מחפשים עבודה? כך אתם מופלים עוד לפני ששלחתם קורות חיים

חוקים נגד אפליה בקבלה לעבודה קיימים כבר מזמן: יש שאלות שאסור לשאול בראיונות עבודה, יש נוסח קבוע שצריך להופיע במודעות דרושים ("המודעה פונה לגברים ולנשים כאחד" ו-"דרוש/ה") וחברות רבות (75% מהחברות האמריקאיות, למשל) חורטות על דגלן את מדיניות ה- Diversity= שונות בקרב העובדים כיתרון ארגוני.

ולמרות זאת לא מעט מחקרים (ותיכף תגלו איך גם אתם יכולים לעשות מחקרון אחד כזה ממש בקלות) טוענים שעדיין קיימת אפליה, גם אם היא סמויה ולא מורגשת.

תמונות

הנה, בואו לשם התחלה נבדוק את זה באופן הפשוט והזריז ביותר: חפשו את שם התפקיד Social Media Manager בגוגל ובחרו בלשונית התמונות. עכשיו בדקו בכמה מבין התמונות מופיעות נשים ובכמה גברים? (רמז: כנראה שתגלו שיש יותר תמונות של נשים משום שהתפקיד נחשב "נשי" יותר). עשו זאת על תפקידים אחרים: הקלידו Programmer או JAVA Developer- בכמה תמונות מופיעות עכשיו נשים ובכמה גברים? (רמז: כמעט שאין נשים בתמונות) וכן הלאה... נסו Recruiter, נסו CEO, נסו Personal Assistant... די בקלות תגלו את ההטיה המגדרית בעיסוקים השונים ואם תסתכלו עוד קצת על התמונות אז תשימו לב שרוב התמונות הן של צעירים ורק מעט של מבוגרים...

ואני מניחה שברור לכם שהתמונות שעלו בתוצאות החיפוש פורסמו במקור בכל מיני מקומות: במאמרים מקצועיים, באתרי חברות, ברשתות חברתיות ובצמוד למודעות הדרושים, כך שזו לא הטיה של גוגל, אלא של החברות שבחרו לפרסם דווקא את התמונות הללו במקום תמונות אחרות.

אגב, הנושא הזה נבדק באופן מסודר ורחב יותר על ידי אתר הדרושים הבריטי Adview ומוצג בכלי אינטראקטיבי: כאן. האתר בדק עד כמה הפער המגדרי, כפי שעולה מתמונות של תחומי עיסוק בגוגל, אכן מייצג את הפער הקיים במציאות בשוק העבודה. נמצא כי יש קורלציה (גם אם לפעמים לא מדוייקת עד רמת האחוזון) בין היצוג בתמונות לבין החלוקה בין גברים לנשים במקצועות מסויימים. הקליקו על הלינק וצפו בתוצאות. במילים אחרות- גוגל משמש כמעין ברומטר המשקף באופן די ברור את ההטיה.

מודעות דרושים

האפליה באה לידי ביטוי מבלי שנרגיש גם בנקודת המפגש הממש ראשונית שבין תפקיד פתוח למועמד/ת, קרי בדרך שבה מתוארת המשרה במודעת הדרושים. כן... למרות הניסוחים האחידים וכל החוקים הפורמליים... האפליה פשוט מסתתרת בתוך המילים עצמן. 

החוקרים טוענים שיש מילים בעלות משמעות נקבית ויש מילים בעלות משמעות זכרית והכוח שלהן כל כך חזק עד כי השימוש בהן במודעות הדרושים מוביל לפיצול: בגלל המילים הללו יש משרות שאליהן יפנו יותר נשים או רק נשים ולאחרות יפנו יותר או רק גברים וכך נוצר עם הזמן החיבור בין תחום עיסוק מסויים למגדר (ועל הדרך גם אפליה).

למשל מילים כמו: יחד, שיתוף פעולה, חיבור, הבנה, אמפתיה, שירות- נתפסות באופן מסורתי כמילים נשיות ואילו מילים כמו: מאתגר, אקטיבי, אסרטיבי, קבלת החלטות, תחרותי, מנהיג וכו'... נתפסות באופן מסורתי כמילים גבריות. 

דניאל גאוצ'ר, פרופסור לפסיכולוגיה, טוענת כי מודעות הדרושים משמשות כשומרי סף ובחינה מעמיקה שלהן משקפת תפיסה ותרבות ארגונית. על בסיס המחקר שלה נבנה כלי (שאת הקוד שלו אתם יכולים למצוא ב GitHub) שמנתח מודעות דרושים, מסמן את המילים הנקביות שבו ואת המילים הזכריות ועל פי זה גם קובע אם המודעה כתובה בלשון שתגרום למועמדים/ות מסויימים לא להגיש מועמדות למשרה מלכתחילה.

זהו כלי אונליין שאני בטוחה שיכול לעניין מאוד מגייסים (שווה לכם לבדוק את עצמכם ואם יש הטיה במודעות שאתם מפרסמים) וגם מחפשי עבודה, מן הסתם. 

הקליקו על הלינק הזה, העתיקו למקום המיועד לכך תיאור משרה כלשהו (באנגלית) וגלו את האג'נדה הנסתרת ואולי אפילו הבלתי מודעת של החברה שפירסמה את המשרה. 

מסקנות?

- מגייסים ומעסיקים, בדקו את עצמכם! היו מודעים לשפה בה אתם משתמשים בתיאורי המשרות, רבים מכם מקטרים כל הזמן ש"אין מספיק מועמדים...", מאוד ייתכן שדווקא יש מועמדים ומועמדות, אבל הם לא שולחים קורות חיים בגלל הדרך שבה תיארתם את המשרה. שינוי בניסוח מודעות הדרושים שלכם יוביל להגדלת כמות קורות החיים המתאימים שתקבלו, אם תדללו את כמות המילים שיוצרות אפליה מגדרית. 

- כמו כן, בחנו שוב את התמונות שאתם משתמשים בהן במודעות, באתר החברה וכו'... ייתכן ששם מתקיימים עוד סוגים של הטיות ולא רק מגדרית, אלא גם אתנית וגילאית. הטיות ואפליות שהגיע הזמן למגר מזמן.

- ולסיום, לכם מחפשי העבודה אומר כך: לעיתים הסטריאוטיפים כה טבועים בנו שאנחנו משתפים איתם פעולה מבלי להיות מודעים בכלל. אם את אישה- למה שמילים כמו מנהיגות, אסרטיביות או קבלת החלטות ירתיעו אותך מלכתחילה מהגשת מועמדות לתפקיד? מה? את לא מסוגלת להנהיג ולהיות אסרטיבית? אני בטוחה שכן, אז בבקשה- אל תעריכי את עצמך פחות ממה שאת יודעת שאת...!

*** לייק כבר עשיתם? לא טעיתם... :) כדי להיות בעניינים בכל הקשור לשוק העבודה, חדשות, טיפים ואפילו צחוקים- הצטרפו כאן:  www.facebook.com/CareerTips4Geeks

החיפוש תקוע ולא מצליחים לגלות מה הסיבה? שולחים קו"ח ולא מקבלים תגובה? צריכים עזרה בלינקדאין? אולי הכנה לראיונות עבודה? ומה לגבי אסטרטגיות חיפוש? בטוחים שאתם מכירים את כולן?? 

לפרטים נוספים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה: כתיבת קו"ח, סימולציה של ראיון עבודה, שדרוג פרופיל לינקדאין, תכנון קריירה וכמובן גם לתיאום, צרו קשר:

054-7380310 🕿  maya.bouhnik@gmail.com 🖂

- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים

- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית

- פניה נכונה למשרות הנכונות

- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד

- תכנון נכון של קריירה

- מיתוג נכון ברשתות חברתיות

- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה

- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה

- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים

- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה

- משא ומתן על חוזים והצעות שכר

Google+

למה מעסיקים באמת מתכוונים כשהם אומרים שאתם: Overqualified?

פעם היתה פרסומת לשקדי מרק, זוכרים? הסלוגן היה "המרק הוא רק תירוץ". נו, כמי ששמה ערימה מכובדת של שקדי מרק בקערה שלה, אני יכולה להתחבר לסיסמה הזו לגמרי. אבל אנחנו כאן בנושאי חיפוש עבודה ולא מרקים, אז מה הקשר בין השניים?

ובכן, הקשר טמון במילים: אובר-קוואליפייד ואני אסביר:

תודו בזה, נכון שאין מעצבן מאשר לקבל תשובה "מצטערים, את/ה אובר קוואליפייד"? 

במיוחד אם אתם דווקא באמת ובתמים מעוניינים במשרה מסיבותיכם שלכם (ועשויות להיות לכם הרבה מאוד סיבות לכך).

ואין מעצבן יותר מאשר לשבת עם מחפש עבודה בפגישת יעוץ ולנסות לשנמך לו בלית ברירה את קורות החיים כי הוא כבר שנה מחפש עבודה ואובר-קוואליפייד מידי לכל המשרות.

וגם מעצבן מאוד לשבת עם מחפשת עבודה בעלת PHD ולשמוע ממנה את השאלה- "יכול להיות שאני משכילה מידי? אולי עדיף לי למחוק מקורות החיים את ה-PHD כדי שזה לא יפחיד אותם?!".

אז זהו שבדיוק כמו המרק לשקדי המרק: כמעט תמיד אובר-קוואליפייד הוא רק תירוץ.

כן, כן... אם אתם מקבלים ממעסיק את צמד המילים הללו בתור הסיבה לחוסר התאמתכם לתפקיד שהתראיינתם אליו ולתשובה שלילית בנוגע למועמדותכם, דעו לכם שרוב הסיכויים שמדובר בשם קוד למשהו אחר, לאיזושהי סיבה אחרת ואמיתית שלא כל כך נעים להגיד אותה.

בואו ונחשוב על זה, בשיטוט קצר בין מודעות דרושים ותיאורי משרות אפשר לגלות תיאורים באורך הגלות, שורות על גבי שורות של דרישות לנסיון קודם, השכלה, ידע, כישורים רכים... אם זה כבר לא היה גובל בקומדיה- ברור שבחלומות הרטובים שלהם מעסיקים היו רוצים להאריך עוד ועוד ועוד את אותם תיאורי משרות. ברור שככל שמועמד מביא למקום עבודה יותר נסיון וידע, כך עדיף לארגון המעסיק אותו. 

אממה, חלומות רטובים לחוד ומציאות לחוד, כי למרות שמעסיקים היו מתים לגייס מועמדים שיש להם מומחיות וכמה שיותר נסיון בתחומם, הנסיון הזה מגיע יד ביד עם עוד אי אילו חברים צמודים, שהם הם הסיבה האמיתית לתשובה השלילית. 

