אני מקווה שהכותרת של הפוסט הזה לא תיצור ציפיה מסויימת שבסופה אכזבה... כי כן, זה רק פוסט שקשור, כמו תמיד, לחיפוש עבודה ותכנון נכון של קריירה. שום גלאמור אין בפוסט הזה, גם לא הבטחה להצלחה מהירה או לזכיה גדולה.אז למה בחרתי דווקא בכותרת הזו? שאלה טובה. תיכף תגלו...
במשך שנים רבות עבדתי בתפקיד של מנהלת השמה בהיי-טק. כשעובדים בחברת השמה נמצאים ב"מקום טוב באמצע" ורואים הרבה יותר דברים מאשר מי שנמצא במקום אחר בשרשרת.
כשעובדים בחברת השמה גם מקבלים מידע רב יותר ממועמדים מאשר כשעובדים בארגון המגייס עובדים לעצמו, נחשפים להרבה יותר סוגים של מקרים ובטח ששומעים יותר סיפורים. זו גם הסיבה שנחשפים יותר לבעיות קריירה ולפעמים גם לטעויות...
שוק ההיי-טק הישראלי עבר ב 16 שנות הנסיון שלי איתו המון עליות ומורדות. כשהתחלתי בשנת 96 היתה צמיחה ברורה שנמשכה עד לשלהי שנת 2000. היו לנו מאות משרות ולא תמיד מספיק מועמדים. לכל מועמד (כמעט) היה לי מה להציע.
עם התפוצצות הבועה הכל השתנה והקלפים נטרפו, אותם המועמדים שהיו עד לא מזמן עם ידם על העליונה, התחילו להתקשות בחיפוש עבודה. הקושי הזה גרם לחלקם להתוודות שהם בעצם לא באמת ממש אוהבים את מה שהם עושים.
סיפר לי בזמנו תוכניתן VB שהחלום האמיתי שלו הוא להיות גנן. כן, כזה שמלכלך ידיים בבוץ ושעורו שחום מרוב שהייה בשמש (ויז'ן שונה לחלוטין מכתיבת קוד תחת אור הפלורסנט, נכון?). לעומתו, סיפרה לי מנהלת מערכות מידע שהיא רק במקרה עוסקת במה שהיא עוסקת. האמת היא שהיא זמרת חובבת שהיתה עוזבת הכל בכדי לפתח את קריירת השירה שלה באופן מקצועי יותר.
שני המועמדים האלה חיפשו הרבה מאוד זמן עבודה באותה התקופה (סוף 2000-תחילת 2001) ואני זוכרת אותם היטב כי בשלב מסויים הם התקשרו אלי (כל אחד בנפרד, כמובן) וסיפרו לי שהחליטו להפסיק לחפש. לא בגלל שמצאו, פשוט בגלל שהם החליטו ללכת עם החלום, לעזוב את תחום ההיי-טק ולשנות קריירה.
במהלך השנים הבאות נתקלתי בעוד מקרים של אנשים שהחליטו לעשות אחורה פנה וקדימה צעד, חלקם סתם החליטו לקחת "שנת שבתון", היו כאלה שהקימו עסקים עצמאיים ואחרים שהצטרפו לעסק המשפחתי.
אני מודה ומתוודה: לפעמים קינאתי בהם על האומץ לקום ולהגיד "שוברים את הכלים ולא משחקים!". על האומץ לקחת החלטה (די מפחידה, חייבים להודות) ולעשות שינוי.
אבל, אנחנו כאן לא רק כדי לדבר על חלומות (למי מאיתנו אין כאלה?) אלא גם על מציאות.
קשה לי לשכוח את אותו תוכניתן NET. שלאביו היתה מכולת קטנה. איתרע מזלו של האב והעסק שלו נקלע לקשיים כמעט עד פשיטת רגל. הבן המסור עדכן אותי שהוא מפסיק לחפש עבודה ומצטרף לאביו במטרה להבריא את העסק.
