עם היד על הלב: הייתם מקבלים את עצמכם לעבודה?

בפגישת יעוץ לפני כשבועיים עלה משהו בשיחה שהזכיר לי מקרה מעניין שקראתי עליו לפני יותר משנה. תיכף אספר לכם על אותו המקרה, אבל לפני זה, קצת רקע: בפגישה ישבתי עם עובד שהכרתי עוד קודם מכיוון שנפגשנו מספר פעמים כשחיפש עבודה. כיום, הכל בסדר והוא עובד מספר חודשים במקום עבודה נחשק. 

במסגרת תפקידו הנוכחי הוא עושה משהו שלא עשה בעבר- הוא מנהל צוות עובדים וגם צריך לבצע תהליכי גיוס של עובדים חדשים.

איזה היפוך תפקידים מבלבל! מי שהרבה מאוד זמן חבש את כובע המועמד, כיום הוא המגייס. שני צדדים הפוכים של אותו המטבע. מה שמעניין הוא שעכשיו בכובעו החדש הוא נחשף לבעיות ולסוגיות שכמחפש עבודה בכלל לא היה מודע להן ואם כן היה מודע- אלה בדיוק אותם דברים שנהג לקטר ולהתרעם עליהם. הנה לכם מקרה קלאסי של "מה שרואים מכאן, לא רואים משם...". 

ברור שהבחור הזה הוא לא הדוגמא היחידה לבלבול כתוצאה מחילופי צדדים: כל מנהל שגייס עובדים ועכשיו צריך לחפש עבודה מרגיש זאת, כל מחפש עבודה שהפך למגייס עובדים, כל רופא שפתאום חלה וכל יועץ שהופך לנועץ. הכסא שעליו אתם יושבים והצד של השולחן עשויים לשנות מאוד את הפרספקטיבה שלכם על דברים ולהפתיע גם אתכם...

לא יהיה מוזר, אם ככה, שבשיחה אקראית עם מחפש עבודה תשמעו הר של קובלנות נגד המעסיקים והמגייסים ואילו בשיחה אקראית עם מעסיק תצטרכו להאזין לאינספור טענות על המועמדים. אלה יטענו שאין מועמדים טובים ואלה יטענו שאין משרות. אלה יגידו שאף אחד לא חוזר למשלוח קורות החיים שלהם וההם יתלוננו שהם מקבלים הרים של מועמדים לא מתאימים. 

נו, טוב... כנראה שכולם צודקים וכולם טועים גם יחד...

בואו ונחזור לאותו מקרה מעניין שקראתי עליו לפני כשנה: היה היה מנהל משאבי אנוש בכיר בחברה גדולה. אותו מנהל מפילדלפיה עשה ניסוי קצר: הוא שלח את קורות החיים של עצמו למשרה פתוחה בארגון שבו הוא עובד ורצה לראות מה קורה. הנה לכם תשובה לשאלה שבכותרת. התשובה היא "לא!"... קורות החיים שלו לא עברו את תהליך הסינון...

ברור, אם כך, שיש כאן בעיה לא קטנה בתהליך הסינון/גיוס.

הסינון הראשוני איננו הבעיה היחידה, כי גם ראיונות העבודה עצמם (למי שכבר מצליח להגיע אליהם) נמצאו כבעלי תקפות מאוד נמוכה. בשביל לסבר את האוזן, הנה כמה עובדות: החוקרים פרנק שמידט וג'ק האנטר חקרו 32,000 (!) מועמדויות לעבודה שנפרסו על פני תקופת זמן של 85 שנה ב 500 סוגי עיסוק שונים (מכירות, ניהול בכיר, הנדסה, הוראה, משפטים ועוד ועוד...). החוקרים בדקו את הביצועים של העובדים הללו ביחס למסקנות שעלו בנוגע אליהם לאחר ראיונות עבודה. במילים אחרות- מסקנות לאחר ראיונות בהשוואה לביצועים בעבודה בשטח. רמת התקפות של ראיונות העבודה עמדה על 8%...

בואו ונודה באמת- אם אתם מגייסים עובדים- התוצאות הללו בטח שלא מלבבות בעיניכם ואילו אם אתם מחפשים עבודה, אתם בטח צועקים עכשיו "ידעתי! אמרתי לכם!".

אבל מה זה עוזר לנו בעצם? ראיונות עבודה הם עדיין הכלי השכיח ביותר בתהליכי גיוס עובדים. אז איך כל זה רלוונטי לכם?