מהן הסיבות האמיתיות שמסתתרות מתחת לOverqualified? קבלו:

1. המעסיק חושש שהגשתם מועמדות למשרה קטנה ממידותיכם פשוט משום שאין לכם ברירה אחרת טובה יותר. כנראה שאתם לא מוצאים תפקיד במידות שלכם כבר תקופה ובלית ברירה צריכים להסתפק בפחות. מה שבטוח הוא שלא תחזיקו מעמד בתפקיד הקטן מידי לטווח ארוך, אז עדיף לוותר עליכם מראש.

2. בדיוק כמו בנקודה מספר 1, המעסיק חושש שפניתם למשרה שקטנה עליכם כי תקופה ארוכה אינכם מוצאים עבודה מתאימה. הוא מניח שאתם רואים במשרה הזו בסך הכל דרך להכניס רגל לארגון. כשתהיו כבר בפנים ברור לו שתנסו מהר מאוד לפלס את דרככם החוצה מהתפקיד הקטן לתפקידים מתאימים יותר. משמע, בדיוק כמו בנקודה הראשונה- לא תחזיקו מי יודע מה מעמד בתפקיד הקטן ותוך תקופה קצרה תייצרו למעסיק כאב ראש חדש כשתדרשו להתקדם/לשנות תפקיד.

3. זאת ועוד... כנראה שאתם לא באמת מעוניינים במשרה הפתוחה, גם אם אתם מצהירים שכן. המעסיק בטוח שאתם פשוט נואשים ולכן מוכנים ללכת אחורנית מבחינה מקצועית. משמע, גם אם יקבל אתכם לעבודה, הגיוני שברגע שתצליחו למצוא תפקיד מתאים יותר בחברה אחרת- פשוט תפרשו כנפיים ותעופו לשם ללא סנטימנטים מיותרים. 

4. ונניח שכן תתקבלו ואפילו תישארו זמן מה בתפקיד- המעסיק עדיין חושש שמהר מאוד תמצו אותו ותשתעממו. החשש הוא שהשעמום יוביל לחוסר סיפוק בעבודה, לעובד שאיננו מאושר ובשורה התחתונה בראיה קצת יותר קדימה- לירידה במוטיבציה.

5. לניסיון ולוותק יש בן לוויה יקר. ובמילים אחרות, לעיתים מעסיקים לא ירצו להתחיל מולכם בתהליך גיוס כי מראש הם יניחו שדרישות השכר שלכם הרבה יותר גבוהות ממה שמתוכנן לתת למי שיאייש את המשרה הפתוחה (וגם, אף מעסיק לא מעוניין בעובד שמלכתחילה מתפשר מאוד על השכר והולך עקב כך אחורנית מבחינת פרנסה ורמת חיים).

6. חשש נוסף שאף אחד לא יודה בו הוא החשש שיהיה מאוד קשה לנהל אתכם. כן... הבוס העתידי שלכם לא בטוח מתלהב לנהל אדם שאולי מנוסה/חכם/מומחה יותר ממנו. גם למנהלים יש אגו, אתם יודעים... גם הם חוששים לאבד את הכסא שלהם, גם להם יש גאווה ולעומת זאת לא לכל המנהלים יש ביטחון עצמי מספיק גבוה וגם לא לכולם יש כישורי ניהול מי יודע מה...

7. ככל שמדובר בארגון שבו אין אפשרות לזוז יותר מידי ולהתקדם כלפי מעלה, כך עוד יותר יורד הסיכוי שמעסיק בכלל ישקול העסקת עובד שמוגדר כאובר-קוואליפייד. 

8. והסיבה הכי פחות פוליטיקלי קורקט היא כמובן ש... עם הוותק והנסיון, מגיע גם הגיל... כן, הגיוני שאם אתם יותר מנוסים ממה שהתפקיד מצריך, כנראה שאתם גם מבוגרים יותר. ברור שאף מעסיק לא יודה בזה, אבל גם הסיבה הזו נמצאת שם מאחורי הקלעים למרבה הגועל והצער. 

אז מה עושים במצב כזה אם מתעקשים שרוצים?

א. קודם כל מודעים לסיבות שמאחורי ה"לא, לצערנו את/ה אובר קוואליפייד" ומפסיקים להתפלא או לא להבין- גם אם אתם לא מסכימים.

ב. מכינים מראש הסבר חזק וברור מאוד לשאלה "למה?", "למה אתם פונים ורוצים תפקיד שברור שהוא קטן ממידותיכם?". אל תחכו שהמעסיק ינחש את הסיבה בעצמו, רוב הסיכויים שהסרטים שיעברו לו בראש יהיו פחות מחמיאים מהאמת...

ג. מוצאים סיבה משכנעת לרצון שלכם במשרה הספציפית הזו- מה מלהיב אתכם בתפקיד הפתוח? זה מסר שחייבים להעביר למעסיק, כבר במכתב המקדים.

ד. מתאימים את קורות החיים למשרה.

ה. מציגים ציפיות שכר שהן רלוונטיות לתפקיד שעל הפרק ולא ציפיות שכר שרלוונטיות לוותק/לבכירות שלכם. ארגונים מתאימים את השכר המוצע למשרה הפתוחה ולא לרקורד של המועמד שמאייש אותה. 

ו. לומדים למכור את עצמכם ואת הכישורים הרכים שלכם כבר בראיון הטלפוני ובטח ובטח שגם הלאה בראיונות הפרונטליים.

ז. לא מפסיקים לפתח, לשמר ולטפח את רשת הקשרים שלכם... כשמגיעים לתפקיד (גם תפקיד שאיננו מתאים בול) דרך קשר חזק- גם שערים סגורים הרמטית נפתחים באורח פלא...

בהצלחה!

*** לייק כבר עשיתם? לא טעיתם... :) כדי להיות בעניינים בכל הקשור לשוק העבודה, חדשות, טיפים ואפילו צחוקים- הצטרפו כאן:  www.facebook.com/CareerTips4Geeks

מחפשים עבודה אבל החיפוש לא מתקדם כמו שציפיתם? שולחים קו"ח ולא מקבלים תגובה? גם אתם קיבלתם לא פעם את התשובה המעצבנת שאתם אובר קוואליפייד? צריכים עזרה בלינקדאין? אולי הכנה לראיונות עבודה?

לפרטים נוספים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה: כתיבת קו"ח, סימולציה של ראיון עבודה, שדרוג פרופיל לינקדאין, תכנון קריירה וכמובן גם לתיאום, צרו קשר:

054-7380310 🕿  maya.bouhnik@gmail.com 🖂

- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים

- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית

- פניה נכונה למשרות הנכונות

- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד

- תכנון נכון של קריירה

- מיתוג נכון ברשתות חברתיות

- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה

- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה

- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים

- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה

- משא ומתן על חוזים והצעות שכר

Google+

ראיונות עבודה: 7 דרכים שבהן מראיינים מפלים אתכם ואתם אפילו לא מרגישים

Image courtesy of jesadaphorn at FreeDigitalPhotos.net

רוב מחפשי העבודה חוששים, מקטרים ובטוחים שהם סובלים מאפליה כזו או אחרת: אם אתם בני 40 פלוס אתם בטוחים

שמפלים אתכם בגלל הגיל, אם אתן נשים- אז בגלל מינכן, אם אמהות צעירות- בגלל העובדה שיש לכן ילדים קטנים ואם מילואימניקים- בגלל שאתם יוצאים למילואים. בואו ונוסיף עוד אוכלוסיות שמרגישות מופלות- אם אתם חרדים או שומרי מסורת ולא עובדים בשבת- כנראה שתחשבו שמפלים אתכם בגלל אמונתכם ואם ממוצא עדתי כלשהו או מהמגזר הערבי- אז מופלים בגלל מוצאכם או דתכם. 

בעצם, נראה כאילו לא נותר אדם אחד שאיננו מופלה מסיבה כלשהי, אבל מה שחשוב להבין הוא שכל סוגי האפליה מהפיסקה הקודמת הם רק הבולטים ביותר מתוך רשימה ארוכה של הטיות שפועלות נגדנו (או אם אנחנו ברי מזל- אז בעדנו) כשאנחנו מחפשים עבודה ואפילו מבלי שנהיה מודעים לכך. איזה?

הנה: 7 הטיות שמשפיעות על ההחלטות של המראיינים ובגלל זה גם עליכם...:

1. הטיית היופי- אם נהיה כנים עם עצמנו, נודה שליופי יש השפעה על הרושם הראשוני שלנו מאדם חדש. אנשים יפים נתפסים מוצלחים יותר, ללא קשר כמובן לכישורים שלהם בפועל. כל מיני מחקרים שנעשו בנושא אכן מצאו השפעה של היופי על סיכויי מועמד/ת למצוא חן בעיני המראיין. והשפעת המראה החיצוני לא מסתיימת פה- מראיינים נוטים גם לחפש קווי דמיון פיזי בין המועמד לעבודה לבין העובד הנוכחי/קודם שביצע את התפקיד. אגב, גם לגובה יש השפעה... הידעתם שלמעלה מ 60% מהמנכ"לים בארה"ב הם גבוהים יותר מהממוצע?

2. כוח האינסטינקט- אחת השאלות שאני אוהבת לשאול מנהלים בכירים היא על פי מה הם מחליטים לקבל לעבודה עובד מסוים ולשלול אחר. התשובה מפתיעה אותי בכל פעם מחדש, למרות שאני כבר יודעת מראש מה היא תהיה.

מנחשים?

יודעים איך מנהלים בוחרים אתכם לעבודה? 

ובכן, כולם ללא יוצא מן הכלל מחליטים בסופו של דבר על פי... טדאאאם! תחושת הבטן שלהם... אינטואיציה!

אם חושבים על זה, זה ממש לא יאמן שבימינו אנו- בעידן ה BI, Big Data וה- Machine Learning, ארגונים לוקחים צ'אנסים כאלה גדולים בבחירת הדבר החשוב ביותר לארגון- ההון האנושי שלו. ולמרות זאת- הנה... עובדה.

3. הטיית הקונפורמיות- זוהי הנטיה של בני האדם לשנות את ההחלטה או הדעה שלהם על פי דעת הרוב כדי לא להיות יוצאי דופן. עכשיו נחשו מה יקרה כשארבעה מראיינים יראיינו בו זמנית מועמד אחד ובעיני שלושה מהם הוא לא ימצא חן. בגלל ההטיה הזו יש סיכוי טוב שגם המראיין הרביעי יתיישר לכיוון דעת הקולגות שלו מבלי לנסות להציג עמדה שונה.