מסע מהיר קדימה בזמן...: שנה וחצי אחרי אותה השיחה פנה אלי שוב אותו מועמד (הוא לא היה צריך לספר לי מחדש את כל הסיפור- הכל תועד במערכת...) וסיפר לי שבשנה וחצי האחרונות הוא עבד פי שתיים קשה יותר מבעבר במכולת של אבא שלו. וההשקעה היתה שווה את זה כי בתוך שנה וחצי הוא הצליח לא רק להציל את העסק מפשיטת רגל, אלא גם להפוך את המכולת למיני-מרקט מצליח. "כיוון שהמטרה הושגה", כך אמר לי, "הגיע הזמן לחזור ולחפש עבודה בתכנות".
אליה וקוץ בה... עידכנתי את פרטיו במערכת, כולל את קורות החיים המעודכנים שלו ויצאנו לדרך. עברתי על משרות מתאימות ושלחתי את קורות החיים שלו. ו......כלום לא קרה.
אף חברה לא הגיבה לקורות החיים.
בחיפוש הקודם שלו שנה וחצי לפני כן לא היתה שום בעיה עם אותו מועמד. היו לו לא מעט פניות וגם זימונים לראיונות.
המקור לבעיה היה ברור... אין הרבה דרישה בהיי-טק למי שעבד עד לאחרונה במכולת...
מוזמנים לעשות סקר אקראי ולבדוק עם כל אותם בעלי החלומות שגם יצא להם לנסות ולהגשים אותם. מה קרה למי שלאחר תקופה התחרטו וניסו לחזור לתפקיד הקודם בהיי-טק? האם זה הלך חלק?
לצערי, וכן- יכול להיות שיש פה ושם יוצאים מן הכלל- נתקלתי בכל כך הרבה מקרים של קושי לחזור שגרמו לי להגיע למסקנה שבהיי-טק כמו בווגאס- מה שקורה שם- נשאר שם. ומה שלא-לא.
כן, אני יודעת, המסנגרים יטענו שבתפקידים טכניים צריך לצעוד עם הטכנולוגיה, צריך להתעדכן ולשמור את היד על הדופק ואם אתם שנה או יותר מחוץ למשחק- אתם, אפעס, קצת חלודים ובעיקר לא מעודכנים בחידושים.
אגב, לאותו התוכניתן שבזכותו ניצל העסק המשפחתי יש כנראה הרבה מאוד כישורים, חלקם עסקיים שלמנהלים רבים אין, אבל, את אף אחד זה לא ממש עניין עד שפשוט מחקנו מקורות החיים שלו את אותה הפיסקה שפירטה את הישגיו במכולת.
ונחשו מה? נכון... פתאום התחילו להגיע הטלפונים...
זה קרה לי גם עם מנהלת הפרוייקטים שניסתה להקים עסק עצמאי בתחום התכשיטנות והתחרטה וגם עם אותו בן מסור שהחליט לעצור לרגע את הקריירה בכדי לטפל באם חולה במחלה קשה. כולם נתקלו בקושי המוכר לחזור אחרי שנה-שנתיים לעבודה באותו השוק שבו לפני כן רכשו שנים רבות של נסיון.
האם זה צודק? ממש ממש לא! אפילו עצוב. מאוד.
אבל האם זה קיים? כן. (אגב, הפוסט מדבר על שוק ההיי-טק, אבל לאחרונה אני נתקלת במגמה דומה בתחומים אחרים בשוק העבודה).
ולכן כדאי לדעת את זה לפני שלוקחים החלטה ולא לגלות את זה בדיעבד.
אז, אל תשכחו: מה שקורה בווגאס- נשאר בווגאס ומה שלא- לא...
נ.ב.
מכיוון שאני אוהבת לאתגר את עצמי ולמרות שאני מודעת היטב לסכנות האפשריות, זו בדיוק ההחלטה שאני לקחתי- לקום ולצאת לדרך עצמאית ולהגשים את החלום. אז, למרות כל מה שכתבתי כאן למעלה: אם יש לכם חלום, וגם הרבה אומץ ובתנאי שאתם מודעים לכל ההשלכות- לכו על זה.
באמת שאין כמו לשיר בקולי קולות , אבל גם להתכוון לזה: I DID IT MY....WAY!
(גם השיר ויוה לאס וגאס הולך... :) )
בהצלחה!