אם אתם מגייסים עובדים לצוות שלכם או לארגון: 

- אל תשכחו: גם אתם חיפשתם פעם או תחפשו פעם עבודה- אל תעשו לאחרים מה ששנוא עליכם.

- הבינו ששיטת סינון שמתמקדת ברשימת מכולת של ניסיון או כישורים איננה נכונה כי יש דברים שאי אפשר לגלות בקורות חיים או בראיונות עבודה אבל שכן אפשר לפספס. בקלות!

- שיטת סינון שבנויה אך ורק על בסיס ניסיון עבר לא תנבא בהכרח את רמת ההצלחה בתפקיד בעתיד. פוטנציאל זו לא מילה גסה!

- בעבודה אין דרך אחת להצלחה, כך שגם אין רק דרך אחת נכונה לענות על השאלות שלכם. אל תפסלו כל כך מהר את אלה שלא מדקלמים את התשובה המדויקת שאתם מחכים לשמוע.

- גיוון זה טוב. אל תנסו לגייס רק את אלה הדומים לכם.

- היזהרו מדעות קדומות/אפליות למיניהן, שעלולות לבלבל את כושר השיפוט שלכם.

- אל תחפשו בכוח את השלילי.

- אל תושפעו מאפקט הראשוניות (הרושם שהמועמד יוצר בשניות הראשונות של המפגש).

- לא משנה מהי התשובה: חיובית או שלילית- עדכנו! ואל תשאירו מועמדים "באוויר".

טיפים למחפשי עבודה:

- לפני משלוח קורות החיים שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: "האם אני סתם שולח קורות חיים בכדי לנסות את מזלי או שאני באמת מתאים למשרה ומעונין בתפקיד?", "אם אני הייתי מקבל את קורות החיים שלי, האם הייתי מזמין את עצמי לראיון? האם הייתי מקבל את עצמי לעבודה?". עניתם לעצמכם "לא"? אל תשלחו קורות חיים!

- לפני ראיון העבודה שאלו את עצמכם: "אם אני הייתי רוצה לגייס עובד לתפקיד הזה, מה הייתי שואל אותו? איזה תכונות הייתי מחפש אצלו? איזה מועמדים הייתי מעדיף ואיזה הייתי פוסל?". החליטו על 3-4 מסרים שאתם חייבים להעביר למראיין במהלך הראיון- ויהי מה!".

- לאחר ראיון העבודה: תעדו את השאלות והתשובות שנתתם כמה שיותר צמוד לסיום הראיון. נתחו את מה שקרה, הפיקו לקחים. האם שכחתם להגיד משהו חשוב? האם שוב נפלתם בשאלה כלשהי? האם המראיין ישכח אתכם דקה וחצי לאחר שתצאו מהמשרד או שהרשמתם והלהבתם אותו? האם גם מכרתם בראיון או שמא רק הגנתם, הסברתם ותירצתם את עצמכם? 

למדו מהניסיון... כל ראיון עבודה נוסף הוא תרגול ואימון המקרבים אתכם לעבודה החדשה שלכם...!

***האביב עושה לכם חשק לשינוי? מתכננים לחפש עבודה אבל אין לכם מושג איך להתחיל? ואולי מחפשים עבודה ומרגישים שהכל תקוע וששום דבר לא זז?

פנוי אלי לקבלת פרטים על פגישת היעוץ לחיפוש עבודה: מיפוי הצעדים הבאים בקריירה, סודות מאחורי הקלעים מעולם הגיוס, שדרוג קורות חיים, התאמת קורות חיים לתוכנות סינון, הכנה לראיונות, שיטות חיפוש עבודה יצירתיות ועוד ועוד...! 

מאיה בוכניק: 054-7380310, maya.bouhnik@gmail.com

Google+

פוסט אורח: 10 דרכים להרוס מצגת מקצועית...

זהו אמנם בלוג בנושא חיפוש עבודה, אבל מידי פעם אני אוהבת להעלות כאן פוסטים אורחים בנושאים הקשורים לעבודה עצמה, כי בסופו של דבר זוהי המטרה, לא? למצוא עבודה וגם להצליח בה....

אני שמחה לארח היום את אח שלי, גיל בוכניק, איש היי-טק ובלוגר גאה בפני עצמו. הפוסט הזה פורסם לראשונה בבלוג שלו :

The Mobile Spoon - בלוג מקצועי בנושאי Mobile.