4. הטיית האישור- לכולנו יש דעות, השערות, אמונות שאנחנו מביאים איתנו לכל סיטואציה. הטיית האישור גורמת לנו להתעלם ממידע חדש שאיננו עולה בקנה אחד עם כל אותן אמונות שכבר יש לנו ולשים משקל גדול יותר על המידע שכן תואם ומאשר את הדעות המוקדמות שלנו. גם המראיין מגיע לראיון יחד עם האמונות הקודמות שלו- עכשיו נסו לנחש מהו הסיכוי של מועמד כלשהו לשנות את הדעות המוקדמות של המראיין...

5. הטיית המכנה המשותף- או במילים אחרות "אנחנו שנינו מאותו הכפר"... הטיה לטובה (או לרעה אם אין ביניכם שום מכנה משותף) אם גם אתם וגם המראיינ/ת שלכם למדתם באותה אוניברסיטה או יש לכם את אותו שם המשפחה או... ששניכם עבדתם פעם באמדוקס. בקיצור- גאוות יחידה. אגב, ככל שהמראיין יגלה/יניח שאתם והוא דומים יותר- כך הוא גם יהיה יותר בעדכם (ולהיפך).

6. אפקט ההילה- מדובר בלקיחת מאפיין אחד והפיכתו לכוללני וזה עובד לשני הכיוונים- לטוב ולרע. למשל, להתייחס למועמד שלמד בטכניון כאלגוריתמאי מעולה רק בזכות מקום לימודיו הנחשב או להניח שמועמד כלשהו יהיה מנהל טוב רק בגלל שלפני 7 שנים הוא שירת ב 8200. וגם להיפך- לחשוב שהמועמד לא אינטליגנטי מספיק בגלל שהוא כבד דיבור. 

7. הטיית היחסיות- או במילים אחרות: מי לפניכם בתור ומי מאחוריכם? דמיינו למשל תחרות שירה סטייל האירוויזיון- אם שלחנו שיר איטי, אנמי כזה ומרדים להחריד ולפנינו ואחרינו יש שני שירים שמחים ומקפיצים עם אפקטים ועשרות רקדנים - יש סכנה גדולה שהשיר שלנו יבלע בין השניים ולא יתפוס שום תשומת לב ובטח שגם לא דוז פואה... כך גם בראיונות עבודה- הכישורים שלכם לא נבדקים באופן מוחלט או נפרד מהמועמדים האחרים- זה נעשה גם יחסית לדרישות התפקיד וגם יחסית למועמדים האחרים. לכן, אם תרואיינו לאחר מועמד מחונן שכל מילה שלו מעיפה למראיין את הפוני (ואם הפוני נשר כבר מזמן- אז את המשקפיים), אזי... הסיכוי שלכם להשאיר חותם שואף לאפס. 

ויש עוד הטייה אחת חשובה- אפקט ה"יהיה בסדר". בהטיה הזו חוטאים מחפשי העבודה עצמם. זה מתבטא בכך שהם יגיעו לראיונות לא מוכנים מספיק או אפילו לא מוכנים בכלל, מצויידים רק באמונה האופטימית שהכל איכשהו יסתדר מעצמו. אם אתם מכירים מקרוב את ההטייה הזו ומתחילים להבין שבכדי לחסוך עגמת נפש מיותרת ועוד אכזבות עדיף ללמוד כיצד לגשת נכון לראיון, אז... צרו איתי קשר ונתאם פגישת הכנה.

חיפוש עבודה זה גם משעמם וגם קשה וגם ארוך וגם חוזר על עצמו ו...גם וגם וגם... אז אם אפשר להקליל קצת את העניין וגם לצחוק על זה פה ושם- מה רע? 

איך ואיפה? פשוט עושים כאן לייק: https://www.facebook.com/CareerTips4Geeks/

אז איך למרות הכל עוברים בהצלחה ראיון עבודה?! לפרטים נוספים על היעוץ ולתיאום פגישה:

 054-7380310 🖂  maya.bouhnik@gmail.com 🕿

- כתיבה, בדיקה ושדרוג קורות חיים

- התאמת קורות חיים למשרה ספציפית

- פניה נכונה למשרות הנכונות

- סימולציית הכנה לראיון עבודה אישיותי ממוקדת תפקיד

- תכנון נכון של קריירה

- מיתוג נכון ברשתות חברתיות

- חיפוש עבודה באמצעות לינקדאין
- טיפים להצלחה בראיונות עבודה

- טיפים וכלים להרחבת שיטות חיפוש העבודה

- אסטרטגיות חיפוש עבודה לבכירים

- עבודה יעילה יותר עם חברות השמה

- משא ומתן על חוזים והצעות שכר

Google+

מוכרחים להיות שמח: למה אופטימיות זה שם המשחק בחיפוש עבודה?

לא מעט מחפשי עבודה מבינים די מהר שלחפש היום עבודה זה הרבה יותר מסובך ממה שהם זוכרים. דברים פשוט לא

קורים: תהליכים בקושי מתחילים, הטלפון לא תמיד (אם בכלל) מצלצל, ראיונות עבודה הם מצרך נדיר וכשכבר יש ראיון- הרבה יותר קשה לצלוח אותו מבעבר. שלא לדבר על הזמן שצריך להשקיע היום בחיפוש, החל מכתיבת קורות החיים (משימה שנראה כאילו לעולם אינה מסתיימת) וכלה בכמויות התוכן שצריך לעבור עליהן בכל יום.

כל המצב הזה הוא מתכון בטוח לתסכולים ולמרירות, עד רמה של יאוש אפילו. מדגם אקראי של קבוצת חיפוש עבודה כלשהי בפיייסבוק, פורום כלשהו של חיפוש עבודה באתר פורומים או קבוצה בלינקדאין יעלה אינספור דיונים שקשורים לנושא. בין הדיונים האלה, גם אם תחפשו ממש, ממש טוב הסיכוי שתמצאו דיון אופטימי שואף לאפס.

טוב, זה לא מפתיע... פורומים וקבוצות הן בדרך כלל המקום להוצאת תיסכולים ולא משנה באיזה נושא הם עוסקים. ניקח למשל פורום בנושא זוגיות: האם תיתקלו בו בדיונים על עד כמה יפה האהבה, וכמה נעים להיות מאושר? בואו נודה באמת- הסיכוי קלוש. גם בפורום בנושאי בריאות לא ישתתפו בדרך כלל אנשים בריאים. כן... מי שבדרך כלל ישתתף בפורומים ובדיונים בנושאים האלה הם אלו שחשים בבעיה, אלו שמרגישים צורך לחלוק בתסכול ואלה שזקוקים לסוג של תמיכה, אחרת לא היו מבזבזים את זמנם על לבקר בפורומים האלה מלכתחילה.

אז כן, כשהזוגיות שלכם נהדרת, אתם תשקיעו בלבלות עם בן הזוג שלכם ולא בקריאת פורומים על זוגיות, אבל כשהזוגיות שלכם לא כזו, אתם תחפשו ברשת את המקומות שבהם נמצאים כל אלה שחווים את אותו המצב כמוכם... בדיוק ככה בנוגע למחלה כלשהי, לבעיה בחינוך הילד או בחיפוש עבודה... - אנחנו מחפשים חומר באינטרנט, מצטרפים לפורומים, מגיבים לדיונים, קוראים אותם בלהט, ואפילו אולי כותבים טוקבקים עוקצניים וכך מרגישים תחושת שותפות עם כל שאר האנשים שגורלם לא שפר עליהם ו... ואולי גם מרגישים טוב יותר עם עצמינו... שאנחנו לא לבד, שעוד אנשים כמונו חווים את אותן הצרות.

או ש... או שלא.

לא... זה לא ממש מועיל, כי לקרוא ברשת תסכולים של אחרים זה בדרך כלל עוזר רק זמנית. זה אולי משפר לנו באופן רגעי את ההרגשה, אבל לא תורם ולו במקצת לשינוי או לפתרון הבעיה. וגרוע מזה- זה מבזבז זמן יקר. זמן שיכולנו להשקיע בחיפוש אחר פתרון אופרטיבי לבעיה.

במילים אחרות: מי שטוב לו ושמח לא משתף בשמחתו את האחרים ברשת- מי שמוצא עבודה בתפקיד בכיר יותר למרות שלא היה לו נסיון רלבנטי לא יכתוב על כך דיון כלשהו בלינקדאין ומי שחיפוש העבודה שלו היה קצר באופן מפתיע והתקבל לחברה מעולה- גם הוא לא ישתף בכך. מי שכן יעשה את זה זה כל מי שלא מצליח, שכועס, שמתוסכל. מה שמוביל אותנו לרושם השגוי שאין סיפורים עם סוף טוב, שהכל פסימי, שחברות ההשמה לא עושות את עבודתן, שכל מנהלות משאבי האנוש לא מבינות שום דבר, שכל המעסיקים מפלים לרעה, שללא נסיון אין שום סיכוי למצוא עבודה ועוד אינספור מסקנות לא נכונות.

אז נכון, יש הרבה אמת בכל האמונות והטענות הללו: לחפש עבודה זה באמת מסובך יותר היום, יש חברות השמה פחות מקצועיות, יש מגייסים שלא עברו הכשרה מספיק טובה ויש מעסיקים שמפלים לרעה אמהות/נשים/בני 45+/בוגרים ללא נסיון. הכל נכון והכל קיים. אבל יש גם אחרים שהם לא כאלה... כי חברת השמה שלא עובדת נכון גם לא מצליחה לבצע השמות ועל כן לא שורדת ובסוף נסגרת, כך שאם יש חברות השמה שעובדות כבר שנים, כנראה שהן כן עובדות ומבצעות איושים... ויש גם לא מעט אמהות, בוגרים ללא נסיון ובני 45+ שכן עובדים. כיצד זה יתכן? כנראה שמישהו בכל זאת קיבל אותם לעבודה, נכון?

בשורה התחתונה, טענתי היא כזו: יש הרבה דברים מעצבנים בחיפוש עבודה, יש הרבה אפליה, יש הרבה אנשים לא מקצועיים שתפגשו במהלך הדרך, אבל! יש גם אחרים, שהם לא כאלה... אל תבזבזו זמן יקר על להתמרמר ולהתלונן על מה שלא טוב וכל מה שמקולקל- ברור שיש אינספור דברים כאלה בכל תחום. במקום זה השקיעו זמן בעצמכם. חפשו את הדרך שכן עובדת, בדקו מה אתם יכולים לעשות אחרת בכדי לשנות את המצב בלי קשר לכל מה שרע מסביב. על האחרים אין לנו שליטה. רק על עצמינו ועל כן לתלונות או לתגובות מרירות ברשת אין שום סיכוי להועיל (פרט לשחרור לחצים) ובטח לא להוביל לתוצאות.

