמור את רשימת כל המשרות שפניתם אליהן. וכולנו כבר יודעים, כמה חשוב לתעד את החיפוש, לא?

- שילוב אמצעים. חלקנו הגדול גם ככה משתמשים בלינקדאין לחיפוש עבודה- אז למה שלא לרכז הכל במקום אחד?

אז זהו, שלא הכל מושלם...

שימוש ב PLUG-IN הזה נחמד וחוסך זמן, אבל לא מתאים לכולם. הוא יכול להתאים מאוד לעובדים ש"מגששים" ומחפשים עבודה באופן פאסיבי. אם יש לעובדים כאלה כבר פרופיל יפה ומושקע בלינקדאין, כפתור כזה באמת יכול לחסוך זמן.

אבל, אם אתם מחפשי עבודה אקטיביים, ברור שתצטרכו גם פרופיל מושקע בלינקדאין וגם קורות חיים מרשימים (בשביל לפנות למשרות דרך אמצעים אחרים) אז חסכון בזמן או ריכוז כל החיפוש במקום אחד- בטוח שעדיין לא תמצאו כאן.

מעבר לזה, אי אפשר יהיה להתאים את קורות החיים למשרה. אחת מהחולשות הבסיסיות של קורות חיים דיגיטאליים היא שיש לכם רק גרסא אחת שאמורה להתאים לכל סוגי המשרות שתפנו אליהן. בשליחת אותו הפרופיל בדיוק לסוגים שונים של משרות, התאמה של קורות החיים למשרה ספציפית היא פשוט בלתי אפשרית. זה בדיוק עקב האכילס של הכלי החדש הזה... וזה לדעתי TURN OFF רציני מאוד שללינקדאין עדיין אין פתרון עבורו.

ולסיום, אם כבר היום מעסיקים מתלוננים על כך שמועמדים לא מתאימים שולחים קורות חיים למשרות וזה מעמיס על מחלקות הגיוס ומקשה על סינון התבן מהמוץ, הרי שעכשיו הקלות הבלתי נסבלת של הגשת מועמדות לעבודה בלחיצת כפתור, רק תחזק את הבעיה הזו.

מה אתם חושבים על זה?

אשמח לשמוע את דעתכם...

טיפ השבוע לחיפוש עבודה: יש דברים שהשתיקה יפה להם...

לא חושבת שיש צורך לחזור שוב על החשיבות של איך אנחנו נראים במדיה החברתית ומה כותבים שם. אני בטוחה שאין אדם אחד שלא מודע לזה כבר מזמן.

אבל, למרות שהנושא הזה כבר נטחן לגמרי מכל הכיוונים עד לרמת סלט קצוץ דק-דק, עדיין אפשר להיתקל ברשת חברתית מקצועית כמו ה LINKEDIN במצבים שאין דרך אחרת לתאר אותם פרט ל"לא יאמן!".

כהרגלי, יצא לי לאחרונה לשתף בלינקדאין פוסטים הקשורים לחיפוש עבודה. אני מודה שכל הנושא הזה: "חיפוש עבודה" הוא נושא שעלול להיות רגיש במיוחד לאנשים מסויימים. ובאמת, הפוסטים שלי עוסקים לא פעם בנושאים שהם קצת רגישים, נושאים שאולי מציבים מראות שהההשתקפות מהן לא תמיד כזו נעימה. לעיתים אני כותבת על בעיות וטעויות שקשה להודות בהן ואני מודעת לכך.

כיוון שכך, יש מקרים בהם הפוסטים שלי זוכים לכל מיני תגובות בלינקדאין. אז למרות שאני הראשונה שתדחוף ותתמוך בהשתתפות פעילה ברשת חשוב לזכור: התגובות בלינקדאין אינן טוקבקים! הן מתפרסמות תחת השם האמיתי שלכם ומי שעלול לראות אותן הם בדיוק אלה שלא כדאי שיראו...

ואני אסביר את כוונתי: גם אם נתקלתם בדעה הפוכה לגמרי מהדעה שלכם, גם אם אתם לא מסכימים עם הנאמר, גם אם אתם כועסים או מאוכזבים מאוד ממשהו או מהתנהלות מסויימת של מישהו- אתם חייבים להפעיל צנזורה על התגובות שלכם.