כל מי שמשתתף במצגות כשגרה שוטפת של עבודה, ימצא את הפוסט הזה די... משעשע...ואולי גם מוכר... :)

אז די עם ההקדמות, הנה 10 דרכים להרוס מצגת (וגם: עשר דרכים לפספס הזדמנות מושלמת להרשים קהל בסמינר):

1. להגיע לבמה באיחור קל, אז מה עם המצגת היא רק 20 דקות וקהל היעד הוא לקוחות פוטנציאלים...

2. לחלק את המצגת בין ארבעה אנשים. 5 דקות למציג.

3. לבזבז את ארבעת מתוך חמשת הדקות הראשונות של מציג מספר 1 בהצגת שאר האנשים (מי הם, כיצד התגלגלו לעבוד יחד,מה הם עשו בצבא, כמה הם אוהבים אחד את השני...).

4. להעביר מצגת שלמה בנושא ממשק משתמש מבלי להראות תמונות ויזואליות או צילומי מסך.

5. לבזבז דקה בכל מעבר מביך בין מציג אחד לשני.

6. לשכוח להעביר את השלט (הדבר הזה שמעביר שקפים) במעבר בין מציג מספר 2 למציג מספר 3.

7. לתת למציג מספר 2 (זה עם השלט ביד) לשבת בקהל ולדבר עם השכן בזמן שכולם מחפשים את השלט...

8. להראות שקף עם מילה אחת: "דמו", ולהתנצל על כך ששכחת להביא את הדמו איתך...

9. לספר על פרוייקט שבו שימשת כיועץ לעיצוב ממשק משתמש עבור מוצר מעניין, שהרבה אנשים יזדקקו לו כי הוא ממש מתבקש והצורך קיים ומוצר כזה יכול מאוד לעזור וממש צריך אותו... וככה לשרוף את חמשת הדקות המוקצבות בהצגת הרעיון מבלי לדבר על הממשק עצמו.

10. לסיים את המצגת עם פרטי החברה כדי שכולם יוכלו לרשום: "לזכור לא לעבוד לעולם עם החברה הזאת...".

זה אולי נשמע קצת מצוץ מהאצבע, אבל הייתי נוכח במפגן אווילות שכזה לפני מספר חודשים באירוע Mobile שדווקא היה די טוב מבחינה מקצועית, אך גם סיפק את הסחורה מבחינת בידור והשראה לכתיבה...

יצאתי מהארוע חמוש במספר רעיונות חדשים, כרטיסי ביקור, חולצה, סיכות מטופשות, עט מיותר ו...גם עם רושם ראשוני, שיהיה קשה מאוד לשנות, על חברה ששילמה הרבה יותר מידי כסף עבור פרסום שלילי...

יש לכם טיפים להעברת המצגת המושלמת? מוזמנים להוסיף אותם כאן למטה בתגובות.

זה לא את/ה זה אני...

קבלו ויז'ן:

השנה: 1999, המקום: חברת סטארט אפ מצליחה (כן, אחת מאלה שבגללן הכל התפוצץ בערך שנה אחרי זה...), על הבמה: אני (כשנשאתי בטייטל מנהלת תחום תוכנה ומערכות מידע בחברת השמה), קולגה וסמנכ"ל הפיתוח של חברת הסטארט אפ.

הסצינה: פגישה למטרת היכרות וקבלת פרטים נוספים על אופי החברה והמוצר שלה, בכדי שכחברת השמה נוכל לשלוח לחברת הסטארט אפ את המועמדים המתאימים לה ביותר וכמובן גם נדע לספר למועמדים מה החברה עושה ומהו המוצר.

באותם הימים העליזים של שנות ה"בועה" פגישות כאלה לא היו יוצאות דופן. אחת לשבוע לפחות יצאנו לביקורים אצל הלקוחות שלנו בכדי להצליח להבין "מי עושה מה" מתוך שלל החברות שנפתחו באותה התקופה.

ולמה אני מספרת לכם את זה? בגלל שהשבוע תוך כדי פגישת יעוץ עם מחפשת עבודה, נזכרתי בביקור הזה. מתוך כל הביקורים באותה השנה לא הצלחתי עד היום לשכוח את אותו סמנכ"ל פיתוח שפגשנו בפגישה הזו... ולא... תשכחו מזה- זה לא בגלל שפגשתי שם את אחיו התאום של בראד פיט וזה לא בגלל שהוא כל כך הרשים אותי. זה היה בדיוק להיפך: כי הוא היה מ-ש-ע-מ-ם!!