ובכדי לסיים בנימה אופטימית- הנה לכם הודעה שקיבלתי ממחפש עבודה שהכרתי בפגישת יעוץ, שתוכיח לכם ש...כן! יש גם סיפורים טובים בחיפוש עבודה, רק שהם אף פעם לא מתפרסמים בשום מקום וחבל..:

היי מאיה,

יש לי סיפור טוב עם סוף טוב לאוסף שלך :)

אני כבר הרבה זמן מחכה לכתוב לך, כי הבטחתי לעצמי שברגע שאני מוצא עבודה אני חייב לשתף אותך בפסיק ממה שעבר עלי :)

אני לא יודע אם את זוכרת, אבל בגלל שתחום העיסוק שלי הוא תחום צר, הרבה זמן לא מצאתי עבודה, אני מניח שגם בגלל העקשנות שלי שלא רציתי לוותר ולחפש בתחום אחר.

פעם כשהייתי שומע סיפורים על אנשים שהיו יושבים בבית חודשים, חצי שנה עד שמצאו עבודה, זה היה נראה לי טירוף, "איך זה יכול להיות??" הייתי שואל את עצמי, חצי שנה שלמה הבן אדם יושב בבית, בטוח משהו דפוק אצלו, כי לא יכול להיות שבמשך תקופה כזו אתה לא מוצא שום דבר...

החיים הם כמובן מלאי אירוניה...

הבנתי מהר מאוד שחצי שנה יכולה לעבור בלי שתשים לב...

מהר מאוד נגמרו לי דמי האבטלה, והייתי צריך למצוא עבודה זמנית, ואומנם התחלתי להבין שאין ברירה ושחייבים להרחיב אופקים ולחפש תחומים חדשים או שיטות אחרות למכור את עצמי עדיין בתוך תוכי קיוויתי שבסוף אמצא את מה שאני רוצה...

מאיה, מה לא עברתי בתקופה הזו...

כל מה שכתבת הרגשתי שכותבים עלי

אתה שולח קוח ושולח ושולח ואף אחד לא חוזר

ועד שאתה מגיע לראיון, מקפיאים לך את המשרה

או שמושכים אותך באף שבועות ובסוף לא חוזרים

אתה עובר ראיון אחרי ראיון ובסוף משאבי אנוש מכשילים אותך על חודה של שאלה

אפילו משקרים לך בפנים...

לא אתחיל להרחיב פה על כל המקרים כי פשוט קצרה היריעה...

אם תרצי אשמח לספר לך...

בכל מקרה!! :)

בכל המסע הזה למציאת עבודה ופרנסה אני חושב שזכיתי בלוטו...כי פשוט פגשתי מלאך...כי אין דרך לתאר את האדם הזה ומה שהוא עשה בשבילי...

אני שנים מנסה להגיע למשרת פיתוח, אבל כפי שאת בוודאי יודעת, אם אין לך ניסיון, אתה יכול להמשיך לחלום... מאוד מאוד קשה לעבור תחום...

בכל מקרה, בראיון עצמו הר"צ מהר מאוד הבין שאין לי ניסיון :) אבל למרות זאת בסוף הראיון הוא אומר לי: "תקשיב, אומנם אין לך את הניסיון הדרוש לנו, אבל מצאת חן בעיני, יש לי הרגשה טובה לגביך, ועכשיו אני משחק פה עם איזה רעיון, לא בטוח בכלל שזה ילך, כי צריך לקבל אישורים, אבל מה דעתך לבוא לעשות סוג של סטאג' אצלנו, משרת סטודנט התחלתית ובתמורה אני אלמד אותך ועם הזמן ואם הכל יהיה טוב תעבור למשרה מלאה?"

כמובן שקפצתי על זה, אבל באמת שלא האמנתי שמשהו יצא מזה.  

מאיה, הבן אדם דיבר ושכנע את מנכ"ל החברה, ומשאבי אנוש ופשוט המציא משרה בשבילי.

זה לקח חודשיים אבל הוא הצליח!

אני עדיין בהלם, אבל אחרי יותר משנה!!! של חיפושי עבודה, אני מתחיל לעבוד במקום שאני רוצה בתפקיד שחלמתי עליו ועם מנהל ואדם זהב.

אז כמו שכתבתי בכותרת: אנשים טובים באמצע הדרך :)

אז אם אתם בשיאו של תהליך חיפוש עבודה, קודם כל שיהיה לכם בהצלחה רבה ושנית, אל תאבדו תקווה- גם דברים טובים קורים לפעמים, אסור לאבד אופטימיות וצריך רק להאמין (+לעבוד קשה ולהתאמץ, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר)!

***מתקשים בחיפוש עבודה? רוצים גם אתם למצוא סוף סוף את ה happy end של חיפוש העבודה שלכם? צרו קשר לקבלת פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה: שדרוג קורות חיים, הכנה לראיונות עבודה, שיטות חיפוש יצירתיות ושימוש מתקדם בלינקדאין: מאיה בוכניק- 054-7380310, maya.bouhnik@gmail.com .

Google+

קריירה: מי שלא הולך קדימה, הולך אחורה...

כמעט בכל שבוע אני מקבלת מיילים עם תגובות לפוסטים שאני כותבת כאן בבלוג הזה. מיילים שמשתפים אותי בחוויות

החיפוש, מיילים עם הסכמה גורפת והתלהבות ממה שאני כותבת, מיילים עם הערות, מיילים תומכים, מיילים מתווכחים, מיילים מתנגדים, מיילים שבהם תסכול עמוק ממצב שוק העבודה, מיילים שקוראים לצאת לפעולה כדי למגר את תופעת האפליות השונות, בקיצור- מתחת לפני השטח שוקקת תעשיה שלמה של דיונים.

מידי פעם דיון מסויים תופס את תשומת הלב שלי יותר מהאחרים. כך קרה גם היום ועל כן החלטתי (באישורו האדיב של הכותב, כמובן) לשתף גם אתכם. יש לכם תגובה או דעה כלשהי לכתוב כאן בהמשך? מוזמנים להשאיר למטה תגובה...

וכך כותב לי ר':

"מזמן כבר הגעתי לגיל הזה שבו ה"פארקינסון" התעסוקתי מתחיל... אני מדבר על המצב שבו הרעד מתחיל לתת את אותותיו. כן, מין רעד לא רצוני שכזה שמקשה לשמור על המקום שלך בתוך עולם התעסוקה.

בזמן האחרון פורסם כאן בבלוג, משהו שגרם לי לחשוב על חייהם התעסוקתיים של בני הארבעים פלוס. זה לא נושא חדש ועם זאת, חשבתי על פרספקטיבה נוספת בנושא הזה.

אני מדבר על עניין הפירמידה ועל הציפיה שאנשים עם וותק ונסיון יהיו גם מנהלים. אז נכון, אנחנו מתים היום בגילאים מאוחרים יותר ועובדים יותר שנים, אבל מצד שני, זה לא אומר שהמקום בצמרת פתוח לכולם. לא כולם יכולים או רוצים להיות בו.

הבעיה היא שבעת חיפוש עבודה וגם כשאתה כבר בתוך ארגון תמיד נמצאת ברקע שאלת תרומתו ומקומו של "האיש הזקן בארגון".

כשאתה מועמד לתפקיד חדש וכל מה שמעניין אותך זה: "כיצד עובדים בסיסיי נתונים מבוזרים בשרתים הנמצאים ביבשות שונות" ולא: "כיצד נחלק את העבודה בין X, Y או Z" אתה עשוי להמצא בבעיה. בעיה שהיא אחת מסיבות כתיבת שורות אלה.

משום מה אם אתה לא חולם לעסוק בניהול, אתה עלול להיות מסומן כעוף מוזר, כפגום או כנגוע במשהו. אני קורא לזה תסמונת "סרבן הקצונה הבוגר". משהו בוודאות קורה כשאתה מתראיין לתפקיד ואתה אומר "אינני רוצה לנהל" או גרוע מכך: "אינני יכול לנהל".

מגיל מסויים אתה הופך אוטומטית למיועד לעבור את בה"ד 1. כן, מצפים ממך שתוביל!

אבל, למה בעצם? אתה הרי יכול להיות סוג של מנטור, מוביל טכנולוגי שמעביר הכשרות פנימיות, אחד שמקשיבים לו מפאת נסיונו מבלי שישמש כ"ממטרה" לפיזור עבודות בין אנשי הצוות. 

הייתי שמח להתקל בארגונים שמאמצים נוסחה אחרת- מין מנגנון תנועה והתקדמות ארגונית מסוג אחר. 

הייתי רוצה שארגונים יהיו מסוגלים לאמץ הבנה חדשה שבה לעיתים האיש המיומן שאיננו יודע לצעוק, יודע לעשות את הדבר הנכון טוב יותר ממקבל ההחלטות הפחות מנוסה.

אז כן, במצב הנוכחי אנשים בעלי וותק שאינם רוצים לנהל, מתקשים למצוא עבודה וכשהם כן עובדים הם המועמדים הטבעיים הראשונים לשחרור (מילה יפה לפיטורים), בדיוק מהסיבה הזו. לא קיימת הפרדה בין היותם מקצוענים שעשויים ללא חת, שכוחם השכלי, קרי ראשם, במותנם, (אה? איזו פארפראזה?), לבין האכזבה שאינם רוצים או מנוסים בלנהל.

משעשע לחשוב שמחלקות המטפלות בכל נושאי הגיוס וההעסקה, מכנות עצמן "משאבי אנוש". הלו! ידע הוא משאב... נסיון הוא משאב...! ושניהם פועל יוצא של קילומטראז'! כן, דווקא אלו הן המחלקות שאחראיות על הצבת החסמים בכניסה לארגון ועל איבוד העובדים המנוסים והוותיקים במקום על שימורם. 

הגיעה העת לשינוי צורת קבלת ההחלטות הניהוליות. הגיעה העת לשינוי במיצובם של עובדים. משהו במנגנון חייב להשתנות. רוח חדשה חייבת לנשוב.

כשמבנה סמכות ההחלטה והאחריות ישונה, ארגונים יוכלו להעסיק גם ה"רוטטים" שבינינו, כי אנחנו לא באמת סובלים מפארקינסון (בינתיים, לפחות), אנחנו רוטטים באמת ובתמים מסקרנות... מסקרנות טבעית ואמיתית למראה טכנולוגיה חדשה, אתגר מקצועי חדש. זה מה שאנחנו אוהבים! זו הסיבה שבחרנו במקצוע הזה!