נכון, לעיתים בכל הקשור לחיפוש עבודה נתקלים בקשיים ובבעיות וזה יוצר תסכולים וכעסים. נכון שלא הכל מושלם. נכון שיכול היה להיות הרבה יותר פשוט אם המעסיקים היו מושלמים ותהליכי הגיוס יעילים וכל ממייני קורות החיים מנוסים ומקצועיים. נכון שהיה אידאלי אם כל חברות ההשמה יכלו להעניק טיפול VIP לכל מועמד שפונה אליהם ונכון שלגיטימי לצפות מהמגייסים שישקיעו יותר מ 2-3 דקות לעיון בקורות החיים שלכם. כל זה והרבה יותר מזה נכון בהחלט. אבל, אנחנו לא חיים בעולם מושלם...

לכן, הטיפ שלי להיום הוא כזה: גם אם אתם מחפשים עבודה וגם אם לא, זה לא משנה- לפני שאתם מעלים תגובה בלינקדאין בידקו טוב טוב למי אתם מגיבים. קיראו את הפרופיל שלו והבינו במה הוא עוסק וגם חישבו קצת על מה עלולים לחשוב עליכם אחרי שתתבטאו בצורה מסויימת.

אני עצמאית עכשיו ועוסקת במתן יעוץ למחפשי עבודה והנה רק לפני מספר ימים קיבלתי תגובה לאחד מהדיונים שלי שכללה כל כך הרבה טעויות בסיסיות והיתה קשורה לחברת ההשמה שלי ולפקידות הקבלה שלי, שכנראה אינן יודעות אנגלית בעוד שמיותר לציין- אין לי משרד, לא פקידות קבלה ונוסף על כך אינני עוסקת בהשמה... אני מניחה שנושא הדיון שהעליתי גרם לתחושת תסכול כלשהי והתגובה שנכתבה שם הושפעה מההקשר הזה, אבל תסכול וסערת רגשות הן לא תירוץ מספיק טוב להעלאת תגובה שאחרים עלולים לחשוב שהיא קיצונית מידי, מבוססת על הנחות שגויות וחוסר תשומת לב או סתם לא לענין.

אנחנו חיים בדמוקרטיה ואין כמו חופש הדיבור, על אחת כמה וכמה ברשת חברתית ולמרות זאת.... העלאת תגובות שעלולות ליצור אנטגוניזם, תגובות שיש בהן טעויות, תגובות אגרסיביות מידי, תגובות שעלולות להעיד על חוסר הבנת הנקרא, או חוסר שימת לב לפרטים, או כל תכונה אחרת שניתן להסיק מהן- הן תגובות שלטעמי ברשת מקצועית- השתיקה יפה להן.

תגובות שכתיבתן עלולה להציג אתכם בצורה שהיא קצת פחות מהכי טוב שאפשר- עדיף לא להעלות בכלל. ובמילים אחרות- מה שעלול להזיק, לא כדאי לכתוב ואם ממש חייבים- חשוב לשמור על רמת התדיינות בסיסית נאותה. אתם לא יודעים איזה רושם זה עלול ליצור, מי עלול לקרוא ו...כמה גבות עלולות להתרומם בתגובה....

התעלומה המסתורית של קורות החיים באנגלית

בכל שבוע מתייעצים איתי מחפשי עבודה, אבל, את התופעה שאני עומדת לתאר בהמשך, אני מוצאת בעיקר בקרב אנשי ההיי-טק, דווקא, מכיוון שבינהם יש יותר מועמדים אשר בוחרים לכתוב את קורות החיים באנגלית.

ההחלטה לכתוב קורות חיים באנגלית מובנת לי. בחלק גדול מהחברות בתחום ההיי-טק ההתנהלות היומיומית הינה באנגלית, גם מול הלקוחות וגם במיילים פנימיים בחברה. ברור אם כך, שההחלטה לכתוב גם את קורות החיים באנגלית היא סה"כ תולדה די טבעית.

אגב, אם בא לכם לקרוא פוסט קודם שלי בנושא למה כדאי לשקול לא לכתוב קורות חיים באנגלית, ליחצו כאן .

אבל, הענין שלשמו התכנסנו כאן היום הוא כזה- משהו מסתורי קורה לרבים ממי שבוחרים לכתוב קורות חיים באנגלית. תעלומה ששרלוק הולמס בטוח היה רוצה לנסות לפתור.