חברת הסטארט אפ היתה צעירה והמשרדים היו... נו, משרדים של חברה בתחילת דרכה, אבל הרעיון והמוצר (בהתייחס ללפני יותר מ- 10 שנים) היו מדהימים ומלהיבים. באמת. אבל מה, אותו סמנכ"ל פיתוח שהיה הנציג הראשון של החברה שאותו פגשו המועמדים וגם אנחנו (חברת ההשמה) היה אדם "אפרורי" שכמעט נרדם כשהסביר לנו על המוצר. אותו האדם שהיה אמור להיות הראשון שמתלהב ומלהיב כמעט והרדים אותנו באותה הפגישה. ואם זה קרה איתנו, זה בטוח גם קרה בראיונות עבודה עם מועמדים פוטנציאלים.

חשוב לי לספר את זה, בגלל שכמחפשי עבודה אתם כמובן רוצים "למכור" את עצמכם הכי טוב שאפשר בראיון. יש לא מעט חומר בבלוג הזה ובכלל באינטרנט על מה שמועמדים צריכים לעשות בכדי להרשים את המראיין. אבל, חשוב לזכור שצריך שניים לטנגו וכל ראיון עבודה הוא ראיון הדדי. מפגש שבו גם המועמד/ת מתרשם, אוסף מידע, מכיר ומחליט אם זהו המקום בו הוא רוצה לעבוד.

לכן, חשוב מאוד שגם המעסיקים ידעו לבחור נכון את אותם האנשים שמראיינים עובדים כי הם בעצם הפנים של החברה.

במחקר שנעשה לפני מספר שנים בשיתוף אתר MONSTER מצאו כי מתוך 6000 אנשים שענו על הסקר, שני שליש מהם הודו שההחלטה שלהם לגבי בחירת מקום עבודה התבססה על התרשמותם מהמראיין שראיין אותם.

הראיון עצמו איננו רק מפגש לצורך גיוס עובד, הוא גם מפגש שבו החברה ממתגת ומשווקת את עצמה בפני אותו מרואיין. ואת זה לפעמים נוטים לשכוח.

אז הנה, לשם שינוי, מספר טיפים המיועדים, דווקא, למראיינים שבינינו:

- אל תתנו למועמדים לחכות. קבעתם שעה לראיון? עימדו בה! לתת למועמד להמתין חצי שעה לתחילת הראיון אינו מכובד וגם לא מכבד. לא את המועמד וגם לא את עצמכם.

- אל תיצרו רושם כאילו אין לכם זמן לראיון. המועמד שמגיע לראיון משקיע את זמן הראיון וגם את זמן ההגעה, הוא חונה בחניון ומשלם על כך, אם הוא עובד, הוא לעיתים צריך להמציא תירוץ לבוס שלו ולצאת לראיון באמצע יום עבודה (וכולנו יודעים שזה לא ממש נעים), הוא מתוח ומתרגש ו... נו, הבנתם כבר. בקיצור- הוא "מושקע" בפגישה אפילו יותר מכם, אז, תנו לו את הזמן הראוי ואל תנסו לתקתק את הראיון כמה שיותר מהר.

- היו מוכנים בעצמכם! נתקלתי בלא מעט מקרים בהם קבעו ראיון עם מועמד ושכחו, או שהמראיין לא נמצא בחברה ומישהו אחר החליף אותו. ככה גם נראה הראיון עצמו... אז, אם הטילו עליכם לבצע ראיונות עבודה- התכוננו לכך, וודאו שיש לכם מידע על המשרה, הכינו מראש עותק של קורות החיים של המועמד, פנו זמן וכו'...

בשוק עבודה שמשתפר (ככה טוענים) חשוב מאוד לזכור- הרושם הראשוני בראיון הוא הדדי, המראיין הוא הפנים של החברה ולפעמים ההשפעה של רושם שהוא משאיר על המועמדים תהיה חזקה יותר מפעילויות פרסומיות כאלה או אחרות שהחברה עושה.

סצינת סיום: עמעום אורות, מוזיקה דרמטית ו...: מספר חודשים אחרי הפגישה הסטארט אפ נסגר.

בעצם..., יכול להיות שאחד הגורמים לכך היה חוסר ההתלהבות המשווע של אותו סמנכ"ל??

לא...!!! מה פתאום???! :)

נ.ב.

יש לכם עוד טיפים למראיינים? מוזמנים להוסיף כאן למטה בתגובות...

פוסט אורח: 6 טיפים לניהול פרוייקטים

אני שמחה לארח כאן היום פוסט נוסף מבית היוצר של ג', המשתף אותנו הפעם מניסיונו ב 6 טיפים לניהול פרוייקטים:

איך מנהלים את זה, אינעל העולם?