מנהלי משאבי אנוש יקרים דעו לכם: ממרומי גילנו ושנות נסיוננו ולמרות הקטארקט שבעינינו אנחנו רואים את התמונה בצורה חדה באופן מפתיע.

וכפי שסבתי נהגה להגיד בלי הרף, דברים שאני הספקתי לשכוח אתה עדיין אינך יודע..."

אם קראתם את הכתוב והזדהתם ואם גם אתם רוצים להישאר בתפקיד האהוב עליכם ולא לזוז ממנו לשום כיוון, הבינו שאתם לוקחים סיכון שעלול להשפיע על הקריירה שלכם בשנים הבאות וגם על חיפושי העבודה הבאים (שכנראה עם השנים לא יהפכו לקלים יותר). כן, זה המצב, לימדו לקחים מנסיונם של מחפשי עבודה אחרים, כמו ר' היקר שכתב את הטקסט כאן למעלה: לא פשוט למועמדים וותיקים למצוא עבודה בתפקידים שלא מתאימים לכאורה לרמת הוותק שלהם. במילים אחרות- עובדים עם וותק שלא התקדמו כלפי מעלה בסולם הדרגות, הולכים אחורה בחיפוש העבודה...

אז מה עושים אם זה מה שאתם? אם אתם מתים על העבודה עצמה ולא סובלים ניהול? אם אתם מעדיפים עבודת שטח על פני ניהול האחרים? 

1. מפתחים מומחיות- מתקדמים לעומק במקום כלפי מעלה. אוספים ידע, לא מפסיקים ללמוד, תמיד מתעדכנים במגמות החדשות, תמיד לומדים מה שחם, תמיד שמים לב לשינויים בשוק התעסוקה ונכנסים לתחומים חדשים נושקים לתחום ההתמחות מיד כשהם צצים. כך תוודאו שתמיד יהיה לכם ביקוש, פשוט בגלל שתמיד תהיו הראשונים עם הידע ששוק העבודה הכי צריך...

2. שוקלים מעבר לעצמאות- כשהוותק רב והגיל מבוגר- שוק העבודה לא מסביר פנים וזה לא חדש לאף אחד. אם אתם מחפשים עבודה תקופה ארוכה, נסו לאתר פרוייקטים שניתן לעבוד בהם כפרילנסרים. זה אמנם שינוי תפיסה לא קטן וגם שיטת עבודה שבה יש מינימום וודאות וביטחון תעסוקתי, אבל מצד שני- זה בטח יותר טוב מאשר לחפש עבודה ללא הצלחה במשך חודשים ולהמתין למשיח שיגיע (אגב, להשיג פרוייקטים כעצמאי זה אתגר בפני עצמו, אבל אם יש לכם קשרים מקצועיים טובים ואתם לא ביישנים, זה ניתן להשגה).

***טוב, אז ברור שקריירה מתכננים קדימה ולא בדיעבד, אז אם יש לכם תהיות והתלבטויות בנוגע לצעד המקצועי הבא שלכם- צרו קשר. ואם אתם עובדים מנוסים המחפשים עבודה ומתקשים בכך- דברו איתי.

בפגישת היעוץ לחיפוש עבודה ותכנון קריירה אנחנו מתמקדים במצב התעסוקתי הספציפי שבו אתם נמצאים כרגע ומוצאים פתרונות לאתגרים שאתם מתמודדים איתם לא כל כך בהצלחה...

צרו קשר לקבלת פרטים על פגישת היעוץ (תכנון הצעד הבא, שדרוג קורות חיים, שימוש מתקדם בלינקדאין, שיטות חיפוש יצירתיות, מיתוג נכון ברשת, הכנה לראיונות עבודה): 054-7380310 או maya.bouhnik@gmail.com .

Google+

חיפוש עבודה: הגיע הזמן להביט לעגל בעיניים

אומרים שיום כיפור הוא זמן מצוין לחשבון נפש. 

אומרים שזה הזמן להסתכל אחורה, לחשוב, להכות על חטא ולהחליט החלטות חשובות לקראת השנה החדשה.

אז אם אומרים, מי אני שאגיד שלא? 

קיבלתי במשך השנים אינספור אימיילים ממחפשי עבודה עם תיאורים של המצב בו הם נמצאים, הקשיים שהם עוברים והבעיות שהם חווים במהלך החיפוש.

האתגרים בחיפוש הם באמת מגוונים, החל מכניסה לשוק העבודה ללא נסיון קודם, דרך בעיות של אפלית גיל ואפליית אמהות, נסיונות לשינוי קריירה, מעברים בין שכירות לעצמאות (וחוזר חלילה), תסכולים מהיחס שמקבלים מצד המעסיקים ומחלקות הגיוס, בעיות של נסיון יתר (OVERQUALIFIED) ומה לא?

לקראת יום כיפור הממשמש ובא, החלטתי לחלוק איתכם כמה מהמסרים האלה, ואם כבר צריך לשנות משהו בשוק העבודה ובתהליכי הגיוס, המסרים הללו עשויים לשמש כפידבקים הכי אמיתיים ומהשטח!

ומה עוד עשוי לצאת מזה? נו, אם אתם מחפשים עבודה, אני בטוחה שלקרוא על אחרים שנמצאים בדיוק באותה הסירה וחווים דברים דומים, עשוי להוריד קצת מתחושת הבדידות שמרגישים בחיפוש ואולי גם טיפ-טיפה לנחם...

מוכנים? הנה זה בא:

"למה כ"כ קשה לי למצוא עבודה בתחום שלי על אף שהייתי מצטיין? והאם בעבודה הראשונה שלי אני אהיה חייב להתפשר על התפקיד/משרה עד שאני אצבור ניסיון?"

"למה חברה כמו ... מושכת אותי הרבה זמן (ועוד הרבה מועומדים) והמשרה שאני מתמודד עליה פורסמה כבר לפני 4 חודשים? קשה להם להחליט?"

"לא מעט מגייסות במחלקות משאבי האנוש לא עושות עבודה של משאבי אנוש אלא של בלשנות: הרי לא מעניין אותן אם את יכולה למכור קרח לאסקימואים, אלא איך אפשר לפסול את המועמד בגין מילה שיוציא מפיו, אם רשם אות לא נכונה, או לא סגר משפט עם נקודה, אם הזכיר מילה שמשתמשים בה ביום-יום, או לא דיבר מספיק גבוה, הוא נפסל על הסף. ראיתי את זה מקרוב, וגם הרגשתי על בשרי."

"נוצר מצב שבו אנשי משאבי אנוש יוצרים מציאות לא נעימה כלל הנובעת לרוב מגחמות אישיות ("בחברה המתחרה רשמו אוניברסיטה מוכרת בלבד אז גם אני אעלה את הרף ואדרוש כך, למרות שגם במכללות יש אנשים מצוינים, אבל זה נשמע שווה יותר...") ואותם מחפשי עבודה צריכים לטפס על הקירות ולהתאים עצמם מחדש לאותם גחמות. נראה שצריך להעלים את השיטה הזו מהעולם..."

"איך מתמודדים עם להיות over qualified כשבעצם אינני מחפש תפקיד בכיר בהכרח (שיאיים על מי שמחפש מקצוענים ומפחד לקחת אותם תחתיו)?"

"בשנתיים האחרונות השקעתי בעסק המשפחתי ובלימודים. יש לי ניסיון טכנולוגי רב ורחב. ניסיון עסקי ושיווקי נהדר וראיה מערכתית נפלאה (הכל מצוין לניהול מוצר). יש לי ראש על הכתפיים וכל כך הרבה להביא לכל מקום שייקח אותי. אבל, אני לא מצליח למצוא עבודה!"

"אני בת 43 ובקרוב מתחילה לחפש עבודה. שוק העבודה לא מסביר פנים לאישה בגילי... איך לצלוח את המכשול הזה?"

"מאז שילדתי (שנה ושמונה חודשים) אינני מצליחה לחזור למעגל העבודה. לא מוצאת סיבה מהותית לכך, מקבלת מחמאות על קו"ח המרשימים, אך מכאן ולמציאת עבודה- מרחק רב."

"אני הולכת לראיונות עבודה כבר תקופה ולא מצליחה. 

ככל שאני הולכת יותר ומקבלת תשובות שליליות - הביטחון העצמי שלי יורד ואני נהיית יותר ויותר גרועה בזה."

"אני מהנדס אלקטרוניקה בן 54 והתחלתי לחפש עבודה. אני בכלל לא בטוח שיש לי סיכוי בגילי למצוא עבודה במקצוע."

"אני מחפש עבודה כבר תקופה ארוכה ואני אשמח אם תוכלי לענות/לעזור לי להבין למה המעסיקים לא מתקשרים בכלל?? אפילו למשרות שפירוט המשרה תואם אחד לאחד את הידע, הנסיון וכו', אף טלפון אחד?!

אני כן מקבל מדי פעם טלפונים מחברות ההשמה, ששולחות אף הם למעסיקים וגם כלום. גם אחרי שאומרים לי כי אמורים להתקשר אליי ("החברה חשפה את הפרטים שלך ואמורים להתקשר.."), עדיין שום דבר.

אני פשוט לא מבין, רק שיחת טלפון, אני אפילו לא מדבר על זימון לראיון...

אפילו למשרות שאני overqualified ואני מוכן להתפשר (בגלל הקירבה), אין קול ואין עונה.

אני ממש ממש לא מבין מה קורה כאן".

"אני בן 36, יכול להיות שזה זקן מידי להיי-טק?!?"

"אני לא פוסלת אף ראיון ולכן מגיעה לחורים ולמקומות אפלים וברור שאני לא זוכה במשרה כי אני אובר קוואליפייד לעיתים אף בכמה מידות . מה לדעתך קורה לנשמה כשאתה מתפשר על כל הפרמטרים שציינת, עובר מסכת סינונים, מקבל חוזה עבודה שרץ כבר לתיקונים ומקבל בבוקר טלפון שהמשרה הוקפאה?"

"העובדה שאני בוגר בלי ניסיון מאוד מקשה על החיפוש, והעובדה שאני בוגר מכללה ולא אונברסיטה בכלל הופכת את החיפוש לבלתי אפשרי."

אני בעל חברה, יש לי רזומה שמעט מאוד אנשים יכולים להתחרות בו – מה שאומר שאני מציאה להרבה חברות בהרבה תחומים (לא מתגאה – פשוט מוסר עובדות). רוצה לחזור לשוק השכירים. בן 45.