אני מתכוונת לכך שמשהו בנסיון להעביר מסרים באנגלית, הופך את מחפש העבודה מאיש היי-טק לכותב פרוזה. קחו ערימת קורות חיים באנגלית וביחרו אחד מהם באופן אקראי. אני בטוחה שהסיכוי שתיתקלו בתופעת הפרוזה הוא לפחות 1:2.

ואני אסביר: חלק גדול מקורות החיים באנגלית שאני נתקלת בהם הם מסמכים ארוכים יותר, צפופים ועמוסים יותר מאשר קורות החיים בעברית של אותם המועמדים. משהו בנסיון ל"אנגלת" אותם גורם למועמדים להשתמש ביותר סופרלטיבים, ובהרבה יותר בלה-בלה-בלה. יותר מזה, משהו גם גורם למשפטים להתארך לשרשרת מילים אינסופית שמתחילה עכשיו ונגמרת רק בעוד שלוש שורות. נסו לקרוא משפט כזה בנשימה אחת ואני בטוחה שלא תצליחו להגיע עד סופו.

המשפטים המורכבים האלה, מלאי המילים ה"מפוצצות" לא עושים טוב לקורות החיים. בעצם, זה בדיוק מה שעושה להם שירות דוב.

רוצים עוד? בקורות חיים כאלה הסבירות למצוא נתונים שהם בגדר קלישאות- גם היא גבוהה יותר.

זהו. זוהי התעלומה הגדולה של קורות החיים באנגלית. הסימפטומים מוכרים, אני בטוחה, לכל מי שקורא הרבה מהם. אבל, אנחנו כאן לא רק בכדי להצביע על סימפטומים, אלא בעיקר בכדי לפתור את הבעיה.

ממליצה מאוד לכל מי שקורות החיים שלו כתובים באנגלית:

- שימרו על נוסח קליל

- השתמשו במילים שכל קורא "הדיוט" יבין גם מבלי לפתוח מילון או וויקיפדיה

- העדיפו להעביר את המסר במשפטים קצרים וברורים על פני משפטים מורכבים ולא מובנים

- הימנעו מסופרלטיבים מוגזמים

- המנעו מקלישאות

- ובקיצור, את הפרוזה והתיאורים הארוכים השאירו לצ'רלס דיקנס. כשהוא עושה את זה- זה מצויין...

**רוצים לוודא שקורות החיים שלכם כתובים נכון? רוצים לשדרג אותם למסמך שיווקי שימכור אתכם הכי טוב שאפשר? צרו איתי קשר לקבלת פרטים על פגישת יעוץ לבדיקה ושכתוב של קורות חיים:

maya.bouhnik@gmail.com

זה לא את/ה זה אני...

קבלו ויז'ן:

השנה: 1999, המקום: חברת סטארט אפ מצליחה (כן, אחת מאלה שבגללן הכל התפוצץ בערך שנה אחרי זה...), על הבמה: אני (כשנשאתי בטייטל מנהלת תחום תוכנה ומערכות מידע בחברת השמה), קולגה וסמנכ"ל הפיתוח של חברת הסטארט אפ.

הסצינה: פגישה למטרת היכרות וקבלת פרטים נוספים על אופי החברה והמוצר שלה, בכדי שכחברת השמה נוכל לשלוח לחברת הסטארט אפ את המועמדים המתאימים לה ביותר וכמובן גם נדע לספר למועמדים מה החברה עושה ומהו המוצר.

באותם הימים העליזים של שנות ה"בועה" פגישות כאלה לא היו יוצאות דופן. אחת לשבוע לפחות יצאנו לביקורים אצל הלקוחות שלנו בכדי להצליח להבין "מי עושה מה" מתוך שלל החברות שנפתחו באותה התקופה.

ולמה אני מספרת לכם את זה? בגלל שהשבוע תוך כדי פגישת יעוץ עם מחפשת עבודה, נזכרתי בביקור הזה. מתוך כל הביקורים באותה השנה לא הצלחתי עד היום לשכוח את אותו סמנכ"ל פיתוח שפגשנו בפגישה הזו... ולא... תשכחו מזה- זה לא בגלל שפגשתי שם את אחיו התאום של בראד פיט וזה לא בגלל שהוא כל כך הרשים אותי. זה היה בדיוק להיפך: כי הוא היה מ-ש-ע-מ-ם!!