היית בטוח שזה יותר קל, לא ככה דמיינת את זה. אתה הרי יודע איך מנהלים פרויקט, כלומר עשית קורס עם הסמכה ותעודה יפה, למדת מתודולגיות ניהול פרויקט כולל ראשי תיבות יפים באנגלית ואיזה ניירת צריך לייצר בכל אחד מהשלבים, ובדמיונך הפרוע חשבת שאתה נכנס לחברה מסודרת, שבה יש חוק וסדר, משמעת ברורה, מקל וגזר, וכל מה שנשאר לך זה להכין תוכניות, להנחית הוראות ולחכות לתוצרים שיתחילו לזרום.

מה, לא?

זהו חמוד, שלא.

אז ככה: יש בארץ מספר חברות (לרוב גלובליות עם הנהלה שחלקה או כולה לא בארץ) ששומרות על סטנדרטי ניהול, שלא לומר אווירת משמעת וסדר שלא היתה מביישת את הוורמאכט, כולל ביקורות חוזרות ונשנות, בקרה על התהליכים השונים, מנגנוני הערכות ביצוע על עובדים, ובאופן כללי סדר, משמעת, תיאום ציפיות מסודרת, וכל מיני אנשים קטנים שמהבוקר עד הערב מתחזקים גאנטים ואקסלים באובססיה פגאנית.

יש לזה יתרונות ברורים וחסרונות ברורים לא פחות, במיוחד אם אתה לא אוהב להיות בורג במכונה ונוטה ליצירתיות.

לעומת זאת, רוב תפקידי ניהול הפרוייקטים בארץ מתקיימים בחברות קטנות יותר, באווירה א-פורמלית שאנחנו הישראלים נורא גאים בה, עם סדר ונהלים שהם בגדר המלצה (שבמקרים לא מעטים הא-פורמליות הזו מגיעה לרמות שאם היינו בצבא היינו קוראים לזה בית ז***ת, סליחה על הכוכביות) ושלא ממש מהוות מופת לניהול מסודר, ובכל זאת איכשהו העסק מתנהל ככה כבר כמה שנים ומשום מה מצליח, או שסתם פשוט הקריסה עדיין לא נראית באופק (סליחה על הציניות).

ובתוך כל הדבר הזה אתה צריך לנהל את ההוא עם זגוגיות המשקפיים מספר 12 והשיער שנראה כאילו עוצב על ידי דחיפה לא מבוקרת של המזלג לשקע החשמל בבוקר ושהוא עילוי בג'אווה, אבל לא ממש סופר ממטר את הדרגות שאין לך על הכתפיים, ואתה גם יודע שכמה ח** (שוב סליחה) שתאכל ממנו, אם מישהו יעוף כאן ראשון על חוסר תפקוד זה אתה ולא הוא.

ככה זה בשרשרת המזון של הפיתוח, אותך יותר קל להחליף. ברוך הבא לעולם הניהול המטריציוני.

אז מה עושים?

האופציה הטובה ביותר בשבילך (לאו דווקא בשביל הארגון) ביותר היא להיצמד ל"אסטרטגית האפסנאים" הצבאית הידועה, כלומר לנצל את אותן יכולות שהיו לך בצבא להפוך מחנון חביב לסחבק של נהג הטיולית או האפסנאי, מה שהקנה לך קיצור הליכים קוסמי בדרך לחרמונית משלך או שקט נפשי פנימי שמבטיח שהטיולית תגיע אליך ראשונה למרות שהיא שמורה בכלל לפלוגה אחרת (ואף אחד לא צריך לדעת מזה בכלל, בסדר?).

אם אין לך את היכולת הזאת, או שסתם אין לך מושג מה התחביבים של איש החשמל (כלומר תמיד שיערת מהם, אבל אין צ'אנס שתדע איך ניתן לפתח עליהם שיחה), נסה להפעיל את אותם הקסמים כדי לקבל מסלול VIP למנהל שלו על ידי מציאת תחומי שיחה משותפים ושאר ירקות. אם כל זה אינו בגדר אופציה נשארת עם האפשרות השלישית שהיא לייצר את הסדר בארגון בעצמך:

1. גם אם מדובר במשהו קטן שניתן לסגור עם ראש הצוות בשיחת מסדרון, שלח זימון לפגישה. אם לא תקבל תגובה, שלח שוב, אם עדיין לא תקבל תגובה זו סיבה מספקת ללכת להתלונן למעלה בלי להישמע "קוטר". בפועל מעטים האנשים שיתעלמו לזימון לפגישה כלשהי.