7 חודשים של חיפוש עבודה, ראיון עבודה אחד, 3-4 טלפונים מחברות כ"א לבירור פרטים + התרגשות מהיכולות שלי. ובסיכום – כלום."

"אנו מיואשים מאד. כבר שנה וחצי שבעלי אינו מצליח למצוא משרה חדשה ולרוב נופל על נושא השכר, שנמוך ממה שהוא מרוויח היום ואף פחות מזה. אני רואה אותו מסתובב מדוכדך ויודעת שיש לו המון המון מה להציע, הוא מבריק בעל ראייה מרחבית ויכולת לניתוח תהליכים מעולה. הוא מתבזבז לי מול העיניים, וזה רק בגלל שהוא מנסה לכבוש משרה בדרג הביניים ולא מצליח להשיג מי שיתן לו הזדמנות לעשות את הקפיצה."

"היום אני שוב פעם במקום הזה של חיפוש עבודה שלא באשמתי, שכן החברה פשטה רגל. התהליך הזה ממש פוגע בדימוי ובביטחון העצמי שלי. כבר הגעתי למצב שאני שולחת קורות חיים למשרות זוטרות, של סטודנטים ובכלל של שכר מינימום מרוב ייאוש. וגם משם לא כזה ממהרים לדבר איתי. אני יודעת שכל זה לא אמור לעניין אותך או כל אדם אחר, אני אני כבר נואשת. אני חייבת עזרה! לא חייבת, זקוקה..."

"הנני מהנדס רב תחומי המחפש משרות טכנולוגיות משמעותיות, בחיפושים כבר חצי שנה והתחושה הופכת קשה מיום ליום.

(אני חושש שהתנהלות מחלקות משאבי האנוש בחברות המגייסות פועלות כיום ע"פ טרנד המזכיר סלקטורים במועדונים תל אביבים)."

לסיום, קראתי הבוקר בעיתון ידיעות אחרונות כתבה על שי גולדשטיין (מהצמד שי ודרור), הוא אמר שהחליט להפוך לטבעוני בעקבות רגע אחד עוצמתי של הארה. הוא נסע מאחורי רכב שהוביל עגלים. אחד מהעגלים הוציא את הראש מהמשאית ונעץ בו מבט: "הפכתי לטבעוני אחרי שהסתכלתי לעגל אחד בעיניים וראיתי שם המון- רגש, פחד, בלבול. הבנתי שאני לא רוצה לקחת חלק בזה. לא רוצה שבשבילי יתלשו את היצור המסכן מאמא שלו ויסגרו בכלוב כדי שהבשר שלו לא יתקשה."

אז לא, אני לא מנסה להפוך אף אחד לטבעוני, אבל לעיתים המפגש הישיר עם הצד השני של המטבע עשוי לעשות שינוי. אני מקווה שהכתוב פה ישפיע על כל מי שההחלטה בידיו, חלקיק שניה אחד לפני שהוא עומד לפסול עוד מועמד...

חג שמח! וחתימה טובה!

**ואם תרצו פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש ומציאת עבודה: 054-7380310, maya.bouhnik@gmail.com

Google+

חוששים מהגיל שבו זה מתחיל? כך תתמודדו מראש עם אפליית הגיל

אין כל טעם לנסות ולהדחיק, להסתיר או להתעלם מתופעת האפליה לרעה של מחפשי העבודה בני ה- 45 פלוס מהסיבה הפשוטה שזו תופעה חמורה, שכל מועמד שכבר "הגיע לגיל שאפשר להתחיל" (ואם אתם זוכרים את הפרסומת הזו, כל הסיכויים שאתם כבר בני הגיל הזה) חש אותה היטב על בשרו.

אגב, יש מצב שאני אופטימית ושה- 40 הוא ה- 45 החדש, כי הגיל הזה שבו מתחילים להרגיש ויברציות של חוסר רלבנטיות ו"קשישות" מצד שוק העבודה זולג לאט, לאט כלפי מטה לכיוון ה 40...

אז זוהי המציאות העגומה, אבל, למה זה קורה בכלל? 

נו, ברוב המקרים זה לא נעשה בכוונה ובטח שלא מרוע לב. יש סיכוי גבוה שמעורבות כאן גם חשיבה לא נכונה, חוסר הבנה או סתם דעות קדומות. אבל מה שבטוח הוא שיש גם שיקולים אחרים של המעסיקים שתורמים למגמה הזו.

במילים אחרות, יש מצבים מסויימים שבהם מחפש העבודה בן ה 45 יחוש ביתר שאת את האפליה הזו ויש מצבים שבהם הוא, לשמחתו, לא ירגיש בה כלל. 

בהסתמך על הנסיון שלי בגיוס ובהשמת עובדים וגם על בסיס הפגישות שלי עם מחפשי עבודה כה רבים בשנים האחרונות הגעתי למסקנה שמי שהכי נפגע ומי שהכי ירגיש קושי בחיפוש העבודה שלו הוא זה שהקריירה שלו לא התקדמה כרונולוגית קדימה במקביל עם הגיל הביולוגי שלו.

ניקח לדוגמא איש בדיקות בן 50: בעוד שהוא עשוי להיות איש QA נהדר, שבאמת מאוד, מאוד אוהב את תחום עיסוקו ושכל רצונו הוא להמשיך ולבצע בדיקות עד לפנסיה, המעסיק, לעומת זאת, ידמיין לעצמו פרופיל אחר לגמרי של מועמד פוטנציאלי בבואו לגייס מועמד למשרה כזו...

מכיוון שבתחום ההיי-טק תפקידי QA נחשבים לרוב כתפקידים התחלתיים וכמקפצות קריירה ולא כיעד שיש לחתור אליו, אזי, מעסיקים יחפשו למשרות הללו מועמדים מתחילים, בוגרים שרק סיימו ללמוד, שיסתפקו בשכר התחלתי גם הוא. ובאמת, כל סריקה אקראית של משרות באתרי דרושים תוכיח שהסיכוי שתמצאו משרה המבקשת איש QA בעל 10 שנות נסיון, זהה לסיכוי שאמצא את עצמי מחר משתזפת בלב ים על סיפונה של היאכטה היוקרתית החדשה שלי.

אז מה יעשה איש QA שכזה שכל חטאו הוא אהבה עמוקה לתחום הבדיקות? 

שאלה טובה מאוד! אם הוא ישכיל לזהות את המגמות בשוק, אם ישכיל מידי פעם להציץ באתרי הדרושים (גם ללא כוונה לחפש עבודה, רק לרחרח קצת את השוק) הוא יבין שאמנם QA זה אחלה תפקיד, אבל, אם ידבק בו משל היה ליאונרדו דיקפריו בסרט טיטניק לאחר מציאת גלגל הצלה, כי אז חיפוש העבודה הבא שלו עלול להיות מאוד מאוד קשה וארוך.

אגב, תשאלו, למה שהמעסיק המכובד שמחפש איש QA מתחיל לא יגייס איש QA מנוסה מאוד? שהרי בסופו של יום הוא יהנה ממועמד מנוסה יותר ואולי אפילו מומחה בתחומו במקום לקחת סיכון ולגייס מועמד מתחיל.

אז זהו, שכאן יש בעיה אחרת- אותו המועמד המנוסה מאוד יצפה לשכר גבוה המתאים לוותק שלו, שכר הרבה יותר גבוה ממה שהמעסיק תכנן לשלם על משרה זוטרה.

ואם, תתעקשו ותגידו, המועמד הזה מוכן לעבוד בשכר נמוך? נו, או אז אותו המעסיק יחשוש שהמועמד הזה הוא Over Qualified שמוכן להתפשר על שכר כי אין לו ברירה, אבל ברגע שימצא משהו טוב יותר, הוא יקום ויעזוב...

במילים אחרות אני רוצה להגיד כך: מה שרואים מהצד של המעסיק, לא רואים מהצד של המועמד ולהיפך. אלה שני צדדים שונים של המטבע ולכל אחד מהם האינטרסים שלו.

אז נכון, יש לא מעט מקרים של אפלית גיל וזה בהחלט נורא וחייב להשתנות, אבל, יש גם לא מעט מקרים שבהם אנחנו כעובדים יכולים למנוע מצבים שכאלה מלכתחילה על ידי תכנון טוב יותר ומוקדם יותר של הקריירה שלנו.

אז איך עושים את זה? איך אפשר להתכונן מראש ולבצע מהלכים שבבוא הזמן יחסכו לנו את ה"חוויה המרנינה" של אפליית הגיל? הנה כמה דרכים:

- לתכנן קריירה ולהתקדם בסולם הניהולי

להיות מנהל בכיר בן 50 פלוס שמחפש עבודה זה גם לא כזה פשוט... אבל במקרה הזה זה לא פשוט בעיקר מכיוון שככל שעולים במעלה הפירמידה, כך יש באופן טבעי פחות משרות. מצד שני, כשכבר כן תמצאו משרה, הסיכוי שהיא תתאים גם מבחינת רמות השכר והוותק גבוה יותר גם הוא. לעומת זאת, הסיכוי שתתחרו על אותן המשרות הבכירות עם צעירים בני 20 הוא נמוך יותר, כך שמשתנה הגיל פחות מורגש ככל שהתפקיד המבוקש בכיר יותר.

- להפוך למומחה 

לא כולם אוהבים לנהל ולא כולם מסוגלים לנהל, כך שלהתקדם לתפקיד ניהולי זה לא הפיתרון שמתאים לכולם. אבל, התקדמות אפשרית לא רק כלפי מעלה, אפשר להתקדם גם הצידה או פשוט להתעמק יותר ויותר בתחום מסויים ולהגיע לדרגת מומחיות בתחום. מומחים תמיד מבוקשים, בטח כשמדובר במומחיות בתחומים חמים.

- להיות מעודכן תמיד

לא משנה בני כמה אתם, הטיפ הזה רלבנטי לכולם: גם אם התמזל מזלכם ומצאתם מקום עבודה שנראה לכם כמו מקום עבודה עד לפנסיה, מקום בטוח, יציב, כייפי, ושניתן להתקדם בו, אסור בתכלית האיסור להתנתק ממה שקורה בחוץ! אין גרוע מפיטורים לא צפויים, קיצוצים, סגירת חברה או כל סיבה אחרת שנופלים על עובדים כרעם ביום בהיר! וזה עוד יותר נורא אם אתם כבר שנים מבודדים מהשוק בתוך מקום העבודה שלכם כמו בתוך אי בודד או בועה. ההלם שבמפגש המחודש עם השוק עלול להיות קטלני, אז...שלא תגידו שלא אמרתי לכם... :)

בכל אופן, להיות מעודכן במה שקורה בחוץ, במגמות, בתחומים החמים וגם באלה שכבר לא כל כך הוא די פשוט, האמת... מספיק להציץ כל חצי שנה במה שהולך באתרי הדרושים בכדי לקבל תמונת מצב כללית. 