חברת הסטארט אפ היתה צעירה והמשרדים היו... נו, משרדים של חברה בתחילת דרכה, אבל הרעיון והמוצר (בהתייחס ללפני יותר מ- 10 שנים) היו מדהימים ומלהיבים. באמת. אבל מה, אותו סמנכ"ל פיתוח שהיה הנציג הראשון של החברה שאותו פגשו המועמדים וגם אנחנו (חברת ההשמה) היה אדם "אפרורי" שכמעט נרדם כשהסביר לנו על המוצר. אותו האדם שהיה אמור להיות הראשון שמתלהב ומלהיב כמעט והרדים אותנו באותה הפגישה. ואם זה קרה איתנו, זה בטוח גם קרה בראיונות עבודה עם מועמדים פוטנציאלים.

חשוב לי לספר את זה, בגלל שכמחפשי עבודה אתם כמובן רוצים "למכור" את עצמכם הכי טוב שאפשר בראיון. יש לא מעט חומר בבלוג הזה ובכלל באינטרנט על מה שמועמדים צריכים לעשות בכדי להרשים את המראיין. אבל, חשוב לזכור שצריך שניים לטנגו וכל ראיון עבודה הוא ראיון הדדי. מפגש שבו גם המועמד/ת מתרשם, אוסף מידע, מכיר ומחליט אם זהו המקום בו הוא רוצה לעבוד.

לכן, חשוב מאוד שגם המעסיקים ידעו לבחור נכון את אותם האנשים שמראיינים עובדים כי הם בעצם הפנים של החברה.

במחקר שנעשה לפני מספר שנים בשיתוף אתר MONSTER מצאו כי מתוך 6000 אנשים שענו על הסקר, שני שליש מהם הודו שההחלטה שלהם לגבי בחירת מקום עבודה התבססה על התרשמותם מהמראיין שראיין אותם.

הראיון עצמו איננו רק מפגש לצורך גיוס עובד, הוא גם מפגש שבו החברה ממתגת ומשווקת את עצמה בפני אותו מרואיין. ואת זה לפעמים נוטים לשכוח.

אז הנה, לשם שינוי, מספר טיפים המיועדים, דווקא, למראיינים שבינינו:

- אל תתנו למועמדים לחכות. קבעתם שעה לראיון? עימדו בה! לתת למועמד להמתין חצי שעה לתחילת הראיון אינו מכובד וגם לא מכבד. לא את המועמד וגם לא את עצמכם.

- אל תיצרו רושם כאילו אין לכם זמן לראיון. המועמד שמגיע לראיון משקיע את זמן הראיון וגם את זמן ההגעה, הוא חונה בחניון ומשלם על כך, אם הוא עובד, הוא לעיתים צריך להמציא תירוץ לבוס שלו ולצאת לראיון באמצע יום עבודה (וכולנו יודעים שזה לא ממש נעים), הוא מתוח ומתרגש ו... נו, הבנתם כבר. בקיצור- הוא "מושקע" בפגישה אפילו יותר מכם, אז, תנו לו את הזמן הראוי ואל תנסו לתקתק את הראיון כמה שיותר מהר.

- היו מוכנים בעצמכם! נתקלתי בלא מעט מקרים בהם קבעו ראיון עם מועמד ושכחו, או שהמראיין לא נמצא בחברה ומישהו אחר החליף אותו. ככה גם נראה הראיון עצמו... אז, אם הטילו עליכם לבצע ראיונות עבודה- התכוננו לכך, וודאו שיש לכם מידע על המשרה, הכינו מראש עותק של קורות החיים של המועמד, פנו זמן וכו'...

בשוק עבודה שמשתפר (ככה טוענים) חשוב מאוד לזכור- הרושם הראשוני בראיון הוא הדדי, המראיין הוא הפנים של החברה ולפעמים ההשפעה של רושם שהוא משאיר על המועמדים תהיה חזקה יותר מפעילויות פרסומיות כאלה או אחרות שהחברה עושה.

סצינת סיום: עמעום אורות, מוזיקה דרמטית ו...: מספר חודשים אחרי הפגישה הסטארט אפ נסגר.

בעצם..., יכול להיות שאחד הגורמים לכך היה חוסר ההתלהבות המשווע של אותו סמנכ"ל??

לא...!!! מה פתאום???! :)

נ.ב.

יש לכם עוד טיפים למראיינים? מוזמנים להוסיף כאן למטה בתגובות...

האם באמת הדשא של השכן העצמאי שלכם ירוק יותר?