2. התיישבתם? הסבר בפירוט מה אתה צריך לפתח ושאל מה הפתרון שהוא מציע לך. בחדר סגור, להבדיל ממסדרון, מובטח שתקבל תשובה עניינית, גם כי אין לו לאן לברוח וגם כי יש לכם לפחות חצי שעה לשרוף בראש שקט.

3. אחרי שקיבלת תשובה, שים לב שאתה לא יוצא מהחדר בלי הערכת זמן: כמה זמן ייקח לפתח (בשעות/ימי אדם) ומתי אתה מקבל תוצרים מוכנים. חוק ברזל: גם המשימה הכי פשוטה בעולם, אם לא ישימו לה גבולות זמן ברורים תימשך עד אינסוף. בלי שום קשר, אתה מנהל פרויקט, אם אין לך בסוף הישיבה שורה לשים בגאנט אז לא עשית כלום.

4. לא קיבלת תשובות ללוחות זמנים? בשביל זה יש את המנהל שלו/מנהל הפיתוח.

5. תעד! מאז שהומצאו המיילים, כל פיפס ניתן לתעד. מה שלא כתוב לא קרה ולא יקרה. תוציא סיכום ישיבה לר"צ ולמנהל שלו שכולל את הדברים הבאים:
- מה הדרישה?
- מה הפתרון המוצע?
- מה לוחות הזמנים לביצוע?
- מה השלב הבא / מה ה-action items ?

6. אם יש לך פ"ע קבוע עם המנהל של ראש הצוות, מה טוב. אם לא, בקש אחד כזה בשביל לקבל בקרה על ההתקדמות. גם אם הוא ישלח אותך לברר ישירות מול הר"צ, אתה תבוא לנג'ס לו מטעם המנהל שלו, שזה עדיף.

עשית את כל זה? זה אמור לעבוד.

אם זה עדיין לא עובד, אי אפשר לבוא אליך בטענות, הכול מתועד, אתה את שלך עשית, אבל במאמר מוסגר הייתי ממליץ שתתחיל לחשוב על להחליף מקום עבודה, הבעיה היא בהנהלה ולא אצלך, וחבל על האולקוס שאתה הולך לפתח שם.

בהצלחה!

פוסט אורח: 10 טיפים למנהל/ת המתחיל/ה

השבוע אני שמחה לארח פוסט אורח נוסף. אם אהבתם את הפוסט הקודם : על אקראיות וניצוצות, אני בטוחה שתאהבו אף יותר את הפוסט הבא.

ותודה לג. על הכתיבה המושקעת!

**הפוסט כתוב בלשון זכר מסיבת נוחיות בלבד (קצת קשה להוסיף /ה, /ת לכל מילה שניה...), וכמובן פונה לגברים ונשים...:

מזל טוב, אתה מנהל!
טוב ידידי, התחלת בקטן, היית כבר תוכניתן, התקדמת לראש צוות, למדת להכיר כמה דברים בסיסיים בניהול אנשים וזמן ועכשיו זה הגיע: בשעה טובה, הגשמת את החלום של האמא היהודיה שלך ונכנסת לתפקיד ניהולי בדרג ביניים שמתחיל בטיייטל 'מנהל'. מנהל פרויקט, מנהל מוצר מנהל ייצור, מנהל לקוח, מנהל נ-ק-ו-ד-ה. עכשיו אתה מדבר עם הדרג הבכיר אצל הלקוחות על עניינים ברומו של עולם, מנסה להסתכל על תמונה גדולה, אמור להצדיק את המשכורת השמנמנה שלך והכי חשוב: מתחיל לדווח לגדולים שמה למעלה, ואלו רוצים תוצאות שאותה יוכלו להשוות למשכורת שלך.

הערה קטנה - להבדיל ממה שקורה בארה"ב, ברוב חברות ההייטק בארץ, אין תפקיד קלאסי של מנהל פרויקט/מוצר/לקוח ברמה התכנונית בלבד ללא רקע בפיתוח. כמעט כל משרה שמתפרסמת לתפקיד ניהולי זוטר שבו אין סיכוי שתראה שורת קוד אחת מכילה דרישת סף לתואר במדעי המחשב ו/או ניסיון מעשי בפיתוח תוכנה. הסיבות לכך מגוונות ולא ניכנס אליהן אבל זו המציאות בשטח. המשמעות היא שרבים מאלו שמגיעים לתפקידים האלו נכנסים אליהם עם מנטליות ותפיסת עולם שצמחה מתוך עבודת פיתוח שמצריכה יכולות די שונות מאלו שנדרשות מהם עכשיו. אם אתה אחד מאלו שהיה שם ועכשיו הוא כאן.