אם אתם מגלים שהדרישה לנסיון כמו שיש לכם הולכת ודועכת- יפה תעשו אם תנסו להתעדכן בתחומים חדשים, תרשמו לקורסים, תתנדבו לבצע מטלות חדשות במקום העבודה הנוכחי או אפילו תבדקו אופציות ניוד פנימיות בתוך הארגון. 

עליתם על מגמה חדשה? שמים לב שפתאום יש יותר ויותר דרישה לנסיון מסויים? יאללה, להתנפל על זה ולהיות הראשונים שמעודכנים ושולטים בזה!

- לצאת לעצמאות

כשמחפשים יועץ או מומחה חיצוני עניין הגיל כבר הרבה פחות משפיע. להיפך, ככל שליועץ יש יותר וותק, הוא עשוי להפגין יותר נסיון וסמכותיות.

- לציין בקורות החיים נסיון תעסוקתי עיקרי

לסיום, אף אחד לא מכריח אותנו לכתוב קורות חיים שהם אוטוביוגרפיה מדוייקת של כל שנה ושנה במהלך חיינו. אנחנו אמנם "מבוגרים", אבל, אפשר לחכות עוד קצת עם עניין כתיבת הביוגרפיה שלנו... ;)

ובמילים אחרות- אם אתם מרגישים שיש לכם יותר מידי וותק ושבמקום להועיל זה רק מגביל- דללו קצת את קורות החיים שלכם. כתבו "נסיון תעסוקתי עיקרי" וציינו את הנסיון המקצועי הרלבנטי בלבד. לפעמים הכל תלוי רק בפתיחה של דלת אחת קטנה... העלו את הסיכוי לקבל זימון לראיון ומשם הדרך עשויה להיות קלה קצת יותר.

בהצלחה!

**לפעמים זה בגלל הגיל, לפעמים בגלל קורות החיים, לפעמים אתם פשוט לא עוברים ראיונות עבודה ולפעמים זה הכל בגלל שיטות חיפוש לא נכונות- מה שבטוח הוא שבחיפוש עבודה מעורבים הרבה מאוד משתנים ולא תמיד מצליחים לשים את האצבע לבד על למה חיפוש העבודה תקוע. אז למה להמשיך לתהות ולהתחבט בשאלות האלה?

קבעו פגישת יעוץ לחיפוש עבודה בכדי לגלות את התשובות:

-בדיקה ושדרוג של קורות חיים

-הכנה לראיונות עבודה

-הרחבת שיטות חיפוש העבודה

-שימוש ברשתות חברתיות, לרבות ב-LinkedIn

מאיה בוכניק:054-7380310, maya.bouhnik@gmail.com

אל תקחו לריאות! 9 טיפים לחיפוש עבודה בריא יותר

כמה שלא נעים להודות בזה, אצל רובינו העבודה והמעמד המקצועי מגדירים גם את תפיסת העצמי שלנו. הם אחראים על תחושת הסיפוק, הערך, הכבוד העצמי והגאווה, יחד עם המובן מאליו: יכולת ההשתכרות ורמת החיים שלנו.

אז מה יעשה זה שניהל 30 עובדים ביד רמה, נשא על כתפיו עשרות מטלות ואחריות כבדה, קיבל מאות מיילים ביום ועוד עשרות טלפונים ובקשות כאשר יום אחד הכל נגמר והוא מפוטר? 

ממיקומו בקדמת הבמה ככוכב ההצגה הוא נפלט החוצה לא רק מההצגה, אלא אפילו מהתיאטרון עצמו... 

כן, כל אדם שמשנה סטטוס מעובד למובטל (ולא משנה אם פוטר או התפטר וגם לא משנה במה עסק לפני כן וכמה בכיר היה) ירגיש את אותה התחושה ככל שתקופת האבטלה שלו תלך ותתארך: מאדם בעל השפעה יהפוך לדנידין שכזה, שרואה ובלתי נראה... ששולח קורות חיים ואף אחד לא מתייחס, שהולך לראיונות עבודה ולא מקבל שום תשובה (לא חיובית ולא שלילית)...

וככל שנקודת המוצא גבוהה יותר, כך כמובן גודל הנפילה...

התוצאה? ירידה במצב הרוח, ירידה בתיאבון, חוסר חשק, ירידה בביטחון העצמי ואפילו לעיתים דיכאון. אלה, כמובן לא בריאים כלל ועיקר. אבל הדבר שהוא הכי גרוע במצבים שכאלה הוא שמעבר לקשיים האובייקטיביים, לאדם עצמו יש חלק לא קטן בתחושות השליליות האלה.

כן, כן! אנחנו כבני אדם מבצעים באופן לא מודע פעולות וחושבים מחשבות שכולן מאוד, מאוד שליליות עבורינו. בואו נקרא לילד בשמו: הלקאה עצמית... אנחנו מסוגלים "לחמם" את עצמינו לגבי מצבים ואירועים עד כדי כך שאנחנו גורמים לעצמינו נזק גדול עוד יותר...

אז מה עושים? מפסיקים לקחת ללב ולריאות! הנה טיפים שדורשים לא מעט מודעות ושליטה עצמית, אך שיסייעו לכם לעשות זאת-  9 טיפים לחיפוש עבודה בריא יותר:

1. לא נלחמים בטחנות רוח!

כן, דון קישוט הוא דמות מרהיבה, אבל בחיים האמיתיים הלחימה הזו בטחנות רוח עלולה לעייף מאוד... בחיפוש עבודה חייבים להפסיק (או להמנע מלכתחילה) מלהתעסק ולהתעכב יותר מידי על דברים מעצבנים שאי אפשר לשנות.

אני לא מטיפה כאן לחדלות רוח, ואם אתם רוצים לשנות דברים- יש לא מעט דרכים לנסות ולבצע את זה, אבל, לכל השאר: בחיפוש עבודה נתקלים בהמון תופעות מקוממות, מעצבנות, מכעיסות ואם נתחיל למנות אותן כאן הבלוג הזה יהפוך מבלוג למניפסט ארוך, אבל מה יצא לנו מזה פרט לשברון לב ותחושת קבס? 

אז נכון, כולנו יודעים שיש אפליית גיל, ורבים מתלוננים על הדרך שבה מתנהלים תהליכי הגיוס בחברות ואחרים מתרעמים על הרמה המקצועית של חברות ההשמה. בכל ענין ונושא שקשור לחיפוש העבודה תמצאו דעות, דיונים, פורומים, סטטוסים ברשתות חברתיות ומה לא? 

להעלות נושאים לשיח הציבורי זה אכן חשוב, אבל כשהגבול מטשטש ומירב תשומת הלב עוברת מחיפוש העבודה לתלונות על חיפוש העבודה- זה כבר לא בריא בכלל...

2. לא משווים לאחרים!

איך זה יכול להיות שצביקה שעבד איתכם בצוות ופוטר יחד איתכם כבר מצא עבודה ואתם לא? אתם הרי וותיקים ומנוסים יותר ממנו! ואתם אלה שהעברתם לו את החפיפה כשהגיע לצוות! נו, אין צדק בחיים!! איך זה שהוא הצליח להתברג בתפקיד חדש כזה מרשים ובחברה כזו טובה כל כך מהר?! והנה אתם, יושבים עדיין בבית, מובטלים מאונס, בוהים במסך  מול אותו אתר דרושים מאוס!

נשמע מוכר? מקווה שלא! 

אבל אם כן, נסו למגר את המחשבות השליליות האלה. טוב זה לא עושה ולעזור- נו... זה בטח לא עוזר ולא מקדם. שיהיה בריא צביקה הזה... הפסיקו לחשוב עליו והתחילו להשקיע את האנרגיות בכיוונים בונים יותר.

3. לומדים לשים גבולות!

בואו נודה באמת, לחפש עבודה זו לא אחת מהנאות החיים (אלא אם כן אתם מאזוכיסטים). כמו בכל דבר אחר- כשעושים אותו יותר מידי- זה נמאס! אז, בחרו במינון הנכון- אל תכניסו את ראשכם לחול כבת יענה ואל תדחיקו את העובדה שאתם חייבים להשקיע בחיפוש, אך מצד שני אל תגזימו. אל תהפכו את החיפוש לכל עולמכם... החליטו על 3-4 שעות ביום שבהן אתם מרוכזים ומשקיעים בחיפוש ואזנו זאת בפעילויות נוספות שימלאו את יומכם. יש גבול לכל תעלול...

4. קופצים למים!

טוב, לכולנו יש המון תירוצים שאנחנו נותנים לעצמינו כל הזמן...: "אני לא אתחיל לחפש עכשיו כי תיכף חגים וכל בר דעת יודע שזה לא זמן טוב...", "קודם אלך להירגע קצת בים (כן, זה בהחלט מגיע לי אחרי כל מה שעברתי!) ובערב אתיישב מול המחשב ואתחיל לחפש...אופס, כבר מאוחר..אני עייף מידי... אתחיל כבר מחר!", "כבר יום חמישי...אם אשלח קורות חיים עכשיו, אף אחד לא יהיה שם כדי לקרוא...עדיף כבר לשלוח ביום ראשון כשכולם יחזרו מהסופ"ש!", "אויש, זו משרה טובה, אבל לפי המספר של הפונים למשרה הזו בלינקדאין, אם אשלח אהיה המועמד ה 305. נו, מה הטעם לנסות בכלל?!"

עזבו אתכם מתירוצים וממחשבות משתקות שכאלה! אז מה לעשות? לעשות!

5. לא מצפים לנצח בכל קרב!

בינינו, הרי ברור שלא כל משרה שפניתם אליה אכן מתאימה לכם באמת. עם יד על הלב, תודו שלפעמים אתם שולחים קורות חיים רק בגלל שאתם יכולים... יש משרות שאתם באמת יותר מידי מנוסים עבורן, יש אחרות שאין לכם את ההשכלה הנדרשת וגם יש מקרים שבהם אתם מתקדמים בתהליך הגיוס, אבל יחד אתכם מתחרה על המשרה מועמד שהוא פשוט- יותר מתאים...

למדו לנתח את התוצאות בצורה האובייקטיבית ביותר. לא כל חוסר תגובה ולא כל חוסר הצלחה הוא כישלון אישי שלכם או באשמתכם. 

6. לא חוזרים על מה שלא עובד!