התלבטתי מאוד בין שני שמות לפוסט הזה- בין מה שבחרתי בסוף: "האם באמת הדשא של השכן העצמאי שלכם ירוק יותר?" לבין: "לטעום מהפרי האסור". הסיבה שהתלבטתי היא ששתי הכותרות האלה מאוד רלבנטיות בכל הקשור למה שאני רואה כאחת מהחלטות הקרירה החשובות שאדם יכול לעשות- להפוך לעובד עצמאי....

אז נתחיל בחדשות (הלא כל כך מפתיעות) הטובות: כמי שחוותה בעצמה את הצעד הזה אני יכולה לבשר בשמחה- כשזה מתאים ומצליח- זה מצויין ואחרי שמנסים מרגישים קצת כמו אדם וחווה בגן עדן לאחר אכילת התפוח. העיניים נפקחות פתאום, ואפשרויות חדשות נפתחות ללא הרף. יתרונות יש לצעד הזה בלי סוף- אתם אדונים לעצמכם, מנהלים את הזמן שלכם, חופשייים (לכאורה) להחליט ולעשות כרצונכם, נהנים מההצלחות שלכם מבלי שאף אחד אחר יקח על כך קרדיט וכמובן- השמיים הם הגבול: תעבדו יותר, תשקיעו יותר- תצליחו יותר. הכל ענין של השקעה, מוטיבציה, יוזמה וכו' וכו'...

אבל, אליה וקוץ בה- הדשא של השכן העצמאי שלכם לא בהכרח ירוק יותר ולא תמיד זה מצליח. כך שלפני שלוקחים החלטה גדולה ומשמעותית כל כך לקריירה שלכם, צריך לשקול היטב את כל ההשלכות וגם את ה...מה לעשות... חסרונות.

אז הנה 8 פרמטרים שחובה לקחת בחשבון לפני שמחליטים לעבור משכירות לעצמאות:

1. שינוי תפיסה. זהו הבסיס לכל בבואכם להפוך לעצמאים. תשכחו ממה שהכרתם עד היום, תעשו סוויטץ' קטלני במוח והבינו: כל מה שהיה לכם ברור מאליו עד היום כשכירים, לא ברור בכלל כעצמאים.

2. חוסר וודאות. הפכתם לעצמאים? מזל טוב וברוכים הבאים לעולם חוסר הוודאות. הייתם רגילים לקבל עד היום את אותה המשכורת בדיוק בסוף החודש? תשכחו מזה! מהרגע שהפכתם לעצמאים, ובעיקר בהתחלה, שום דבר כבר לא בטוח. חודש אחד תרגישו שאתם "King of the world" כמו ליאונרדו דיקפריו על סיפונה של הטיטניק ובחודש שלאחריו תכססו ציפורניים ותרגישו כמו...ליאונרדו דיקפריו הקפוא בים הקרח לאחר שקיעת הטיטניק. אם חשובים לכם וודאות וביטחון כלכלי- בואו ניפרד כידידים כבר עכשיו. עצמאות איננה עבורכם.

3. אחוזי הצלחה נמוכים. אני לא רוצה להיות זו שנושאת בשורות איוב, אבל בירור פשוט יגלה לכם שחלק גדול מהעסקים העצמאיים נכשלים ונסגרים בשנה הראשונה להקמתם.

4. תנאי חובה להצלחה- מומחיות והתמחות! הבלוג הזה איננו המקום היחיד שיגלה לכם את הסוד הבסיסי הזה להצלחה כעצמאי: מומחיות והכרת המטריה לעומק. בכדי להצליח כעצמאים כדאי מאוד לבחור בתחום העיסוק בו אתם מומחים: בו אתם מכירים לעומק את השוק, את הכוחות הפועלים, את הבעיות, את המתחרים. ואם יש לכם בתחום הזה קשרים מתקופת עבודתכם כשכירים- עוד יותר טוב. קשרים בעבודה כעצמאים חשובים בדיוק כמו בחיפוש עבודה....

5. ברוכים הבאים למסדרונות הבירוקרטיה! אם כשכירים נהניתם עד היום מעבודה נינוחה, וקבועה שחסכה לכם את השיטוט המבולבל במסדרונות הבירוקרטיה, מהיום הראשון שלכם כעצמאים תהנו מהיכרות מעמיקה עם העולם הזה. אני לא צריכה להרחיב בנושא, נכון? מספיק רק לאחל ומכל הלב: בהצלחה!