הנה כמה טיפים שיהפכו אותך למנהל מוצלח יותר:

- למד "לדלוור" (to deliver) – השורה התחתונה היא הקובעת. קבל החלטות וחשוב תמיד במוד של פתרון בעיות. אם התרגלת לפנות למישהו אחר שיחליט בשבילך ואתה רק ביצעת מה שביקשו, עכשיו זה אתה שמחליט. מן הסתם יש עוד מנהל ממונה מעליך, אבל אם הוא מנהל טוב שנותן לך קצת ספייס, הוא מצפה שתחשוב, תפעיל הגיון בריא, תחליט, תתחיל לקדם את הביצוע, תדווח לו על התקדמות ותוריד ממנו את ההתעסקות במה שאתה עושה.

- הפוך תכנון לביצוע - בהמשך למשפט הקודם, אם אתה רוצה לראות משהו ממה שאתה מתכנן קורה במציאות, תלמד לזמן ולנהל ישיבות. אפשר להוציא על זה פוסט נפרד, אבל הנה כמה עקרונות זהב: זהה את אנשי המפתח הדרושים לקבלת החלטות, אל תזמן את כל העולם ואשתו, קבע את היעדים לישיבה בתחילתה, הוצא סיכום ישיבה עם החלטות ותמיד, אבל תמיד, צא עם action items בסוף הישיבה ועם דד-ליין לכל אחד מהם, גם אם הם מסתכמים במשהו כמו "יש צורך לקבוע ישיבה נוספת עוד השבוע עם רותי כדי לסגור את הממשק בין...וכו' וכו'". (כמעט) כל ישיבה שלא תמלא אחרי החוקים האלו דינה להתפזר ולהישכח.

- אל תברח ל-bits and bytes - או במילים אחרות: תתחיל לחשוב על בעיות ופתרונות ב-high level: ראיתי לא מעט כאלו שהיו אלופי העולם בלמצוא פתרונות תוכנה מבריקים לכל אלגוריתם שהציגו להם אבל כשהתקדמו לא שמו לב שחוקי המשחק השתנו: עכשיו צריך לנתח בעיה עסקית של של לקוח או צורך שוק, לחשוב מהצד העסקי ושהתוכנה כבר תמצא את הפתרון. במקום זה הם תוקפים כל בעיה ישר מהצד של התוכנה ומצפים שהשוק יתאים את עצמו. זה לא יקרה.

- שמור על הפה שלך - בהנחה שאתה עכשיו יושב מול דרגים בכירים אצל הלקוחות/ספקים ולא מול איזה דרג טכני זוטר, שים לב טוב, טוב למילים שיוצאות לך מהפה. מבחינת הלקוח אתה סמכות ניהולית ומקצועית וכל מילה שתפלוט תירשם או תיזכר איפשהו כדי להישלף שוב בבוא היום. זו יכולה להיות הבנה בחצי פה שיכולה להתפרש כהתחייבות לספק משהו שלא התכוונת או סתם הערה שזרקת בחוסר תשומת לב ועלולה לשרוף אותך אצל הלקוח, מה שיצריך כיבוי שריפות בדרגים בכירים ביותר, ואין מה שדרגים בכירים אוהבים לעשות פחות מאשר לכבות שריפות. שקט תעשייתי, תוצאות ופוליטיקה ארגונית הם שם המשחק שיניב לך דיבידנדים כבר מעכשיו.

- בזר סמכויות – מחלה ממארת בתעשייה הישראלית הוא ניהול ריכוזי ו-micro management. מדובר בעיקר בבעיית אופי ולא בתורת ניהול. אנשים שאוהבים להיות בשליטה על כל פיפס יכולים להיות מנהלים טובים רק אם קוראים להם סטיב ג'ובס והם תופעות טבע נדירות של חלוקת קשב, זמן וידע מקצועי במגוון גדול מאוד של תחומים. אה ו...גם בעלי אישיות כריזמטית. שאר בני התמותה שעובדים כך הם מנהלים פחות טובים, נקודה. אם אתה טוב במה שאתה עושה, אל תפחד לשחרר חבל: תחליט מראש במה אתה מקבל החלטות ובמה אתה משאיר את ההחלטות לאחרים, כל עוד הם מדווחים לך באופן רציף ומשאירים אותך בתמונה. אתה תראה איך האנשים מתחתיך מתחילים לפרוח וגם לא תאמין כמה זמן יתפנה לך פתאום.