יש עשרות דרכים לחפש עבודה, יש גם לא מעט אפשרויות לכתוב קורות חיים ולהציג את עצמכם. לא מדובר במתמטיקה וגם לא בשום מדע מדוייק אחר. זה לגמרי עניין של פשוט לנסות ולראות מה יוצא. 

אז אם אתם דבקים באותו רזומה שכתבתם לפני 8 שנים (שבכל חיפוש עבודה הוספתם בו עוד מקום עבודה בשיטת הסלאמי), או באותן 2-3 שיטות חיפוש ואין תוצאות, אל תבזבזו זמן, אנרגיה ועצבים... נסו דברים אחרים!

7. לא מעבירים את המושכות לאחרים!

קל מאוד להתרעם על אחרים: "איזה חברת השמה מעצבנת! למה לא מפנים אותי למשרות מתאימות?! ממש לא מבינים מה אני מחפש!", "נו, כנראה שככה זה חברים... הם תמיד בסביבה כשהכל טוב, אבל, רק תבקשו מהם טובה וכולם מתאדים באוויר כמו מים רותחים", "לא מבין למה המליצו לי על ההד-האנטר הזה... כל היום מפרסם משרות שיכולות להתאים לי בלינקדאין, אבל לחשוב להציע לי אחת מהן, לא...זה כבר קשה מידי!".

כל המחשבות השליליות האלה, מקורן אחד: הציפיה שאחרים יעשו עבורכם משהו שבפועל לא קורה. בחיפוש עבודה, כמו בהרבה תחומים אחרים- לא משנה כמה טובים החברים, כמה קשרים יש וכמה אתם רגילים שאחרים עובדים עבורכם: בחיפוש עבודה המושכות חייבות להיות בידיים שלכם!

אל תצפו יותר מידי מחברים, אל תסמכו יותר מידי על אחרים. כולם עסוקים, לכולם יש לחצים, צרות, זמן מוגבל, יעדים... רוצים שמשהו יקרה? תעשו. רוצים שחברות ההשמה יבינו טוב יותר מה אתם מחפשים? הרימו טלפון והסבירו. מרגישים שההד האנטר ההוא שכח אתכם? הזכירו לו באופן קבוע שאתם עדיין מחפשים...עשו זאת גם כשאתם רואים שפרסם משרה מתאימה....אל תצפו ממנו שהוא יזכור אתכם, יש לו עוד הרבה מועמדים שהוא מטפל בהם...

8. מבינים שהמצב זמני!

רע לכם, מרגישים תסכול, מרירות...דברים לא מתקדמים... זה מובן. אבל, אל תפסיקו להזכיר לעצמכם דבר אחד: זה זמני! לא תמיד תחפשו עבודה! לא לנצח תשארו מובטלים. בחיים הכל עובר- גם טוב וגם רע...

9. והכי חשוב: לא לוקחים ללב!

הבינו דבר אחד: כל מה שקורה לכם- זה לא אישי! לא מתקשרים אליכם אחרי ראיון? נכון... מצד שני, לאף מועמד אחר לא מתקשרים, ולא רק אליכם...

שולחים קורות חיים ואפילו לא מקבלים אישור אוטומטי שהם הגיעו ליעד? זה ממש לא בסדר...אבל, זו ברירת המחדל...

מרגישים שהכל בגלל הגיל שלכם? יכול להיות... אבל, מה יעזור להתעצב ולהתעצבן? יש דרך כלשהי למישהו מאיתנו לשנות את הגיל הביולוגי שלנו? לצערי, עדיין אין...

אז מה עושים במקום לקחת ללב?

-מתמודדים עם המצב, כי זה מה יש ואין ברירה אחרת

-מבינים שכולם באותה סירה, שזה לא אישי ולכן אין טעם להיעלב

-חושבים מחשבות חיוביות (לפחות אחת כנגד כל מחשבה שלילית שמתעקשת לצוץ)

-משקיעים אנרגיות בקידום החיפוש במקום במציאת תירוצים

-לוקחים מושכות לידיים והופכים לפרו-אקטיביים

-מחפשים דרכי פעולה חדשות (כן, גם כאלה שמעבר לאזור הנוחות שלכם)

-פשוט עושים... מישהו חכם פעם אמר: Better Done Than Perfect! 

***מי כמוני יודעת שחיפוש עבודה עלול לגזול אנרגיות ומצב רוח. לעיתים מגיעים למצב שפשוט מתייאשים וזקוקים למילה טובה ולדחיפה טובה במעלה ההר... לשם כך יזמתי כבר לפני 4 שנים את פגישת היעוץ לחיפוש עבודה. עד אז, לא היה קיים שירות כזה בכלל. אם החיפוש הצליח ליאש גם אתכם, צרו קשר לקביעת פגישת יעוץ. בפגישה נעבור יחד על כל מה שעשיתם עד היום בנוגע לחיפוש ולא צלח, נחפש "היכן קבור הכלב", נתקן תהליכים שגויים ונבנה יחד תוכנית פעולה ברורה ופשוטה ליישום שתיתן דחיפה חזקה קדימה לחיפוש העבודה שלכם (בין היתר נעבור גם על קורות החיים, על שימוש מתקדם בלינקדאין וגם במידת הצורך על הכנה לראיונות עבודה):

מאיה בוכניק: 054-7380310

maya.bouhnik@gmail.com

חיפוש עבודה אחרי גיל 40- הופעת אורח בתוכנית הטיפים של אודטה

הנה אייטם בהשתתפותי ששודר אתמול (6/12) בתוכנית הטיפים החדשה של אודטה ברשת.

http://reshet.tv/Shows/Odetta/videomarklist,194875

זה לא הגיל, זה התרגיל...

יש אנשים שהם אנשים בלי גיל. אני בטוחה שאתם מכירים לפחות אדם אחד כזה. קחו לדוגמא את צילה השכנה של ההורים שלי. אני מכירה אותה מאז שאני ילדה ומה שמוזר לגביה הוא שאני ממש בטוחה שמאז ועד היום היא בכלל לא השתנתה. טוב, היא מבוגרת, זה נכון. אבל היא היתה מבוגרת כבר אז (ואפילו סבתא) כשאני הייתי תלמידה בבית הספר היסודי. בעוד שהיא נשארה "מבוגרת" (ואפילו סבתא), אני גדלתי, עברתי לתיכון, אח"כ לצבא, סיימתי לימודים אקדמיים ועברתי מספר מקומות עבודה. כן, חייבים להודות- אני הולכת ומתבגרת (הנשמות הטובות יגידו אפילו מזדקנת...) ואילו במהלך כל הזמן הזה צילה נשארה כפי שהיא: מבוגרת אמנם ואפילו סבתא...

עכשיו, אל תדמיינו לכם סבתא מן המניין, כי לצילה יש רעמת שיער ג'ינג'י והיא אוהבת להתלבש בהתאם לצו האופנה. הצבעים האהובים עליה הם שחור ואדום ועד היום כשעוברים בחדר המדרגות אחריה, אפשר לזהות את אותו השובל המוכר של הבושם הקבוע שלה.

לפני מספר חודשים היא סיפרה לי בשמחה שהיא חוגגת יום הולדת. עניתי לה ב"מזל טוב!" חייכני והיא הוסיפה: "איזה כיף, היום אני סוף סוף בת 18. רק הפוך...!"...

אני אשאל עכשיו את אותה השאלה שכבר שאלתי בהרבה פוסטים קודמים כאן בבלוג: אז מה לעזאזל הקשר בין אותה הסבתא הנחמדת לבין חיפוש עבודה??

שאלה מצויינת!

נזכרתי בצילה השבוע תוך כדי פגישת יעוץ לחיפוש עבודה. פגשתי מהנדס תוכנה וישבנו יחד למטרת שדרוג קורות החיים שלו. אחת מהשאלות הראשונות שהוא העלה היתה, והנה ציטוט: "תגידי, להוריד או לכתוב את תאריך הלידה שלי בקורות החיים? בכל זאת, אני כבר מבוגר מידי וזה עלול לפגוע בסיכויים שלי לקבל תגובות, לא?".

שאלתי אותו את השאלה המתבקשת- בן כמה הוא? והוא ענה לי: "33".

!!!!!

אתם כבר בטח מבינים ש 33 זה הפאנץ' ליין, נכון?

ואגב, הוא לא הראשון בן ה 30+ ששאל אותי את אותה השאלה...

אז אני רוצה לנצל את הבמה שיצרתי לעצמי כאן כדי לשאול שאלה חשובה: איך זה שהגענו למצב שבו בחור צעיר (כן, 33 זה צעיר לכל הדעות) חושש שהוא מבוגר מידי?

הוא לא עוסק בספורט, הוא לא דוגמן והוא לא עוסק בשום מקצוע שבו הגיל עלול לפגוע בביצועי הגוף או במראה. הוא בסה"כ מהנדס תוכנה שצריך להשתמש בראש וביכולת החשיבה והיצירתיות שלו בכדי להצליח בתפקיד.

למה שבחור כזה יחשוש לציין את גילו על גבי קורות החיים שלו?

מגיעים אלי ליעוץ המון מועמדים מנוסים ומצויינים. אין אחד שעבר את גיל 40 שאינו מתלונן על ההרגשה שיש לו שהוא מפספס משרות טובות בגלל הגיל... דווקא בזמנים כמו שלנו בהם אנשים חיים חיים ארוכים יותר ונראים צעירים יותר ואישה בת 81 מדברת, צוחקת ואנרגטית כאילו היתה בת 18, דווקא עכשיו היינו מצפים לתופעה הפוכה, לא?

אז למה באמת שלא?

לשנות את המצב אני לא ממש יכולה, רק לכתוב עליו ולעשות קצת באזז. חוץ מזה אני גם יכולה לקרוא לאנשים לא להיכנע לתפיסה המוטעית הזו ובטח ובטח לא לשתף עם זה פעולה. אם אתם בני שלושים פלוס ומתחילים לדבר על כך שאתם "מבוגרים מידי" אתם נכנעים לאותה תפיסה מוטעית וגם בז'רגון הסוציולוגי- משעתקים אותה. אז פשוט אל...!

לצערי השבוע אין לי טיפ טוב שיכול לפתור את הבעיה ולשנות את התופעה, אבל אם לכם יש הצעת יעול לגבי איך משנים את המצב הזה, או שסתם יש לכם דיעה על הנושא: הוסיפו תגובה כאן למטה.

וצילה, אני די בטוחה שאת לא קוראת את הבלוג שלי, אבל למרות זאת- אני בהחלט מעריצה אותך. מאחלת לך עוד המון שנים של "גיל 18"... :)!