6. מכירות, שיווק ולקינוח עוד קצת מכירות. אני אכתוב את זה בצורה המעודנת ביותר שאני יכולה. אם אינכם מסוגלים למכור, אם אתם לא מנוסים בהשגת לידים, אם אתם ביישנים, לא אסרטיביים, שונאים לנהל משא ומתן ומעדיפים לוותר לפני שתנסו לשכנע, אז, טוב... או שלא תנסו בכלל להפוך לעצמאים או שמראש כבר תמצאו מישהו שהוא בדיוק כזה ותציעו לו שותפות/עבודה אצלכם. אי אפשר להקים עסק מצליח מבלי למכור ולשווק. אלא אם כן , כמובן, נולדתם ברי מזל שהכל מסתדר לכם במפתיע בקלי קלות. ואם אתם כאלה- צרו קשר, אשמח להכיר אתכם!

7. הצגה של איש אחד (או אישה אחת כמובן). איזה נחמד זה להגיע בבוקר למשרד, לגשת למטבחון ולמצוא שם את כל מה שצריך בשביל להכין קפה וגם קצת עוגיות בשביל לטבול בו... נכון? איזה כיף זה למצוא את כל הדואר החשוב מונח כבר על השולחן במשרד, לצאת לצהריים ולשלם בכרטיס הארוחות, לפנות לקצין הרכב כשיש בעיה ברכב, לבקש מפקידת הקבלה שתפקסס עבורכם את הצעת המחיר ולפנות למחלקת הנהלת החשבונות כשיש בעיה באיזשהו דו"ח. והכי חשוב, איזה מרגיע זה שתמיד יש עם מי להתייעץ? יש בעיה שאתם מתלבטים לגביה? ברוב המקרים אפשר לפנות למנהל או לקולגה.

הבעיה כשאתם עצמאים היא שאתם, נו, אי אפשר שלא להשתמש במילה הזו: גלמודים בצריח. כשאתם עצמאים אתם מנהל החשבונות, מנהל השיווק וגם המכירות, פקיד הקבלה, קצין הרכב, איש הרכש, איש הטלמרקטינג ומתאם הפגישות ו...מה לא?

שום דבר לא נעשה מעצמו ובנוסף לכל הצרות- אין באמת עם מי להתייעץ. את כל ההחלטות תצטרכו לקחת לבד...

One man show כבר אמרתי??

8. ולמרות כל זה (נקודות 1-7) עצמאות בקורות החיים היא לא מציאה גדולה. לא ברור לי למה זה ככה, שהרי מי שהגיע עד לכאן מבין כבר שבכדי להיות עצמאי וגם מצליח, צריך לא מעט כישורים ויכולות... לפעמים גם הרבה מעבר לכישורים הנדרשים בעבודה כשכיר, אבל, משום מה ואני כותבת את זה בביטחון גמור- מעסיקים אוהבים שכירים ומעדיפים קורות חיים של שכירים מאשר של עצמאים. תקופה של עצמאות בקורות החיים שלכם לא הופכת אתכם למבוקשים יותר. למה? לאלוהים הפתרונים...

טוב, האמת היא שיש לי מספר הנחות ללמה, אבל, זה כבר ענין לפוסט אחר. בכל אופן, חשוב לדעת- אחרי שעושים את המעבר לעצמאות- לא תמיד כזה קל לעשות את המעבר חזרה לשכירות...

לפני שנסיים, חשוב לי לאזן מחדש את הפוסט הזה. יש לא מעט מחפשי עבודה שמחפשים עבודה תקופה ארוכה ופשוט לא מצליחים להשתלב מחדש בשוק העבודה כשכירים. חלקם אנשים בכירים עם רקורד עשיר, נסיון חיים וכן...לפעמים הם גם בני 45+. אם אתם כאלה, ואם יש לכם מומחיות בתחום מסויים, קשרים, יכולת מכירות ושיווק ואם אינכם מפחדים מעבודה קשה ומחוסר וודאות, מעבר לעצמאות יכול להיות רעיון לא רע בכלל. בתנאי אחד- ששקלתם היטב את כל האופציות, אתם בטוחים ושלמים עם ההחלטה ויש בכם מוטיבציה עד השמיים להשקיע ולהצליח. במקרים כאלה- יאללה, לכו על זה! דברים שרואים מכאן (אחרי שמנסים), לא רואים משם!

בהצלחה!!