- התנהג יפה – למרות שלא חשבת על זה ככה, מרגע שהפכת מנהל אתה תלוי הרבה יותר באחרים, כולל כאלו שזוטרים ממך. כשהיית קטן יכולת להיות קאובוי בודד ושכולם יקפצו. כיום, בעידן הניהול המטריציוני לא תוכל לבצע את העבודה שלך בלי לקבל שיתוף פעולה מ-15 אנשים שונים שרובם ככולם אינם כפופים אליך. שמור איתם על יחסים טובים, כי אחרת על כל שטות תצטרך להוציא כמות אנרגיה אדירה.

- שמור (שוב) על הפה שלך - בהמשך למשפט הקודם, גם כאן תופס חוק ה"שים לב טוב טוב איזה מילים יוצאות לך מהפה". גם אם יש לך פתיל קצר על מטומטמים, אל תוציא מישהו בארגון שלך קטן שלא לצורך, כי זה זה יחזור אליך אחר כך. והכי חשוב: אף פעם, אבל אף פעם אל תוציא מייל כשאתה כועס, בטח שלא במצב reply all. מישהו כתב מייל לכולם ובו תיאר לדעתך שלא בצדק שעשית משהו לא בסדר? קרא, חכה לפחות 3 שעות, תחליף מילה או שתיים עם אנשים אחרים כדי להירגע ולהרגיע ורק אז תענה. בכל המקרים שבהם תענה מיד בלי להמתין, הניסוח של המייל יהיה משהו שתצטער עליו כעבור כמה שעות, ואם זה ב-reply all, אתה לא משאיר לצד השני ברירה אלא להיכנס בך חזיתית (לא מומלץ כאשר הוא גם במקרה בכיר יותר...)

- למד לשחק את המשחק - גם אם אנחנו מחזיקים מעצמנו אנשי מקצוע טהורים שסולדים מזה, אין ברירה, צריך להתחיל להבין בפוליטיקה ארגונית. לא את זו המגעילה שבה אתה דורס קולגות כדי לקבל קרדיט שלא מגיע לך כמו באיזו תוכנית ריאליטי, אלא את זו שתעזור לך לקדם את מה שאתה מאמין בו. אתה רוצה לקדם אג'נדה מסוימת בכיוון שאליו יתפתח המוצר כי לדעתך זה נכון יותר? ברר את מי מהבכירים אתה יכול לרתום לרעיון ושהוא יציג את זה בישיבה במקומך. מינגלינג מעכשיו הוא צורך קיומי, ושיחות מקריות על כוס קפה במרפסת יניבו לך תועלת ש-20 ישיבות ו-100 מיילים מנומקים להפליא לא ישיגו (דרך אגב, לא פגשתי עד היום כמעט איש מכירות אחד שלא מעשן בדיוק מהסיבה הזו).

- למד להבחין בין עיקר לטפל – אל תוציא אנרגיה מיותרת על דברים שוליים ותחליט על מה אתה נלחם ועל מה לא. לא כל מה שתרצה יקרה, לכן קבל החלטות של איפה אתה משלם "מס" ומוותר ואיפה אתה מרכז מאמץ ומנסה להשיג את שלך על ציר הזמן. אם תנסה להיכנס עם עם הראש בקיר על 20 דברים ביחד לא תשיג הרבה מעבר לכאב ראש.

- קבל בהבנה את המחזוריות של החיים – בתחרות בתוך הארגון על משאבים, הכרה ופרסטיג'ה יש תקופות שבהן אתה על הסוס ויש תקופות שבהן אחרים יושבים עליו. אל תיתפס באופוריה ואל תירדם בשמירה בתקופות הטובות ואל תיכנס לדיכאון בתקופות הרעות. כמנהל אין לך את הלוקסוס לזה.

בהצלחה !

כהרגלי בכח, אם יש לכם טיפים נוספים למנה/ת המתחיל/ה- מוזמנים לצרף כאן למטה... :)

אגב, אם אהבתם- מוזמנים לעדכן, אני בטוחה שג' ישמח לקרוא את התגובות שלכם וזה אולי יעשה לו חשק לכתוב עוד פוסט (המממ...ג', פעם שלישית- גלידה!).